"לא ישתיקו אותנו": ראשל"צ נערכת למצעד הגאווה
מחר (ה') תקיים הקהילה הגאה בראשון לציון את מצעד הגאווה השלישי בעיר. למרות זאת, חברי הקהילה רותחים על העירייה: "במתעלמים מאיתנו, אבל זה לא יכול להימשך". וגם: האם יש סיכוי שנראה בקרוב מצעדי גאווה גם ברחובות חולון ובת ים? כנראה שלא
בואו להיות חברים של "זמן מעריב" גם בפייסבוק
"יוצאים לתהלוכה שאומרת לתושבי העיר שכולנו שווים גם כשאנחנו שונים", רשמו המארגנים בדף הפייסבוק המקדם את המצעד, "ושבאנו להעיר ולהאיר את כל מי שחושב שהומוסקסואלים צריכים להישאר רק בחדר המיטות.
"מתחילים בהתכנסות ליצירת שלטים, שרשראות, בלונים, לפידים ועוד קישוטים למצעד במגרש החנייה של התחנה המרכזית החדשה, וגם נספר לנוכחים על המטרות שאנו רוצים לקדם השנה בקהילה בעיר. משם נצא עם כל ה'צבע' וה'רעש' לצעדה שתעבור ליד מרכז בן גוריון, בית הדואר, מרכז רוטשילד ותסתיים בעצרת מחאה בגן המושבה".
מצעד הגאווה הראשון בעיר, בשנת 2010, סחף 200 איש שבאו להזדהות עם נפגעי פיגוע הירי בבר נוער בתל אביב. אשתקד נחלו המארגנים אכזבה גדולה נוכח מיעוט המשתתפים, מאה לכל היותר. השנה מקווים המארגנים לכמות משתתפים מרשימה יותר. "חשובה לנו מאוד המודעות לנושא", אומר ישי רוטמן, ממארגני מצעד הגאווה 2012 בראשון לציון, "חשוב לנו שגם
לפי ברוך אורן (33), יו"ר ארגון שישה צבעים – עמותה היוזמת פעילויות שונות לבני הקהילה, "אנחנו רוצים לברוא מציאות אחרת, מציאות שבה יקבלו גם אנשים אחרים. אין צורך שאף אחד בראשון לציון יתחבא משום שנטיותיו המיניות אחרות".
לדעתך ישנם רבים בראשון לציון שלא יצאו מהארון?
"בוודאי. הממסד חייב לקבל את זה ולהבין שישנה כאן קהילה וצריכים להתייחס אליה. התייחסות היא לא רק מצדה של העירייה למצעד אלא גם בבתי הספר, במערכת החינוך. ארגון חושן, שמעביר הרצאות בנושא, כמעט שלא מגיע לבתי ספר בראשון לציון. בתל אביב זה מאוד מקובל, בראשון לציון עדיין לא".
רוטמן (30) מתגורר בראשון לציון, וחווה לדבריו תקיפה אלימה על רקע נטיותיו המיניות. "לפני מספר שנים צעדתי ליד אחד מבתי הספר בעיר יחד עם חבר שלי", הוא מספר, "הלכנו יד ביד וראינו חבורה של נערים. לאחר שחלפנו על פניהם הרגשתי מכה חזקה בראש. הם זרקו עליי אבן.
"נסענו לבית החולים 'אסף הרופא' ומאוחר יותר שוחררתי הביתה. אני חושב שהמקרה הזה מייצג את מה שקורה. אני חושב שההתנהגות של הנערים נבעה מחינוך לקוי בבית הספר. מחוסר הבנה שישנם אנשים אחרים, שונים, שחובה לקבל אותם כמו כולם".
ש ראשון לציון כיום היא כמו תל אביב של תחילת שנות התשעים, אז החלו להתקיים בה אירועי גאווה?
"אני חושב שכן. נכון שעברו הרבה שנים, אבל בראשון לציון אין עדיין חשיבה פתוחה. גם בתל אביב היו חבלי לידה קשים, אבל זו השנה השלישית למצעד בראשון לציון והגיע הזמן שיבינו את זה גם כאן. אני חושב שככל שעובר הזמן, המצעדים הללו מזרזים את תהליך ההבנה של העירייה ושל החברה".
מדוע?
"בעיקר בגלל שראשון לציון היא עיר מאוד שמרנית. הציבור שמרן ולא יכול לקבל בקלות את חברי הקהילה הגאה. בעיר ישנם בתי כנסת רבים - בשכונה שאני גר בה יש למשל שישה בתי כנסת, אבל אין אפילו מתנ"ס אחד לבני הקהילה. לפני כמה ימים הלכתי לפארק הכלבים בעיר והסברתי לאישה מבוגרת על המצעד שלנו. היא אמרה שהיא מקבלת אותנו ואין לה בעיה, אבל בשביל מה אנחנו צריכים את המצעד הזה, היא שאלה. לדעתה זה יוצר אנטי".
אולי יש צדק בדבריה?
"אין כאן אנטי כי אנחנו לא עושים שום דבר נגד מישהו, אלא בעד. התפישה הזו של האנשים מאוד מכאיבה".
לדעתך בעוד שלוש או ארבע שנים נראה בראשון לציון מצעד גאווה גדול כמו בתל אביב?
"זו שאלה מאוד קשה. ישנה אוכלוסייה גאה רבה מאוד בעיר, ואני מאמין שככל שהזמן עובר הקהילה מתרחבת יותר וגדלה. עוד ועוד אנשים מצטרפים ואנחנו כבר מרגישים את זה. האם בעוד כמה שנים נהיה כמו תל אביב? זה נשמע כמו חלום. לצערי המציאות הנוכחית לא מותירה לנו הרבה מקום לפנטזיות כי צריך להיות מציאותיים, להבין שקשה מאוד לשכנע את הממסד, את החברה, שיש לנו מקום בדיוק כמו כולם".
דיברת על הממסד – יש לכם סיוע מהעירייה?
"בחודש פברואר התחלנו לתכנן את המצעד ושלחתי מכתבים לעירייה וביקשתי את עזרתם. בהתחלה לא השיבו לי ולאחר מכן אמרו שישיבו בהקדם. הבקשות שלי כללו עזרה ותמיכה בציוד הגברה, תליית דגלים ופתיחה של ארון החשמל. לצערי, לא ראו לנכון לעזור לנו והפנו אותי לוועדה לתמיכות על פי קריטריונים. אותי זה מאוד הכעיס והעציב, ציפיתי ליחס אחר".
איזה יחס?
"אני חושב שהעירייה מתנערת מאחריות. במקום לראות בכך יוזמה מבורכת, ולהעניק לנו דחיפה וחשיפה – הם בוחרים להשתיק אותנו בכל דרך אפשרית. בעבר גורמים דתיים הפנו לעברנו דברים קשים שאני לא מעוניין לחזור עליהם, אבל הם עדיין צרובים בנו.
"אני חושב שעיריית ראשון לציון צריכה להתעורר. אני חושב שיש מקום להקים בעיר מתנ"ס עבור בני הקהילה, לעודד שיח ודיון על כך בבתי הספר. אי אפשר להתעלם מאיתנו עוד. מדוע בני הקהילה צריכים לגרור את עצמם לתל אביב? מדוע בעיר שלנו, בראשון לציון, אין יחס תרבותי וחינוכי לכך?".
אל מצעד הגאווה בעיר צפויים להגיע מספר אמנים, כמו גם חבר הכנסת ניצן הורוביץ' (מרצ). "הייתי מצפה שבעירייה יחרטו על דגלם את נושא הגאווה בראשון לציון", מדגיש ברוך אורן, "אם עולים מאתיופיה מתקבלים כמו שצריך, בסובלנות, באהבה, בקידום, אני לא רואה סיבה שלא יעשו זאת גם כלפי חברי הקהילה שלנו. לא מדובר בסוגיה פוליטית מורכבת אלא על פלורליזם.
"לבני הקהילה יש רצון להיות בתוך קבוצת השווים וצריך לכבד אותם. אני חושב שמצעד לא נועד כדי לעורר פרובוקציה חלילה, אלא הוא דרך להוכיח לכולם שאנחנו כאן".
אאידה צויביל (64) מראשון לציון ואתי גולן (48) מחולון הן אימהות לבנים הומוסקסואליים, שנעזרו בעמותת תהל"ה (תמיכה להורים של הומוסקסואליים, לסביות, טרנסג'נדרים וביסקסואלים).
"לפני 13 שנים הבן שלי סיפר לי שהוא הומו", מספרת צויביל. "חיבקתי אותו ונישקתי אותו, ואמרתי לו שאני שמחה שהוא סיפר. כמובן שבכינו יחד כי המצב הזה היה חדש עבורנו. מיד לאחר מכן בני הפנה אותי לעמותה. התחושה הייתה שיש שם אוזן קשבת. המפגש של ההורים אחד עם השני עוזר משום שמדובר בתהליך לא קל. כולם מגיעים לשם בדיוק מאותה הסיבה".
כיום צויביל משמשת כמדריכה בעמותה, בהתנדבות מלאה, ולדבריה הכלים שעומדים לרשותה מעטים מאוד. מלבד דמי חבר שמשלמים כ~200 חברי העמותה (200 שקל בשנה), אין לעמותה הכנסות נוספות והיא נשענת בעיקר על תרומות. "אומרים שכשהילד יוצא מהארון, ההורים נכנסים אליו. הכוונה היא כמובן לבושה. אני חושבת שצריכים לשנות את התפיסה. אין פה בושה. אנחנו אוהבים את הילדים שלנו בדיוק כמו שהם, בלי כל קשר לנטיות המיניות שלהם", היא אומרת.
גולן, אמא לשני בנים הומוסקסואליים ופעילה בולטת בעמותה, מדגישה את חשיבות ההסברה. "החודשים הראשונים אחרי שנודע לי על בני הבכור היו קשים. זה לא קל לקבל את המידע ולעכל אותו, אבל מרימים את הראש ומחבקים את הילד וממשיכים איתו קדימה.
"אני חושבת שהמסר העיקרי צריך להיות שיש לקבל את הילדים באהבה, ולא רק ההורים אלא כל החברה. אף אחד לא צריך לשים על עצמו מסיכה כי הוא חושש שיאמרו עליו משהו בבית הספר, בתיכון עם בכל מקום אחר. החשיבה הזו ישנה ואין לה מקום בחברה שלנו. לפעמים הילדים מפחדים לספר בגלל התגובה הצפויה של ההורים ולפעמים בגלל התגובה של החברים שלהם, וזו הנקודה המשמעותית ביותר".
אריאל שוסטק (28) מהרצליה נמנה בקרב הקבוצה שמארגנת את מצעד הגאווה בראשון לציון. "אני חושב שבכל עיר חייב להתקיים מצעד", הוא אומר, "חבל שדווקא בעיר כה גדולה כמו ראשון לציון, עם מופעי תרבות רבים, עם חינוך לתרבות ועשייה בתחום הזה, בוחרים להתעלם ולעצום עיניים בכל מה שקשור למצעד הגאווה.
"ראשון היא לא פריפריה, ואני מאמין שהמציאות הנוכחית תשתנה בקרוב מאוד. זה עניין של תהליך שאנחנו בעיצומו. אני יודע שבערים אחרות המצב מבחינת התודעה וההבנה של הקהילה אחר מאשר כאן, ולדעתי לא ירחק היום שנראה את ראשון לציון מחבקת את הקהילה, בדיוק כמו שקורה בתל אביב וכפי שצריך להיות בכל מקום בארץ".
תגובת העירייה: "לעיריית ראשון לציון אין סמכות החלטה בעניין קיום המצעד, הסמכות מצויה בידי משטרת ישראל. יחד עם זאת, לבקשת המארגנים לתמיכה כספית בקיום המצעד השיבה העירייה כי אינה יכולה להעניק תמיכה כספית לגוף אשר לא הגיש בקשה כנדרש לוועדת התמיכות העירונית.
"העירייה מעניקה שירותים לבני הקהילה במסגרות השונות, בין השאר, אגף הנוער מפעיל קבוצה לבני נוער, וכן קיימת אפשרות להורים להשתתף בקבוצת תמיכה במסגרת מכללת הורים. עיריית ראשון לציון תמשיך להיות עיר פתוחה, סובלנית וליברלית לכל הבאים בשעריה והמתגוררים בגבולותיה".
מייקי סייפן (38), תושבת רחובות, מקימה בימים אלו קבוצה לנשים לסביות תושבות העיר, ומתכננת כי גם ברחובות ייערך בעתיד מצעד גאווה. "אני חושבת שהפעילות שנעשית בראשון לציון תדחוף עוד אנשים להיחשף ולצאת מהארון", היא אומרת, "ברחובות אין כרגע פעילות בנושא הקהילה הגאה, אבל בקרוב מאוד אני חושבת שאפשר יהיה לראות צעדים ראשונים.
"אני מאמינה שהמצעד בראשון יעניק לנו רוח גבית. ככל שהנושא מקבל יותר מודעות כך אנשים מרגישים נוח יותר לבוא ולהיחשף, לדבר על הדברים".
מדוע עד היום לא פעלה קבוצה כזו ברחובות?
"זו שאלה טובה שאני לא יודעת לענות עליה. תמיד הצעד הראשון קשה ומלווה בהרבה מאוד קשיים ובעיות. אני חושבת שברגע שהקבוצה הראשונה תקום אז ודאי יקומו קבוצות נוספות. אני אתחיל את הפעילות שלי ואני מקווה שהרבה אחרים יגיעו אחריי".
מצעד גאווה ברחובות הוא מבחינתך חלום שיכול להתגשם?
"אני חושבת שקשה להגיד בשלב הזה. בוודאי שיש רעיון כזה ובבוא העת אני מאמינה שהוא גם יקרום עור וגידים וייצא אל הפועל. אני מאמינה שזה אפשרי".
סגן ראש עיריית רחובות, בנצי שרעבי, סבור אחרת: "לדעתי האישית, אנחנו חיים בקונצנזוס ברור מאוד ברחובות וכדאי מאוד לשמור עליו. באופן אישי אין לי שום בעיה עם הקהילה הגאה או עם מצעדי גאווה, אך לאור המציאות הקיימת, קיום מצעד בעיר רחובות היא התגרות בציבור הדתי~חרדי.
"אירועים כמו מצעד גאווה אפשר לבצע בכל מקום. לא חייבים לעשות זאת דווקא במקומות שיתריסו כלפי האוכלוסייה. בינתיים, מכהן ברחובות ראש עיר חרדי שברור מאוד לא יאפשר אירוע כזה. לדעתי גם אם היה מכהן ראש עיר חילוני, מצעד גאווה ברחובות היה מציף מתחים וגורם למהומות מיותרות. אין סיבה להרגיז סתם, הרי אי אפשר להתעלם מהמרקם החברתי העדין ששורר בעיר".
על הסיכויים לחזות ולהשתתף במצעד גאווה בחולון, הדעות חלוקות. רז, תושבת חולון וחברה בארגון איגי - ארגון נוער גאה, מביעה ספקנות: "אני לא יודעת איך העיר תקבל קיום מצעד גאווה בחולון.
"מרבית תושבי העיר הם אנשים מבוגרים או משפחות עם ילדים צעירים. גם הקבוצה שאני מדריכה מונה רק עשרה חניכים, למרות שברור שיש הרבה יותר בני נוער הומואים, לסביות או מתלבטים בעיר".
אז למה באמת רק עשרה?
"גם כשאני הייתי חניכה, ואני חולונית מאז ומעולם, זה היה פחות או יותר ההיקף. אולי זה בגלל מבוכה, אבל זו קבוצה שהרכבנו בתחילת שנת הפעילות ואנחנו מרוצים ממנה".
העירייה תתמוך לדעתך בקיום מצעד גאווה בחולון?
"הקבוצה שאנחנו מדריכים פועלת במקום דיסקרטי שהעירייה הקצתה לנו, ואנחנו עובדים עם מרכזי נוער שעובדים עם העירייה, כך שיש תמיכה מהעירייה. אבל לגבי קיום מצעד אני לא יודעת לומר לך".
תשתתפו במצעד בראשון לציון?
"אני לא חושבת שאקח את החניכים שלי למצעד, כי הוא הרבה יותר אינטימי וקטן מהמצעד התל אביבי, למשל, ורבים נבוכים מהמעמד והחשיפה. אני עצמי אלך, אבל הדרך למצעד בחולון עוד ארוכה".
סגן ראש העיר וחבר סיעת ש"ס, חיים סברלו, הביע כצפוי חוסר שביעות רצון, בלשון המעטה, מרעיון קיום מצעד גאווה בחולון: "למה להכניס ראש בריא למיטה חולה?
"הציבור בחולון מכבד אחד את השני ולא בא להכעיס, ואני חושב שכל הקהילה רק באה להכעיס אחד את השני. אדם שהולך עם בהמה צריך להראות זאת לציבור?".
למה בהמה?
"זה לא נורמלי. בחולון אין את הציבור הזה ואני שמח על כך".
תתפלא, דווקא יש.
"אפילו אם יש אנשים כאלו בחולון, שכל אחד יעשה מה שהוא רוצה בביתו. אם אני רואה ברחוב אדם הולך עם בחורה, זה בסדר, אבל גבר הולך עם גבר? או אישה עם אישה? תושבי חולון לדעתי חכמים ולא יאפשרו את זה".
אם בכל זאת יארגנו בחולון מצעד גאווה בעתיד, תנסה לסכל אותו?
"יש פה רבנים ומה שיגידו נעשה. אנו רוצים לכבד כל אדם".
לכבד את דעותיו של האחר זה גם לאפשר לו להתבטא.
"זה בעיני לא לכבד, רק לבוא להרגיז".
חבר המועצה הצעיר (33) יניב פכטר, איש חינוך במקצועו, דווקא מקבל בברכה את רעיון מצעד הגאווה: "אם יש קהילה בחולון שמוצאת לנכון להביע את עמדותיה או תחושותיה, מן הראוי שיהיה לה גם מקום להציג את הרגשות שלה ואת זהותה המינית בפומבי. עד כמה שידוע לי לא הייתה בקשה כזו מאיזושהי תנועה בחולון, ואם תהיה מחובתנו כפעילי ציבור לעודד זאת".
מדוברות עיריית חולון נמסר כי "לא הייתה כל פנייה שכזו לעירייה. במידה שתהיה, היא תיבחן לגופה".
אחד מחברי המועצה הצעירים בבת ים הוא אסף כהן (הירוקים). "בתל אביב יש מצעד ענק כל שנה", אמר השבוע, "והשאלה היא האם יש צורך במצעדים נוספים, מה גם שאני לא יודע אם בת~ים יכולה להכיל מצעד כזה".
מאיזו בחינה?
"מוכנות של העירייה וגם הקהל. אין לי מושג מהי רמת המודעות של התושבים לנושא. אף פעם לא עלתה בקשה כזו אצלנו, ואם מסתכלים על המכלול ושואלים האם בת~ים היא העיר הנכונה לקיים אירוע כזה - אני לא חושב. תל אביב היא העיר בעלת התשתיות הנכונות לכך".
הנה בראשון לציון מקיימים מצעד. במה ראשון שונה מבת ים?
"ראשון לציון זוהי עיר גדולה, יש לה כנראה מרכז של נוער גאה ודרכם הם מרימים את הדבר הזה. גם אם תשאלי אנשים מהקהילה איפה עדיף לעשות זה, יגידו תל אביב".
חבר המועצה רפי ברנז, יש מצב למצעד גאווה בבת ים?
"אני לא חושב שיש אוכלוסייה כזאת בבת ים".
יש בכל מקום.
"את טועה. בתל אביב יש, בראשון יש, בבת ים אין אוכלוסייה שמייצגת. אני לא שולל אף אחד, שכל אחד יחיה כמו שהוא רוצה, אנחנו חיים במדינה דמוקרטית. אני אדם דתי ובגלל זה איני אמור לתקוף אף אחד, אבל צריך לעשות את זה בעיר שיש אנשים כאלו. אני בפוליטיקה 22 שנה ואף פעם לא הייתה דרישה למצעד".
ואם יפנו בדרישה?
"תראי, אני עדיין לא ראש עיר ככה שזה לא רלוונטי מה אני חושב".
"העיר בת ים לא מוכנה למצעד. קיימת הומופוביה רצינית", אומר שון (29), תושב העיר שחזר אליה לאחרונה מתל אביב בה היה אף פעיל באחד מארגוני הקהילה.
במה מתבטאת ההומופוביה?
"במבטים שמופנים אליך, בזריקת הערות, אנשים מרגישים שהם יכולים הכל. אתה מרגיש חריג בנוף הסביבתי וגם טורחים להזכיר ולהראות לך. אתה לא יכול לבטא את עצמך באמת. אין מקום להומואים בעיר, לא באופן גלוי בכל מקרה".
אז למה חזרת לעיר?
"חזרתי רק משיקולים כלכליים. כל החברים שלי עזבו מזמן את בת~ים, אי אפשר לקיים בה חיים חופשיים".
מהעירייה נמסר: " אחת מאבני היסוד של הדמוקרטיה היא האפשרות למתן חופש ביטוי וכבוד לכל הקהלים. הנושא לא עלה על הפרק, באם יעלה ייבחן בהתאם".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם