מחר בזמן מעריב: מכונת הלהיטים המזרחית של הד"ר האשכנזייה
את זה לא ידעתם: כותבת השירים הכי מצליחה היום בזמר הים-תיכוני היא בכלל אישה אשכנזייה, דוקטור לסוציולוגיה במקצועה. בין היתר חתומה עינת הולנדר על שירים מוכרים של אייל גולן, דודו אהרון, מושיק עפיה, שלומי שבת, עופר לוי ועומר אדם. ראיון בכורה. וגם: כל הסיפורים שיעשו לכם את סוף השבוע במקומוני "זמן מעריב"
בואו להיות חברים של "זמן מעריב" גם בפייסבוק
למרות זאת, מדובר בכותבת שירים שעבדה עם הזמרים והיוצרים הבכירים ביותר בז'אנר. הולנדר, למשל, חתומה על השירים "שתדעי" של שלומי שבת, "לו הייתי יכול" של אייל גולן, "לא תדעי דמעה" של עומר אדם, ו"בגללך" של דודו אהרון. ברקורד נמצאים שיתופי פעולה נוספים עם הזמר מושיק עפיה ועם אישים מוכרים בתעשייה כמו יוני רועה, רביב בן מנחם, אבירם דרעי ואריק זנטי.
בראיון ראשון היא מדברת על איך זה להיות אשכנזייה כמעט בודדה בז'אנר, מתייחסת להתבטאות המפורסמת של יהורם גאון כלפי הכותבים העכשוויים, ועונה על שאלת ייצוג המין הנשי בזמר הים תיכוני.
כשעינת הולנדר ערכה, במסגרת עבודת הדוקטורט שלה בסוציולוגיה ואנתרופולוגיה, את המחקר אודות הגבריות הישראלית, היא לא חשבה שהיא תתעסק עם המצ'ואיזם הזה כל כך מקרוב.
היא החלה ל"המציא" שירים בגיל צעיר, וסבתה הגננת הייתה מעלה אותם על הכתב. אביה היה מפיק מוזיקלי שניגן עם ציפי שביט, אופירה גלוסקא וספי ריבלין, כך שתחום הבמה לא היה זר לה במיוחד. כשבגרה ביקשה להוציא את השירים מהמגירה, והחלה לשלוח בדואר חומרים לאמנים שונים, בעידן בו אי מיילים, פייסבוק או מייספייס היו חלום רחוק. כך שלשלה הולנדר מעטפות לכל דכפין, וחלק מהאומנים זיכו אותה בתגובה. גידי גוב הרים טלפון, אחינועם ניני כתבה מכתב מרגש, אהוד מנור ז"ל חיווה חוות דעת מצוינת, אבל הכול היה מה שנקרא בתחום הכדורגל "להישאר עם המחמאות, ובלי הנקודות".
ואז – כלומר, אחרי שנים של ניסיונות - הגיע עידן יניב. "הוא הזמר הראשון שנתן לי צ'אנס", מספרת הולנדר. "אומנם הוא צעיר ממני, אבל כל הזמן הוא אומר שהוא גידל אותי. היום התהפך הגלגל, ואנחנו כותבים ביחד גם לו וגם לאחרים. כתבנו לאביבה אבידן, נאור אלבז ועוד. אנחנו חברים טובים".
הולנדר מעידה כי ההשראה המוזיקלית שלה היא בכלל רוק. "אני שייכת לדור ה'רוקסן'. נשמתי אביב גפן, איפה הילד, פורטיסחרוף, משינה, הייתי גרופית של 'הקספרים'".
אז איך פתאום עשית את המעבר לזמר המזרחי?
"זאת שאלת השאלות. אני לא שמעתי בכלל מזרחית עד גיל הצבא. אחי, שצעיר ממני בשלוש שנים, היה שומע את המוסיקה הזו, במיוחד את גידי שמור. זה התחיל כקנטור כלפיו, על איך הוא שומע את המוסיקה הזאת, ואז התחלתי גם אני.
"לאט-לאט מצאתי שם דברים שאני אוהבת, נמשכתי ונשאבתי. היום זה הכי טבעי שבעולם. אצלי בבית במאגר הדיסקים ניתן למצוא הכול מהכול: רוק, פופ וים תיכוני. כאמור, יצא שעידן יניב נתן לי את הצ'אנס הראשון, ומשם היה המשך ישיר לחבר'ה מהז'אנר, אבל אני לא כותבת רק להם - יש הרבה דברים שעשיתי מתוך הז'אנר, וגם מחוץ לז'אנר.
מה מחוץ לז'אנר?
"עבדתי לדוגמא עם אורי פיינמן, דורון מזר, אפילו מאיה בוסקילה, שכתבתי לה, לא מגדירה את עצמה זמרת ים תיכונית. היום אני עובדת על שיר למירי מסיקה. גם ריטה יצרה איתי קשר, ואז החליטה לצאת עם האלבום בפרסית והשיר נגנז. במקביל יש פניה מצה"ל לשיתוף פעולה עם הלהקות הצבאיות, ואפילו יש קשר מעניין שנוצר עם שלמה גרוניך. דיברנו על חומר בשבילו ובשביל בתו, והוא העביר לי כמה לחנים שאכתוב מילים בשבילם". [video
ומה הקשר בין כל זה לדוקטורט בסוציולוגיה ואנתרופולוגיה?
"אני כותבת מאז שאני זוכרת את עצמי. תמיד היה לי עיפרון ביד, ואת הדוקטורט עשיתי בשביל עצמי. בתיכון למדתי במגמת פסיכולוגיה, ומאוד נמשכתי לתחום. בצבא זכיתי לעסוק בו, כשעסקתי בתפקיד מאבחנת מחקר, ולאחר השחרור התחלתי ללמוד באקדמיה. המשכתי בתארים עד שהגעתי לתואר שלישי, וכיום אני דוקטור. אני עוסקת במקצוע בעקיפין, מרצה כשמזמנים אותי ואף כתבתי מאמרים בנושא. עשיתי את זה כדי להתפתח מקצועית, וגם בשביל הנפש. לצערי קשה לעסוק גם באקדמיה וגם בתעשייה, לכן כל כולי היום במוסיקה".
את אחת מכותבות השירים הבודדות, אם לא היחידה, בזמר הים-תיכוני.
"אני לא חושבת שאני היחידה. יש את ארלט ספדיה, דקלה, אבל כן, אני מודעת לכך שאני בין הבודדות. לא אשקר - לפעמים זה קשה. הרבה פעמים אני נאלצת לעבוד בגלל זה על קודים מאוד גבריים של התנהלות. לאורך השנים עשיתי עבודת למידה בהקשר הזה. יש גם סוג של שוביניזם – להרבה אנשים מאוד נעימה הנוכחות הנשית באולפנים, ולפעמים אני מרגישה שמזמינים אותי כשלא באמת צריך".
בתור אישה בז'אנר, מתחילים איתך?
"מתחילים איתי, או לפחות מגששים, אבל אני מקפידה להפריד בין העבודה לחיים האישיים, ואני חשה שמכבדים אותי בשל כך".
ובכל זאת, היו לך בעבר בני זוג מהתחום?
"היו לי, אם כי תמיד כאלה שנמצאים מאחורי הקלעים ולא בפרונט".
למה לדעתך יש זמרת ים תיכונית אחת מצליחה באמת?
"אם את מתכוונת לשרית חדד, אני לא חושבת שהיא היחידה. אני לא חושבת ששרית לבדה בשדה, מכיוון שיש לפחות את זהבה בן שמצליחה בדרכה. העולם הזה מאוד קשה ותובעני, ויכול להיות שבמקרים מסוימים קשה לשלב אותם בחיי המשפחה. מהמקום שלי גם קשה למצוא בן זוג שיפרגן לזה. בתור כותבת יצא לי לצאת עם בני זוג, שלא ידעו לקבל זאת שאני באולפן בלילות ולא זמינה. הם פשוט לא יכלו להכיל את זה. זה שילוב לא פשוט, ומי שמצליחה לעשות זאת - אשריה".
כשבוחנים את המילים לשירים שלך - אלו חרוזים שנראים פשוטים, זה בטח לא נעמי שמר ואהוד מנור. את מרגישה שהדברים הקשים שאמר יהורם גאון על המילים במוזיקה המזרחית ים תיכונית, נכונים?
"אני באופן אישי מאוד אוהבת את יהורם גאון, סוג של מעריצה. הוא בחר בלשון טיפה חריפה, אבל הוא אמר את מה שהוא מרגיש וזה לגיטימי. מצד שני, אי אפשר להכליל ז'אנר שלם כרדוד או כעמוק. הרי בז'אנר הים תיכוני תמצאי גם טקסטים יפים, לדוגמא בשירים של עמיר בניון, דודו מתנה, יוני יעיש ועוד. גם ברוק יש טקסטים פשוטים. נכון שלפעמים זמרים מזרחיים מסוימים חוששים לעלות מדרגה מבחינת הטקסטים, שהקהל לא 'יתחבר', אבל אני חושבת שצריך לתת קרדיט לקהל.
"באופן אישי אני מרגישה שינוי, מכיוון שאם בעבר הייתי צריכה להתאמץ שייקחו ממני טקסטים יותר עמוקים, עם יותר משמעות ושפה קצת יותר גבוהה - אז היום זה השתנה, ומתקשרים אליי, מחפשים טקסט טוב. ליאור נרקיס, למשל, לקח ממני שיר, ואני לא יודעת אם לפני שלוש שנים הוא היה נותן לי את הצ'אנס הזה. גם עופר לוי לקח ממני טקסט עכשיו, וזה משמח אותי".
מה השיר שאת הכי גאה בו?
"אין אחד כזה, אני גאה בכולם, מכיוון שכל שיר אני עומדת מאחוריו במאה אחוזים. זה כמו לידה - אני מעורבת בכל שיר, וכל השמעה ברדיו - זה כאילו נתנו לי את הצ'אנס. כל פעם שהשדרן בוחר להשמיע שיר שלי, מתוך ערימת הדיסקים שיש לו על השולחן – זה לא מובן מאליו בשבילי ומרגש אותי".
לא בא לך לבצע שירים שלך?
"אני לא יודעת למה, אבל כל הזמן שואלים אותי החבר'ה מהתעשייה את השאלה הזאת. הייתי בעבר בלהקת נוער ואפילו זמרת ליווי של מושיק עפיה, אבל אני חייבת להודות שלא מלהיב אותי להיות בפרונט. מאוד נחמד להיות מאחורי הקלעים".
לשאול כותב שירים עם איזה זמר הכי יעדיף לעבוד, משול לשאלת "את מי אתה אוהב יותר, את אבא או אמא", והתשובה הדיפלומטית המיידית מובנת מאליה. "נהניתי לעבוד עם כולם", פותחת הולנדר. "עופר לוי מאוד נוגע לליבי, ברמת ההתעסקות בטקסט. הוא התקשר אליי לברר איתי כל הברה, למה כתבתי כך ולא אחרת. הוא ג'נטלמן, חם ומפרגן. שלומי שבת הוא בית ספר שלם של מוזיקה, והוא מסיים הכל בטייק אחד. רינת בר גם היא זמרת של טייק אחד, ועומר אדם מוזיקלי ומאלתר. הוא צעיר, אבל מתנהג כאילו שנים על הבמה. ובכל זאת, אם אפשר לציין מישהו מעל לשאר – זה מושיק עפיה, איתו הכי נהניתי לעבוד".
הכתבה המלאה תפורסם בסוף השבוע במקומוני "זמן מעריב"
זמן כל-בי – החל מהשבוע גיליון מאוחד של המקומונים "זמן הנגב" וכל-בי" :
להיות או לחדול באיצטדיון וסרמיל במוצ"ש מול בית"ר ירושלים. חלוץ הפועל באר שבע, עידו אקסברד: "אנחנו חייבים לנצח ואז לא משנה אם מכבי פתח תקווה תנצח עוד 70 משחקים".
זמן ירושלים:
גל הרציחות הנוכחי, שהגיע לשיאו בדקירתו של גדי ויכמן בבאר שבע, העלה על סדר היום את תופעת בני נוער שמשתכרים במקומות ציבוריים. שני שוטרים והממונה על סיירות ההורים בירושלים מספרים על ההתמודדות עם הנערים, שממציאים שיטות חדשות לקניית אלכוהול ללא הרף ומוצאים מקומות מפתיעים לשתות אותו.
זמן השרון:
קשירות, הצלפות, עבדים ומלכות. תושבי השרון מספרים על סצנת הסאדו מאזו שכבשה את האזור.
זמן נתניה:
הוא ברח מהצבא וביטל חתונה בגלל האהבה למכבי נתניה, אבל דווקא את המשחק האחרון בקופסה רועי כהן יחמיץ בגלל ניתוח גורלי.
זמן הדרום - אשקלון:
מאז כבשה האמריקאית ניקיה בראון לבבות ב"כוכב נולד", חייה השתנו מקצה לקצה: היא החליטה להשתקע בארץ, התגיירה, קיבלה אזרחות ישראלית והחלה לנהל אורח חיים דתי. אבל עם כל הכבוד לאיסור היהדות על שירת נשים, כאן היא שמה גבול. והאלבום? בדרך.
זמן הדרום - אשדוד:
הם היו החברים הכי טובים והפכו לאויבים מרים. בפעם הראשונה: הסיפור המלא של הסכסוך בין יחיאל לסרי למנחם גלילי.
זמן חיפה:
חשיפה: איך נתנו לשופט הכדורגל ישראל קמיני שהתמוטט ומת בסוף השבוע שעבר לשפוט באותו משחק קטרגל באילת שהביא למותו, למרות שהוא עבר מספר צנתורים?
וגם חשיפה נוספת: הידעתם איפה יעבור חשמול הרכבת לאורך קו החוף החיפאי? קבלו טעימה: כנסיה, בית קברות מוסלמי ישן ובית קברות יהודי ישן.
זמן קריות:
למה עיריית חיפה ומנהלת יד לבנים בקרית חיים מרשים ואף מעודדים קיום מופעים ומסיבות עם יין ובירות בבית יד לבנים? המשפחות השכולות החליטו למחות על הפגיעה בזכר יקיריהן.
זמן חדרה:
תלמידי בית הספר הדמוקרטי "שבילים" בפרדס חנה לומדים כבר יתר משנה במסדרונות, בחצר ועל מזרנים באולם ספורט פרוץ. במקום 11 כיתות להן זקוק המוסד, יש רק 5, וגם לאלו אין טופס 4. אז מה הפלא שלהורים ולילדים נמאס והם פתחו במאבק?
זמן תל אביב:
ארבעת הצעירים התל-אביבים שהקימו מגזין ארצי חדש ויומרני לסטודנטים בטוחים בהצלחתם: "העיתון שלנו הוא לא עוד זבלון שמחולק באוניברסיטה".
זמן חולון בת ים:
תכירו את שרון, גל, שחף, מאי, קרן, שחר, אופיר ואוראל – כולן רקדניות היפ הופ בקבוצת ISC CREW של מועדון השברולט בחולון. בעוד שלושה חודשים הן נוסעות לתחרות עולמית בלאס וגאס, בתנאי שישיגו מימון. לא תעזרו להן?
זמן רחובות:
אור אקשוטי, חברו הטוב ביותר של אורגיל מואטי ז"ל בן ה-17, שנרצח בסוף השבוע ברחובות, משרטט את דיוקנו ומשחזר את רגעי האימה של הרצח
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם