אחרי צינתור: אסף בימרו חוזר לרוץ מרתון
תוכלו למצוא אותו בשדות הפורחים של גבעת ברנר, לא מפסיק לרוץ לרגע. נכון שבעיה בלב חייבה אותו לעבור צנתור ונכון שפציעות טורדניות בברך ובגב ושברי מאמץ השביתו אותו מפעילות, אבל בגיל 43 אלוף ישראל לשעבר בריצות ארוכות אסף בימרו מרגיש נפלא, ומרתון ברלין היוקרתי הוא רק יעד ראשון מבחינתו
לפני כשנה וחצי, בזמן הכנות נבחרת ישראל לאליפות העולם בברצלונה, התגלתה בעיה בלבו והוא נאלץ לפרוש מיידית מסגל הנבחרת. בימרו עבר צנתור והתבקש לנוח, אך עוד ביום של הצנתור הוא בחר לנוח בדרך מקורית ורץ רק 17 ק"מ (במקום 42 ק"מ כהרגלו).
"חשבתי שאני הולך לבדיקה רגילה", הוא נזכר, "צילמו את הבעיה שממנה סבלתי והייתי בטוח שאת הצנתור יעשו לי אחרי מספר ימים. התקשרתי לרופא שלי, שהוא גם המאמן שלי, ד"ר רפי וישניצר, ושאלתי אותו מתי אני עובר את הצנתור, והוא אמר לי 'איזה שור אתה, כבר עברת את הניתוח...'. לא האמנתי ואמרתי לו שרצתי 17 ק"מ, והוא ביקש שאנוח כמה ימים".
בהדרגה חזר בימרו להתאמן ואף השתתף בתחרויות של עד עשרה ק"מ. מרתון וחצי מרתון הוא לא רץ, בין תחרות לתחרות סבל מפציעות מטרידות בגב ובברך שהשביתו אותו, ולפני חודשיים הוא החליט לחזור לפעילות מלאה. מבחינתו, בחודש ספטמבר הקרוב הוא ישתתף במרתון ברלין. כן, והוא כבר בן 43.
◄ בואו להיות חברים של "זמן מעריב" גם בפייסבוק
אנחנו קובעים להיפגש אחר הצהריים באחת הפינות בשדות גבעת ברנר שם הוא מתאמן. מאיפה אתה מגיע, אני מבררת. "מהבית שלי בקריית עקרון", הוא משיב. אתה מגיע עם רכב, שאלתי. "מה פתאום, אני מגיע בריצה", הוא עונה.
אני ממתינה בשעה שקבענו וכעבור מספר דקות רואה מולי את בימרו רץ בקלילות ובקצב מהיר, כאילו לא מתאמץ כלל, אתלט אמיתי. נדמה שריצת המרתון שלו היא כמו הספרינט למאה מטרים של האצן טומי כפרי.
איזה מרחק אתה מתכוון לרוץ היום?
"30 ק"מ, אני רץ את זה בארבע דקות לקילומטר", הוא עונה בפשטות, "אני מתאמן ורץ בכל יום 30 ק"מ. זה לא קל, גם הגיל לא עושה את זה ליותר קל, אבל אני מכין את הגוף שלי. אשתדל בחודשיים הבאים לרוץ 190 ק"מ".
בימרו כבר בן 43. למרות גילו המבוגר, הוא מתאמן במרץ לקראת מרתון ברלין היוקרתי שייערך בספטמבר.
אחרי שהתגלתה הבעיה בלבך הרופאים ייעצו לך להפסיק את הריצה. אתה לא מסתכן בזה שאתה ממשיך לרוץ?
"מבחינה בריאותית עברתי הרבה בחיים והתגברתי. על הבעיה בלב לא הצלחתי להתגבר, זה בתוך הגוף שלי ואני מפחד פחד מוות. זה קצת קשה ומלחיץ, אבל אצלי הספורט זה בדם. במחנה אימונים שהייתי בו בגרמניה היו לי שברי מאמץ בגב ובאגן וחזרתי לפעילות, אחר כך אפילו ניצחתי את מרתון טבריה.
"נכון שהרופאים המליצו לי אז להפסיק לגמרי עם ריצת המרתון ואפילו אמרו לי לא להתאמץ בעבודה, הם השביתו אותי לגמרי. אני צחקתי כל הזמן בשקט, כאילו אני צריך להסתובב עם רופא צמוד, אבל בראש רצו לי תמונות בזמן שאני רץ - אולי יקרה לי משהו עכשיו. זה מפחיד, אני לא יודע מה יהיה, אבל כנראה נולדתי לסבול. מי שרץ מרתון עובד קשה".
בספטמבר תהיה מוכן למרתון ברלין?
"אני לא הולך לוותר על מרתון ברלין ואני חוזר לזה אחרי הפסקה של שנה וחצי. עם זאת הכי חשוב עבורי זה להיות מוכן היטב למרתון טבריה שייערך בתחילת השנה, אני רוצה לזכות שם באליפות ישראל העשירית. השתתפתי ב-15 מרתוני טבריה וזכיתי בתשע.
"עשיתי תוצאות טובות מאוד. גם מרתון ברלין זה לא הסוף מבחינתי. אחפש מרתונים בעולם שאוכל לרוץ בהם. יש בדרך אליפות ישראל בעוד כחודש לעשרה קילומטרים וחצי מרתון במהלך הקיץ, אנסה לראות איפה אני נמצא ביחס לרצים אחרים".
בימרו חי עם אשתו וחמשת ילדיהם בקריית עקרון, הוא עובד במשרה מלאה כמנהל תפעולי במוסד לבעלי פיגור שכלי. עשר שעות ביום הוא נמצא שם, נדרש לעתים לעבוד גם בימי שישי ושבת ובחגים. אמנם התנאים משופרים מבעבר, מתחשבים בו, אך עדיין מדובר בשעות עבודה ארוכות.
רצים אחרים בארץ גם עובדים כמוך כל כך הרבה שעות?
"זוהר זמירו לא מכיר את הארץ, הוא חי באתיופיה ומגיע לארץ רק לתחרויות. אחריהן הוא חוזר לאתיופיה. ככה גם היילה סטאין. הריצה זה המקצוע שלהם. אם היו לי התנאים שיש להם הייתי צריך להיות עם תוצאות טובות הרבה יותר משלהם.
"אמנם השתתפתי באולימפיאדה ובאליפויות עולם עם עבודה במשרה מלאה, אבל זה לא פשוט לרוץ אחרי עשר שעות עבודה. זאת עבודה שוחקת, עבודה עם אנשים בעלי פיגור שכלי, ובכל דבר אתה צריך לתת מעל ומעבר למיליון אחוז".
קיבלת תמיכה מהוועד האולימפי אחרי שהתגלתה אצלך בעיה בלב?
"כלום, לא הייתה לי תוצאה אולימפית ולא היה יחס. אם אתה עומד בקריטריון מתייחסים, ואם לא, לא מתייחסים. באתונה רצתי חודש אחרי שעברתי ניתוח תוספתן, יכולתי להישאר בבית אבל נתתי את הדם שלי, האנשים בוועד ידעו את זה ומה אני יכול להגיד - התאכזבתי מחוסר היחס שלהם. חוץ מיו"ר איגוד האתלטיקה הקלה שלמה בן גל, הוא צלצל ודאג לשלומי".
ספר על המפגש שלך עם גדול הרצים, היילה גבריסילאסי.
"באליפות העולם בשבדיה בשנת 1996 פגשתי אותו ואמרתי לו שאני מעריץ אותו ושאני רוצה לרוץ כמוהו. הוא שמח, חיבק אותי ואמר לי 'אתה אחד משלנו'. מאז התחלנו להיות בקשר טוב, וכל פעם שספורטאים יוצאים למחנה אימונים באתיופיה אני מקבל ממנו דרישת שלום. בשנת 2005 התקיימה אליפות העולם בהלסינקי והכינו עליו כתבה ב'יורוספורט'. ה
"מראיין הזכיר אותי ושאל את גבריסילאסי אם הוא מכיר את אסף בימרו, רץ אתיופי שמתאמן בישראל וגם עובד במשרה מלאה. המראיין אמר לגבריסילאסי 'אסף מעריץ גדול שלך והאתגר שלו הוא להיות רץ טוב כמוך'. גבריסילאסי אמר באותו ראיון 'אסף עובד שעות נוספות ועוד בסופשבוע, לא ראיתי דבר כזה שהוא עובד כל כך קשה ומייצג את מדינת ישראל. אני מעריץ את אסף בימרו, מה שהוא עושה זה האתגר האמיתי'".
בשנת 1984 עלה אסף בימרו לישראל מאתיופיה במבצע שלמה. משפחתו נשארה שם והוא עלה עם הדוד, אשתו ושמונת ילדיהם. על המסע המפרך מאתיופיה לישראל הוא מספר: "הלכנו ברגל מאתיופיה לסודן, היו איתנו במסע עוד כ-80 אנשים שגם עלו לישראל. במשך חודש ימים הלכנו במדבר בחום נוראי עם מורה דרך.
"שילמנו לו כסף, זאת הייתה הפרנסה שלו. היה חם ביום וחם בלילה, כל הזמן היינו צריכים לחפש צל. ראינו גלים של חום שנראו כמו ים ואמרנו איזה כיף, יש פה ים, רצינו להגיע לשם אבל המדריך אמר שזה פאטה מורגנה. מה שהחזיק אותנו כל הזמן זה החלום להגיע לכאן, לארץ הקודש.
"המנוחה שלנו הייתה לשתות ולאכול, חוץ מזה לא עשינו הפסקות. כל הזמן היינו בתנועה, שורדים וסוחבים את הילדים הקטנים ואת האוכל על הגב. כשהגענו לגבול סודן התחילה בעיה של מים, חלק מהאנשים לא החזיקו מעמד ומתו בדרך. היינו צריכים לקבור אותם במדבר. כשהגענו לסודן לא אמרנו שאנחנו יהודים כי פחדנו שיגרשו אותנו, אמרנו שאנחנו מאתיופיה ושאין לנו אוכל. אנשים שם נתנו לנו אוהל ועזרו לנו. אחר כך כבר הסתדרנו בעצמנו".
כמה זמן היית בסודן?
"הייתי שם שנה שלמה ועבדתי במסעדה שמכינים בה פלאפל ופול. המשפחה שלי עלתה לישראל ואני נשארתי לעבוד במסעדה. גרתי בדירה עם עוד שמונה חברים שגם רצו לעלות לישראל. בעבודה אמרתי שאני לא יהודי, אבל אחרי שנה נשברתי ואמרתי לבוס שלי במסעדה שאני יהודי, נתתי לו את הפרטים שלי ואיפה אני גר, סיפרתי לחברים שגרתי איתם באוהל שעכשיו תהיה לנו דרך להגיע לישראל והם במקום לשמוח כעסו שאמרתי שאני יהודי ונתתי את הפרטים.
"אחד מהם אמר 'אנחנו אוכלים אוכל לא כשר במשך שנה ואנחנו כבר חצי מתים, מה עוד יכול לקרות שזה יותר גרוע מהמצב שלנו היום?'. רק שלושה מהשותפים לדירה הסכימו לקחת את ההזדמנות שנפלה לנו. בעל המסעדה לקח אותנו באוטו שלו לשדה התעופה, זה היה ביום חמישי, וביום שישי כבר הגענו לארץ. ברגע שהרגליים שלי דרכו בישראל שכחתי מהכל. עכשיו אנחנו חוגגים את חג הפסח, ואני יכול להגיד שבמסע שלי ושל המשפחה לארץ ישראל הרגשתי כמו בני ישראל שיצאו ממצרים".
"לאסף הייתה דלקת ויראלית בשריר הלב בקיץ 2010, וזה הוציא אותו מאימונים לתקופה של כמה חודשים", אומר ד"ר רפי וישניצר, רופאו ומאמנו של אסף בימרו, "לאחר מכן הוא הבריא, אבל בגלל עומס בעבודה הוא לא הצליח להתאמן כראוי.
"בימים אלה אסף מתאמן בצורה די מסודרת, אמנם לא כמו שהוא היה רגיל להתאמן בעבר אבל הוא חוזר בהדרגה. בעבודה תומכים בו עכשיו, אבל הייתה תקופה שזה לא הסתדר והתקופה הזאת הובילה לירידה ביכולת שלו. אני מקווה שעכשיו הוא ירוץ מסודר וקבוע כדי להגיע להישגים. אני מניח שעד מרתון ברלין או מרתון אחר הוא יהיה ביכולת טובה כפי שהיה בעבר".
הבעיה שלו בלב משפיעה עליו גם היום?
"לא, היא איננה. זה היה וחלף. אסף עבר בדיקות דקדקניות והכל הסתדר. הוא הבריא. אסף הוא אדם חזק בראש ובגוף, וההישגים שהוא הגיע אליהם הם תולדה של חוסן גופני ומנטאלי".
הוא יוכל לשחזר את הישגי העבר?
"השיאן הישראלי במרתון נכון לעכשיו הוא היילה סטאין שקבע את השיא כשהיה בן 42 ושנה. אחרי זה הוא דורג במקום ה-20 באולימפיאדה, ובגיל 47 הוא דורג 21 באליפות העולם. ייתכן שהרצים שבאו מאתיופיה יכולים לרוץ יותר שנים, זה לא נדיר שהם בגיל יחסית מבוגר ורצים טוב למרחקים ארוכים".
ממתי אתם מכירים?
"אנחנו מכירים משנת 1994, והיחסים הם יותר מאשר בין מאמן למתאמן. אני מכיר את אסף גם בספורט וגם מעבר לספורט. אנחנו במידה כזאת או אחרת חברים, אין היררכיה. אנחנו מדברים ביחד ומחליטים מה ראוי לעשות ולאיזה תחרות כדאי ללכת".
דובר איגוד האתלטיקה בישראל, אורן בוקשטיין, מסר: "אסף בימרו היה מעמודי התווך של האתלטיקה הישראלית בכלל והריצות הארוכות בפרט. עם שיא אישי של 2:14:52 ש' במרתון, ייצוג במשחקים האולימפיים באתונה 2004 (מקום 59), שש אליפויות עולם באתלטיקה, ארבע אליפויות עולם בחצי מרתון, שתי אליפויות אירופה באתלטיקה ואליפות אירופה אחת בריצות שדה, אסף הוא ללא ספק אחד מרצי הריצות הארוכות הטובים שידעה מדינת ישראל אי פעם.
"אם נוסיף לכך את העובדה שהוא זכה ב-14 אליפויות ישראל (אחת בריצת 20,000 מ', שלוש בחצי מרתון, תשע במרתון ואחת בריצת שדה) והחזיק בשיא הישראלי במרתון ב-2003, אין ספק שאסף חסר מאוד בנוף הריצות הארוכות בישראל. לאחר שסבל מבעיה רפואית בלבו ומפציעה טורדנית ברגלו, איגוד האתלטיקה בישראל תקווה כי אסף יחזור לכושרו הטוב, יקבע קריטריונים ויחזור לייצג את עצמו ואת המדינה בכבוד בו ייצג אותנו בעבר".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם