תושבים בחדרה: המטרדים ממתקן הכליאה בלתי נסבלים
דיירי הבניינים הצמודים למתקן הכליאה לנערים פליטים בחדרה מתלוננים על פגיעה באיכות חייהם: רעש בלתי נסבל, אורות חזקים וגדרות מכוערים. והכל מתחת לחלונות בתיהם. לטענתם, כל פניותיהם למשטרה ולעירייה לא הועילו
◄ בואו להיות חברים של "זמן מעריב" גם בפייסבוק

מתקן הכליאה מת"ן (שנקרא בעבר מיכ"ל) בחדרה מצוי סמוך לרחובות רמב"ם ושז"ר, בצמידות לבנייני המגורים שמאחורי בניין המועצה הדתית, ממש מול התחנה המרכזית. המקום, המוגדר כיום כמתקן תמיכה לנוער זר "בלתי מלווה", הוקם בשנת 2002 כמתקן כליאה למהגרות עבודה זרות לא חוקיות.
באמצע העשור הקודם הוצאו משם הנשים, והמתקן אוכלס בעובדים זרים. המתחם כולל שני בניינים, המספקים מקום לכ-100 שוהים. הגישה למתקן אפשרית אך ורק מכביש 4, דרך תחנת משטרת חדרה.
ביוני 2010 החליט משרד המשפטים לשנות את ייעודו של המתקן מאכלוס של נשים, ילדים ועובדים זרים, לאכלוס של נערים פליטים מאריתריאה וסודן. עד אותו שלב נכלאו כ-80 קטינים שהצליחו לעבור את הגבול ולהיכנס לשטח ישראל. מאז המספר הולך וגדל, וממשלת ישראל נדרשה בחודשים שחלפו למצוא פיתרון למצב הבעייתי, שכן אין מדובר בנוער עבריין, אלא בשוהים קטינים בלתי חוקיים.
על פי אחת ההחלטות שהתקבלו, יועברו הקטינים מגיל 12 עד 16 למסגרות חינוכיות שבאחריות משרד החינוך, או למסגרות טיפוליות של משרד הרווחה בהתאם לצרכיהם. קטינים מעל לגיל 16 ישוחררו לידי משמורן או אפוטרופוס, שיקבל לצורך כך מימון מהמדינה. בהמשך להחלטת בג"ץ ולהחלטת השר לביטחון פנים, לקח על עצמו שירות בתי הסוהר (שב"ס) את משמורת הקטינים, המאופיינת בתנאי פנימייה סגורה.
על
סדר היום של הנערים במתקן מורכב מתכנים חינוכיים, טיפוליים, תעסוקתיים וניצול של שעות הפנאי. אנשי הסגל במתקן נבחרו על ידי שב"ס בקפידה ועברו הכשרה מיוחדת, בשל העובדה שמדובר במתקן ייחודי, שהשוהים בו שונים מאוכלוסיית העבריינים המצויה במתקני השב"ס הרגילים.
מיד לאחר שהוחלט לשכן במתקן את הנערים, ביוני 2010, נודע הדבר במקרה לחברי אופוזיציה בחדרה, וכמה מהם מיהרו לפנות בנושא אל ראש העירייה חיים אביטן בדרישה שיעצור את התוכנית. "שירות בתי הסוהר פועל להכין מקום לחלופת מעצר לילדים פליטים בעיר חדרה", כתבו אז במכתבם. "מאחר שהעיר חדרה מתמודדת כבר עם קליטת עלייה, ויש בה הוסטלים רבים לתשושי נפש ולמוכי גורל, עלינו להתנגד בכל תוקף להקמת מתקן כליאה נוסף לילדים פליטים, שהסתננו לארץ מהגבול הדרומי".
בנוסף למכתב, בישיבת המועצה שהתקיימה באותו חודש דרשו חבר אופוזיציה מאביטן לפעול בנושא לאלתר, אולם בעירייה לא נקטו צעד משמעותי על מנת להעביר את המתקן מתחומי העיר, והתוכנית יצאה לפועל.

סיבוב קטן בשכונה מבהיר על מה בדיוק מתלוננים התושבים. יותר מ-15 דירות מגורים, שעד לא מכבר נחשבו לפנינה נדל"נית בלב העיר, צופות אל המתקן. חלק מחלונות הבתים נמצא ממש מתחת למתקן, וכל מה שמתרחש בתוכו גלוי לעיני התושבים. בנוסף לכך, בימים אלה נשלמת בנייתו של בניין מגורים חדש נוסף ממש באותו מתחם הצופה אל המתקן.
מעבר לתחושה הלא נעימה שמתקן כזה מצוי ממש מעבר לחלון הבית, בחודשים האחרונים מוטרדים שכנים מבעיות נוספות שהמתקן גורם.
צביקה, שאמו ניצולת השואה מתגוררת ממש מעל מתקן הכליאה, מספר: "מסביב למתקן הוצבה גדר פח. לפעמים הנערים הפליטים משחקים כדורגל, וזה דופק פה בצורה ממש נוראית ומחרישת אוזניים. כל פעם כשהכדור פוגע בפח - זה נשמע כמו פיצוץ. במקרים אחרים הם מפעילים מוזיקה בווליום גבוה, ולפעמים זאת מוזיקת 'טם-טם' כזאת, מוזיקה אפריקאית או משהו בסגנון הזה. פשוט נורא.
"אפשר להבין את הצורך שלהם, הם בכל זאת נוער שרוצה לשמוע מוזיקה, אבל כשהתופים האלה נשמעים בעוצמה כל כך גבוהה זה מפריע מאוד. בחודשי החורף הדברים מעט נרגעים, אבל כשמגיע הקיץ והם פותחים תריסים אז שומעים הכל, וזה כבר מפריע מאוד לכל הבתים שנמצאים כאן ממש ממול".
מטרד הרעש הוא רק אחד הגורמים המטרידים את השכנים. צביקה מתלונן כי הפנסים העוצמתיים המוצבים במתחם מונעת שינה מתושבי הבניינים הסמוכים. "יש בעיה גדולה עם התאורה במקום", הוא מציין. "מובן שצריך תאורה במתקן כליאה שכזה, העניין הוא שהתאורה גבוהה מדי. היא מאירה גבוה, ונכנסת לתוך הבתים שמסביב.
"קודם לכן היו עובדים זרים, והם היו יחסית שקטים. אחר כך היה כאן ריק והיה לנו שקט, ומאוחר יותר שיפצו והכניסו לפה את הנערים. אני מבקר את אמא שלי כמעט בכל יום, ולצערי תמיד נתקלתי בתופעות האלה. המצב הכי בעייתי הוא בשעות היום של יום שישי. מספיק סיבוב אחד קטן כאן בשכונה כדי לראות את הקרבה הרבה בין המתקן לבתי התושבים".
צביקה מספר כי בעבר פנתה אחותו למשטרה בנושא, ונאמר לה שהנערים יתבקשו להנמיך את עוצמת הרעש. "אבל כלום לא נעשה", מסכם צביקה ומדגיש כי "חייבים להנמיך את התאורה כך שלא תגלוש מעבר לגדר, מכיוון שהכל צמוד פה אחד לשני".
חברת המועצה לשעבר, חדווה יחזקאלי, שקיבלה פניות רבות מתושבים אודות המטרדים שגורם המתקן, חושבת שראוי שהעירייה תתערב בנושא. "הבעיה במתקן הכליאה הזה קיימת כבר שנים רבות", אומרת יחזקאלי. "מעניין כיצד כל השנים לא הפסיקה עיריית חדרה את הפעילות במתקן, כאשר היא יודעת היטב עד כמה המתקן מהווה מפגע ופוגע ברווחתם של התושבים הגרים בסמוך אליו. חדרה לא צריכה להיות החצר האחורית של משטרת ישראל. אוזלת ידה של העירייה באה לידי ביטוי בחוסר המעש שלה, וכמובן כתוצאה מכך בהשארת המתקן על כנו".

אבל יש גם שכנים שדווקא מקבלים בברכה את הנערים שהכו לשכניהם ומאירים להם פנים. "יש כאן טיפוסים, אבל לי אישית הם לא מפריעים", אומר חנוך, שגר אף הוא צמוד למתקן. "לפעמים כשאני חונה עם האוטו הם צועקים לי 'סבא, סבא', אבל עד כמה שאני יודע הם לא מציקים. אני לא שמעתי רעש חריג, אבל יצא לי לדבר עם שכנים שהנושא הזה מפריע להם. שוהים שם חבר'ה צעירים, בניגוד למי שהיו שם לפני כן, אבל לא מדובר פה בבית סוהר ואלה לא פושעים. חשוב לפעמים לגלות קצת חמלה, ולקבל גם דברים שכאלה".
משירות בתי הסוהר נמסר בתגובה: "לשירות בתי הסוהר ולמנהלי המתקן לא ידוע על תלונות כפי שמפורטות בכתבה, ומוטב אם היו מובאות לידיעתנו באופן ישיר כך שנוכל לבדוק אותן ולטפל בהן במידת האפשר. יתר על כן, שעות הפעילות של הנערים בחצר המתקן מוגבלות לשעות בודדות ביום, ובהתאם לתקנות. סוגיית התאורה אף היא אינה מוכרת, ולאור הפניית תשומת הלב נפעל בהקדם על מנת לבחון אותה".
מעיריית חדרה נמסר בתגובה: "מאז 2002 פעל בחדרה מתקן של מנהלת ההגירה, אשר שימש בעבר כמתקן כליאה לנשים, מסתננות ועובדות זרות לא חוקיות. לפני כשנה וחצי התקיים מהלך להעברת מתקן מיכ"ל מידי מנהלת ההגירה לידי השב"ס, ובמקום כליאת נשים מהווה המתקן חלופת מעצר לפליטים קטינים (ילדים ובני נוער) שהסתננו לישראל, לאחר שנמלטו ממדינות שבהן קיים איום על חייהם.
"מעולם לא הגיעו לעירייה תלונות על רעש שמקימים הילדים בשעות הפעילות במתקן. למרות זאת תפעל העירייה להפנות את התלונה לשב"ס, בישיבת העבודה הבאה של גורמי הביטחון העירוניים עם משטרת חדרה".
