על המשמר: צעירי מפלגת העבודה נערכים לבחירות
הם אידיאליסטים, חדורי מוטיבציה ובאמת מאמינים שאפשר עוד לשנות כאן משהו. קבלו את המתמודדים של השרון בבחירות למשמרת הצעירה של מפלגת העבודה. פגשנו אותם כדי לברר בשביל מה הם בכלל צריכים את זה
עמרי לוין (26) סטודנט מכפר סבא, מיכל זילברברג (26) סטודנטית מהרצליה, ארז וינר (26) מהוד השרון, טל הריס (28), מנכ"ל קול אחד (תנועה בינלאומית הדוחפת לפתרון שתי מדינות לשני עמים) ואיל רדושקוביץ' (30) רואה חשבון, מרעננה, הם המתמודדים המובילים באזור השרון שנפגשו לריאיון נוקב.
תסתכלו עליהם – חלקכם בטח תשאלו את עצמכם, 'מי אלה הצעירים האלה? אין להם משהו יותר טוב לעשות?' מבחינתם התשובה היא חד משמעית – אתם הם אלה שצריכים להסתכל על עצמכם ולשאול אם אתם רוצים לשנות ולהשפיע, כי הם כבר מזמן בחרו שכן.
"אנחנו פה ולא רוצים לשבת בבית כי אנחנו כן רואים כיצד אנחנו יכולים להשפיע בתחום הציבורי, החל בהפגנות על מחירי הקוטג' וכלה המחאה החברתית", אומר
לוין, זילברברג ורדושקוביץ' היו פעילים לאורך חייהם בצורה זו או אחרת במפלגת העבודה. "אני מגיע מבית סוציאל-דמוקרט מיסודו. סבתא שלי הייתה פעילה בנעמ"ת, גוף נשים שייצג נאמנה את המרכז, והיא תמכה בערכים של המפלגה. אני עברתי את כל המסלול מהנוער העובד ונוער עבודה. בגיל 14 הייתי עומד ומפגין בצמתים בזמן שחברים בגילי היום עסוקים בלשחק כדורגל או כדורסל", מספר לוין.
בשנת 2007 לאחר שאהוד ברק הצטרף לממשלתו של אהוד אולמרט כשר הביטחון החליטה החבורה לפרוש מהעבודה. "מאד כאבה לנו התקופה הזו. בזמן שברק ותומכיו רצו להצטרף לממשלה ואני והמתנגדים צעקנו – 'אופוזיציה' אני חושב שזו הייתה הפעם הראשונה מזה שנים שאנשים הרגישו שהמרכז שלנו שב לחיים", מספר רדושקוביץ'.
לדברי זילברברג: "הסיבה שבגללה חזרתי למפלגה היא שלי יחימוביץ': בזכות פעילותה בתחום החברתי-כלכלי תוך כדי שקידמה את 'חוק הזכות העבודה בישיבה' ב-2007 ואנחנו היינו מקדמים זאת בשטח".
"כשגרתי בכרמיאל יחד עם הגרעין, קידמנו זאת בשטח. היינו מהלכים בעיר ומוודאים שלאזרחים יש כיסאות לישיבה. לאחר כמה שנים בהן הרגשנו לבד סוף סוף הרגשנו שיש על מי לסמוך, ושהמפלגה חזרה לתחומה הטבעי – הסוציאל דמוקרטי".
הריס הגיע למפלגה מתוך שיקולים שונים לגמרי, "הגעתי לפוליטיקה מתוך עניין בפתרון הסכסוך הפלשתיני ישראלי. לא עשיתי את המסלול כמו כולם, כי עד לפני כמה שנים המפלגה בכלל נראתה לי כמו הדבר הכי מגעיל שיש בשוק הפוליטי. בזמן שהייתי סטודנט הכרתי פעילים בגילי שגרמו לי להאמין במפלגה המשתקמת הזו, ופגשתי את האנשים הערכיים שפגשתי בחיי. לאחר המאבק החברתי, החלטתי להתפקד דווקא למפלגה הזו כי מבחינתי כל שאר המפלגות הנן מפלגות אופנה".
למה הכוונה "מפלגות אופנה"?
הריס: "הכוונה היא לריבוי מפלגות בעלות טיקט אחד, ובחברה הישראלית אין צורך במטרה אחת לטפל בה אלא הרבה מעבר. ראה לדוגמא את מפלגת הגמלאים. אפשר לחשוב שמפלגת העבודה לא חרטה על דיגלה לעזור לקשישים כחלק מעקרונותיה".
זילברברג: "מפלגות האופנה האלה הן מפלגות קפיטליסטיות פר אקסלנס, שמנסות לנגוס בחלק מהעוגה שנקראת הכנסת. אין להן שום אידיאולוגיה אלא רק מטרה למקסם רווחים כמה שיותר.
"לאורך כל השנים היו המון מפלגות כאלה וכולן בסופו של דבר נפלו. אין ספק שהבחירות הבאות יהיו מאין סוג של פרק ב-'הישרדות' עבור מפלגות אלה: מי ישרוד וישמור על מקומו בכנסת ומי לא, הרי לא לכולם יש מקום".
לוין: "מפלגות כמו העבודה והליכוד הן שונות באידיאולוגיה שלהן אך לפחות לשתיהן יש יסודות אידיאולוגים בניגוד למפלגת קדימה שהיא מפלגה שהוקמה על בסיס תורתו של בן אדם אחד – אריאל שרון, שבהחלט האמין בדרכו כאמיתית וערכית, אבל מהרגע ששרון חלה האמון במפלגה הזה יורד באופן דרסטי עד כדי כך שהיא תיעלם בבחירות הקרובות או הבאות אחריהן".
וינר: "אותו דבר יקרה ליאיר לפיד, שפועל בדיוק כמו אביו, שממקם את עצמו כיו"ר מפלגה שלא ניתן להחלפה וקובע את הרשימה ללא פריימריס. כן מדבר על חרדים, לא מדבר על חרדים וכו'".
בבוקר שלישי שעבר, כל המועמדים היו בטוחים שבקרוב יתקיימו בחירות, אבל אז הופתעו לגלות על המהלך של נתניהו-מופז. "זה מעציב שהממשלה הדרקונית ממשיכה להתעלם ולחנוק את הציבור", אומר וינר באכזבה.
"כמעט כל מהלך של ביבי מציב את העם שלנו ללעג. לדעתי, המהלך הזה, לא יעזור לו, ויוציא בקיץ הקרוב מיליוני מוחים לרחובות במחאה אף יותר גדולה מקיץ שעבר. יותר אסימונים ייפלו והציבור יבין שהם יכולים להכתיב לעצמם את הגורל ולא רק אנשים בודדים ממגדל השן שלהם ובסוף יצליחו להקדים את הבחירות".
לוין: "ביבי לא מוכן לוותר על הכיסא שלו והוא פועל באופן אופורטוניסטי תוך ניצול הזדמנויות. זהו מהלך ציני בניסיון לדחוק את המחאה לשוליים של החדשות. הוא הציל את התחת שלו כי מפלגת העבודה התחזקה ואם היו מתקיימות בחירות, יש סיכוי גדול שהוא היה מפסיד בדיוק כמו בצרפת, שאף אחד לא האמין שפרנסואה הולנד, מהמפלגה הסוציאל-דמוקרט ינצח את הנשיא סרקוזי. אני מאמין שגם שלי יכלה להפתיע את כולם, כולל את ביבי".
זילברברג דווקא מחמיאה לביבי, "זה מהלך מאד מתוחכם של ביבי, כי הוא תפס את העם במצב של בורות. אף אחד לא ראה את זה מגיע אך לא בטוח שזה יעזור לו. מאז ההצטרפות שלנו ל-OECD, ישנם תקנים שונים לבדיקתה המצב הכלכלי ופתאום הכול החל להיחשף, אם זו האבטלה שגדלה, מדדי המסחר והייצוא המקורים ועוד.
"ביבי היה צריך להעביר באוקטובר תקציב והוא לא יכול לעשות זאת מבלי לאחד כוחות יחד עם שאול מופז וקדימה. אזרחי ישראל חיים בסוג של משטר פחד, בה האזרחים צריכים להיות ממושמעים, שקטים ולנשוך את השפתיים גם אם הם לא מצליחים לגמור את החודש. אנחנו מקווים שכמונו הציבור יבין שהמפה הפוליטית חייבת להשתנות ויבין שמגיע להם לחיות טוב יותר".
אתם לא הייתם מצטרפים למפלגת אחדות אם היו מציעים לכם?
רדושקוביץ': "מפלגת העבודה לעולם לא צריכה להיות בממשלת אחדות עם נתניהו כמו קדימה. זו לא בושה לשבת באופוזיציה. אנחנו נהיה אופוזיציה נושכת ונפיל מהר מאד את הקואליציה וכך נגיע לשלטון כפי שקרה עם אובמה בארה"ב ועכשיו עם הולנד בצרפת".
הריס: "הציבור הרי נתן אמון במפלגה אז אנחנו לא נרצה לבגוד בו ולעבור לקואליציה. אם ביבי רוצה להיות שר תיירות תחת שלי כראש ממשלה ודני דנון ירצה להיות אחראי על וועדת קישוט בכנסת אז נשקול זאת".
המטרה העיקרית של החמישה היא לעורר את כל המתפקדים בערי השרון להצביע בבחירות הקרובות למשמרת הצעירה וכך להחזיר את אמון הציבור במפלגה. הריס ורדושקוביץ', המתמודדים זה נגד זה, נהנים מיחסי עבודה טובים עם ראש עיריית רעננה, נחום חופרי (חבר במפלגה) וטוענים שניתן להרגיש את הקשר המוניציפאלי נקשר לקשר הארצי של המפלגה ואין חסמים ביניהן. "הרי למפלגה ולעירייה יש שאיפה לעזור כמה שאפשר לציבור אם זה בדיור לזוגות צעירים, התחבורה בשבת, מקומות בילוי בעיר", אומר הריס.
אך יש את רעננה חופשית שמקדמת את הנושאים האלה.
רדושקוביץ': "הם בדיוק כמו מפלגת האופנה שדיברנו עליה מקודם. הם מנסים לקדם תחבורה ציבורית בשבת - הרי ברור שאי אפשר לקדם זאת בעיר אחת בלבד בשרון והם צריכים לחשוב באופן רחב יותר. גם הניסיון העז של מפלגת מרצ ליצור מלחמה בין חילונים לדתיים הוא מיותר, ישנם נושאים הרבה יותר בוערים בקרב הציבור הרענני".
זילברברג מקווה לקיים יחסים טובים עם ראש העירייה יעל גרמן, אך כבר מחפשת יחד עם חברי המפלגה מועמד מחליף, שיתמודד לאחר שגרמן תפרוש מתפקידה, וככל הנראה תצטרף למפלגתו של לפיד. "למרות שגרמן כיהנה במשך שלוש קדנציות ללא מתחרים בהחלט הגיע הזמן שתעביר את הלפיד. עדיין יש נושאים שהיא טרם טיפלה בהם".
אילו נושאים?
"למשל מעונות יום ציבוריים שהמשמרת הצעירה הובילה הפגנה בנושא הזה. איך אומרים בעיר? את צריכה להירשם עוד לפני שאת מתכננת ילד כדי שיהיה לך מקום באחד המעונות. דוגמא נוספת היא העובדה שהרצליה היא עיר שמצבה הסוציו אקונומי גבוה אך עדיין אין לה מספיק מלגות לסטודנטים וגם לא דיור לסטודנטים".
לוין נשמע מרוצה מהתפקדותו החוזרת של ראש עיריית כפר סבא, יהודה בן חמו למפלגת העבודה, לאחר שנטש לקדימה, אך עדיין טוען שנושא הצעירים נזנח ויש לטפל בו במיידי. "כשהוריי עברו לכפר סבא, העיר הייתה בעלת צביון סוציאל דמוקרט. כיום, המצב אינו כזה, ולכן המשמרת הצעירה צריכה להוביל ולהחזיר את המצב לקדמותו וכמובן להתמקד בצעירים שבורחים מהעיר הזו. העיר לא מעודדת את הצעירים לגור בה.
"אני גדלתי בעיר הזו, ואני רואה את החברים שלי בורחים ממנה, כי תנאי המחיה ומחירי הדיור הם גבוהים מאד. זה גם לא מובן, מאחר שבכפר סבא יש בנייה מטורפת, לעומת כל אזור השרון, ועדיין מי שרוכש את הדירות הם לא תושבי העיר, ואילו אנחנו נותרים בחוץ ולצערי גם לא נחזור אליה".
כיום בהוד השרון אין נציג של מפלגת העבודה במועצה אך וינר טוען שזוהי כלל לא הבעיה. "בעיר הזו, מי שבדרך כלל מכוון להיות בראשות העירייה, רצון התושבים אינו נמצא בסדר העדיפויות שלו ואני זוכר זאת מאז היותי ילד. אני בטוח שחברי המועצה וראש העירייה, חי אדיב, יכולים לעשות הרבה יותר למען העיר, ולא רק לחמם את הכיסא ולדאוג רק לשכבה מסוימת בלבד".
וינר, שהוא חבר פעיל "בחוג הגאה" שואף כמו רבים מהקהילה, למצעד גאווה ראשון באזור השרון וכמובן בהוד השרון. "לדעתי בכל מקום שיש בו בני אדם - צריך להיות בו מצעד גאווה, ולא משנה אם העיר נחשבת יותר או פחות ליברלית".
"רעננה חופשית" מכריזה שהיא רוצה לקדם את הנושא בעיר.
"זה מעולה אך לא מספיק. הניסיון האישי שלי בעבר מראה שקשה להרים פרויקט גדול שכזה, ולכן צריך לאחד כוחות ולעשות הכול במקום אחד למען מטרה אחת. רק כך נוכל להרים את הפרויקט הזה שכה רבים מייחלים לו".
כול החמישה מרגישים כרגע שזו תחילת דרכם הפוליטית, אך אינם פוסלים להיבחר בעתיד למועצת העיר ולמרכז המפלגה. "NEVER SAY NEVER. אם לפני שנה לא ידענו שנהיה מועמדים ליו"ר המשמרת הצעירה, אז אי אפשר לדעת מה יקרה עוד עשור מעכשיו", אומר וינר.
"אנחנו אנשים שמכירים מספיק את העולם הפוליטי ומבינים שכדי לשנות דברים ולהשפיע, צריך להיות חלק מהמועצה וללמוד מלמטה כדי להגיע למעלה", מסכם הריס.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם