ראשי » מקומי » השרון » חדרה/נתניה

כך נתקעה הקמת הבריכה האולימפית בווינגייט

תכנון לקוי, עיכובים בבנייה ותקציב מנופח: כך הפכה התוכנית להקמת בריכה אולימפית במכון וינגייט למחדל לאומי. וינגייט: "פעלנו על פי כל התקנים. אין שום מחדל בהקמת הבריכה"

זהו סיפור על בירוקרטיה, שפיכת כספים לא פרופורציונאלית ומחדל בנייה חמור. בימים אלו עומד פרויקט הבריכה הלאומית במכון וינגייט תחת ביקורת חסרת תקדים, זאת בעקבות סחבת ארוכה של לא פחות משש שנים מאז החלו העבודות להקמתו והיד עוד נטויה. 

בואו להיות חברים של "זמן מעריב" גם בפייסבוק

בשלהי 2006 החליטו מכון וינגייט, המועצה להסדר ההימורים בספורט והוועד האולימפי בישראל  להקים בשטח המכון בריכה לאומית חדשה אשר תארח בבוא היום את המשחקים האולימפיים (לפחות על פי החזון של אלכס גלעדי) ובעתיד אף לארח את אליפויות אירופה וישראל.

עד כאן הכול היה יכול להיות טוב ויפה, אך מחדל תכנוני מעמיד את עתיד הפרויקט תחת סימן שאלה גדול. הסיבה: חברת הבנייה שביצעה את עבודות ההקמה לא פעלה על פי תקנון איגוד השחייה העולמי (FINA) שקובע כי עומק בריכה אשר יכולה לארח תחרויות שחיה בינלאומיות חייב לעמוד בתקן של שלושה מטרים.

יתר על כן, קרקעית הבריכה שעל פי התכנון המקורי אמורה הייתה להיות שטוחה, נבנתה

בצורה משופעת. המשמעות: תחרויות שחיה אשר נערכות בבריכה עם רצפה שכזו גורמות לגלים קטנים הפוגעים בשחיינים ומאטים את מהירות השחייה שלהם.

"צר לי שהפרויקט שהיה אמור להיות נושא הדגל של השחייה הישראלית מתנהל בצורה כזו", סיפר השבוע יו"ר איגוד השחייה, נועם צבי. "חבל שאף אחד לא התייעץ איתנו באיגוד בזמן תהליך הבנייה ועוד יותר חבל שאצלנו חושבים רק לאחר מעשה".

צבי ממשיך עם ביקורתו על מכון וינגייט, וטוען כי בגלל התנהלות לקויה צמח התקציב לבניית הבריכה מ-58 מיליון שקלים בתכנון המקורי ל-80 מיליון. "לאורך כל הדרך לא נעזרו במכון בשום גורם מקצועי שיסביר להם איך בדיוק צריך להקים את הבריכה", אומר יו"ר איגוד השחייה".

מדוע נזכרים רק עכשיו לעשות את כל הבדיקות? בוינגיט מבוהלים מכל הנושא ומנסים להכין לעצמם כיסוי תחת. הם טוענים שאיגוד השחייה אישר את התוכניות של הבריכה יחד עם הליקויים שנמצאו בו, וזה פשוט שקר גס. הרי זה בכלל לא מתפקידנו לאשר תוכנית כזו או אחרת. עצוב שככה זה נראה".

מה יהיה בסופו של דבר עם הבריכה?
"אני מאמין שבסופו של דבר הבריכה תהיה יפה ותארח אליפויות גדולות, אבל כל התהליך הארוך וכל הדברים שקורים אצלנו חורים לי מאוד. אני בטוח שבלונדון שברו את הראש לקראת האולימפיאדה לפני שהקימו את הבריכה שתארח את המשחקים. מדובר בעניין רציני שיש להשקיע בו כובד ראש וכך צריך לקרות גם אצלנו.

"הבנתי שהיה ניסיון להקים לבריכה רצפה עם עומק משתנה, דבר שיאפשר למנהל המתקן לעשות שימוש כלכלי נבון בבריכה. ניתן יהיה לשנות את העומק שלה לפי רצונו. עומק של שלושה מטרים יתאים לתחרויות שחיה ושחייה צורנית ועומקים רדודים יותר יתאימו לפעילויות פנאי בבריכה עבור ילדים ונוער. לא מזמן הגיע אפילו אדריכל מספרד שהצביע על אותם ליקויים שגם אנחנו ראינו אחרי בניית הבריכה. חבל על כל הכסף שהתבזבז כאן. אני מקווה שלסאגה הזו יהיה בסופו של דבר אקורד סיום חיובי".

מי שעוד הביע את מורת רוחו מסאגת הקמת הבריכה הלאומית הוא סימון דוידסון, יו"ר הפועל "דולפין נתניה", שנזקק להשוואות עם ארצו של אחמדינג'אד. ולמרבה הצער, מדבריו עולה שיש לישראל מה ללמוד מהרפובליקה האסלאמית. "באיראן בנו לאחרונה קומפלקס שחייה אדיר הגדול פי 4 מהבריכה שתוקם בוינגיט. אבל ההבדל הוא ששם עשו זאת תוך שנה אחת בלבד ואצלנו השנים רצות ושום דבר משמעותי לא זז".

גם דוידסון מבקר את ההשקעות הכספיות שהושקעו בפרויקט. "אם מישהו חושב שהכסף של הטוטו ומועצת ההימורים גדל על העצים, אז הוא טועה ובגדול. לדעתי צריכה לקום ועדת חקירה שתבדוק לעומק מה קרה עם כל הכסף. לא יכול להיות שיום בהיר אחד החליטו שצריך עוד 22 מליון שקל. זה לעשות פשוט צחוק מעבודה".

אז מה עושים עכשיו?
"כרגע הבריכה היא בגדר פיל לבן, סוג של אובייקט שאין בו שום התקדמות רצינית, אבל גם אני מאמין שבסופו של יום תהיה בריכה שנוכל להיות גאים בה. הטענה שלי מלבד בזבוז הכספים הוא מדוע לוקח לסיים פרויקט כזה ביותר משש שנים, כשבאמצע הוא עוד הופסק לתקופה של למעלה משנה.

"מבחינתי יש סימן שאלה גדול לא רק על מועד הפתיחה של המתקן אלא בזהות האדם שיצליח לתחזק אותו. מדובר כאן במיליוני שקלים של תחזוקה. הוצאות חשמל, מים, שכירות. מכון וינגייט נמצא בקשיים כלכליים ואני בספק אם יהיו לו את היכולות הפיננסיות לעמוד בהוצאות כה גדולות. אם אדם פרטי לא יגיע וייקח זאת על עצמו, יכול להיות שתהיה בריכה, אבל בפועל היא בכלל לא תהיה פעילה".

מנכ"לית מכון וינגייט, ד"ר רותי פילץ.-בורשטיין, אומרת כי המכון פעל בהתאם לנהלים. היא אף מסתייגת מהשימוש במונח "מחדל" בכל הנוגע להתנהלות סביב הקמת הבריכה. "לכל אורך הדרך פעלנו על פי הנהלים והתקנים הדרושים. לפני מספר שנים הוחלט להקים בריכה אולימפית – לאומית בשטח המכון שאכן תקציבה המקורי היה 56 מיליון שקלם.

"התקציב עלה ל-80 מליון משתי סיבות. האחת היא ששטחי הבריכה לא היו מספיק גדולים למודלים האירופיים והיה צורך להרחיב את המתחם על מנת לעמוד בהם. הגדלת שטחי הבריכה הכוללים, הפיכת הבריכה לנגישה עבור האוכלוסייה הנכה ובניית חדרי משרדים הביאה להתייקרות.

"כמו כן אי אפשר היה להתעלם מהעלייה התלולה בעלות חומרי הבנייה בעולם שהשפיעה גם על מדינת ישראל, בעיקר בענף הברזל. כתוצאה מאותה עלייה תקציבית הוחלט לפני כשנתיים על הקפאת העבודות בהחלטה משותפת יחד עם המועצה להסדר ההימורים בספורט והטוטו.

"לאחר 13 חודשים של הקפאה העבודות חודשו וכיום מתנהלות בקצב ראוי. כל מי שעובר כיום בכביש החוף יכול להבחין בעמודי הקונסטרוקציה אשר עתידים לקרות את הבריכה. איגוד השחייה העלה בזמנו מספר סוגיות לגבי עומק הבריכה, בדגש על נושא תחרויות שחיה צורנית. כמו כן זימנו יועץ בינלאומי אשר מתחמה בהקמת מתקנים אולימפיים לשחייה. לאחר שערך סיור במתקן והציע פתרונות, החלטנו לאמץ אותן ולפעול על פיהן.

"אני מתנגדת להאשמות שהועלו בכתבה ומאמינה שיש לחבק ולברך פרויקט לאומי שכזה ולא להשמיץ אותו. הבריכה אמורה להיפתח רשמית כבר בינואר הקרוב. מכון וינגייט בכל אופן ימשיך לפעול למען קידום הבריכה יחד עם ענף השחייה בישראל".

בואו להמשיך לדבר על זה בפורום רעננה-

נא להמתין לטעינת התגובות

מעדכן תגובות...