רוקדת עם כוכב: בת הזוג של מיקי גבע חולמת על הפסגה
הרקדנית יוליה פרוקופנקו עלתה ארצה לפני שלוש שנים וגרה בבאר שבע עם בן זוגה. עכשיו היא מככבת ב"רוקדים עם כוכבים" לצידו של מיקי גבע. "חשוב לי לזכות באהבת הקהל", היא מכריזה בראיון מיוחד
◄ בואו להיות חברים של "זמן מעריב" גם בפייסבוק
יוליה נולדה ברוסיה ועלתה ארצה לפני שלוש שנים. היא רקדה ולמדה בבית הספר לאומנויות בעיר הולדתה רוסטוב. "אני רוקדת מגיל 8", היא משתפת אותנו בצעדיה הראשונים בעולם המחול.
"רקדתי במועדון דאנס-סיטי בעיר שלי. מי שדחפה אותי הייתה סבתה לודמילה, שגידלה אותי. בהתחלה לא רציתי לרקוד, הייתי ביישנית, אבל סבתא שכנעה אותי שיש לי פוטנציאל. בסוף הצטרפתי לשיעורי המחול, והתחלתי להשתתף בתחרויות בעיר שבה גדלתי, וגם נסעתי למוסקבה לתחרויות גדולות.
"בגיל 10 זכיתי באליפות דרום רוסיה. רקדתי עם בן זוג קבוע במשך שבע שנים, וכשזה התחיל לשעמם, חיפשתי בן זוג חדש לריקודים, ומצאתי אותו בבולגריה. יחד איתו זכיתי שנה אחת במקום השלישי ושנה שנייה בסגנות האליפות של בולגריה".
ואיך נוצר הקשר עם ישראל?
"בשנת 2008 פגשתי בתחרות בבולגריה זוג רקדנים מישראל – שמריאל דוידוב ואולגה צ'ופילוב. שאלתי אותם מתי צפויה להתקיים תחרות באשדוד".
למה שאלת אותם על אשדוד?
"אמא שלי נפרדה מאבי, ועלתה ארצה עוד כשהייתי נערה, ואני נהגתי לבקר אותה במקום מגוריה ברעננה מאז היותי בת 13, וידעתי על התחרות באשדוד, שהייתה הזדמנות נהדרת בשבילי לבקר את אמא".
הפגישה עם דוידוב שינתה את חייה. הרקדן מקריית גת, הביא ארצה קלטת של התחרות בבולגריה, והראה אותה לחברו הטוב, הרקדן רומן בורוכוב (25) מבאר שבע. בורוכוב, אלוף ישראל בריקודים סלוניים, חיפש אף הוא באותה עת בת זוג לריקודים, אחרי שנים רבות של זוגיות עם אלכסנדרה קומפנייץ, וכשצפה בקלטת, אמר לדוידוב 'תראה איזו בת זוג יש לרקדן הבולגרי'.
"אז דוידוב סיפר לי שיש לה אמא שגרה ברעננה", נזכר בורוכוב, "דוידוב הבטיח שיביא לי את מספר הטלפון של הרקדנית. אבל העסק נשכח. אחרי כחודשיים, בדצמבר 2008, הוא הצליח לאתר את המספר דרך רקדנית מקנדה, שהיא חברה משותפת של השניים.
"הוא התקשר אליה, ואז התברר שהיא בדיוק הגיעה לביקור בארץ. הוא סיפר שיש לו עבורה בן זוג בארץ שהוא אלוף ישראל. באותם ימים התקיימה תחרות ריקודים באשדוד. קבענו להיפגש ואמנם נפגשנו, והשאר כבר היסטוריה – אנחנו אלופי ישראל בשלוש השנים האחרונות".
כיום גרים רומן ויוליה באותה הדירה בבאר שבע, והם מלמדים בבית הספר למחול "בראבו", שבראשו עומד השופט הבאר-שבעי הבינלאומי יבגני ויימן, נשיא A.I.D.A., האיגוד הישראלי לריקודים סלוניים.
פעילות בית הספר מתקיימת במתנ"סים שברובע י"א בבאר שבע, אותם מנהל מיכאל אסטון, והם פועלים בחסות העירייה וחברת 'כיוונים'.
יוליה, איך הגעת ל"רוקדים עם כוכבים"?
"המליצו עליי לפני שלוש שנים, אבל אמרו שאני צריכה ללמוד עברית. גם בשנה שעברה אמרו שאני צריכה להשתפר. אני למדתי עברית באולפן אלטשול שבעיר העתיקה, ובמקביל התחלתי לעבוד עם ילדים כדי להתפרנס, ולא הלכתי לשלב ב' של האולפן.
"השנה שוב הזמינו אותי לאודישן, רקדתי שני ריקודים ולא אמרו לי כלום אם התקבלתי או לא. אחרי שבוע התקשרו ואמרו לי 'מזל טוב, התקבלת'".
ומתי נודע לך עם מי את רוקדת?
"האמת, שלא הכרתי אף אחד מהמשתתפים. מאז שעליתי ארצה הייתי צופה בעיקר בערוצים הרוסיים, ולא בערוץ 2. כשהכירו בינינו, הוא ניגש אליי ואמר 'אני מיקי גבע, נעים מאוד'. ואני שאלתי אותו 'מה אתה עושה?'.
'אני בדרן וחקיין', הוא אמר קצת במבוכה. הגעתי הביתה והתחלתי לחפש ב-יוטיוב את מי פגשתי וקראתי עליו ב-ויקיפדיה. כבר שבעה שבועות שאנחנו עובדים יחד, מתאמנים חמש פעמים בשבוע, שלוש-ארבע שעות כל פעם.
ואיך הוא, מיקי גבע?
"הוא אדם טוב, מצחיק, חיובי, מחקה אותי, כולל הטעויות שאני עושה בעברית, אבל הוא גם מלמד אותי. הוא אוהב לעבוד, רציני, בעל פוטנציאל, זז טוב, יש לו בפנים משהו של רקדן. הוא חומר גלם טוב, או איך שהוא אומר לי: 'יש לי וודקה, חסר לי רק הרד בול'".
בתחרויות לריקודים סלוניים, צריכים הרקדנים להפגין מקצועיות בעשרה סוגי ריקוד – חמישה סטנדרט: ואלס אנגלי, ואלס וינאי, פוקסטרוט, טנגו, וקוויק-סטפ; וחמישה לטינו-אמריקנים: צ'ה-צ'ה-צ'ה, סמבה, רומבה, פסודובלה וג'ייב.
מה זה ריקוד עבורך? אני שואל את רומן בורוכוב, שבנוסף להיותו 'פרטנר' מקצועי ובן זוג אוהב, גם מסייע ליוליה בנפתולי הבירוקרטיה הישראלית ובתרגום מילים שעדיין לא שגורות בפיה של הרקדנית הנאה.
"בשבילי", אומר בורוכוב, "ריקוד זו אומנות של שליטה על הגוף. אפשרות שיש לרקדן לבטא את עצמו, התחברות למוזיקה. כולם אוהבים לשמוע מוזיקה. דרך התנועה מביע הרקדן סיפור. בשבילי זו גאווה לרקוד, אני מרגיש בפסגת העולם. זה כיף לדעת להפיק תמונה ויזואלית כלשהי שמעוררת השתאות, זה כיף, יש בזה המון סיפוק".
יוליה מוסיפה, שעבורה לרקוד זה לתת לקהל הרגשה של מחזה, ריקוד של שני אנשים, זה כמו הצגה קטנה. "חשוב לי מאוד לזכות באהבת הקהל", היא אומרת בכנות.
זה עיסוק לא זול.
"יש בענף הזה הוצאות כלכליות רבות על נעליים, לבוש, אביזרים, טיפולים קוסמטיים, ומה לא. מחירי השמלות הם 1,000 שקלים לזולות ויכולים להגיע ל-25,000 שקלים וצפונה".
למרות שיוליה ומיקי פתחו את התחרות רע והיו מועמדים להדחה, יוליה מאמינה שיש סיכוי להתקדם בתחרות, "בעיקר הודות לצופים שיסמסו את המספר 20 ל-5060". ישראלית, אמרנו?
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם