הנוכל: סיפורו של מויזס הגדול
"להפתעת החוקרים, שמו הופיע ברישומי מחלקת הרווחה כנזקק סעד שקיבל קצבת ביטוח לאומי. כשחיפשו בביתו גילו עשרות שקיות אורז, בקבוקי תירוש וחבילות של מצות". סיפור לחג
מויזס, שנראה מבוגר מכפי גילו, התנשא לגובה 190 ס"מ ומשקלו תאם את גובהו. לטענתו, הוא מקור הבדיחה על מישהו שעלה על משקל בבית המרקחת השכונתי, ואז יצאה מהמשקל בת קול שדרשה "נא לעלות על המשקל אחד אחד".
זה לא היה הבלוף היחיד שמויזס סיפר על עצמו. כבר מגיל צעיר הוא נחשב שקרן חולני. בבית הספר העממי היה לו בלוק נייר של הרופא המשפחתי שלו וחותמת הנושאת את שם הרופא, והוא היה מוכר אישורי מחלה לתלמידים שרצו להתפלח מהלימודים תמורת כמה לירות לפי מעמדו של התלמיד ומצבו הפיננסי.
הוא היה ממציא התערבויות ממזריות עם תלמידים תמימים וגוזל את כספם, היה מספר לחבריו לכיתה שהמנהל קורא להם, ובזמן שרצו מבוהלים היה גונב להם את הסנדוויצ'ים מתיק האוכל. מתיקה של המורה לזמרה הוא גנב את קופסת הסיגריות (אסקוט) ומכר אותן בבודדות לתלמידי התיכון הסמוך שהיו מעשנים בחשאי בגינה הציבורית.
כשסיים את בית הספר העממי הלך לבית הספר המקצועי מקס פיין ללמוד מסגרות. הילד, שגדל לממדים מדאיגים, הסביר לחבריו המעטים שהחלום שלו זה לפרוץ לפורט נוקס, מאגר הזהב הגדול בעולם שנמצא במקום השמור ביותר באמריקה. הילדים צחקו והחלו לקרוא לו בלעג "מויזס גאנב". כאן המקום לציין שמויזס היה ילד נבון עם זיכרון צילומי, שעזר לו במבחנים. הוא היה עובר על המחברות וזוכר אותן בעל פה, ובתום כל שנה מפתיע את חבריו, את מוריו ואת הוריו בציוניו הטובים.
במהלך לימודיו בתיכון הסתבך מויזס מספר פעמים בקטטות, אם בגלל קריאות לעג שהופנו לעברו בגין פצעי הבגרות הרבים שכיסו את פניו, ואם בשל מבנה גופו הגדול שהיווה מטרה לקריאות בוטות ולהשמעת שירים כמו "מויזס השמן בבטן יש לו בן".
◄ בואו להיות חברים של "זמן מעריב" גם בפייסבוק
את בית הספר מקס פיין סיים מוזס עם תעודה מעולה. בשל ממדיו האדירים הוא שוחרר מהצבא. אף אחד לא האמין שהבחור הצעיר בן ה-18, שמשקלו 180 קילו, יוכל לעמוד יום אחד באימוני הטירונות. מויזס קיבל את הגזרה בחיוך. באוזני מעט מידידיו בשכונה הצהיר שהוא החליט ללכת ללמוד משפטים, ובקולו הרועם הצהיר שהוא יהיה עורך הדין הכי צעיר בישראל. ההצהרות כבר לא עשו רושם על הידידים שזכרו לו את התוכניות לפרוץ את פורט נוקס, את חלומו להיות שחקן כדורסל, למרות שלא רץ מימיו מאה מטר רצוף, ועוד שיגיונות כאלו ואחרים שפלט במהלך חייו הקצרים.
מויזס נעלם בתל אביב, ויש אנשים שהיו מוכנים להישבע כי ראו אותו בירושלים, מסתובב
רק חבר ילדות אחד שלו, ברל'ה הקטן, שהיה בממדיו ההפך הגמור ממויזס, שמר אתו על קשר. כשברל'ה היה במצוקה כספית לקח אותו מויזס לבית דפוס חצי מחתרתי בשכונת מאה שערים ושם ראה ברל'ה איך מדפיסים למויזס פנקסי התרמה שאת תוכנם ניסח מויזס לנגד עיניו של ברל'ה תוך שהוא מתגלגל מצחוק ואומר לידידו זעיר הממדים שהציבור מטומטם וחושב שהוא באמת מתרים לצדקה.
ברל'ה הקטן, שהיה בחור ישר, ראה את התרמית וניתק את יחסיו עם מויזס מחשש ששמו ייקשר למעשים.
עסקי הרמאות של מויזס מצאו חן בעיניו והוא הפסיק את הלימודים. מאחר שלא הקים משפחה והוריו השאירו חובות לאחר מותם החליט לנקום בכל העולם. הוא אסף סביבו חבורה של בטלנים שגידלו כמוהו זקן ולבשו שחורים. מויזס פתח עמותות צדקה בכל רחבי הארץ ואסף תרומות ומצרכים עבור נזקקים. לעמותות הוא קרא בשמות כמו "אגודת חמלה", "אור לעיוור" ו"סעד ומרפא לקשיש".
לצורך עבודתו רכש מויזס מכספי התרומות בית קטן בשכונה מרוחקת. מאחורי הבית הקים מחסן גדול ואליו זרמו תרומות של מצרכי מזון, בגדים, מכשירי חשמל וכלי בית. במקביל יצר קשרים עם כמה בעלי חנויות בעיירות פיתוח וביישובים הערביים, ומדי חודש היה עושה סיבובים עם טנדר ומעביר להם במחירי מציאה את הסחורה שנתרמה. במקביל שלח מויזס לרחובות נערים צעירים עם פנקסי התרמה, והם קיבלו 30 אחוז מהפדיון שהביאו לו. 40 שנה עסק מויזס במעשי הנוכלות שהגיעו לשיאם בימי החגים ובעיקר בראש השנה ובפסח.
בגיל 70, באחת הפעמים שאחד מהנערים שעבדו עבורו הגיע לביתו, עשה מויזס את טעות חייו. הוא לגם כמה כוסות קוניאק מעבר לרגיל, חיבק את הנער וניסה לבצע בו מעשה מגונה. הנער הזריז הצליח לחמוק והלך להתלונן במשטרה, שם גם סיפר על ההתרמות עם הפנקסים המזויפים.
מויזס הגדול נעצר. חוקרי מחלקת ההונאות שחקרו לעומק גילו בחשבונות הבנק שלו למעלה מחמישה מיליון שקלים, ברישומי הטאבו היו רשומות על שמו שלוש דירות שאותן השכיר לסטודנטים למשפטים, במחסן מאחורי ביתו נתפס רכוש בשווי מאות אלפי דולרים, ובמחשב שלו נמצאו אלפי סרטים לפדופילים.
להפתעת החוקרים, שמו של מויזס הופיע ברישומי מחלקת הרווחה כנזקק סעד שקיבל מדי חודש קצבת ביטוח לאומי. כשפשפשו בכל מקום אפשרי גילו את שמו של מויזס כמי שמקבל מזון ועזרה מ-22 עמותות חסד, ובשני חדרים בביתו גילו עשרות שקיות אורז, מאות קופסאות שעועית ואפונה, מלפפונים חמוצים, אלפי קופסאות סרדינים, חבילות של מצות, צנצנות גפילטע פיש, מאות בקבוקי תירוש, הכול מהאיסוף האחרון שעשה מויזס לקראת חג הפסח וטרם הספיק למכור ללקוחות הקבועים שלו לקראת החג.
שמות האנשים והחברות בסיפור הם פרי מוחו הקודח של הכותב
natanza@netvision.net.il
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם