גברת מפולפלת: חני נחמיאס מדברת בלי סודות
16 ספרים כתבה היום עד חני נחמיאס, לנצח כוכבת ילדים, ובמס' 17 החדש היא מנסה להסביר לקטנטנים על משמעותו של הכסף. את שלה, אגב, היא משקיעה בעסקי הנדל"ן של הבן בקמבודיה. בראיון מיוחד היא חוזרת לנעוריה ברחובות ומספרת על האימא הרוחנית שלה
◄ בואו להיות חברים של זמן מעריב גם בפייסבוק
נוכח העובדה שרק 14 שנים מפרידות בין נחמיאס בת ה-53 וילין בת ה-67, יחסי האם-בת בין השתיים נראים משונים משהו, אבל כשמתחילים להכיר לעומק את הקשר, אפשר להבין את חלוקת התפקידים.
שתיהן מגיעות באריזה קומפקטית, הדמיון הוויזואלי ניכר לעין, ושתיהן חריפות דיבור וטמפרמנטיות. שיחה איתן משולה לנסיעה באוטוסטראדה. אילו נמשיל את השתיים להוראת ביצוע מוסיקלית, כנראה ששתיהן היו מקצב סטקטו מהיר.
"הכתובת שלי בתעודת הזהות הייתה בגבעתיים, אך חילקתי את שנות נעוריי בין גבעתיים ורחובות", מספרת נחמיאס. "מירי היא אחותה הצעירה של אימי ויחד עם בעלה אהוד הם הדודים האהובים והמועדפים שלי. אהוד תמיד אומר שאני הבת הבכורה שלו כי הייתי אצלם כל החופשים עוד לפני שהפכו להורים בעצמם".
ילין נולדה בתל אביב ולאחר שנישאה לאהוד, רחובותי שורשי, התגוררו השניים תקופת מה בקיבוץ שריד שבעמק יזרעאל. "חני ביקרה אצלנו המון", מספרת ילין, "אימא שלה תמיד הייתה מלבישה אותה בבגדים מגונדרים וצבעוניים, וחני, שהייתה טום בוי, אהבה ללבוש את הבגדים של ילדי הקיבוץ.
מכיוון שעבדתי בבית הילדים, היא הייתה מקבלת ממני מיד כשהגיעה בגדים ונעליים של ילדי קיבוץ ואחר כך יוצאת לשחק. תוך שנייה הייתה סובבת אותה קבוצת ילדים שביקשו את קרבתה, היא הייתה משגעת את כל הילדים ואז הייתה נוסעת ומשאירה אותם עם זיכרונות לכמה חודשים".
לאחר שמיצו את החוויה הקיבוצית, בני הזוג ילין עקרו לרחובות, שם אהוד הקים עסק לייבוא שמנים תעשייתיים. "אני זוכרת עיר עם ריח של פרדסים", מתרפקת נחמיאס, "עיר של בתים קטנים עם גינות ירוקות והמון שלווה. מירי ואהוד היו לוקחים אותי לקאנטרי קלאב והכיף הכי גדול היה המפעל של גלידות פלדמן. אני זוכרת באהבה גם את מרכז העיר על שלל חנויותיו והפלאפל הכי טעים שאכלתי מעודי".
שם, בינות לניחוחות ההדרים וקציצות החומוס, החליטה הילדה חני נחמיאס מה תרצה להיות כשתהיה גדולה. "זה התחיל מכך שהבאתי אותה לבחינה בשיעור נגינה", משחזרת ילין את הספתח של אחייניתה בעולם הבידור. "כבר כילדה היא הייתה דייקנית, ממוקדת, יש לה כוח רצון בלתי רגיל. היא אפילו הייתה קצת מרדנית, לבחינות של מקהלת צדיקוב היא נסעה מבלי להודיע להוריה כי הם לא כל כך רצו לתת לה, ורק לאחר שהתקבלה סיפרה להם. מגיל אפס היא הייתה מאוד ממוקדת ברצון שלה לשיר ולשחק".
חני, כיצד מירי השפיעה עלייך?
"מירי למעשה עיצבה את טעמי האישי ואת אישיותי. הבית שלהם הוא אחד הבתים היפים ביותר שהכרתי ובאופן לא ממש מפתיע מאוד דומה לבית שבניתי לעצמי אחרי שנים. מירי מאוד אוהבת חתולים וגם אני הפכתי למאכילת חתולים ומגדלת אותם באהבה".
מירי, האמנם?
"לגבי החתולים זה לא ממש נכון. דווקא אני נדבקתי ממנה באהבת החתולים. כשהיא עשתה את הסרט 'בובה' לפני 25 שנים, קיבלתי ממנה שני חתולים והפכתי לאוהבת חתולים. כשהייתי ברחוב היו הולכים אחריי חתולים והייתה תקופה שהיו אצלי בבית שישה חתולים, אבל לשמחתי נגמלתי.
"הבית שלנו מאוד ישן, כמעט בן מאה, אנשים אומרים שיש לנו בית מאוד יפה. גם היא קנתה בית ישן ושיפצה אותו. לאורך השנים הסתובבתי איתה בשווקים, הייתה לי במשך כמה שנים חנות לחפצי אמנות, והיא הייתה מתלווה אליי. יש בינינו קשר מאוד מיוחד ויוצא דופן, חני טוענת שאני כמו אימא שלה".
אימרה ידועה היא שלא כל הנוצץ זהב, וחייה של נחמיאס, שכלפי חוץ נראים בוהקים וללא שריטות, זרועים במהמורות לא פשוטות שזימן לה הגורל. אדם חכם אמר פעם ש-99 אחוז מלהיות הורה טוב (או במקרה שלפנינו, דודה משובחת) זה להיות שם עבור יקירך, ומירי פשוט הייתה שם עבור חני. בכל פעם שאחייניתה הייתה מתרסקת לבור, הדודה הטובה הייתה עושה כמיטב יכולה על מנת לחלץ אותה משם ולסייע בהדבקת השברים.
בשנת 1983 נחמיאס נישאה לצביקה שטיינמץ והשניים הביאו לעולם את טום, כיום בן 27 ואת מאי, סטודנטית למדעי ההתנהגות וכלה טרייה, כיום בת 25. שנים קצרות לאחר שנישאו, החל שטיינמץ לסבול מסיבוכים של מחלת הסוכרת בה היה חולה. בשנת 1993 נפטר לאחר מסכת ייסורים קשה.
"הייתי פורפרה", אמרה נחמיאס לפני מספר שנים בראיון למגזין "רייטינג". "שבע השנים עד שהוא נפטר, שנים של מחלות, ניתוחים, קטיעות, היו הכי מייסרות וקשות. אם מישהו שלח אותי לגלגול הזה כדי לעשות תיקון ולתת לי להתמודד, אז אין לי ספק שאת שלי כבר עברתי בגלגול הזה. קברתי בחור בן 42, אבא לילדיי, אהובי. קברתי חצי ממנו כי הוא היה קטוע רגליים.
"יום אחרי שקמנו מהשבעה הבת שלי הלכה לכיתה א', ליוויתי אותה לבית הספר בחולצה קרועה ואחר כך חזרתי לראות אם היא לא בכתה, כי אחרי 'שלום כיתה א'' לומדים לכתוב אימא, אבא - ואין אבא. ילדים יכולים להיות רעים נורא. הבן שלי עמד בשער, נכנס גול, וילד מהכיתה אמר לו: 'מגיע לך שאבא שלך מת'".
שנים לאחר מכן נאלצה המשפחה להתמודד עם פרסום תקשורתי שלילי סביב הבן טום, שבמחשבו האישי התגלתה פורנוגרפיה מסוג שאסור על פי חוק. תיקים מסוג זה נדיר עד מאוד שהם מגיעים לכותרות - אלא אם אמו של הנאשם מפורסמת מאוד. בסופו של תהליך מורט עצבים טום נשפט וקיבל עונש כמעט סמלי, מאסר על תנאי.
"היא עברה דברים קשים בחיים והתמיכה שלה הייתה פה", מסכמת ילין. "ליוויתי את חני בכל הזמנים והמקומות שהיא הייתה זקוקה לאורך החיים שלה. תמיד כשהיא הייתה צריכה סיוע, השתדלתי להיות שם עבורה. היא ידעה שהיא יכלה להפקיד את הילדים שלה אצלי כשבעלה היה מאוד חולה, היא ידעה שאפשר לקבל אצלי חיפוי וגיבוי לכל הדברים שהיא עברה".
בשלב הזה אנחנו נפרדים מילין ונשארים עם נחמיאס. לאחר פטירתו של בן זוגה, היא נשארה לבדה עם הילדים. "נהייתי חרדתית בגלל זה", היא אמרה בראיון עיתונאי. "הילדים שלי ידעו במידה מסוימת שכמו שאני מטפלת בהם, הם צריכים לטפל בי. ולטפל בי זה שכשהם יוצאים לטיול עם הצופים, הם מוצאים עץ שיש עליו טלפון להתקשר אליי. הורות היא מקצוע וזה תפקיד חיי והוא לא נגמר, בניגוד להצגה".
לאחר שהסערה סביבו שככה, יצא הבן טום לטיול במזרח. לפני ארבע שנים הגיע לקמבודיה – והתאהב. הוא השתקע שם, חבר לישראלי העוסק בנדל"ן ולאחר מכן הקים חברת נדל"ן משל עצמו העוסקת ביזמות בנייה וקרקעות.
בימים אלו הוא עסוק בבניית מלון דירות, כשאחת המשקיעות היא לא אחרת מאשר אמו. "קמבודיה", היא מבארת, "זאת מדינה שמתפתחת בטירוף ואני מאמינה שההשקעות האלה יהיו מניבות מאוד בעתיד, טפו טפו".
עם כל הכבוד לסקייפ ולדומיו, כיצד אימא-לביאה חרדתית שכמותך מתמודדת עם העובדה שבנה בכורה מתגורר בקצה השני של הגלובוס?
"קשה, בטח שקשה, אבל הטכנולוגיה היום מאפשרת נגישות יומיומית מאוד בקלות. יש לנו אייפונים ואנחנו משוחחים בסקייפ או הוייבר כל יום במשך שעות. אני קמה בבוקר, בקמבודיה כבר צהריים, ומחכים לי כבר סרטונים מאתר הבנייה. הוא עושה חיל ואני מאוד גאה בו. אנחנו מתראים כל חצי שנה, בפעם האחרונה טום היה כאן בספטמבר בחתונת אחותו וממש עכשיו, בפסח, אנחנו נוסעים אליו. העולם נהייה קטן".
גם נחמיאס עצמה היא נדל"ניסטית לא קטנה. לאורך השנים היא ידעה לקנות דירות בזול, לשפצן, להשכירן ואז למכור בתשואה נאה. "כל הנכסים שלי שילשו או ריבעו את ערכם", היא מציינת. לפני 13 שנים היא נישאה לאיש העסקים מאיר עזורי, גרוש ואב לשלושה, וכיום השניים מתגוררים בבית פרטי ברמת גן, שכאמור מזכיר למדי את ביתה של דודתה ברחובות.
לכשיושלם פרויקט שרונה היוקרתי הנבנה בימים אלה במרכז תל אביב, יעברו בני הזוג לדירה בקומה גבוהה בפרויקט. "למדתי אדריכלות בשנות נעוריי וחיידק הבנייה דבק בי", היא מסבירה את משיכתה ללבנים ולטיח. "אני מאוד אוהבת בניינים ואתרי בנייה, זה עושה לי את זה".
אפשר כמה טיפים להשקעה נבונה?
"אני לא נדל"ניסטית מקצועית ואני לא מתיימרת לתת טיפים, אבל אני כן יכולה להעיד מניסיוני שנדל"ן תמיד השביח את עצמו עם השנים. סבא אלברטו היקר שלי ז"ל אמר לי פעם 'אדמה ובתים אף פעם לא מבקשים אוכל, אי אפשר לגנוב אותם והערך שלהם תמיד עולה', הוא לגמרי צדק. כשהיה לי קצת כסף בצד קניתי דירה קטנה, לקחתי הלוואה להשלמת הסכום והשכרתי את הנכס, כך שההלוואה שולמה על ידי השוכרים. הנה, זה הטיפ שלי".
חני נחמיאס, אם כך, היא סוג של קונגלומרט: כוכבת ילדים ומחזות זמר, מגישת טלוויזיה, חברת מועצת העיר רמת גן, שחקנית תיאטרון וקולנוע וטייקונית נדל"ן בהתהוות. בנוסף לשלל עיסוקיה, נחמיאס היא גם סופרת ילדים ונוער פורה, שהוציאה תחת ידיה לא פחות מ-17 ספרים. את תובנותיה בתחום הכלכלה היא החליטה לתרגם לספר ילדים, "הקופה שמאחורי מגירת הגרביים" שמו, שיצא לפני מספר חודשים בהוצאת "כנרת זמורה ביתן".
חני, איך הגעת לרעיון הזה?
"שותפתי לכתיבה ד"ר טלי תאני-הררי, מומחית בנושא תקשורת וצרכנות אצל צעירים באוניברסיטת בר אילן, פנתה אליי כסופרת וביקשה שאכתוב ספר ילדים שמשלב בתוכו את עיקרי המחקר שלה בנושא. הרעיון קסם לי כי אני מרגישה שהורים עומדים אבודים במערכה מול עומס הגירויים של הסביבה התקשורתית והצרכנית בעולמנו וזקוקים לכלים שיעזרו להם להתמודד עם המסרים השונים המגיעים מפרסומות בטלוויזיה ובעיתונות, וגורמים לילדים לרצות עוד ועוד".
לאילו גילאים מיועד הספר?
"גילאי היעד הם 5-8, אבל הספר מיועד לקריאה משותפת של ההורים והילדים ומעודד דיאלוג ופעילות משותפת סביב הנושא. הוא מעלה שאלות חשובות כמו מדוע שווה לחסוך? מה המשמעות של כסף? מושג חשוב שמופיע בספר הוא 'דמי כיס' ובאמצעותו לומדים גיבורי הסיפור ובעקבותיהם גם הקוראים הצעירים מהו תפקידו של הכסף בחיינו ומהי משמעות 'הבחירות הכלכליות' שאנחנו עושים".
איך את התנהלת עם ילדייך בנושא הזה?
"טוב, אני מודה שהייתי אימא די סמרטוט בקטע הזה. הרעפתי והענקתי, קניתי ונתתי בלי גבול. גידלתי את ילדיי די לבד, ורציתי שיהיה להם הכול. למזלי שניהם גדלו מחושבים ומסוגלים לתכנן תקציב".
ש נחזור לעיסוקייך האחרים. למרות שלפני שנים ארוכות "מותגת" ככוכבת ילדים, את עושה מיליון ואחד דברים נוספים. האם הקיבוע התפישתי הזה של הציבור בנישת הילדים עושה לך עוול מסוים?
האם בדיעבד היית מקבלת החלטות אחרות בקריירה?
"אין בי צער על הבחירות המקצועיות שלי. אני שומעת כל יום לפחות עשר פעמים את המשפט 'גדלתי עלייך והייתה לי ילדות מאושרת', זה כיף גדול. הקיבוע התפישתי שלי כמלכת ילדים הולך ומתפוגג וכבר די הרבה שנים אני בעצם מופיעה למבוגרים בלבד.
"המקום היחיד בו אני פוגשת בהנאה קהל של ילדים הוא על במות חג החנוכה, כל שנה בפורמט אחר, פסטיגל, פסטיבל, מחזמר או מותק של פסטיבל. יש לי כ-60 קלטות על המדפים וחלקן עודן נמכרות באופן קבוע, כך שמקומי בעולם הילדים נשמר וכל הזמן קמים דורות חדשים של ילדים שאפגוש מן הסתם בחנוכה הבא".
את חברת מועצת העיר ברמת גן מטעם הירוקים.
"נכון, אני משתדלת מאוד לעשות מה שניתן במסגרת הזמן הקצר שיש לי לפעילות מוניציפאלית כדי לקדם נושאים ירוקים ואיכות החיים בעיר. הצלחנו להקים גינות כלבים, לפנות גן ילדים עם קרינה מסוכנת ובעיקר להציק קצת בנושא בנייה לגובה בשכונות ותיקות ועמוסות. אנחנו באופוזיציה וזה די מתסכל, אבל בגדול עדיף לעשות מעט מאשר לא כלום".
באוויר עומד ריח בחירות, יש סיכוי שתקדמי את פעילותך לפוליטיקה הארצית?
"ממש לא, הצצתי ונפגעתי. הטעימה הפוליטית המוניציפאלית לא הותירה בי שום טעם של עוד. עסקנות היא לא לרוחי ומלחמות הכוח המתישות מרחיקות אותי לחלוטין מן הפוליטיקה. רוב הסיכויים שאם הייתי יודעת את מה שאני יודעת עכשיו, לא הייתי נכנסת לזה בכלל".
את פעילה למען בעלי חיים כבר הרבה שנים.
"נכון. זה מאוד חשוב בעיניי כי ההולכים על ארבע חשופים לחיי סבל ארוך ומתמשך וזה כואב לי מאוד. אגודות בעלי החיים לא עומדות במעמסה והפיתרון הוא לעודד עד כמה שניתן ניתוחי עיקור וסירוס כדי למתן את אוכלוסיית החתולים והכלבים המשוטטים ברחובות.
"הדבר הכי מחריד בעיניי הוא העלייה הדרמטית בהתעללות בחיות כשהילדים יוצאים לחופש מבתי הספר בקיץ. בתי הספר יודעים ללמד חשבון, תנ"ך והיסטוריה, אבל נכשלים כישלון חרוץ בללמד חמלה".
איך את מצליחה ללהטט בין עיסוקים כה מרובים?
"אני עובדת המון ואני אוהבת את זה. אני קצת וורקוהולית. בחודש שעבר היו לי 27 הצגות טפו טפו טפו, כן ירבו. כרגע אני משתתפת במקביל בכמה הפקות, החשובה מכולן היא הצגת הבידור שלי עם ציפי שביט ועירית ענבי 'קצרות ולעניין'. ממש לאחרונה היינו בויקס ברחובות ומירי ואהוד באו לראות את ההצגה בפעם השלישית. במקביל אני משחקת במחזמר 'כנר על הגג' בקאמרי ובמופע משיריו של עוזי חיטמן. אחרי פסח אתחיל חזרות על מחזמר חדש בשם 'המצעד' שיעלה בפסטיבל ישראל. בכלל, אני שיאנית מחזות הזמר בארץ".
בזמן משפטו של חנן גולדבלט נחלצת להגנתו והגעת לבית המשפט על מנת לתת עדות אופי. לאחרונה פורסם שהוא כתב מהכלא אלבום עבור הזמרת אתי לוי. האם כיום אתם בקשר? מה שלומו?
"אני מכירה את חנן מגיל 18, הוא היה במאי שלי בלהקת הנח"ל ואחרי שחרורי המליץ עליי לתכנית 'בלי סודות' ועבדנו שנים ארוכות יחד. חברים נמדדים ברגעים הקשים וחבר אמיתי נותן כתף כשחברו נמצא במצוקה קשה.
"אני מכירה אותו מקרוב מאוד ואני מכירה חנן אחר לגמרי מזה שקראתי עליו בעיתון. החנן שאני מכירה הוא איש חם ומתוק, רך מצחיק ועדין. פלרטטן אמנם, אבל בחור עם לב זהב, נאיבי עד כדי השתאות. היה חשוב לי לבוא לבית המשפט ולומר את זה.
"ציירו אותו בעיתונות כמפלצת ואני אף פעם, לאורך 20 שנה של עבודה משותפת, לא ראיתי את המפלצת הזאת מגיחה ולו לשנייה. כל החברים הטובים והאמיצים שבאו לתת עדות אופי עבור חנן בבית המשפט - אושיק לוי, שייקה מהגשש, אילי גורליצקי, ענת ברזילי שבבית הספר שלה הוא לימד, הדר גלרון ועוד - באו כדי לדבר על חנן אחר שהם מכירים, לא כדי לתת חס וחלילה הצדקה למעשים שנעשו.
"אני מאמינה שכשאדם מרצה את עונשו, צריך לתת לו להשתקם בכל דרך כדי לחזור לחיים רגילים עד כמה שניתן. חנן לא קיבל עונש מוות, אלא עונש נורא של גזילת חירותו לשבע שנים. מן הרגע שהוא ייצא החוצה, אני מאחלת לו להמשיך ליצור, זה מה שהוא יודע.
"חנן אומן וקומיקאי מוכשר ומכיוון שקשה לי לדמיין אותו עולה על הבמה אחרי הכותרות הקשות, אני שמחה בשבילו שהוא מצא דרך אחרת להביע את אומנותו וכישרונו על ידי כתיבת השירים לאתי לוי. ביקרתי אותו בכלא כמה פעמים וזאת חוויה מאוד קשה ומעיקה, זאת גם הפעם הראשונה שהייתי בתוך כלא בחיים שלי".
שאלה רכה לסיום: את אנרגטית ונראית נהדר לגילך. כיצד את שומרת על עצמך?
"באופן עקרוני יש לי גנים יווניים משובחים. יש לי סבתא בת 92 טפו טפו (אשתו של אלברטו) ויש לה שתי אחיות 'צעירות' בנות 90 ו~88. אני עושה הרבה פעילות ספורטיבית, נמצאת בהולמס פלייס כמעט כל יום ועושה יוגה, פילאטיס ומכשירים כבר המון שנים.
"משתדלת לאכול בריא ולהיות רגועה כמה שניתן, אם כי זה לא תמיד מצליח לי, אבל גם להשתדל זה המון. אני מטפחת את העור בקפידה, לא משתזפת וחורכת את עצמי, ומשתדלת לישון מספיק שעות. שינה ואוכל נכון הם דלק וה'אוטו' שלי רץ על הכביש בתזזיתיות".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם