אסף שריג מ"איפה הילד" מספר על אבא שנפל בקרב
במלאת 40 שנים ליצירה "אור וירושלים" של המשורר והמלחין רס"ן יוסף שריג ז"ל שנפל במלחמת יום הכיפורים ועוטר באות עיטור המופת, אשתו שרה ובנו אסף, חבר להקת "איפה הילד", מספרים בגעגוע על החלל העצום שנפער בלב ובשירה הישראלית
יוסף, בן קיבוץ בית השיטה שבעמק חרוד, שם גם הובא למנוחות, הוא אביו של אסף שריג ממקימי להקת "איפה הילד". אסף היה רק בן חמש כשאביו נהרג, היום הוא בן 44.
בדומה לאביו, גם אסף עוסק במוזיקה ובקרוב יקליט את השיר "מותי בא לי פתע" שאביו כתב חצי שנה לפני מותו. "אני מניח שאת הנטייה למוזיקה ירשתי מאבא שלי בעיקר", אומר אסף, "גם גדלתי על השירים שלו והמוזיקה שלו, מהמעט שהוא השאיר אחריו".
כשאסף היה בן שנתיים התגרשו הוריו לאחר ארבע שנות נישואים. יוסף נשאר בבית השיטה, התחתן בשנית והביא לעולם בן נוסף, פלג שמו. אסף ואימו, שרה רגב, עברו למקום הולדתה של שרה, קיבוץ גבעת ברנר, שם שרה ואסף גרים עד היום.
כילד וכנער אסף מיעט לדבר על היותו יתום מאב. הזיכרונות מאביו מעטים הם, שכן היה ילד רך בשנים כשקיבל את הבשורה המרה. את דמותו של אביו הוא לומד להכיר מאנשים שמספרים לו עליו. "אני לא ממש רוצה להתראיין", הוא אומר בכנות, "כואב לי לדבר ולהיזכר בזה". אפשר להבין אותו, יום הזיכרון בפתח ובכל שנה המשקעים צפים מחדש.
גם לאחר הגירושים, שרה שמרה עם יוסף על קשר חברי ולדבריה יוסף היה מקפיד להגיע לגבעת ברנר על מנת לבקר את בנו. אנחנו נפגשות בשעת צהריים ומזג האוויר בחוץ נאה. שרהל'ה, כך היא נקראת בפי סובביה, יושבת בביתה שקועה בספרים הפרוסים על השולחן, מתכוננת מתוקף תפקידה כמרצה לשיעור הערב שהיא צריכה להעביר בספרות ובתנ"ך, ובנוסף עסוקה גם בהכנת התוכן לטקס ולמסיבת יום העצמאות של הקיבוץ.
היא מתפנה לכמה רגעים, מורידה את משקפי הקריאה ונזכרת בפעם הראשונה בה שמעה מפיו את השיר אור וירושלים: "יוסף בא ואמר לי 'שמעי, אני כתבתי משהו לגבעטרון, ביקשו שיר ליום ירושלים'. הוא הביא לי את הטקסט ואמר 'אני רוצה שתשמעי את מה שכתבתי', ואז הוא שר לי את השיר.
"אמרתי לו 'זה נפלא, השיר נפלא', אז הוא שאל 'זה לא קיטש?', השבתי לו 'יוסף, זה שיר מרגש בצורה בלתי רגילה'. אחרי ששיבחתי את השיר הוא אמר 'טוב אני אלך למני (מני צפריר, מוזיקאי מחונן מגבעת ברנר - א.ל)".
השקט שוב צונח כאן משמי הערב
כדאיית דיה מעל התהומות
ושמש אדומה נושקת להט חרב
את הפסגות, המגדלים והחומות.
ראיתי עיר עוטפת אור
והיא עולה בשלל צבעי הקשת
והיא נוגנת בי כנבל העשור
ראיתי עיר עוטפת אור.
הנה זוחל הצל מבין גבעות האורן
קרב בסתר כאוהב אל השכונות.
ומול פניו קריצות, ריבוא עיני האור הן,
לפתע נפקחו אליו כנפעמות.
ראיתי עיר עוטפת אור...
בדממת אשמורת אחרונה נושמת,
ובקטיפת שחקים רסיס אחרון מחוויר,
אך שחר כבר כיפת זהב שלה אודמת
למגעו החם, הרך של אור צעיר.
ראיתי עיר עוטפת אור...
הוריו של יוסף נולדו וגדלו בירושלים, משפחה מהיישוב הישן. אביו, נחום שריג ז"ל, היה ממפקדי הפלמ"ח ומפקד חטיבת הנגב. בפיקודו כבשה החטיבה במלחמת העצמאות את באר שבע והנגב הדרומי כולל אילת, אז עדיין אום רשרש. "אחרי שיוסף נהרג", מספרת שרה, "נחום, בא אליי ואמר לי 'אני נלחמתי כל כך הרבה שנים כדי שהבן שלי ינגן על הפסנתר ויכתוב שירים, הוא לא היה צריך להילחם'".
ההורים נחום ותקווה לחמו במלחמת יום העצמאות, בה כוחות צה"ל הטרי התנפצו פעם אחר פעם על שערי לטרון בואכה ירושלים. הזיקה לירושלים הייתה מאוד עמוקה בבית שריג והיא זו שהיוותה את התשתית לשיר אור וירושלים, שנכתב בשנת 1965. את ההשראה לשירו קיבל יוסף במסע הלוויה של סבתו בדרך לקבורתה בירושלים. הוא וארבעת אחיו נסעו במשאית עם הארון ובדרך ירד גשם זלעפות.
אמו של יוסף, תקווה, כתבה שנים אחר כך: "כשהגענו לשער הגיא ולאורך כל העלייה לירושלים – הבהיקה פתאום השמש בין העבים וקשת אדירה חיבקה את השחקים, מקצה עד קצה. בשמיים נקרעו היכלות של טורקיז זורחים באור אדיר. עצי האורן, משני צדי הכביש, נדלקו בריבואות יהלומים. פתאום פגשו עיניי בעיניי יוסף. ראיתי בהן מבט רוגש בעונג אין קץ".
בהמשך כתביה של תקווה, ניתן ללמוד כי כמו יוצרים מופלאים נוספים, גם יוסף חש חוסר ביטחון בנוגע ליצירותיו, כשאת אור וירושלים הוא הראה בחיל ורעדה גם לאמו. "בוקר אחד בינואר 1972", היא כותבת, "הביא לי יוסף דף נייר מרוט ממחברת ואמר לי 'ראי, אמא, הזמינו אצלי שיר על ירושלים, זה שווה משהו?'. קראתי את השיר, שהיה כתוב בשטף ללא תיקון, שקול ומחורז. מושלם. 'זה מקסים, בן! זו ממש ירושלים, כשבאים אליה מן החוץ, זה ממש אור ירושלים! הוא הביט בעיניי ושוב ראיתי בהן אותו מבט שזכרתי, מיום קבורתה של סבתא בשנת 1965, בעלייה לירושלים. 'ומנגינה לשיר?', שאלתי. 'יש', אמר. 'רשמתי הבוקר את המילים וגם את הלחן'".
מותי בא לי פתע
כאחד האדם ידעתי כי קרב
ושבע חייתי
בתום בעוז ובתפארת
בכחול ובירוק
ובטעם המסתורין של הדבש
ושל היפה
מותי בא לי פתע
ואיני זוכר אם ברעם אש
או בין קירות הפח הזועקים
או שמא בלבן לבן
הדומם לבסוף
עכשיו אני איני זוכר
מותי בא לי פתע
יוסף נפל במלחמת יום הכיפורים, בה שימש כחייל מילואים כמפקד פלוגת טנקים בדרגת סרן. פלוגתו לחמה ברמת הגולן. ב-8 אוקטובר 1973, בהובילו את הכוח לעבר קוניטרה, נתקל במארב סורי. למרות שהכוח בראשותו נפגע, הוא הצליח להדוף את האויב בקור רוח. מאוחר יותר נתקלה פלוגתו בירי טילים מכיוון תל סאקי.
יוסף הכווין את הטנקים לעמדות נמוכות והצליח להשמיד חלק מנושאי הטילים. ב~10 באוקטובר 1973 הוביל את הגדוד לכיבוש מוצב באזור חושנייה שהוחזק על ידי עשרות טנקי אויב. הוא הצליח במשימתו, אך נהרג למרגלות המוצב. לאחר מותו הועטר בעיטור המופת והועלה לדרגת רב סרן. בעיטור המופת נכתב "בכל פעולותיו גילה אומץ לב, קור רוח, כושר מנהיגות ודבקות במשימה למופת".
בכל שנה המשפחה מטיילת למקום בו נפל. ברמת הגולן ישנה אבן המנציחה את הקרבות שהיו ועליה כתוב הבית הראשון משירו "מותי בא לי פתע". בעיזבונו הותיר אחריו שירים רבים ויותר ממאה לחנים.
אסף, יצא לך להתחבר לאבא מחדש בעקבות המוזיקה?
"כן, גם בכנפיים אינך שומע, שיצא באלבום הראשון של הלהקה, וגם לפני כמה שנים כשהלחנתי שיר נוסף שאבא כתב, 'מותי בא לי פתע' שבקרוב אקליט אותו. את 'אור וירושלים' יצא לי לשיר בגבעת ברנר עם המקהלה ביום העצמאות כשהשיר היה בן 30.
"המקהלה מבצעת את השיר בכל טקס יום הזיכרון. העברית שלו מאוד עשירה ומיוחדת, היה לו כישרון גדול שנגדע בגיל צעיר. אני שמח שנשארו מאחוריו חומרים חזקים ומעשירים ושיש את ספר השירים שלו שנקרא 'עשרים שירים'. כואב לי שלא היה לזה המשך ושזה נגדע בטרם עת".
מה אתה זוכר מאבא?
"הייתי ילד קטן כשהוא נפל, אבל אני זוכר הרבה תמונות שלו. טיולים עם סוסים, נסיעות לקיבוץ בית השיטה ואת הביקורים שלו בגבעת ברנר. יש כל מיני רגעים שנחרטים בזיכרון, בכל זאת עברו כמעט 40 שנה, אז אני זוכר את הדברים במעומעם.
"עם השנים יצא לי להיפגש עם אנשים שהכירו אותו ולמדתי עוד דברים וזוויות על מי שהוא היה, קיבלתי צדדים נוספים של האישיות שלו ואני מרכיב מעין פאזל, אף פעם אני לא אדע מי הוא היה מעבר למה שנשאר. אני מניח שיש דמיון מסוים בינינו.
"כמובן שהרגע שהכי חרוט בזיכרוני זה שאימא שלי בישרה לי על מותו, שזה משהו שאי אפשר לשכוח. כל מה שקשור לאבא שלי מעורב בהרבה כאב, כי החוויה שלי ממנו זה בעיקר המוות וההתמודדות עם האובדן. אין דברים יותר מידי מצחיקים, הרבה שנים נמנעתי מלחטט בנושא משום שהוא מאוד הכאיב לי. רק בשנים האחרונות אני יותר פתוח וסקרן לשמוע מה אנשים זוכרים ממנו".
כיצד השפיעו עלייך החיים בלי אבא?
"אני לא יודע איך זה החיים עם אבא, זה משהו שמשפיע על כל מהלך החיים כמובן, זה משנה את כל הצורה בה אתה חווה את העולם. בן שיש לו אבא, האבא נותן לו טיפים, הדרכה, דוגמא אישית חיובית או שלילית, יש לבן שגדל מודל או הסתכלות דרך בנאדם בוגר איך לראות את החיים. כשאין לך אבא, זה משנה לגמרי את כל ההתמודדות. מכיוון שאני הרבה מאוד שנים בלי אבא אני מניח שהתרגלתי".
לפני כחמש שנים הפכת לאבא, איך אתה חווה את ההורות?
"חוויית ההורות משנה כל אחד, ההסתכלות על החיים נראית אחרת, זה כבר לא רק אתה, אלא יש מישהו שהוא יותר חשוב ממך. יש לזה השלכות מאוד עמוקות על איך שאתה מסתכל על החיים בתור אבא וכל הקלישאות. ככה זה עובד. כל ההתייחסות שלי לעולם עוברת היום דרך העובדה שאני אבא, חוויית ההורות משנה כל אחד ולאו דווקא מישהו שאיבד מישהו מהוריו".
כנפיים, אינך שומע
משק כנפיים בחוץ
באוויר הקר כנפיים
כנפיים, אינך שומע
משק כנפיים בחוץ
בטיסה חרישית מלמעלה
ההייתי עומד על שפת הים
והיו הקרניים האחרונות
עולות מעלה מעלה ורסיסים שבורים בתוכן
היה העולם גבוה מעלי ולא הייתי אני נמוך
אסף, כשהלחנת את השיר כנפיים אינך שומע, מה חבריך ללהקת איפה הילד חשבו על השיר?
"שזה שיר מאוד יפה, הלחנתי אותו עוד כשהייתי בצבא. זה שיר שתמיד דיבר אליי, זה סוג של שיר שביקש שילחינו אותו".
בשירים שלו נדמה כאילו הוא ניבא את מותו.
"כן, בכנפיים, אינך שומע יש משהו מאוד מיסטי ומרחף שמתחבר אליי. השיר מותי בא לי פתע למעשה נכתב על חבר שלו שנהרג במלחמת ששת הימים, אבל אני התייחסתי אליו כאל שיר נבואי שניבא את המוות שלו ולכן השיר עוצמתי ומזעזע".
שרה: "הוא כתב את מותי בא לי פתע על חבר שלו איציק פרח ז"ל. אחרי מותו של יוסף, השיר הפך למצמרר כשהוא כתב 'מותי בא לי פתע ואיני זוכר אם ברעם האש או בין קירות הפח הזועקים' ובסוף הוא מת בין קירות הפח הזועקים, בתוך הטנק שלו, זה פשוט שיר מצמרר.
"את השיר 'שיבה' הוא כתב אחרי מלחמת ששת הימים בספטמבר 1969 כשהוא חזר בשלום מהמלחמה, הקים בית, אסף בנו בכורו נולד. אני חושבת שכל אדם שחי בארץ כאיש צעיר, ופעם היינו ארץ של מלחמות, המוות העסיק את האנשים הצעירים בארץ. יוסף היה אדם מאוד רגיש ודרך המוזיקה הייתה לו יכולת ביטוי יוצאת מן הכלל וכך הוא התבטא. אסף המשיך בדרך המוזיקלית שלו, שהיא הביטוי הכי עמוק שלו".
"עם כל הכאב שאני נוגע בנושאים של אבא שלי", מסכם אסף, "אני שמח שהוא השאיר אחריו מורשת יפה ומיוחדת, כך שאזכור ואתפעל מהכישרון שלו כל חיי".
לֹא צְמֵאֵי מִלְחָמָה
אֶל הַקְּרָב הָלַכְנוּ
אָהַבְנוּ תָּמִיד אֶת הַבַּיִת,
הַשֶּׁמֶשׁ, שָׂדֶה הַנִּפְתָּח בַּנְּשָׁמָה
וְשַׁבְנוּ עַתָּה אֲלֵיכֶם
פְּשׁוּטִים כְּתָמִיד
וְרוּחַ אֵין בָּנוּ.
הֲתוּכְלוּ, רֵעִים,
לְחַזֵּק אֶת אִמָּא
בִּמְקוֹמֵנוּ
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם