בגובה העיניים עם האיש שאוסף את כל נידחי ישראל
הוא נולד בירושלים וחי בה עד היום. אילן היוחסין של משפחתו מגיע עד דוד המלך, והוא היה ממקימי הנח"ל. 1,818 מילים עם הרב אליהו אביחיל (80), נשוי + 6, מורה, מחנך, יקיר ירושלים ומייסד עמותת "עמישב" למען נידחי ישראל ועשרת השבטים, שמספר שנסע בכל העולם אך רק ירושלים מדברת אליו בשפת הקודש שלה
"אני נוסע בכל העולם ומגיע למקומות מכל הסוגים, אך רק ירושלים מדברת אליי בשפת הקודש שלה. אחרי מלחמת ששת הימים, הייתי מהראשונים שהגיעו לכותל. היה שם ציבור גדול שהלך וזרם, וזה היה אחד מהשיאים של החיים שלי. ירושלים היא עיר הקודש, ואני קשור אליה מאוד".
אילן היוחסין
"סבא רבא שלי מצד אבי כתב את שושלת היוחסין שלנו עד לדוד המלך. מצד אמי אני מגיע עד הרב דב ממזריטש, תלמידו של הבעל שם טוב".
ילדות
"נולדתי בירושלים ב-1932 בבית ישראל, לא רחוק משמעון הצדיק. אבי בא מליטא, עבר באנגליה, שם למד באוניברסיטה עם הוגו ברגמן וכל החבורה, והגיע ארצה להיות פקיד בממשלת המנדט. אמי באה מבית חסידי מאוקראינה. אבי לא בא מבית דתי, אך כשהוא רצה להתחתן עם אמי הוא קיבל על עצמו לבקשתה את המינימום ההכרחי, כדי שהבית יהיה שומר מצוות והם חיו חיים יהודיים מלאים.
"אבי נפטר כשהייתי בן ארבע, כך שלא זכיתי ממש להכיר אותו. אחרי שהוא נפטר התחלנו לנדוד מדירה לדירה, בתנאים לא תנאים, אבל תמיד הייתי מאושר והיו לי חברים טובים. הייתי חבר בבני עקיבא, וזה היה הבית השני שלי. היה ניסיון עצוב של שנה אחת ששלחו אותי לבית יתומים, אבל האיש בבית היתומים היה מכה את הילדים, אז ברחתי שלוש פעמים ולבסוף נשארתי בבית".
כפר הרא"ה
"בסופו של דבר הגעתי לשם, וזה היה מקום מצוין בשבילי. הייתה שם פנימייה ואווירה טובה, עבדנו פה ושם בחקלאות והיינו גם שומרים, כי באותה תקופה התחילה מלחמת השחרור".
הנח"ל
"מיד כשהתגייסתי, בגיל 16, נתנו לי לשמור על המטה הזמני של צה"ל בזמן שעמדו במשא ומתן עם האנייה 'אלטלנה'. לאחר מכן התנדבתי לנח"ל והייתי ממקימיו. הגרעין יצא לטירת צבי, ושם עבדנו ויצאנו מדי פעם לקורסים צבאיים. מאחר שבאתי מעולם התורה, הייתי מלמד את חבריי.
"האווירה הייתה טובה, בנים ובנות ביחד, והחיים בגרעין חיים מעניינים וטובים. עבדתי שם בעבודות שונות - בין השאר במדגה, בפלחה ובבניין - והייתי כותב שירים. על העבודה בבנין כתבתי: 'נדבך, עלה נא, נא עלה; צק הבטון ובנה; שגה וגדל, חבק שחקים, אליך אנו עין נושאים'. המספר שלי בטירת צבי היה 108, והוא מספר שילווה אותי בחיים בהמשך".
◄ בואו להיות חברים של "זמן מעריב" גם בפייסבוק
קיבוץ סעד
"אחרי שהשתחררתי הצטרפתי לחבריי בקיבוץ סעד. לא מצאתי שם בדיוק את מה שרציתי, כי התרכזו שם מאוד במשק. הייתי טרקטוריסט. הייתי שם חמש שנים ואז ביקשתי לצאת ללימודים בישיבת כרם ביבנה, שהייתה אז ישיבת הקיבוץ הדתי. למדתי שם חצי שנה בשמחה ובהתלהבות עצומות, כי שמחתי מאוד לחזור לעולם התורה. כשהייתי על הטרקטור הייתי משנן משניות.
"התחננתי בפני הקיבוץ שיתנו לי להמשיך ללמוד בישיבה, ועד שהם הסכימו נגרם לי כבר כל כך הרבה סבל שלא רציתי ללכם לשם. במקום זאת הלכתי להיות קומונר בירושלים, והתחלתי ללמוד בישיבת מרכז הרב. אבל בירושלים עשו אותי למפקח על המועדונים על שם גוגנהיימר, וכל היום הייתי צריך לפקח על המדריכים ולא היה לי זמן ללמוד. אז התייעצתי עם מורי ורבי הרב צבי יהודה קוק, ועזבתי את הישיבה".
הרב צבי יהודה קוק
"היה לי קשר מיוחד איתו. כשבאתי למרכז הרב הייתי בקשר אישי איתו והייתי שואל אותו כל מיני שאלות. זו הייתה חוויה גדולה".
חינוך
"החיים שלי נסובו סביב חינוך, מהכיתות הנמוכות ביותר ועד לימוד במכללות להכשרת מורים ומורות. לימדתי 20 שנה בסמינר למורים ליפשיץ ובמכללת ירושלים לבנות.
"אני אוהב מאוד חינוך ותמיד פיתחתי שיטות הוראה חדשות ומצוינות, והן הצליחו מאוד. במכללת ליפשיץ לימדתי איך ליצור מערכי שיעור, וגם שם יצרתי שיטה חדשה: להתמקד לא רק בהבנה של הפרק, אלא גם במבנה שלו. לנסות לתת כותרת לחלקים שונים בפרק, להבין מה הפרק רוצה לומר".
בן שושן
"פנומן, גאון עולמי, לא ראיתי ולא שמעתי אדם כמוהו מימיי. זוהי דמות מסתורית שלא יודעים את שמה האמיתי, בן שושן או מר שושני, ולא יודעים מאיזו ארץ הוא בא. הוא ידע המון שפות על בוריין. היו לו זיכרון צילומי ומוח מעמיק. הוא ידע את כל התנ"ך, התלמוד והתוספות בעל פה. הכרתי אותו בקיבוץ סעד. בשבת אחת בקיבוץ הוא נתן הרצאה והכריז שייתן בה 70 פירושים לפסוק אחד, כמו שכתוב – 70 פנים לתורה.
"הוא לקח פסוק מספר מלאכי, ותוך שעתיים הגיע לשבעה פירושים שונים, אך לחבר'ה כבר לא היה כוח להמשיך. הוא היה גאון מופלא, מלא בבדיחות דעת ושמחת הלימוד. הוא היה אמנם אדם מוזר ומסוגר, הוא לא רצה שיראו אותו אוכל והיה לבוש ברישול. אבל כשהוא התחיל ללמד – הכול נשכח.
"ממנו לקחתי את עיקרון ההעמקה. אלי ויזל כתב שבזמן המלחמה, קצין נאצי תפס אותו ברחוב ולקח אותו לגסטפו. בן שושן הציג את עצמו כפרופסור למתמטיקה והציע לערוך תחרות חידות מתמטיות שאם ינצח בה – ישוחרר. הוא ניצח כמובן, שוחרר וחצה את הגבול לשווייץ".
בר אילן
"לאוניברסיטה נכנסתי כדי להיאבק בדברים שנראו לי פסולים. הכול התחיל אחרי שנתקלתי במורה שלמד להיות מורה לתנ"ך בבר אילן, והשתמש בביטויים קשים מאוד כשתיאר את יעקב אבינו. בבר אילן מצאתי הזדמנות להיאבק בדברים מוטעים שלימדו שם.
"ראש החוג שם אמר באחת ההרצאות שבאוניברסיטה יש אמת ובישיבות יש אמונה, באוניברסיטה החלונות פתוחים ובישיבות החלונות סגורים. היו שם מרצים טובים, הערכתי אותם, אך הם לימדו לפעמים דברים מוטעים. למזלי הגיעה מלחמת ששת הימים והצילה אותי מהאווירה הקלוקלת הזאת".
רב הסטודנטים
"במשך שנתיים הייתי רב האוניברסיטה העברית. בכל שבת היינו לומדים ומלבנים דברים, והייתה היענות גדולה מאוד".
עמותת "עמישב"
"כשלימדתי בישיבת נחלים, אצל חברי מילדות הרב בא~גד, שמעתי הרצאה על עשרת השבטים – תושבי ממלכת ישראל שהוגלו לאשור, ומאז גורלם לא נודע. מפני שאני אדם ביקורתי, ראיתי שיש בתחום דברים שראוי לחקור עוד, והנושא משך אותי מאוד. התחלתי לחקור בעצמי מה נאמר בתנ"ך ובספרות על הנושא. לבסוף, ב-1974, הרציתי בעצמי על עשרת השבטים, והייתה התלהבות עצומה.
"אז קרא אליי הרב צבי יהודה ואמר לי: 'תשמע, אתה מדבר יפה, אבל זה לא מספיק. צריך לעשות'. אמרתי לו: 'אני אדם אחד, ואין לי ארגון או כספים'. אז הוא אמר לי: 'נו, נו'. ומזה היה ברור לי שאני לוקח על עצמי את המשימה. לקח לי שנה לקבל את תמיכתם של אנשי מחקר שונים ושל אשת נשיא המדינה, וב~1975 קמה העמותה במטרה לאתר את עשרת השבטים ולהחזיר אותם לארצם".
עשרת השבטים
"עשרת השבטים הוגלו ממלכת ישראל בסוף המאה השמינית לפני הספירה, בשלושה מהלכים, בהפרש של שמונה שנים, בידי מלכי אשור. הם נפוצו בתחילה מזרחה למקומות שונים, שנמצאים כנראה באזור אפגניסטן ופקיסטן של ימינו. בקרב העם שיושב שם היום, הפתאנים, השתמרו שמות של שבטים ממלכת ישראל.
"כבר תלמידי הגאון מווילנה חיפשו אחר עשרת השבטים, אך לא מצאו אותם. בתלמוד נאמר שעשרת השבטים נפוצו אל מעבר לנהר הסמבטיון, נהר פלאי שרוגש כל השבוע ושקט בשבת. את הסמבטיון לא מצאו, ויש השערות שונות למקום הימצאו. חזרתם של עשרת השבטים היא חלק מהתגשמות הגאולה".
סימני יהדות
"בירמיהו ל"א, פרק שעוסק כולו בעשרת השבטים, נכתב: 'הציבי לך ציונים, שימי לך תמרורים, שתי לבך למסילה דרך הלכת, שובי בתולת ישראל, שובי אל ערייך אלה'. אלה הם סימני היהדות שעשרת השבטים נתבקשו לשמור עליהם לאחר שגלו מהארץ.
"הפתאנים למשל מקיימים את מנהג ברית המילה, יש להם טלית, ולילדים יש מעין ציצית. אנחנו למדנו שסימני היהדות היא הדרך היחידה לזהות את נידחי ישראל. צריך למצוא כמות מסוימת של סימנים, ולוודא שהם לא נובעים מהשפעה של הסביבה".
בני מנשה
"גיבורי שבט מנשה הורידו את עצמות שאול ובניו מחומת בית שאן והביאו אותם לקבורה ביבש גלעד, ועל החסד הגדול הזה נאמר בתנ"ך שהם יהיו הראשונים שיחזרו לארץ. ידיד שלי, שהיה ספרן בספרייה הלאומית והיה יוצא הודו, קיבל מכתב מקהילה שלא הכיר בצפון-מזרח הודו ופנה אליי בנושא. התכתבתי איתם ושאלתי אותם לגבי סימני היהדות שלהם, ומצאתי דברים נפלאים.
"בסופו של דבר התברר שהם אפילו קוראים לעצמם בני מנשה, והנבואה התגשמה: מצאתי את בני מנשה, שאמורים להיות הראשונים מעשרת השבטים שיחזרו לארץ. זה היה מרגש מאוד. בעזרת משרד החוץ סידרנו להם ויזות, והבאנו אותם ארצה בקבוצות קטנות. דאגנו להם לגיור ולקליטה ראויה, ואני מתפקד כמו אבא שלהם עד היום. הכול קרה בשיתוף פעולה הדוק עם הרבנות הראשית ועם משרד הפנים. דאגתי שהם יגיעו ארצה למקומות דתיים, ואף אחד מהם לא חולם לחזור להודו".
דרום אמריקה
"במקסיקו יש קבוצה שקוראת לעצמה 'בדרך לירושלים', יש לה בית כנסת מסודר והם נוהגים כמנהגי היהודים. המנהיג שלהם פנה אליי בבקשה שאעזור להם להתגייר. הרבנות שלחה אותי אליהם, והצלחנו להביא מאה מהם לארץ. הרבה מהם הגיעו לירושלים ונהפכו לחרדים. אחר כך שמעתי על קבוצה מפרו שקוראת לעצמה 'בני משה'. זאת קבוצה שאנשיה ממש נוהגים כיהודים, לומדים תנ"ך, יש להם בית כנסת והם שומרים על דיני פסח.
"נפגשתי איתם והתרשמתי מהם מאוד, ולאחר תהליך של גיור הם עלו ארצה. איתם התניתי תנאי: שהם יבואו לגור באלון מורה. תושבי אלון מורה קיבלו אותם בזרועות פתוחות, וחגיגה כמו זו שהייתה בנמל התעופה בן גוריון כשקיבלו את פניהם לא ראו שם זמן רב".
גיור
"במקרא נאמר שאפרים, שזה השם הכללי לעשרת השבטים, 'בעמים הוא יתבולל'. אך הם לא התבוללו התבוללות פיזית. הם התחתנו בינם לבין עצמם, כפי שנהוג במזרח. מכיוון שלא היו להם דיני אישות אז יש שם לעתים בעיות של ממזרות, אבל אם הם מתגיירים אז העסק הזה נפתר. הם עוברים גיור כהלכתו, הכולל טבילה במקווה וקבלת עול מצוות. כדי שבן אדם יתגייר הוא צריך לגלות מוטיבציה אמיתית לעשות זאת, ולעבור גם מבחן ידע. בני המנשה שהגיעו לארץ התגיירו בלב שלם וברצון רב".
108
"בנסיעתי הראשונה לקשמיר שבהודו, בחיפוש אחר הפתאנים, נוכחתי לדעת שקיבלתי את חדר מס' 108 בכל המלונות שהייתי בהם. פתחתי את תהילים פרק קח – 108, ומצאתי שם את הפסוק: 'לי גלעד, לי מנשה, ואפרים מעוז ראשי'. הייתי המום; זה הפסוק שאומר ששבט מנשה יהיה הראשון מעשרת השבטים שישוב לארץ.
"אז נזכרתי שבטירת צבי, הבגדים שלי היו מס' 108. ומה לגבי שמי, אליהו אביחיל? בגימטריה הוא 114. אך במקרא אליהו נכתב בלי האות ו"ו, והסיבה לכך היא שו"ו נשמטת מהשם עד שיחזרו הנידחים לארץ. אז בינתיים בעצם שמי אליה, בלי ו"ו".
גנטיקה
"אנחנו נוכחנו לדעת שיהודי לא נמדד בפרצוף, בגנים או בכרומוזומים. יהודי נמדד בנשמה מיוחדת, נשמה יהודית שחוזרת הביתה".
יפן
"היפנים היא הקבוצה שאני עוסק בה עכשיו. בקרב בני דת השינטו ניתן למצוא מנהגים שהם מנהגים יהודיים ממש. יש להם מקדש יהודי של ממש עם ארון קודש, הם היו מקריבים קרבן פסח בעבר, והם שומרים על דיני טהרה. נסעתי לשם כמה פעמים כדי לתת הרצאות על עשרת השבטים, והגעתי אפילו עד האי אוקינאווה. מהנסיעות שם למדתי שבקרב היפנים יש סימני יהדות מובהקים, ואני עומד איתם בקשר קבוע. אך השלטונות היפנים מקשים מאוד על העניין הזה".
שפות
"ברוך השם, אני קולט שפות די מהר וגם סקרן ללמוד אותן. היום אני מרצה באנגלית ובצרפתית ושולט גם בהולנדית, גרמנית, ספרדית ופורטוגזית".
רבקה אביחיל
"אשתי היקרה. הכרתי אותה בסעד, היא הייתה עולה חדשה ואני נתתי שיעורים לה ולשאר העולים. הכרתי רק את השם שלה, אך ראיתי שיש לה עיניים טובות והחלטתי להתחתן איתה. היא אפילו לא ידעה עברית אז. רבקה התנדבה שנים ב'יד שרה' והיא מורה נהדרת לצרפתית. השנה היא תקבל איתי את אות יקיר ירושלים".
יקיר ירושלים
"אשתי קיבלה את אות המתנדבת של הכנסת, ואלה שהמליצו עליה על זה אמרו שמגיע גם לי. החשיבות היא לא עצם הכבוד, אף פעם לא חשבתי עצמי כבן מלך או כחצי בן מלך".
אליהו אביחיל
"אני אוהב לחנך, אני רב בית כנסת וכך יש לי מגע עם ציבור גדול. אני מוכן ללמד כל אחד שרוצה ללמוד".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם