זה באמת סקנדל: חיים רמון מגיב לשלום ירושלמי
בהשוואה מפוקפקת בחרתם לכרוך אותי בחבילה אחת עם משה קצב ויצחק מרדכי. תגובה לטור "בעלי און" שפורסם כאן בשבוע שעבר
בדרך כלל, כאשר נוח לירושלמי, הוא נתלה באילנות הבג"צ. אבל במקרה הנדון שלי, ירושלמי נעצר בדרכו לגבעת רם, אולי בשוק מחנה יהודה. שהרי בג"צ קבע יותר מפעם אחת (כשדחה עתירות מטעם גופים אזוטריים ולוחמי מוסר בשם עצמם) שאינני עבריין (כדברי השופטת ארבל) ושהתנהגותי לא שיקפה "דופי מוסרי מובנה" (לפי השופטת פרוקצ'יה).
היועץ המשפטי הקודם מזוז טורח עד היום, שוב ושוב, להצהיר, שלו הייתי מתנצל (אגב, נכונות שהבהרתי אותה עוד בחקירה המשטרתית...), אפילו לא היה מגיש נגדי כתב אישום.
◄בואו להיות חברים של "זמן מעריב" גם בפייסבוק
אבל ירושלמי בוחר לכרוך אותי הפעם בחבילה אחת עם משה קצב ויצחק מרדכי ו"גלריה מפוארת" של אחרים, כדבריו. הוא כולל אותי במואשמים ב"שחיתות" או ב"סתם מרמה והפרת אמונים".
ניסיון נואל להטעות את הציבור
בניגוד מפורש לקביעות החוזרות ונשנות של בג"צ הוא מייחס גם לי "שחיתות מינית". אך לא רק ירושלמי; גם עורכי "זמן מעריב" מציבים את תמונתי בין תמונותיהם של קצב ומרדכי.
ה"חבילה" הזאת, שירושלמי ו"זמן מעריב" מציבים אותי במרכזה, היא, לדבריהם, קבוצת אנשי "השררה והשחיתות", שהמדינה חייבת "להגדיל את נכסיהם" ו"לדאוג לחיי התפנוקים שלהם" ועוד כהנה וכהנה.
בהשוואה מפוקפקת שהוא עושה ירושלמי מדגיש שהקצינה, נשואת "פרשת רמון", היתה "פקודה" ו"פקידה" שלי. אחת מאלו שתפקידן היה, כדבריו,
"לספק את כל מבוקשי", ממש כמו במקרה קצב או פרשת נתן אשל, שאותם הוא מזכיר.
זהו ניסיון נואל נוסף להטעות את הציבור. הקצינה המדוברת לא היתה כפופה לי מעולם, לא במישרין ולא בעקיפין. לא אני פניתי אליה, אלא היא פנתה אליי. לא אני יזמתי מגע איתה אלא ההפך הוא מה שהיה. לא היה כאן שום "ניצול שררה", כדברי העלילה של ירושלמי, כי לא היו יחסי שררה.
מעשיו של ירושלמי מזכירים את דברי הנביא ירמיהו (פרק ו') על אותם ירושלמים, "סרי סוררים, הולכי רכיל, כולם משחיתים המה". לא בכדי.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם