צעירה בעלת צרכים מיוחדים גאה לשרת בצה"ל
לירון מלול מנס ציונה היא בחורה בעלת צרכים מיוחדים המשרתת בצה"ל במסגרת פרויקט יוצא דופן. בראיון מיוחד היא מספרת: "אני מרגישה מוערכת"
◄ בואו להיות חברים של "זמן מעריב" גם בפייסבוק
השבוע התלווינו ללירון לבסיס צריפין, שם היא משרתת במערך מגל (מערך ההכשרה הגדול בצה"ל). "למעט יום ראשון, אני מגיעה כל יום סמוך לשעה 9:00 בבוקר לבסיס בתחבורה ציבורית", היא מספרת, "אני מגיעה בלבוש אזרחי, מראה את אישור הכניסה לש"ג, מגיעה למשרד ועולה על מדים.
"כבר שנה וחצי אני מתנדבת כאן בבה"ד 12. למדתי כאן המון דברים חדשים. למדתי להגיע בתחבורה ציבורית לבד ובכך להיות אדון לעצמי, כשאני רוצה לנוע ממקום למקום. לימדו אותי להזין נתונים למערכת, לתייק מסמכים, לענות לטלפונים ולנהל משרד בצורה מסודרת. אחר הצהריים אני חוזרת להוסטל בנס ציונה שם אני גרה. בהוסטל יש לי חבר. שמו יפתח".
את מרגישה שינוי בחיים שלך מאז תחילת השירות?
"בהחלט. אני מרגישה מוערכת כאן ושאני עושה דברים מועילים לעצמי ולמערכת. אני חוזרת כל יום להוסטל בנס ציונה כשאני עם חיוך על הפנים. זה לא משהו שכל אחד יכול להגיד".
תארי לי רגע שיא ורגע שפל שלך מהשירות.
"אני חושבת שכל יום הוא רגע שיא בשירות שלי. אני באמת מרגישה ככה. אבל אם אני צריכה להצביע על נקודת שיא אחת אז השבוע קיבלתי תעודת הצטיינות ממפקד הבסיס. אני חושבת שזה
סגן דניאל מימון, המשמש מפקדה הישיר של לירון, מעיד כי לירון "בהחלט בחורה מיוחדת. היא השתלבה יפה מאד. היא עושה את המוטל עליה בצורה אופטימאלית ומהווה גורם מועיל ונחוץ לבסיס וליחידה. היא הגיעה אלינו לפני כשנה וחצי על תקן מתנדבת.
"כעת, אנחנו עובדים על גיוס רשמי שלה לצה"ל, פעולה המלווית ונתמכת על ידי סגן מפקד מגל אביעד מנצור. חשוב להבין שהיא איננה פה לשם אמירה. יש לה כאן תפקיד קבוע שהיא מתמסרת אליו במלוא מובן המילה".
לירון, לאיזה כיוון תפני כשתשתחררי?
"כנראה שאלך ללמוד. זה עוד משהו שתמיד רציתי לעשות. ללמוד משהו. אמא שלי נורא מעודדת אותי לעשות את זה. אנחנו מדברות על זה המון. אני עדיין לא יודעת מה בדיוק, אבל נראה לי שאני איהנה בלימודים".
איך ההורים מתייחסים לזה שאת משרתת בצבא?
"הם מאוד תומכים ברעיון. יש לי משפחה תומכת מאוד. הם התלהבו מזה שאני נוטלת חלק בשירות הצבאי. הם גם רואים מה זה עושה לי כך שהם לגמרי בעד".
מיכל שלומי, מנהלת אקי"ם האחראית על פרויקט "שווים במדים", סיפרה לנו מה משמעות הפרויקט וכיצד הוא מתנהל. שלומי: "במשך שנים רבות צה"ל לא גייס אנשים עם צרכים מיוחדים. כשבחור או בחורה הגיעו לגיל 18 ובאו ללשכת הגיוס, הצבא היה שולח אותם הביתה.
"לפעמים, כבר בשלב הטרום גיוסי, הצבא היה משחררם. בתחילת המילניום הגיע לאקי"ם מנכ"ל חדש בשם יוסי מלכה שהחליט שאפשר גם אחרת ועשה שינוי. הוא ישב לשיחות קדחתניות עם גורמים בצה"ל, והחל משנת 2008 הפרויקט אושר והחלו להגיע מתנדבים על בסיס קבוע. הם עוברים תהליכי מיון ואלה שנמצאים מתאימים מתחילים בשירות".
כיצד מתבצע תהליך המיון?
"ראשית, ארגון אקי"ם מאתר מועמדים בגילאי 21 עד 27 במגוון מסגרות הטיפול, כאשר ועדת אבחון מיוחדת דנה בעניינו של כל אחד ואחת מהמועמדים וממליצה על מידת התאמתו לשירות. ההצטרפות לפרויקט היא בהכשרה בת שישה חודשים בה הם לומדים על רוח צה"ל, ובוחרים לכל אחד מהם בסיס קרוב לבית כאשר השירות מבוסס על התנדבות מתוקף חוק הביטוח הלאומי.
"המפקד האחראי מגיש אחת לחודש דוח בדבר השתלבותו של כל משתתף בפרויקט, ולקראת סוף תקופת ההתנדבות צה"ל קובע את מידת כשירותו של כל מועמד לגיוס והוא עובר ועדה רפואית בדומה לכל מועמד אחר המתגייס לצה"ל. כל בוגר של תוכנית זו שעמד בתנאי הוועדות מחויל ומצטרף לצה"ל לשירות של שנה".
מה ההיגיון הצבאי והאזרחי שעומד מאחורי שילוב אוכלוסיות עם צרכים מיוחדים בצה"ל?
"צה"ל והשירות בו הינם מיקרוקוסמוס של החברה הישראלית. עבור מרבית אזרחי ישראל השירות בצה"ל הינו חוויה מכוננת, וחשוב שגם אדם עם צרכים מיוחדים יחווה אותה, בהתאמה ליכולותיו ולצרכיו. תוכנית זו שמה לה למטרה ליצור מפגש חיובי בין אנשים בעלי צרכים מיוחדים לבין כלל המשרתים בצה"ל, חיילים ומפקדים, במטרה לחשוף מגזרים רחבים בחברה הישראלית לאנשים אלה דבר שיביא גם לשינוי עמדות כלפיהם.
"עבור האנשים בעלי הצרכים המיוחדים ישנה הזדמנות לקיים שירות צבאי באופן נורמטיבי, שיתרום לביטחון העצמי וליכולתו להשתלב בחברה, ושמשפחתו תוכל גם היא להתגאות בהיותו חלק מהחברה".
לאחר יום עבודה בבסיס חוזרת לירון להוסטל בנס ציונה בו היא מתגוררת. בהוסטל אומרים כי "לכל דייר בהוסטל יש תוכנית קידום אישית המותאמת לצרכיו וגם לרצונו. אחד צריך ללמוד לקנות במכולת, לשני צריך להקנות הרגלי אכילה. ללירון הייתה בעיה בדימוי העצמי".
האם השירות הצבאי הצליח לשנות את דימויה העצמי?
"כן. היא יותר בטוחה בעצמה ולכן גם יותר מאורגנת. לפני השירות הצבאי לירון הייתה חווה תסכולים רבים. מאז שירותה הצבאי, תסכולים אלה הצטמצמו לעין שיעור. לפני שהיא הגיעה להוסטל היא חיה בקיבוץ עם משפחתה, שם היא התקשתה לפתח חיי חברה ובעצם הייתה בודדה.
"היא הגיעה אלינו לפני כשנתיים ובתוך זמן קצר יחסית הצלחנו לנטרל לה גורמים מאיימים וליצור לה סביבה בטוחה, תומכת ומלמדת שתכין אותה לחיים עצמאיים ותקינים. יש לה משפחתה תומכת ואוהבת מאוד שמגבה אותה ואת צוות ההוסטל בכל אשר אנו הולכים, דבר החשוב מאד במסגרת הקידום האישי. זה בהחלט אחד הגורמים להצלחתה בהוסטל ובצבא".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם