איש קטן גדול: פרידה ממרדכי וירשובסקי
בוגר הגימנסיה הרצליה מחזור 1948. חבר כנסת מטעם "שינוי". יועץ משפטי של עיריית תל אביב בתקופתו של מרדכי נמיר. חבר מועצת העיר מטעם מרצ והירוקים. חייו של מרדכי וירשובסקי, שהלך לעולמו בשבוע שעבר, שלובים בחייה של תל אביב. פרידה
◄ בואו להיות חברים של "זמן מעריב" גם בפייסבוק
מי שלא ישב לצדם על ספסל הלימודים השנה הוא בן המחזור, חבר הכנסת וחבר מועצת עיריית תל אביב לשעבר מרדכי וירשובסקי, "וירשו" כפי שנהגו לכנותו חבריו, שהלך לעולמו ביום שלישי האחרון. "הוא הגיע לכל כנס ולא החמיץ יום לימודים אחד", אומר חברו למחזור ומארגן הכנס, הסופר ישראל ויסלר (פוצ'ו).
"ביום הלימודים הראשון שלנו הוא לימד אזרחות, וביום הלימודים השישי הוא היה המנחה של הכנס. הוא היה מאוד פעיל ובולט במחזור, וקשה להאמין שהפעם נלך ללמוד בלעדיו. עצוב לנו".
וירשובסקי נפטר שבוע לפני שהיה אמור לציין את יום הולדתו ה-82. בכנס לפני שנתיים חגגו בני ובנות המחזור במשותף את יום ההולדת ה-80 שלהם . "וירשובסקי ייצג את כולנו", נזכר פוצ'ו. "שמנו לו על הראש זר פרחים וקישטנו את הכיסא בבלונים. בחרנו אותו כי היה הכי קל להרים אותו".
אכן , וירשובסקי נולד עם שיתוק ברגלו ובידו הימנית, וחלה או אושפז מספר פעמים בשנים האחרונות, מה שהוביל לירידה משמעותית במשקלו. "גם כשהוא היה ילד הנכות שלו לא הפריעה לו. היה לו קצת קשה שלא
פוצ'ו נעצב על כך שווירשובסקי לא יזכה לראות את יום "סיום הלימודים": "חסרים לנו רק עוד 12 ימי לימודים, עוד 12 שנים. מאז שהתחלנו במסורת נעלמו לנו לא מעט אנשים, ולמרות מצבו וירשו 'קבר' הרבה מהמחזור. חבל, קיוויתי שהוא יצליח לסיים. הוא היה מאוד פופולרי בכנסים, תמיד היה מתנשק עם כל הבנות, הנשים מאוד אהבו אותו", אומר פוצ'ו. "איבדנו עוד כמה אנשים השנה, אבל אין ספק שנדגיש אותו בכנס. הוא היה הפוליטיקאי היחיד במחזור ששאף לתקן את העולם".
מרדכי וירשובסקי נודע בפעילותו הציבורית הענפה. בעברו היה חבר כנסת, כיהן שנים ארוכות כחבר מועצת העיר תל אביב ועמד בראש ארגון הגג של ארגוני הנכים. הוא עלה מגרמניה בשנת 1939, התיישב במרכז בתל אביב, ולמד בבית הספר היסודי תל נורדאו.
בשל נכותו לא גויס, אך שירת בלשכת הגיוס עד תום מלחמת השחרור. לאחר סיום לימודי המשפטים באוניברסיטה העברית שימש כיועץ המשפטי של נציבות המים. הוא נבחר לראשונה כחבר מועצת העיר תל אביב בשנת 1966 ובמהלך כהונה זו-בתקופתו של ראש העירייה מרדכי נמיר-שימש גם כיועץ המשפטי של העירייה.
כעשור לאחר מכן היה ממייסדי מפלגת "שינוי" וכיהן כחבר כנסת מטעמה. בשנת 1992 לא הצליח להיכנס לכנסת עם רשימת מרצ, פעילותו בפוליטיקה הארצית תמה והוא בחר להמשיך בפוליטיקה המקומית. הוא נבחר בשנית למועצת העיר תל אביב כראש רשימת מרצ ובבחירות שלאחר מכן נבחר למועצה מטעם סיעת "הירוקים".
אף שווירשובסקי היה מעוניין להמשיך בפעילותו הפוליטית גם בבחירות 2008, יושב ראש "הירוקים" פאר ויסנר החליט לשנות את הרכב הסיעה. וירשובסקי לא אמר נואש וניסה להתמודד באותן בחירות ברשימה בהובלת אורן שחור, אך זו לא עברה את אחוז החסימה. בשנת 2009 נבחר ליקיר העיר, ובשנים האחרונות עדיין היה מעורב במאבקים ציבוריים שונים, כמו המאבק על דמותו של היכל התרבות.
לפני ארבע שנים התראיין וירשובסקי בהרחבה ל"זמן תל אביב". באותה תקופה מצבו הבריאותי הידרדר - לאחר שהחלים מדלקת ריאות חריפה פקדה את גופו קריסת מערכות כללית שכללה בצקות בריאות, החמרה במחלת הסוכרת ותשישות רבה. למרות הכול שמר על רוח מרוממת. על ההתמודדות עם נכותו בגיל צעיר סיפר:
"הבנתי שאם אני רוצה להצליח ולהתקדם אני חייב לקבל את עובדות החיים ולא לעמוד בצד. ילדים יכולים להיות לפעמים רשעים ולחקות את היד התלויה, אבל בסך הכול קיבלו אותי יפה". בהמשך סיפר: "היו לי חברות בחיי והתחתנתי עם אישה נאה מאוד. לא הייתי דון ז'ואן גדול, אבל גם לא היו לי בעיות בתחום הזה. 90 אחוזים זה מזל ועשרה אחוזים זה העקשנות שלי להיות אחד האדם. אני אומר תמיד לאנשים: תעשה מאזן של מה שיש לך ותשתמש בזה בצורה הטובה ביותר".
כבעל ניסיון במערכת הציבורית, הצליח וירשובסקי לחזות באותו הריאיון את מה שיהפוך לשיחת היום שלוש שנים לאחר מכן: "מצבי, להבדיל ממצבה של מדינת ישראל, הולך ומשתפר", הוא אמר בחיוך. "כאזרח אני מרגיש לא טוב עם מה שקורה כאן. . . הפערים העצומים מבחינה כלכלית. אני גם מודאג מכל מיני דברים שלא היו קיימים בעבר במערכת הזו, כמו השפעות ולחצים על מינוי שופטים".
יוסי פרוסט, חבר קרוב של וירשובסקי, שהיה ראש מינהל התרבות במשרד השרה שולמית אלוני, סיפר על וירשובסקי באותה כתבה ב"זמן תל אביב": "התעסקתי עם ציבור לא קטן של פוליטיקאים בחיי. וירשו הוא אחת הדוגמאות היחידות בפוליטיקה הארצית והעירונית ליושר, לענייניות ולרצינות. אני חושב שאין ויכוח על כך בקרב כל האנשים שפגשו אותו". ואילו השרה לשעבר אלוני הסכימה: "מדובר בבן אדם עקבי, מתמיד, לוחם על הדברים הנכונים וחבר נאמן".
וירשובסקי הותיר אחריו אישה, ויולה, שני בנים וחמישה נכדים. בנו, הפיזיותרפיסט של קבוצת מכבי תל אביב בכדורסל רפי וירשובסקי, אמר השבוע ל"זמן תל אביב" כי בעיניו הנכות הפכה את אביו לאדם טוב יותר: "המגבלה הגופנית הייתה רק יתרון כי הוא תמיד הרגיש שהוא צריך לעבוד יותר קשה ולשנות", הוא אומר.
"הוא לא ביקש הנחות ולא הרגשנו שיש לנו אבא נכה. אני תמיד הייתי ספורטאי, והוא לא היה פרטנר לעניין, אבל הוא לא היה מתוסכל מכך. הוא תמיד היה סביב העבודות שלו והפגישות, זה מה שהוא אהב. הוא היה איש שיחה אינטלקטואל עם ידע כללי עצום שתמיד היה אפשר לדבר ולהתייעץ איתו. הוא קרא המון, שמע מוזיקה, ובכל ארוחת שישי לימד אותנו משהו חדש".
וירשובסקי , מספרים מכריו, תמיד הקסים את הסובבים אותו והסתכל על חצי הכוס המלאה. "אף שכולם גנחו ונאנחו מסביבי, וגם אני ידעתי שאני במצב מחורבן, לא היה לי מורא או דיכאון", אמר ל"זמן תל אביב" לפני ארבע שנים באשר למצבו הרפואי. "החיים זה לא גן של שושנים, אבל אם יודעים איך לחפש את הפרחים הנכונים אפשר ליהנות מהם, ואני מתכוון לעשות את זה עוד שנים רבות".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם