ראשי » מקומי » השרון » חדרה/נתניה

בן אחד חוסל, שני בכלא: קולה של אמא אסתר אבוטבול

אלה לא החיים שאסתר אבוטבול איחלה לעצמה. כאילו לא מספיקים הכאב על הבעל לשעבר פליקס שנרצח ומחלת הסרטן בה היא נאבקת, בנה אסי, שהורשע בניהול ארגון פשיעה, נשלח ל-18 שנה בכלא, ואחיו פרנסואה חוסל ביריות. "בלב שלי יש רק ריקנות, ותהום נפערה שם", היא מספרת בראיון ראשון מאז הרצח של פרנסואה, "אני מרגישה שאין טעם לחיים"

בימים האחרונים מרבה אסתר אבוטבול לדבר עם אלוהים. מנסה להבין מדוע התגלגלו חייה אל כל כך הרבה כאב. בכל בוקר היא יוצאת מוקדם מביתה המשקיף על חוף הים כשהיא עוטה שחורים, ופוסעת לאיטה על החול הקריר, נותנת למים המלוחים ללחך בעדינות את סוליות נעליה. רק שפתיה נעות במהירות וקולה נשמע בבירור.

"אני שואלת את בורא עולם אם עשיתי משהו רע", היא אומרת. "אני מבקשת ממנו שיעזור לי, שיכוון אותי, שייתן לי סימן, שיסביר למה מגיע לי עונש כזה כבד. כל מי שצועד מאחורי או מולי בטוח שאני משוגעת, כי אני לא מפסיקה לדבר. לפעמים אני עוצרת כדי להסתכל על הגלים ולבכות, ולא מבינה איך כל כך הרבה מכות נוחתות על משפחה אחת".

אין ספק שחייה של אסתר שזורים בגלי סבל כמעט בלתי נתפסים. לפני כעשור נרצח בעלה לשעבר, פליקס, מי שכונה מלך ההימורים של נתניה. בסוף יולי בשנה שעברה איבדה גם את בנה הבכור, פרנסואה, שנרצח מיריות מתנקש בדיוק תשע שנים אחרי אביו. חתנה, נתי אוחיון, נרצח לפני כשלוש שנים, והבן אסי מרצה 18 שנות מאסר לאחר שהורשע בניהול ארגון פשיעה, בסחיטה ובאיומים.

במשך שנים שמרה אסתר על חזות חזקה ומטופחת ולא נתנה למעצרי ילדיה או לניסיונות לחסלם לנתץ את נפשה. הסדק הראשון נפער לפני כשלוש שנים, עם מתן גזר הדין החמור נגד אסי, אז התגלה כי אסתר חלתה בסרטן והיא נאלצה לעבור ניתוחים והקרנות. מותו של פרנסואה לפני כתשעה חודשים ריסק אותה כליל. בלילות היא מתקשה לישון, בבקרים נאבקת כדי לקום.

היא עוטה על עצמה בגדי אבלות כהים, ידיה חפות מתכשיטים, ושיערה הארוך והבהיר הפך לקצר ואפור. ישיבה בבית קפה או פגישות עם חברות כבר אינן חלק משגרת יומה, ואסתר מעדיפה לפקוד כל שבוע את קברו של פרנסואה. שם היא לוחשת לבנה מילות אהבה ומספרת לו שהמשטרה עדיין לא פענחה את נסיבות מותו או עצרה חשוד בגניבת שעון היהלומים יקר הערך שנעלם באורח פלא מזירת הרצח.

"הנחמה היחידה תהיה אם יתפסו את הרוצח של פרנסואה ויעמידו אותו לדין", קולה של אסתר רועד, "אבל אני מרגישה שלשוטרים לא בוער או שלא מעניין אותם בכלל. בעיניהם פרנסואה הוא עבריין אז לא אכפת להם שהוא מת. שבועיים לפני הרצח היאחב"ל התריע בפני פרנסואה שמישהו רוצה להתנקש בחיים שלו, אז פתאום הם לא יודעים מי הזמין את הרצח? ולמה השוטרים לא שמרו עליו אחרי שהזהירו אותו? כנראה שהם שמחים שיש להם יעד אחד פחות לעקוב אחריו.

"אני לא אומרת שזה קל, אבל עם המידע שיש ליאחב"ל, ההאזנות ומצלמות

האבטחה במקום הרצח, הפענוח בהחלט אפשרי. רגע לפני שירו בפרנסואה הוא קיבל שיחה שגרמה לו לעצור בתחנת הדלק, אז למה לא בודקים אותה? אם הוא היה בן של שופט או של שוטר כבר מזמן היורה היה עצור, אבל כנראה שאני בעיניהם אזרחית סוג ב'. אפילו מתייחסים בזלזול לתלונה שלי על גניבת השעון, למרות שלהערכתי הם יודעים מי לקח אותו".

אלא שתלאותיה של אסתר אינן מסתיימות בכאב על מותו של בנה הבכור או בכעס על התנהלות החקירה המשטרתית. בחודש האחרון היא מנהלת מאבק משפטי סביב ירושתו של פרנסואה, מול גרושתו וכנגד מי שהייתה בת זוגו לתקופה קצרה, ובנוסף נאבקת אסתר על זכותה לבקר את אסי, המרצה את עונשו בכלא שיטה בצפון, ללא קיר הזכוכית החוצץ ביניהם.

"במשך שנה וחצי לא ראיתי את אסי בגלל המלחמה בסרטן, הטיפולים שעברתי, וההתמוטטות אחרי מותו של פרנסואה", זעם עצור עולה מקולה. "רציתי לחבק את אסי, לגעת בו, אבל גיליתי שהמשטרה החליטה שביקורים יתאפשרו רק עם הפרדה. זה היה שוק עבורי. הסוהרים והמשטרה רוצים לשבור את אסי, אבל במקום זה הם שוברים אותי. אסי חזק, אני לא.

"מה הם חשבו, שאעביר לו סמים? שאחדיר לו נשק? שאקבל ממנו מידע? נשבעתי שלא אבכה כדי לא להקשות על אסי, אבל כשהבנתי איך ייראה הביקור לא התאפקתי. אחרי חצי שעה עזבתי, וכשחזרתי הביתה נכנסתי למיטה ובמשך שבוע לא הצלחתי לצאת ממנה. בצורה הזו עדיף לי לא לבוא לשם בכלל".

את מסוגלת לא לראות את הבן שלך עוד 13 שנה?
"האמת היא שלא, כי לפעמים אני חושבת שעד שאסי ישתחרר אולי אני כבר לא אהיה כאן, אבל כמה יכול לחטוף אדם אחד שלא חטא? אני היום צל, מתה חיה. החיים שלי התמלאו בדממה. בלב שלי יש רק ריקנות ומועקה, ותהום נפערה שם. אני חלשה ותשושה נפשית ולא יודעת כמה זמן אחזיק מעמד. אני מודה, יש ימים שאני מרגישה שאין יותר טעם לחיים".

אסתר אבוטבול (60) אינה מפסיקה לגלגל במוחה את בוקר יום שבת, 30 ביולי 2011. היא קבעה לפגוש את אחותה, ולפני שיצאה הכינה לפרנסואה פרוסת לחם עם אבוקדו, נפנפה לו לשלום וטרקה מאחוריה את הדלת כשחיוך שבע רצון על שפתיה. כשבועיים קודם לכן עזב פרנסואה את דירתו במגדלי "דאבליו" בתל אביב וחזר להתגורר עם אמו ואחותו הקטנה, שירלי, בבית שבו גדל בנתניה.

הוא תכנן למכור את המאפייה ובית הקפה שברשותו, לאחר שגורמים המסוכסכים עמו שרפו את מסעדת הבשרים שלו, "בת האיכר". אסתר הציעה שיעקור לקנדה לתקופה בלתי מוגבלת ויפתח בתי עסק עם בני משפחתה. "אני זוכרת שבאותו בוקר פרנסואה היה שקט בצורה קיצונית", היא משחזרת. "זה היה מוזר, כי פרנסואה תמיד קשקש והסתובב בבית וצחק. הוא אהב לראות עם שירלי טלוויזיה במיטה ואני נהניתי מהשיחות הארוכות שהיו לנו. שמחתי גם להכין לו אוכל מיוחד בגלל שסבל מאולקוס.

"באותו בוקר יצאתי מהבית ללא דאגה. לקראת ערב חזרתי הביתה ותכננתי לצאת למסעדה עם קארין, אשתו של אסי, ועם הנכדים. כשנכנסתי ראיתי את פרנסואה מדבר בטלפון. גם המאבטח שלו, רוס, היה בבית. פרנסואה לא הפסיק לדבר ובשלב מסוים הוא יצא. רק אמר שלום עם הראש, בלי חיבוק, בלי נשיקה. קראתי רגע לרוס ואמרתי לו שלא ישכח את השכפ"ץ שמונח בפינת האוכל.

"לא ידעתי לאן הם נוסעים כי לא שואלים שאלות כאלה בחור בן 38. בסביבות תשע בערב הלכתי למסעדה ולא הייתה לי כל תחושה רעה. אחר כך נפגשתי עם חברה בבית קפה, וקצת אחרי חצות פרנסואה התקשר. הוא סיפר שעצר לרגע בתחנת דלק בחבצלת השרון ועוד דקה יגיע הביתה כי הוא רעב וכואבת לו הבטן. אמרתי לו שאפגוש אותו בבית ועזבתי מיד את בית הקפה. כשהגעתי, חשבתי לחכות לפרנסואה בכניסה לבניין, אבל אחר כך החלטתי לעלות ולחמם לו את האוכל".

השעה הייתה חצות וחצי כאשר אסתר הציבה את הסירים על האש. באותן שניות התקרבו אל פרנסואה שני רוכבי אופנוע שעקבו אחריו. אחד מהם כיוון לעברו נשק אוטומטי וירה צרור יריות שפגע בחזהו. פרנסואה נפגע באורח אנוש ונפטר בדרכו לבית החולים. המאבטח נפצע קל מרסיסי חלון הרכב. מספר דקות אחר כך קיבלה אסתר שיחה מבת משפחה שביקשה ממנה להתקשר לפרנסואה.

"לבי החסיר פעימה. ביקשתי משירלי לחייג והמאבטח אמר לה שירו על פרנסואה", עיניה של אסתר מתמלאות בדמעות. "צעקתי 'ירו בו, ירו בו', אבל לרגע לא שיערתי שהוא מת. הייתי בטוחה שהוא נפגע ביד או ברגל. כששמעתי שהוא מת, רציתי למות במקומו. חשבתי שאם הייתי מדברת איתו עוד כמה שניות הייתי שומעת את היריות. אחר כך הציעו לי לבוא להיפרד ממנו באבו כביר, אבל בשום אופן לא הסכמתי".

מתחרטת על כך היום?
"ממש לא", אסתר שוב בוכה. "אני צריכה לראות את הבן שלי מת? מסכן הבן שלי, ירו לו בלב שתי דקות מהבית. בחיים לא קיבלתי מכה קשה כל כך. כואב לי שבאותו יום כמעט לא דיברתי עם פרנסואה. כאילו לא נפרדתי ממנו. רק אחרי כמה ימים נזכרתי במשהו מצמרר. פרנסואה נסע מדי פעם לבאר שבע כדי לקבל ברכה מהרב אלעזר אבו חצירא, הנכד של הבבא סאלי. הרב אמר לו לא לדאוג, וכל עוד הוא חי, גם פרנסואה יחיה.

"הרב נרצח ביום שישי, יום אחד לפני פרנסואה. כשפרנסואה רצה ללכת ללוויה, לא הסכמתי. פחדתי שייסע בחצות לבאר שבע, אז הוא נשאר בבית. זה היה פרנסואה, כמו ילד. מתקשר מאה פעמים ביום, מתייעץ, שואל, מבקש שאכין לו, שאקח אותו. זה עבריין זה? הבן שלי היה איש עסקים שבידיים שלו, ובלי עזרה, הקים בתי מאפה ומסעדה מצליחים והפריח את השממה באזור התעשייה. כל נתניה הייתה מגיעה אליו לשם".

אלא שפרנסואה התנגש עם החוק לא מעט פעמים. ב-2001, כשנה לפני שאביו נרצח, הוא נידון לחמש שנות מאסר לאחר שהורשע באלימות, בסחיטה ובאיומים. מעצרו התאפשר בזכות סוכן משטרתי שהועסק במשך שמונה חודשים כשומר ראשו ואסף נגדו ראיות. פרנסואה שוחרר בתחילת שנת 2007 ופנה לעסקי המסעדנות. במשך שנתיים הוא ניהל את רשת "בת האיכר" עד להסתבכות הבאה.

ב-2009 הוא הורשע בעסקת טיעון בתקיפתה של אשתו, יפית, ונידון ל-22 חודשי מאסר, מהם השתחרר כחצי שנה לפני שנרצח. "כשפרנסואה השתחרר לא היה לו לאן לחזור", אומרת אסתר. "לא בית, ולא מסעדה כי שרפו לו אותה בזמן שישב בכלא. הוא עבר לרמת גן, אחר כך לתל אביב ובסוף חזר לנתניה. זו הייתה תקופה של חשבון נפש מבחינתו ואני זו שהציעה לו לנסוע לקנדה.

"רציתי שפרנסואה יתרחק מהארץ ומהבלגן של המשטרה, כי כל הזמן הציקו לו ועשו לו חיפושים בדירה ובמכונית. הוא כבר היה עם רגל אחת בחוץ, אבל פרנסואה התמהמה. בשיחות שהיו בינינו הוא אמר לי שקשה להיפרד מהילדים ומיפית, ושהוא עדיין אוהב אותה. הרגש הזה החזיק אותו בארץ, ואני מצטערת שלא לחצתי עליו לנסוע כי אולי הרצח היה נמנע. הוא כל כך רצה להתפייס עם יפית ונשבע לי שלא הכה אותה. הם רבו, התווכחו וזהו".

אבל פרנסואה הודה בבית המשפט שנקט אלימות כלפי גרושתו.
"היו להם ויכוחים כמו לכל זוג וקשה לי להאמין שהוא הרים עליה יד. הוא אהב את יפית מהיום שנפגשו ועד ליומו האחרון. אף אחת לא הייתה יכולה לתפוס את מקומה. היא אישה טובה שמגדלת את הילדים במסירות. לא הייתה לפרנסואה ברירה אלא להסכים לעסקת טיעון כי הוא לא רצה לגרור אותה ואת הילדים לבלגן גדול יותר. הוא גם ידע שהשם אבוטבול לא יעמוד לצדו. לפעמים אני חושבת שאם לא היה מת אולי הם היו חוזרים לחיות יחד".

מה הילדים של פרנסואה חושבים על הפרשה?
"אני מניחה שהם כועסים. הם או יפית לא דיברו איתי מאז שאבא שלהם נעצר, וזה כואב לי".

ומה הקשר של פרנסואה לש"מ, שטוענת שהייתה בת זוגו ורוצה נתח מהירושה?
"היא מתווכת דירות שהיה לה רומן איתו, וזו לא סיבה לקבל חצי מהדירה שלו בהרצליה. אם כבר מגיע למישהו, זה לילדים של פרנסואה. חוץ מזה, אפשר לחשוב שמדובר במיליונים. פרנסואה חיסל בימים האחרונים את העסקים שלו, והרי את הצ'קים שקיבל תמורתם גנבו לו ביום שירו בו".

אסתר אבוטבול נולדה בחדרה וגדלה בנתניה. את פליקס פגשה בבית קפה, כשהייתה בת 18, והוא כרכר אחרי הנערה היפהפייה והקוקטית, שנראתה תמיד כמו אחרי מסע קניות בשאנז אליזה, עד שנענתה לחיזוריו. הם התחתנו כעבור שמונה חודשים ולאחר כשנה נולד פרנסואה. אסי (37) הגיח לעולם שנתיים אחר כך.

הילדים לבית אבוטבול גדלו בשכונת עין התכלת עם כפית של כסף בפה. הם הלכו לחוגי טניס ואמנות, ואסי הצטיין בעיקר בקרב מגע. הקלפים נטרפו כשפרנסואה היה בן עשר, אסי בן שמונה ושירלי בת עשרה חודשים, אז נעצר אביהם לראשונה בפרשה שעד היום רב בה הנסתר על הגלוי.

ב-1984 נחטף שר התחבורה הניגרי, אומרו דיקו, שהיה מתנגד חריף לשלטון בארצו והתגורר באנגליה. אחד משלושת הישראלים שלקחו חלק בהכנסתו למזוודה ובניסיון להעבירו חזרה לארצו היה פליקס אבוטבול, שריצה בלונדון שבע שנות מאסר בגין החטיפה. המעצר של האב השפיע קשה על שני הבנים הקטנים, שספגו הקנטות יומיות מצד חבריהם ללימודים. כל שלושה חודשים טסה המשפחה ללונדון כדי לבקר את האב.

"זו הייתה תקופה נוראית והמעצר נפל עלינו כמו רעם ביום בהיר", נזכרת אסתר. "אז לא ידענו שפליקס פעל מטעם המדינה ולא הבנו מה קרה. עיתונאים היו דופקים על הדלת, והילדים נאלצו לגונן על שמו של אביהם מגיל צעיר. נתתי לילדים הכל ולא החסרתי מהם דבר, אבל לאיזה ילד לא נשארת צלקת כאשר הוא צריך לטוס לחו"ל כדי לבקר את אבא שלו בכלא? עד היום אסי מקבל צמרמורת כשמגיעים החגים, זה נשאר לו כטראומה מהתקופה שפליקס היה בכלא".

ב-1992 השתחרר האב מהמאסר והמשפחה עברה לבית בשדרות ניצה, בו מתגוררת אסתר עד היום, וב-97' התגרשו אסתר ופליקס. בדירה שהסלון בה משקיף מלמעלה על הים, סיימו שני הבנים את לימודיהם והתגייסו לצבא. פרנסואה היה נהג בצנחנים, אסי שימש כמדריך קרב מגע בוינגייט. פליקס היה אב קפדן, שבחן את צעדי ילדיו בשבע עיניים. מנגד, כאשר פתח את "קזינו רויאל" בפראג, הוא הציב את אסי לצדו ולימד אותו את רזי המקצוע. במקביל פתח אסי בית קפה בנתניה.

כשפליקס נרצח באוגוסט 2002 בפתח בית הקזינו, נכנס אסי לנעליו ועבר להתגורר עם משפחתו בבירה הצ'כית. "אמנם לא הייתי נשואה כבר לפליקס, אבל בבוקר שהוא נורה הייתה לי תחושה קשה שמשהו רע עומד לקרות למישהו קרוב אלי", מספרת אסתר. "כשאסי עבר לפראג אחרי שפליקס מת דאגתי לו מאוד וחששתי לחייו. כל שבועיים-שלושה נסעתי אליו. היום אני מצטערת שאסי לא נשאר שם. אולי הוא לא היה יושב היום בכלא על כלום".

ניהול ארגון פשיעה וסחיטה של אנשי עסקים ישראלים וצרפתים זה כלום?
"אסי לא הראשון שהואשם בעבירות האלה, אבל הוא זה שקיבל את העונש הכבד ביותר למען יראו וייראו. זה רק בגלל השם אבוטבול. יגידו שאמא תמיד מאמינה שהבן שלה הוא מוצלח, אבל באמת שמתנכלים לבן שלי. אם הוא כזה מאפיונר, אז איפה היאכטות, המיליונים והבתים המפוארים? אסי אולי עשה קצת שטויות, דיבר לא יפה, אבל איזה ארגון פשיעה? מגיע לו עונש על הדרך שבה הוא דיבר לאנשים, אבל לא כזה עונש כבד.

"הגעתי לכל הדיונים שלו בבית המשפט והרגשתי שהמשחק מכור. כשהשופט דוד רוזן שאל מדוע התיק במחוזי ולא בשלום, ראיתי במו עיני את השופטת ברכה אופיר תום מגניבה לו מרפק קטן. את השופטת השלישית תפסתי 'מנקרת' במהלך המשפט כאילו משעמם לה. זה צדק זה?

"הכל היה מגמתי בעיני. השופטים מקבלים כל מה שהמשטרה אומרת, והם מושפעים מאוד מהתקשורת. כששמעתי '13 שנה בפנים', התעלפתי, אבל הייתי בטוחה שבית המשפט העליון יפחית את המאסר. כשהעונש עלה ל-18 שנה, שיניתי את דעתי על מערכת המשפט. הייתי באותו יום בטיפולים נגד הסרטן ופשוט בכיתי וצעקתי בבית החולים. מישהו מהשופטים חשב על הילדים של אסי, על אשתו או על אמא שלו? אין לי ספק שהמחלה הנוראית הזו פרצה אצלי בגלל השבר והכאב".

כיצד אסי הגיב כששמע שחלית בסרטן?
"לא רציתי להכביד עליו, אז לא סיפרתי לו בהתחלה. אמרתי לאסי שאני נוסעת לחו"ל ולכן לא אגיע לבקר אותו בכלא תקופת מה. רק כשהתחלתי עם הכימותרפיה נאלצתי לספר את האמת. הגעתי אליו לכלא השרון ונפגשתי איתו גם שם דרך מחיצת זכוכית. רצו לי המון מחשבות בראש וחששתי מהתגובה שלו, כי אסי רגיש למה שקורה איתי. הוא הקשיב לי ולא אמר מילה. אחר כך הוא פשוט קם ויצא. היה לו קשה, אבל אני חושבת שהוא גם קצת כעס עלי. יותר מאוחר הוא התקשר אלי ואמר לי שלא ידע איך לעכל את מה שאמרתי לו. זה היה הביקור האחרון שלי אצלו עד לפני שבועיים, כי העבירו אותו אחר כך לכלא רמון ולא יכולתי לנסוע עד לשם במצבי. הניתוחים וההקרנות החלישו אותי מאוד. הצגתי בפני המשטרה והשב"ס תעודות רפואיות, כדי שיעבירו את אסי לכלא קרוב, אבל זה לא עזר".

את מתארת את המצב כאילו הוא מכוון נגדו.
"וזו אכן מגמה של המשטרה. הם מנסים לשבור את אסי בכל דרך, אבל לא מצליחים. הם אסרו לחלוטין על ביקורים של קארין, ואת הילדים ואותי אסי רואה רק דרך מחיצה. העבירו אותו לתא בודד בלי אף אחד, אבל אסי נשאר חזק אפילו שמתייחסים אליו רע יותר מאשר למחבל ברגותי. לרוצחים מתייחסים טוב יותר. אני מבקשת מהשופטים לפקוח עיניים ולהתנהג באנושיות, כי מי שסובל כאן זו המשפחה. אסי שורד את ההתעללות הזו, אבל אני נגמרת. בביקור האחרון ראיתי בעיניים שלו שהוא מצטער בשבילי".

הצלחת לעודד אותו קצת?
"אני לא יודעת איך מעודדים אדם שיושב כבר חמש שנים ומחכות לו עוד 13 שנים בכלא. אני רק יכולה להגיד לאסי שאני אוהבת אותו ובסוף הוא יהיה בבית. הוא רגיל שהמשטרה מפילה עליו תיקים, כמו אז שטענו ששלח אנשים לפרוץ לבית של שופטת בירושלים. איזה כותרות ענקיות היו בעיתונים, אבל כאשר נעצרו פלסטינים מהשטחים אף אחד לא אמר 'אופס, טעינו'. אם אסי היה מדבר הייתם מגלים שלא סחט אף אחד, אלא שהוא זה שנסחט. גם בפרשת השוחד לד"ר ג'קי סרוב רב הנסתר על הגלוי. היאחב"ל פשוט מחפשים את אסי ומדביקים לו את כל תחלואי המדינה".

המקום האהוב על אסתר הוא חדרו של פרנסואה. מדי פעם היא פותחת את ארון הבגדים העצום, חושפת חולצות מעומלנות ומכנסיים מקופלים בקפידה. לפעמים היא מוציאה סוודר שחור, שואפת את ריחו אל ריאותיה ומתלבטת אם הפעם תצליח ללבוש אותו. המחשבה שתיתן את הבגדים שלו לאדם אחר גורמת לה לחלחלה.

"אני עדיין בשנת אבל, והאבל שלי הוא טוטאלי", היא לוחשת. "קשה לי אפילו לראות תמונות שלו בלי לבכות, או לעבור ליד המסעדה שנשרפה מבלי להזיז את הראש הצדה כי המראה חותך לי את הלב. רק ביום השנה אני אגדיל את אחת התמונות של פרנסואה ואתלה אותה בחדר השינה שלי. בעתיד אני מתכננת לפתוח מאפייה ובית קפה קטן ואקרא למקום 'בת האיכר', לזכרו של פרנסואה. אני חייבת למצוא דרך למלא את הריקנות שיש בי היום. כשפרנסואה היה בכלא עבדתי במאפייה שלו ומאוד נהניתי. הבן שלי היה איש עסקים ממולח והמחשבה שלא ימצאו את הרוצח שלו מקשה עלי".

יהיה לך קל יותר אם תדעי מה עבר עליו בדקות האחרונות לחייו?
"אולי, אבל אני לא מצליחה לברר מה קרה. התקשרתי מספר פעמים למאבטח שהיה איתו באוטו, אבל הוא ניתק מגע. האיש הזה היה מגיע לכאן, אכל ארוחות צהריים, הכין לעצמו קפה ופתאום כלום. רוס היה חלק מהמשפחה, וההתנהגות שלו תמוהה בעיני. ביקשתי ממנו שיפיג את הכאב שלי, שיספר לי מה עבר על פרנסואה באותו יום, מה היה ברגעים שבין השיחה שלי ושלו לבין הרגע שירו בו, אבל רוס מתעלם ממני. זה משגע אותי. הוא מתנהג כאילו יש לו מה להסתיר ואני לא מבינה את זה. אולי הוא יוכל לשפוך גם אור על ההיעלמות של השעון".

את חושדת שהשוטרים שהיו בזירה לקחו את השעון?
"איך אדע מי עשה את זה, הייתי שם? הביקורת שלי היא על כך שלא מעניין אותם מה קרה עם השעון. השוטרים בטח אומרים לעצמם 'אלה משפחת אבוטבול, עבריינים, אז בשביל מה להתאמץ'. לא אכפת לי מהכסף, אבל לא רוצה שיזלזלו בי וברגשות שלי. מתנהגים אלי כאילו עשיתי משהו רע. זה הבן שלי. לפעמים אני חולמת עליו בלילה, שהוא יושב כאן על הספה הלבנה בסלון ומחייך אלי בלי להגיד כלום, והנשמה שלי נקרעת".

מה מחזיק אותך היום מלהתמוטט לחלוטין?
"הילדים, אסי ושירלי. אני לא יכולה להשאיר אותם לבד אחרי שהם איבדו אבא ואח. אני רוצה לראות את אסי משוחרר ואת שירלי מקימה משפחה".

היית משנה משהו בדרך שבה גידלת את אסי ופרנסואה?
"לא. גידלתי אותם מצוין ולא החסרתי מהם דבר, אבל כנראה שאת המשקעים מהרצח של אבא שלהם אי אפשר למחוק. הם הילדים שלי לטוב ולרע. לצערי, המשטרה הכתירה לה כתרים, וכולם מאמינים שזו האמת. תאמיני לי, לא כצעקתה".

עו"ד ד"ר ניסן שריפי, שהצליח בעבר למנוע מהמשטרה לסגור את רשת "בת האיכר", מכיר את טענותיה של אסתר אבוטבול: "תלונותיה נובעות מהתנהגות פרועה של משטרת ישראל בעבר, כאשר ניסתה לסגור את המסעדות ולגרום לפיטוריהם של מאות עובדים, וזאת בטענות שונות ומשונות הנשענות על אדני כזב.

"למרבה המזל, שופטים אמיצים סיכלו ניסיונות אלו. אכן, לא אחת, משטרת ישראל אינה מהססת להציג מצגים כוזבים בפני בתי המשפט ביודעה כי כל רע לא יאונה לה, ועולם כמנהגו נוהג".

מהמשטרה נמסר בתגובה: "איננו מוסרים פרטים מחקירות מתנהלות. טענות שונות בנוגע לביקורים אצל אסי אבוטבול נידונו מספר פעמים בבית המשפט והסדרי הביקור הנהוגים כיום הינם בהתאם להחלטות בית המשפט".


tal.ariel@maariv.co.il

בואו להמשיך לדבר על זה בפורום רעננה-

נא להמתין לטעינת התגובות

מעדכן תגובות...