"לבשל זה כמו ריטלין בשבילי": תכירו את ערן מ"מאסטר שף"
הוא מעריץ את השף אייל שני, לא אוהב את "האח הגדול", משתעמם מאייפונים וחולם בכלל להיות רופא. תכירו את ערן וייס, תושב תל מונד, שמתמודד בעונת הילדים של "מאסטר שף"
ברגע הראשון נשמע וייס, בן 13.5 מתל מונד, מעט יהיר, אבל אחרי שטועמים את המעדנים שהוא מכין (פחזנית השוקולד שלו לא נופלת מאף מעדניית גורמה) מבינים שיש כיסוי לכל מילה שלו.
"תמיד אהבתי להסתובב בין המיקסר לתנור", מספר וייס, שנכנס למטבח כבר בגיל 4. "הסיבוב המהיר של המיקסר נורא מצא חן בעיניי וכמו כל ילד סקרן התחלתי להתנסות בו". מאותה נקודה החל וייס בתהליך ארוך של למידת עולם הגסטרונומיה, בדגש על אפייה שהפכה עבורו לסוג של בריחה משגרת היום הלחוצה.
"באזור גיל 11 כשכבר הייתי בוגר יותר, התחלתי לפתוח ספרי בישול שהיו בבית וגם לקנות חדשים. לאט-לאט התחלתי להיחשף למתכונים ולצורות בישול שונות וזה מאוד משך אותי. אפשר לומר שכבר אז ראיתי בבישול סוג של אתגר. הרי כולם מכירים ואוהבים את הטעם של האוכל, אבל אותי עניינה פחות התוצאה אלא הדרך והעשייה עצמה".
בכל זאת, זהו תחביב לא כל כך טריוויאלי לילד. לא שמעת על פלייסטיישן או אייפון?
"אני אגיד לך את האמת, אחרי חמש דקות אני משתעמם מצעצועים טכנולוגים. אני לא מצליח להבין מה גורם לאנשים להביט במשך שעות בצג אלקטרוני. הרבה יותר מעניין בעיניי לרכב על סוסים או לבשל".
מה מושך אותך למטבח?
"העיסוק בבישול ובמזון מרגיע אותי, אפשר להגיד שזה כמו ריטלין בשבילי. כשאני עצבני, או לחוץ לקראת מבחן בבית ספר, אני הולך ישר למטבח. העשייה שם גורמת לי לאושר ושלווה פנימית".
◄ בואו להיות חברים של "זמן מעריב" גם בפייסבוק
במהלך הראיון, שנערך בחצר בית הוריו בתל מונד, וייס ג'וניור לא מפסיק להפתיע. אחרי שהוא מדבר באהבה עצומה על המטבח, השאלה המתבקשת מה תרצה להיות כשתהיה גדול זוכה למענה לא צפוי.
"האמת שאני בכלל לא רואה את עצמי מתעסק בבישול כשאהיה גדול", מפיל וייס את הפצצה. "אני מאוד מתעניין ברפואה. יוצא לי אפילו לחלום בלילות על עצמי מטפל באנשים. זה מקצוע שהוא גם שליחות. משהו שנורא הייתי רוצה לעסוק בו באופן רציני. לפני כמה זמן הייתי בטוח שאהיה נוירולוג, אבל כיום אני יותר פתוח בקטע הזה. העיקר להיות רופא".
ומה עם הבישול?
"המחשבה על עצמי בתור שף לא ממש עושה לי את זה. אני חושב שזה בגלל העובדה שאם אקדיש את עצמי לבישול כל כך הרבה שעות ביום, יגיע שלב שבו זה כבר יימאס עליי. יש לי חשש כבד מסיטואציה כזו, מכיוון שאני מאוד אוהב ונהנה לבשל. הפתרון האולטימטיבי לדעתי הוא לעסוק בעבודה אחרת ולהשאיר את הבישול כתחביב, או אפילו כעבודה משנית בשעות הפנאי. בצורה כזאת אוכל להמשיך ולהפיק את המיטב מהבישול. בכל אופן אני לא רואה את עצמי מתפרנס מכך".
תרבות הבישול במשפחת וייס, שכוללת חמש נפשות (ערן הוא אח בכור לשניים
"ההתמחות שלי היא בעיקר בעוגות ובעוגיות", מצהיר וייס ומפנק אותי בעוגיית מקרון פריכה וטעימה שמצליחה להעלות חיוך רחב על פניי. "בכל ארוחת שישי כולם במשפחה כבר יודעים שהקינוחים הם באחריותי. בארוחות חג גדולות יותר שכוללות את המשפחה המורחבת, אני לוקח פיקוד גם על מאכלים אחרים כמו פוקצ'ות, תבשילי בשר ותוספות למיניהן".
מהי מנת הדגל שלך?
"כמו שאמרתי אני חזק בקינוחים. כל יום שישי אפשר למצוא אצלי על השולחן בסלון עוגה שאני מכין. קשה לי להתמקד במנה אחת שאני אוהב לבשל, אבל אין ספק שפחזניות, עוגות קונקורד (עוגת שוקולד בשילוב עם קציפת ביצים), עוגיות מקרון (עוגיות שקדים צרפתיות) ועוגות שמרים הן בעדיפות ראשונה אצלי".
אל עונת הילדים של "מאסטר שף", שמופקת על ידי חברת "גיל הפקות" ומשודרת בפריים טיים של שידורי "קשת" בערוץ 2, הגיע וייס לאחר שהפך לצופה אדוק בשתי עונות "הבוגרים" שקדמו לה. "למרות שאני לא פריק של טלוויזיה בלשון המעטה, הייתי מכור לשתי העונות הראשונות", אומר וייס. "התחברתי לעובדה שהתוכנית הצליחה להפוך את הבישול ממשהו מינורי ופרטי לתופעה שמרתקת מאות אלפי אנשים".
איך היה המעבר מצופה למשתתף פעיל?
"מאוד נהניתי. שמרו עלינו בצורה יוצאת דופן בגלל הגיל שלנו. הציוד היה משוכלל, אנשים מיוחדים חתכו לנו את הבשר ואת שאר המאכלים. גם כשכבר היינו צריכים לחתוך - עשינו זאת עם סכינים קשיחות ולא חדות, כאלה שחותכות לא בעזרת הלהב אלא באמצעות הלחץ שהיד הפעילה. קיבלנו שם מגוון מטורף של חומרים שאפשר לנו לבשל כמעט כל דבר שרצינו".
ומה עם ההשתלבות החברתית? בכל זאת מדובר בתחרות.
"האמת שלרגע לא הרגשנו שאנחנו מתמודדים אחד נגד השני, אלא דווקא בסוג של קייטנת קיץ כיפית. במקום יריבות נוצרה בינינו חברות אמיתית. אני מאמין שלא יראו זאת בתוכניות לאחר עריכה, אבל בפועל הייתה המון עזרה הדדית בין כולם. אם מישהו הסתבך עם התבשיל שלו, מיד מישהו ניגש לעזור לו. מבחינתי, זו הייתה חוויה יוצאת דופן ועל הדרך גם הכרתי חברים חדשים".
אחד החששות שעמדו בפני וייס בטרם הגיע לצילומי התכנית היה כמובן מרביעיית השופטים - השפים חיים כהן ואייל שני, הגסטרונומית מיכל אנסקי והמסעדן וכותב ספרי הילדים, יונתן רושפלד. אולם החששות נמוגו לאחר הפגישה עימם והוחלפו בתחושת נוחות יוצאת דופן.
"אני מודה שהגעתי קצת מפוחד ממה יגידו השופטים עליי ועל הבישול שלי", משחזר וייס. "במיוחד חששתי מאייל שני שנשמע לפעמים כאילו הוא נפל מהירח בדיבור שלו, אבל מיד אחרי שמכירים אותם מבינים שמדובר באנשים כמוני כמוך. הם היו נחמדים מאוד איתנו לאורך כל הדרך וגם חילקו לנו טיפים ששדרגו את הבישול שלנו פלאים".
פרצופו של וייס, שהתנוסס בשבועות האחרונים בפרומואים של התוכנית, גרם ללא מעט המולה בחטיבת הביניים על שם רבין בתל מונד. "יש ילדים שעוצרים אותי בהפסקות ומבקשים ממני חתימה. ילדים שלא ממש היה לי קשר ישיר איתם רואים בי חבר הכי טוב שלהם".
איך אתה מגיב לזה?
"האמת, כל המצב הזה די מביך אותי. מעולם לא הייתי מהילדים שחשוב להם להיות במרכז הבמה. באופי שלי אני בן אדם סגור. קשה מאוד להיכנס למעגל החברים שלי, כך שאני די סגור לחברויות חדשות".
ומה לגבי חברה?
"השתגעת? אני נורא צעיר בשביל זה. כרגע אני מקדיש את עצמי לחבורה המצומצמת של החברים שיש לי. אנחנו נפגשים כמעט כל יום בבתים האחד של השני או בפארקים. הם מאוד תמכו בכניסה שלי לתוכנית".
מה הלאה?
"אין ספק שהתוכנית נתנה לי המון לעתיד. אני מרגיש הרבה יותר בטוח ומנוסה בכל מה שקשור למטבח. אני מנסה הרבה מאוד מתכונים חדשים ובעיקר נהנה לראות את הקרובים אליי מלקקים את האצבעות. חשוב לי להמשיך ולהתמקצע בתחום, אבל על הדרך לא לזנוח את הלימודים והרצון להפוך לרופא ביום מן הימים. הבישול נותן לי אמנם המון שלווה ושקט, אבל יש לי עוד דברים שאני רוצה להספיק בחיים".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם