"איש נדיר": פרידה ממאמן הכדורגל שמוליק סולומון
קריירת האימון הענפה, ההתנדבות השקטה בעמותת פתחון לב, היסודיות, הקפדנות ואהבת הבריות. חבריו הרבים של מאמן הכדורגל שמוליק סולומון, שנהרג השבוע בתאונת דרכים והוא בן 47 בלבד, נפרדים ממנו
ביום שישי, במהלך מחזור הליגה האחרון, התמודדה שיכון המזרח מול בני יצ'אלאל ברחובות. המשחק, שהסתיים בתוצאת תיקו, היה האחרון של סולומון שעמד על הקווים. אל בית העלמין גורדון במזרח ראשון לציון הגיעו בתחילת השבוע מאות בני אדם על מנת ללוות את המאמן בדרכו האחרונה.
◄בואו להיות חברים של "זמן מעריב" גם בפייסבוק
קבוצות רבות שלחו נציגים ללוויה והבולטים בהם היו איזי חמו מבאר יעקב, אבאי זאודה מבני י'צאלאל, אלי כוכבי מטירת שלום וכן נציגים מהפועל נחלת יהודה וממכבי שעריים. אפילו מאמן הפועל רהט, ואחיד אלסאנע, עשה את דרכו מהנגב על מנת לחלוק לאיש כבוד אחרון.
יששכר בורי, יו"ר שיכון המזרח, שרוי בהלם מאז נודע לו על מותו הטראגי של סולומון. "אני לא יודע מה לעשות עם עצמי", הוא אומר בקול סדוק, "דיברתי איתו במשחק האחרון מול יצ'אלאל. מצד אחד הוא מאוד מקצועי, יסודי, אדם שלא פגשתי מימיי. אדם כל כך טוב.
"יחד עם זה צחקנו גם במשחק האחרון, היו שם כמה משפטים שאני לא אשכח ואקח איתי עד יומי האחרון. והינה פתאום אני נמצא כאן, בלוויה שלו, אני לא מאמין שזה קורה לי. אני חושב שאני בתוך חלום זוועתי ואני רק מחכה להתעורר. אני פשוט לא מבין איך זה קרה".
כיצד נודע לך על המקרה?
"ביום ראשון בבוקר דיברתי עם יו"ר מכבי באר יעקב איזי חמו. אנחנו בקשר טוב אחד עם השני, יש בינינו יחסים נפלאים. דיברנו ואמרתי לו במהלך השיחה שכנראה שמוליק מסנן אותי כי הוא לא עונה לי. איזי אמר לי ששמוליק מעולם לא מסנן, אין אצלו כזה דבר. הוא בנאדם שתמיד עונה, תמיד מבקש לעזור. אף פעם לא היו לי איתו ויכוחים. דיברתי עם איזי והחלטנו לפנות להתאחדות כדי לעשות אצלנו במגרש הצגה כפולה במחזור הקרוב, אנחנו נשחק ולאחר מכן הם ישחקו.
"רבע שעה לאחר מכן
לפני פחות מחודשיים שכל סולומון את אביו שנפטר. השניים, אומרים החברים, היו קשורים מאוד. לאחרונה עבר עם אשתו ושלושת ילדיו להתגורר בנס ציונה לאחר ששנים גרו בראשון לציון. את צעדיו הראשונים ככדורגלן עשה סולומון כנער במגרש האימונים של שיכון המזרח. "הוא שיחק בתפקיד הקשר ומאוד אהב את המשחק", נזכר בורי, "אי אפשר היה להפריד אותו מהכדורגל".
כשהיה באמצע שנות העשרים לחייו, פנה סולומון לקריירת האימון שעם השנים הפכה לענפה ביותר. בין היתר הוא אימן את טירת שלום, מכבי שעריים, הפועל מרמורק, קבוצות הנוער של שיכון המזרח והפועל ראשון לציון ומכבי באר יעקב. "לכל מקום שהוא הגיע חלקו לו כבוד, אף אחד מעולם לא כעס עליו, אי אפשר היה לכעוס עליו", אומר בורי.
לאחרונה החל לעבוד בחברת הליסינג לרכבים "ניו קופל", אך בין עבודתו לקריירת האימון הוא מצא זמן להתנדב בעמותת פתחון לב. "שנים רבות הוא היה מגיע לסניף שלהם בראשון לציון ועוזר להם בכל מה שהם רק ביקשו", אומרים השבוע חבריו. "הוא היה מעמיס על הרכבים, נוסע למקומות, נמצא שם שעות ארוכות ותמיד עשה את זה בחיוך".
בשנתיים האחרונות הוא אימן את שיכון המזרח, אליה חזר תודות למערכת היחסים ארוכת השנים והמיוחדת שפיתח עם בורי. "לפני שהוא אימן אותנו, הוא אימן את טירת שלום", נזכר בורי, "בסיום אותה עונה אמרתי לו שאני רוצה שהוא יחזור אלינו. אתה יודע למה רציתי שיחזור? משום שכבר לפני 29 שנים הוא אימן את קבוצת הנוער.
"כבר אז הוא עשה עליי רושם של מאמן שקדן, אכפתי, מקצועי. מעולם לא שמעת טענות של שחקנים נגדו. מעולם לא דיברו עליו מילה אחת רעה גם כשניצחו וגם כשהפסידו. אנשים חולקים לו כבוד בכל מקום. בשעריים, בשיכון, בנחלת יהודה, בטירת שלום, ברחובות – בכל מקום. הוא היה איש נדיר בכדורגל שלנו".
יו"ר מכבי באר יעקב, איזי חמו, היה אף הוא שרוי השבוע בהלם מוחלט. "אני לא יודע מאיפה זה הגיע בכלל, כששמעתי את זה חשבתי שאני קורס", הוא מפטיר בכאב. "שמוליק היה אדם עם כבוד, כזה שאי אפשר לכעוס עליו. הייתה לו תרבות אחרת מרוב האנשים. כשהוא אמר לך משהו, ידעת שאפשר לסמוך עליו. הוא היה אדם שאפשר רק ללמוד ממנו. הוא תמיד חינך את הצעירים לדרך ארץ ותרבות, הוא מאוד יחסר לכולנו. לא משנה אם זה באר יעקב, שיכון המזרח, רחובות או טירת שלום. כולנו משפחה אחת. משפחת הכדורגל".
אבאי זאודה, יו"ר בני יצ'אלאל, הגיע אף הוא ללוויה. "מה אפשר להגיד? יום אחד הוא עומד על הקווים נגדנו וכעבור יומיים אני שומע שהוא כבר לא איתנו. זה מצמרר. אי אפשר לתאר את ההרגשה הזו".
העונה הנוכחית החלה ברגל שמאל עבור סולומון, שלאחר רצף הפסדים החליט להיכנס למשרדו של היו"ר יששכר בורי ולהודיע על התפטרותו מהתפקיד. בורי, שכאמור נפשו נקשרה בנפשו של סולומון, מיאן לקבל את הודעת ההתפטרות וביחד עם השחקנים החליט לשכנע את המאמן להישאר במועדון.
"אמרתי לו שאם הוא רוצה לעשות מהפכה בהרכב, אני איתו עד הסוף. החלטנו להיפרד מכמה שחקנים ותיקים ועד היום הם יאמרו לך שהם רוכשים לו כבוד. הוא תמיד אמר שהדור הצעיר חשוב לו, וכך היה. אפשר לראות בלוויה עשרות רבות של נערים שהגיעו.
"שמוליק היה מגיע למשחקים ביום שישי, ולא מוותר ומגיע לראות בשבת את קבוצת הנוער. רק ביום שישי האחרון הוא אמר לי שחייבים להעלות לקבוצה הבוגרת שלושה צעירים מהנוער כי הם כישרוניים מאוד והוא התלהב מהם. ראיתי את השמחה שלו בעיניים".
שחקנה הוותיק של שיכון המזרח וחבר מועצת עיריית ראשון לציון, איתן שלום, אמר השבוע: "זה יום עצוב מאוד לכדורגל. שמוליק היה אדם כל כך מיוחד. אני חושב שהחינוך שלו והדרך שהוא בחר בה הייתה דרך אמיתית שבאה מרצון לעזור לכולם. כל מחלקות הנוער והבוגרים שהוא אימן יכולות להעיד על האיש המרשים הזה. אני חושב שמעל הכל הוא היה מחנך, ולא רק את הצעירים אלא גם את הוותיקים. הוא אדם שגדל בתוך הכדורגל ועבר הכל - מהליגות הנמוכות ועד לגבוהות יותר.
"לפעמים בליגות הנמוכות אין הקפדה על זמנים, אבל אצל שמוליק הסדר, הזמנים והאימונים היו מקצוענים בצורה בלתי רגילה. אימון תמיד החל בזמן. היו לנו ארבעה אימונים בשבוע, לא פחות, הוא תמיד היה מחנך ומסביר. השחקנים הצעירים ראו בו אבא שאפשר לדבר איתו והוא תמיד שאל על בעיות, רצה לדעת אם יש משהו בו הוא יכול לעזור. הקשר שלו עם השחקנים הצעירים היה הדוק מאוד, כל השחקנים תמיד כיבדו אותו. כשאני שמעתי על המקרה הייתי בשוק טוטאלי".
בשיכון המזרח מנסים כעת לעכל את הכאב והאובדן שנפל עליהם כרעם ביום בהיר. "אני הייתי ממשיך איתו עד שהוא היה בוחר להפסיק לאמן אותנו", אומר יששכר, "אני אפילו לא הייתי צריך שהוא יחתום על חוזה, מילה הייתה מילה".
כיצד תנציחו אותו?
"אני כרגע עדיין לא יודע משום שהכל עוד טרי. אני רואה את השחקנים ואני לא יודע איך נצליח לתפקד. האווירה מאוד קשה. ניקח לנו כמה ימים להתאושש וננסה לחשוב כיצד אפשר להנציח את זכרו של האיש היקר הזה. לא נשכח אותו לעולם".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם