אושיה יפואית: חייה הסוערים ומותה של דינה לי
דינה לי, אחת הנשים המוכרות ביפו, פעילה חברתית ובעלת בית הקפה "דינה", נפטרה השבוע ממחלת הסרטן בגיל 58. בתה רומי: "היא בחרה כל החיים לעשות את מה שהיא רוצה, את מה שהיא חולמת, ולא לתת למחלות לעצור אותה"
לפני מספר שבועות התמלא בית הקפה "דינה" ברחוב יהודה הימית בעשרות עגורים מנייר שנתלו מהתקרה והוצבו על המדפים. "אגדה יפנית מספרת שאלף עגורים מביאים בריאות", כתבה דינה לי, בעלת בית הקפה היפואי, על קיר הפייסבוק שלה. זה היה הסטטוס האחרון שכתבה.
ביום שלישי השבוע נפטרה לי בגיל 58 מסרטן ריאות, מחלה עמה היא נאבקת מאז הייתה 26. לבקשתה של לי, גופתה נשרפה אתמול (ד') והאפר יפוזר היום בסוף טקס הלוויה בהר מירון.
בעשר השנים האחרונות הייתה לי אחת מהאושיות המוכרות בחיי התרבות והפוליטיקה של יפו. היא הייתה מעורבת עמוקות במאבקים חברתיים בעיר ופעלה רבות לחיזוק ההיכרות וההבנה בין התרבויות השונות שחיות בה זו לצד זו. את עיקר פעילותה ריכזה בשני בתי הקפה שהקימה: ב-2003 פתחה את קפה "יאפא" עם השותף מישל אלראהב, בפינת הרחובות יפת ויהודה מרגוזה.
"יאפא" התפתח והפך להיות מרכז תרבות, ספרות, מוזיקה ושיח פוליטי ונשאר כזה עד היום, למרות שלי ואלארהב פירקו את השותפות בתום כחמש שנים. בסוף 2009 פתחה את קפה "דינה", אותו ניהלה ממש עד ימיה האחרונים, כשהיא גם מבשלת ואופה וגם מארגנת אירועי תרבות בבית הקפה ובכל הרחוב הסמוך.
◄ בואו להיות חברים של "זמן מעריב" גם בפייסבוק
לי נולדה בירושלים ב-1954 למשפחה שמוצאה משוויץ. את ילדותה העבירה בבירה ובנהריה ולמדה בתיכון בחיפה. בגיל 26 חלתה לראשונה בסרטן ורופאיה העריכו שנותרו לה חודשים בודדים לחיות אבל היא שרדה, התחתנה עם פקח רשות שמורות הטבע שגר בבית מבודד בהר מירון ושם נולדה לזוג הבת רומי. כשמלאו לרומי ארבע, נסעה עמה לי להאיטי, שם חייתה מספר שנים ועבדה בסיוע בבית חולים לילדים.
קצת לאחר חזרתה בני הזוג נפרדו ולי ובתה עברו לגור בשכונת עג'מי. מאז שהגיעה ליפו חלתה לי שוב בסרטן, החלימה, עברה שבץ מוחי וחזרה לתפקד. הטראומות הרפואיות ליוו אותה
"כל פעם שהייתי קצת עצוב והייתי הולך ל'דינה' הייתי מוצא משהו שישמח אותי", מספר שחר עג'מי, שלימד ערבית בבית הקפה. "פתאום מישהו היה מתחיל לנגן או שהתחיל דיון על כתב עת כלשהו, או שסתם דינה הייתה מכירה לי את כל מי שיושב שם באותו רגע. היא הייתה כמו ססמוגרף אנושי, שקולט את הניואנסים הכי קטנים באנשים ומנסה ליצור חיבורים חדשים. היא הייתה מדברת עם כל הלקוחות, מציגה אותם זה לזה ותמיד היית לומד משהו חדש מהאנשים שפגשת שם".
ייבוא כתבי העת והספרות מהעולם הערבי, הפאנלים וההרצאות שניהלה והמפגש שיצרה בין יהודים לערבים ביפו היו חלק מתחושת שליחות פוליטית רחבה של לי, שזכתה להערכתם של רבים. כל חבריה מספרים על אישה עדינה, רגישה, קשובה ואוהבת אדם ומספרים שנתנה להם תקווה לגבי העתיד של יפו.
"דינה הייתה אשת חברה ממדרגה ראשונה", מספר אבו ג'ורג' שיבלי, מוותיקי הפעילים החברתיים ביפו. "היא לא מישהי שאפשר להגדיר חלוצה של דו-קיום אלא המהות של הקיום המשותף. דינה הייתה גדולה מהחיים ומעורבת בחיים. היא ירדה לרחוב, התחברה לכל אדם בסביבה ועזרה לכל מי שרק יכלה. בעיניי היא הייתה אחת מהתקוות הגדולות של יפו, שלא חששה להגיד דברים קשים לכולם, בכנות נדירה, במקביל לשתילת גרעין של חיים משותפים ושווים".
"בימי ההפרדה והאלימות הקשה של תחילת שנות האלפיים, דינה פנתה אליי כדי לפתוח יחד קבוצת לימוד על רב-תרבותיות וזו באמת הייתה השליחות שלה", מוסיף חבר המועצה סמי אבו שחאדה (יאפא). "תרבות, במה לסופרים ומרצים ומוזיקאים צעירים, גיוון והרבה אהבה – זה היה מה שדינה הציעה בבתי הקפה שלה".
בפברואר האחרון, קצת לאחר שחגגה שנתיים לבית הקפה החדש, התגלה אצלה סרטן קשה מאוד ואת השבועות האחרונים העבירה בין בית הקפה לבית החולים. כאמור, לי נפטרה ביום שלישי וחבריה ומשפחתה מספרים שלא סבלה מכאבים.
"הדבר שנראה לי הכי חשוב להגיד זה שהיא עשתה בחירה, מודעת או לא מודעת, לחיות את החיים כאדם בריא ולא כאדם חולה", אומרת בתה רומי בת ה-20. "היא ידעה המון זמן שמשהו לא בסדר אבל היא ידעה גם שאם תיכנס לבדיקות וטיפולים אז לא תוכל לחיות את החיים כמו שהיא רוצה ולא תוכל להיות בבית הקפה ועם החברים.
"היא בחרה באופן מודע להתעלם מזה וכשהתברר שזה סרטן קשה זה לא היה משהו שצנח עליה בהפתעה. החודשים האלה היו מאוד קשים לכולנו אבל זה חלק ממי שהיא הייתה, מהבחירה שלה לאורך כל החיים לעשות את מה שהיא רוצה, את מה שהיא חולמת, ולא לתת למחלות לעצור אותה".
בואו להמשיך לדבר על זה בפורום תל אביב-
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם