כרם אור: מישהו ממש התפרע בכרם התימנים
שני בניינים כתומים ואחד ירוק, מרפסות קופצות וניסויים אדריכליים שונים ומשונים. המהפכה של שכונת כרם התימנים בתל אביב
בצפון הרחוב, בבית מספר 6, מסתיימת בימים אלו בנייתו של בניין צבוע שחור שמעקות המרפסות שלו נראים כמו צרור ענפים שבריריים. בית מספר 5 הוא בניין מודרניסטי קובייתי חסר כל ייחוד כביכול, שלפני שנים ספורות נצבע כולו בצבע כתום תפוז בוהק.
בית מספר 14 מציע פרשנות גאומטרית מעניינת לתופעת המרפסות הקופצות: בקומת הקרקע ובקומה השנייה המרפסות הן עגולות, בקומות הראשונה והשלישית המרפסות הן מלבניות, אבל נפער בהן חור עגול המהדהד את המרפסות שלמטה. ובית מספר 13, החדש והצנוע מכולם, מחופה כולו בלבנים בשני גוונים של אפור.
◄ בואו להיות חברים של "זמן מעריב" גם בפייסבוק
אקלקטיקה זו היא דוגמה מובהקת לתהליך אדריכלי שמתרחש בשכונה הוותיקה בשנים האחרונות. ללא כל יד מכוונת השכונה הפכה למעין מעבדה לניסויים אדריכליים, מוצלחים יותר ופחות, שמציעים אלטרנטיבה מעניינת לנוף התל-אביבי הטיפוסי. נראה כי האדריכלים שמתכננים בניינים חדשים בשכונה מרשים לעצמם לממש את רעיונותיהם העיצוביים ולפרוץ את גבולות הטיח הלבן הנפוץ.
הבניין השחור בעל המעקות דמויי הענפים תוכנן
"הבניין השחור כאילו מספק רקע לכל ההתרחשות העירונית הזו. לאנשים, לכבלים התלויים בין הבניינים, לבלגן. זה מה שכל כך מקסים בשכונה, יש בה תחושה ים-תיכונית דרומית אמיתית. היא כמו תאטרון עירוני חי וניסינו לתכנן בניין שייתן במה להתרחשות".
פריצקי וליאני, העובדים וגרים בסמוך לשוק הכרמל, תכננו בניין נוסף בכרם, ברחוב קפאח 16 שחזיתו מחולקת לפרוסות אופקיות העשויות פלדה ועץ. לדעת פריצקי, בכרם התימנים יש מקום לניסיונות בחומרים חדשים ובצורות מעניינות דווקא בגלל המבנה הייחודי של השכונה.
"יש בכרם אלמנט של הפתעה", הוא מסביר. "מאחר שיש בשכונה בעיקר סמטאות, אז מעבר לכל פינה יש הפתעה חדשה. זו הסיבה שלא חששנו לתכנן בניינים שלא נראים כמו מה שיש מסביב".
כיום מרבית הבניינים בכרם הם מבנים ישנים הבנויים טלאי על טלאי. ההבלחות העיצוביות שמציצות פה ושם, בין אם מדובר בבניין בצבע בוהק (יש לפחות שניים כתומים ואחד ירוק בשכונה) או בחיפוי ייחודי, מצליחות להשתלב יפה בשאון האדריכלי. "
האדריכלות בכרם היא ורנקולרית (אדריכלות מקומית ספונטנית ללא תכנון מוסדר, י"ק)", מסבירה ליאני. "כשהבניינים החדשים בכרם מצליחים לשמור על ייחודיות וגיוון גדול, הם מצליחים לשמר את האופי של השכונה על אף ההתחדשות".
גידי בר אוריין ממשרד בר אוריין אדריכלים, שתכנן ברחוב נג'ארה 14 בניין המחופה כולו עץ, מוצא את כרם התימנים קצת פחות רומנטי. "הרוב שם פחונים ותוספות בלתי חוקיות, וזה מרגיש לפעמים כמו מחנה פליטים", הוא מתאר.
מצד שני, דווקא מציאות עגומה זו הופכת את הכרם לקרקע פורייה לניסויים. "כשאתה בא למקום שהוא כלום, שיש בו רק תשתית של סמטאות, אבל אין בו משהו שהוא בעל ערך אדריכלי, יותר קל לך לחשוב על אדריכלות ניסיונית", הוא מסביר.
כרם התימנים היא אחת השכונות הראשונות בתל אביב, ויש הטוענים שהיא, ולא אחוזת בית, השכונה הראשונה. מרקם השכונה הוא ייחודי ומאופיין במגרשים קטנים שכל הבניינים בהם בנויים ב"קו אפס", כלומר הם צמודים לרחוב ולבניינים הסמוכים אליהם.
הרחובות בשכונה צרים יחסית, וחלקם רחובות הולנדיים מרוצפים ללא הפרדה בין כביש למדרכה. מדובר למעשה בגן עדן להולכי רגל. התב"ע של השכונה, שנהגתה באמצע שנות ה-90, השכילה לשמר את המרקם הייחודי של המקום.
הבניינים החדשים שנבנים מחויבים לשמור על קווים מסוימים, וגובהם לא יעלה על שלוש קומות וחצי (קומת קרקע ושתי קומות וחצי נוספות). "מה שיפה במרקם של הכרם הוא שמאחר שקווי הבניין צמודים, אתה לא יכול להתפרע יותר מדי", מסביר בר אוריין, שבניין העץ שלו הפך למעין אייקון עירוני.
"נפח הבנייה נתון, ואתה לא יכול לעשות פסלים תלת-ממדיים. רוב העיצוב הוא משחק של טקסטורות וחומרים". בר אוריין יצר בבניין חדר מדרגות פתוח לרחוב המטפס כמו אטריום לאורך כל הבניין. שוב, אלמנט אדריכלי ניסיוני יחסית בנוף המקומי.
אחד הבניינים המוכרים ביותר בכרם נבנה לפני כ-15 שנה ברחוב הלל הזקן 10. הוא תוכנן על ידי האדריכלים רמי גיל ושמואל גרוברמן. בדומה לבניין העץ של בר אוריין, הבניין בהלל הזקן נודע בטקסטורת הנקודות הבולטות שעל חזיתותיו הצבועות אפור.
"זה היה הבניין החדש הראשון בכרם", נזכר גיל. "החלטנו שאת חלקו התחתון נעצב בדומה לבניינים המודרניסטיים בכרם, אבל בכל זאת רצינו לתת לו טוויסט מסוים. הקרבה לשוק הכרמל גרמה לי לרצות שהבניין יהיה קצת יותר עממי, קצת פחות נוקשה ולכן בחרנו בטקסטורה של העיגולים. פתאום הקובייה הרגילה של הבניין קיבלה חיים משל עצמה".
לפי גיל, שטחם הקטן של המגרשים בכרם מאפשר לאדריכלים חופש יצירה, משום שהבנייה בשכונה אינה "ספקולטיבית", כלומר כזו שעומדים מאחוריה יזמים גדולים ושיווק להמונים. "צפון תל אביב היא כמו סרטן אדריכלי לטעמי", ממשיך גיל. "הוא דוגמה מובהקת לסוג בנייה כזה שיוצר סטנדרטיזציה ובנאליזציה אדריכלית".
הכרם , לשיטתו, הוא ההפך הגמור. המגרשים הקטנים נקנים לרוב על ידי אנשים פרטיים ולא על ידי חברות נדל"ן. בעלי הבניינים לא נדרשים למערך שיווקי משומן או למיתוג נוצץ. "כשמדובר באדם פרטי שלא חושב רק על סיכונים כלכליים, הוא מרשה לעצמו להזריק גם מעצמו לבניין כי הרגשת הבעלות והאכפתיות גדולה הרבה יותר. הוא מוכן לפנות לאדריכל שיעצב לו בניין עם אופי, בניין שייחשב להימור, בניין שהעיצוב שלו פחות'הולך על בטוח'".
למרבה ההפתעה, גם לעיריית תל אביב הנוקשה יש יד בנוף המיוחד של הכרם. אף שאין לעירייה מדיניות רשמית בנושא, מנהל ההנדסה מאפשר לבנות בכרם בניינים שלא היה מאפשר בשדרות רוטשילד. זה לא שעיריית תל אביב מעודדת אדריכלים להציע עיצובים שונים ומשונים בשכונה, אבל היא בהחלט לא מונעת זאת מהם.
"בכרם העירייה יותר קלה", מסביר בר אוריין. "נותנים לעשות דברים קצת אחרים, ועובדה שהאדריכלים משתמשים בחופש הזה. בלב העיר צריך לעבור דרך הרבה בירוקרטיה בשביל לתכנן משהו ייחודי, ובכרם זה מאושר בקלות יחסית".
במרבית השכונות בעיר אין קריטריונים עיצוביים רשמיים, אך כללי המשחק די ברורים. "בלב העיר למשל אין הנחיות חדמשמעיות, אבל יש מעין תורה שבעל פה", מסביר צבי לוין, אדריכל בצוות מרכז של אגף ההנדסה, שאחראי על כרם התימנים.
"זה לא נכתב במפורש בשום מקום, אבל אתה רואה שמרבית הבנייה בלב העיר מתבססת על הגאומטריה ועל החומרים המודרניסטיים. הסביבה האדריכלית היא שקובעת את הטון. אם מישהו יציע לבנות ברחוב בלפור בניין ירוק או בגאומטריה ייחודית, סביר להניח שלא יאשרו לו את העיצוב".
"יש ייחוד באופי הזה של השכונה", ממשיך לוין. "אנחנו עומדים עכשיו לפני אישור של תכנית השיפוץ של שוק הכרמל, והתכנית עוסקת גם ברחובות כרם התימנים הסמוכים. בשל אופי המקום הוחלט שנגדיר את נפחי הבנייה ברחובות האלה, אבל נשמור על המצב הקיים ולא נקבע הנחיות עיצוביות".
אין ספק כי יש יתרונות לחופש עיצובי. מעורבות גבוהה של העירייה בעיצוב יוצרת לעתים מצבים אבסורדיים כמו בשכונת נווה צדק, שהיא כמעט השכונה היחידה שבה יש הנחיות עיצוביות נוקשות, והפכה כבר מזמן לשכונה קיטשית פסבדו-אותנטית.
מנגד, חופש עיצובי גדול מדי עלול להביא לתוצאות מביכות, כמו הבניין החדש ברחוב נג'ארה 4, שמתהדר באריחי קרמיקה מעוטרים, מעקות מתכת מסולסלים צבועים אדום ואלמנטים דמויי משרביה, ושלקח את ההשראה האוריינטלית צעד אחד רחוק מדי.
"להגיד לך שאני אוהב את כל מה שעושים בכרם? לא", אומר גיל, "אבל אני כן חושב שזה נפלא שמצליחים להשתחרר שם מהנוקשות האדריכלית. אדריכלים חייבים להתנסות ואפילו לטעות. כי גם מטעויות לומדים. לכל דור אדריכלים יש את החובה לספר את הסיפור שלו ושל הזמן שלו ולהשפיע על הנרטיב של העיר.
"אסור להקפיא את ציר הזמן ולהישאר רק עם העקרונות של העבר. אני חושב שבכרם נפתח צוהר למשהו מעניין יותר, ובניגוד לכל חבריי האדריכלים, אני באמת מאמין שהדור הצעיר של האדריכלים בארץ יוצר פה אדריכלות טובה יותר".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם