הדור השני: להסתכל בעיניים של רוצח המשפחה
בלהה גזית מרעננה יצאה למסע בפולין בעקבות טראומת ילדות שחוותה אמה בזמן המלחמה. "במסעי פגשתי את רוצח משפחתי והסתכלתי לו בעיניים. אמרתי לו שלא באתי לנקום. הנקמה שלנו היא הקמת המדינה"
אמה של גזית, שושנה, הייתה רק בת 7 כשפרצה המלחמה. היא הסתתרה בבונקר שהכין סבה מבעוד מועד להוריה ואחיה הקטן במשך שנה וחצי בעיירה פולאניץ שבפולין. משפחתה שילמה לאיכר פולני בשם בוצק על מנת להסתתר במחבוא ולקבל ממנו מעט אוכל. חודשיים לפני תום המלחמה נגמר למשפחתה הכסף ובוצק ואחיו ווצלב, שהיה חלק מהמחתרת הפולנית ארמיה קריובה הפשיסטית, לקחו את המשפחה והוציאו אותה להורג. באורח נס הצליחה אמה להימלט והסתתרה אצל איכרה פולנית עד תום המלחמה.
בשנת 2000 גילתה גזית ביד ושם עדות שנתנה אימה, שושנה פינצ'בסקי, עם תום המלחמה, למוזיאון היהודי בוורשה. בעקבות כך החליטה גזית לצאת למסע של "דור שני לפולין", מטעם חברת "איילה גיאוגרפית", מסע שהיה כבד מנשוא עבורה, אך בד בבד גם מרפא.
תחילת המסע של גזית היה בבית העירייה בפולאניץ. מארגני הסיור יזמו מבעוד מועד פגישה עם מחלקת מרשם התושבים בעירייה על מנת שגזית תקבל את כל המסמכים הרלוונטיים של משפחה. בבואה היא אכן קיבלה מידע
"בבית העירייה קיבלנו שתי כתובות למשפחת בוצק, אחת ליד הכנסייה, מקום מגוריו של האח הצעיר ווצלב", מספרת גזית נרגשת. "הגענו לבית ליד הכנסייה ונכנסו בשביל עפר. הכול מסביב היה מוזנח, ישן וחלוד, כאילו הזמן עצר מלכת לפני 60 שנה. ליבי פרפר וזעה קרה כיסתה את גופי, ניסיתי לצלם ופתאום שכחתי איפה לוחצים".
גזית נכנסה לבית, המתורגמנית שליוותה אותה דיברה עם ווצלב בפולנית. ווצלב גר בבית בעל חדר אחד הכולל מטבח, תנור על עצים, מיטת יחיד, טלוויזיה ותמונות ישנות על הקירות. "עמדתי מהצד והסתכלתי בתווי פניו החדות של ווצלב, בנוקשות ובמתח שהוא שידר בזמן שהמתורגמנית סיפרה לו בפולנית שאני הגעתי מישראל ובאנו לחפש את מקום המסתור של משפחתי ולברר מה עלה בגורל המשפחה".
איך הוא הגיב?
"הוא אמר שהוא זוכר שאחיו הסתיר משפחה יהודית, אבל הוא לא זוכר מה קרה למשפחה שהסתתרה. אני עמדתי מהצד, קפאתי, לא יכולתי להסתכל לרוצח בעיניים. היה לי מאוד קשה להישיר מבט, אבל עשיתי את זה. אמרתי לו שלא באתי לנקום. את הנקמה שלנו כבר עשינו, בנינו מדינה לתפארת והקמנו משפחה גדולה בישראל".
גזית ניסתה לברר היכן בדיוק נמצא מקום המחבוא. "בני המשפחה שפגשנו במקום טענו שהם לא יודעים היכן נמצא מקום המחבוא. גם אני וגם המתורגמנית הבנו על פי שפת הגוף הקשה של אמא של ווצלב ולפי המבט החודר שמבין הכול של אחד מבניו של בוצק, כי יש כאן סוד משפחתי קשה".
מדוע היה חשוב לך כל כך לערוך את המסע הזה?
"המסע לפולין היה חשוב מאוד עבורי. הוא במיוחד חשוב לדור השני שנולדו להורים ניצולי שואה".
את יכולה להבין את בני הדור השני שבורחים מהנושא ולא רוצים לדרוך על אדמת גרמניה או פולין?
"בוודאי. לדור שני לשואה יש שריטה. לא גדלנו במשפחות נורמליות. גם אני לא חלמתי שכף רגלי תדרוך בפולין, אבל אני שמחה שעשיתי את זה. המסע הזה ריפא והרגיע טראומה משפחתית שינקתי משני הוריי במשך שנים. אני ממליצה לכל יהודי שההיסטוריה חשובה לו לבוא ולראות בעיניים את המקום שנעשו בו הזוועות, להשאיר את השואה מאחור ולהמשיך לבנות את חיינו כאן בישראל".
הכתבה תפורסם ביום שישי ב"זמן השרון"
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם