ראשי » מקומי » דרום » אשדוד ואשקלון

ניקיה בראון, מעכשיו יהודיה כשרה

הזמרת הנוצרייה ניקיה בראון, שהגיעה כתיירת ונקלעה בטעות ל"כוכב נולד", התגיירה, קיבלה תעודת זהות, השתקעה באשקלון והפכה לדתייה אדוקה. כעת היא מתפנה להקליט אלבום ראשון. בראיון היא מדברת על ההיעלמות אחרי "כוכב נולד", על גזענות כלפי אפרו-אמריקאים ועל שירת נשים ביהדות

האפיזודה של ניקיה בראון בחיינו הייתה קצרה, אך כובשת. היא הבליחה על המסך ב"כוכב נולד" כגימיק הגדול של העונה השמינית: צעירה אמריקאית, לא יהודייה, שהגיעה לישראל בגלל אהבת ציון. בלי צבא של חברים שיושבים על אס.אמ.אסים היה ברור שהיא לא תעשה את כל הדרך אל המקום הראשון, אבל בכל זאת היא הגיעה לשלבים המתקדמים של העונה.

ניקיה כבשה לבבות רבים לאחר שהביעה ברגש כל כך גדול את החיבור שלה לארץ ישראל. רבים הצטערו כשהיא הודחה מהמשך התוכנית, ובכך, למעשה, נעלמה מהרדאר של כולנו.

◄ ניקיה בראון ב-2010: רוצה לייצג אותנו באירוויזיון

בניגוד לפליטי ריאליטי אחרים, שדואגים להישאר על המסך גם שנים ארוכות אחרי שסיימו את דרכם על המסך הקטן, לניקיה לא היו הרצון או הכלים לעשות זאת. היא הייתה מוכנה להסתפק בהרבה פחות מכך: תנו לה להישאר בישראל לתמיד, להיות אזרחית מן השורה,

בלי הכרה, רק עם תעודת זהות כחולה.

שלוש שנים מאוחר יותר, היא סוף סוף הגשימה את חלומה: היא יהודייה, ישראלית ודתייה. רק לפני שלושה חודשים היא הוכרה כאזרחית ישראלית, ורק אז היא ובעלה קיבלו היתר עבודה חוקי בארץ.

◄ בואו להיות חברים של "זמן מעריב" גם בפייסבוק

ניקיה נולדה בארצות הברית למשפחה נוצרית מסורתית שחונכה על ערכי הדת: כנסייה בימי ראשון, וידויים אצל הכומר באופן תדיר ולימודי הברית החדשה. כשהגיעה לגיל 19 בישרה להוריה ההמומים כי אינה רואה את עצמה כנוצרייה עוד. היא הסבירה כי היא לא מאמינה שהאמת נמצאת בדתו של ישו, ויצאה למסע לחיפוש עצמי. אז היא גילתה את היהדות, ומיד מצאה את שחיפשה. היא ידעה שהיא רוצה להיות יהודייה.

היא החלה לחקור את היהדות ולקיים את המצוות השונות של הדת. אחרי זמן מה, הבינה שהמקום היחיד בו תהיה מאושרת הוא ארץ ישראל. בעלה טריי, שפחות הכיר אז את היהדות, החליט להפתיע את אשתו עם חופשת קיץ במדינת היהודים.

ביוני 2008 הגיעה ניקיה לישראל יחד עם בעלה ובתה ציפורה, היום בת שש. במהלך תקופה זו ניגשה ניקיה לאודישנים של "כוכב נולד".

משפחת בראון הייתה אמורה לחזור הביתה לאמריקה בסיום הקיץ, אבל ברגע שנחו בארץ הקודש, הם לא הסכימו לעזוב. חוקי מדינת ישראל, כידוע, מאפשרים רק ליהודים לקבל אזרחות, וניקיה הבינה שזוהי ברכה משמיים: דרכו של האל להגיד לה שהגיע הזמן להתגייר.

תהליך הגיור, כך היא מספרת, נמשך למעלה משלוש שנים. לפני שלושה חודשים היא סיימה את תהליך הגיור, הוכרה כיהודייה וכבונוס זכתה גם באזרחות הישראלית. היא גם קיבלה לעצמה את השם העברי ציונה, בנוסף לניקיה, שעמו נולדה. לאחרונה אף החליטה לשים לעטות כיסוי על ראשה. "האמת היא שכיסוי הראש היה כבר בעבר חלק מהתרבות שגדלתי לתוכה בארצות הברית", היא מספרת. "היום זה באמת נובע יותר מתוך כבוד לבעלי".

זמן קצר קודם לקבלת האזרחות, היא ילדה את בנה השני, אלישוע, בבית החולים ברזילי באשקלון. כמובן שהוא עבר טקס ברית מילה, כמו כל תינוק יהודי.  "כבר לפני שש שנים, בעלי ואני נחשפנו לעולם המופלא של התורה", היא מספרת על הדרך שעברה. "בארצות הברית, היהדות היא דת מאוד ידועה ומוכרת. נהגנו ללכת לבית הכנסת על בסיס קבוע ולהקשיב לשיעורי תורה. מצאנו את עצמנו ביהדות והחלטנו ללכת על גיור".

ידעת שתהליך הגיור ייקח כל כך הרבה זמן?
"זה אולי יישמע כמו אבסורד, אבל באמריקה היה קל יותר להוכיח שאנחנו באמת רוצים להתגייר, מאשר בישראל. פה פשוט לא האמינו לנו. חשבו שאנחנו חלק מקבוצת הכושים העבריים מדימונה, ואנחנו בכלל לא ידענו מה זה. חשדו שכל מה שאנחנו רוצים הוא להשיג אזרחות ישראלית. היינו צריכים להוכיח שאנחנו מנהלים אורח חיים דתי. אפילו הגיעו אלינו הביתה כמה פעמים כדי לוודא שאנחנו באמת שומרים את כל המצוות. אין ספק שזה היה שווה את זה, אבל עברנו תהליך מאוד ארוך ומתסכל".

נשמע שלא עברו עלייך שנים קלות.
"תהליך קבלת האזרחות היה מייגע, אבל לא חשבתי להתייאש לרגע. האהבה שלנו לארץ הזאת הייתה חזקה יותר מהכל. תמיד ידענו שזה המקום בו אנחנו רוצים לגדל את ילדינו. למרות הקושי, לא חשבנו לרגע לוותר על ההזדמנות, קטנה ככל שתהיה, לדבר שלו ייחלנו הכי הרבה. זה היה מאוד קשה, במיוחד עבור בעלי. זה בכלל לא פשוט לגבר לדעת שהוא לא מסוגל לפרנס את המשפחה שלו, אבל לא הייתה לנו ברירה אחרת. מכיוון שלא היינו אזרחים, גם לא היו לנו היתרי עבודה.

"גרנו עם חברים והרבה פעמים שלחו לנו כסף מהבית כדי לעזור. כשקיבלנו את האזרחות, לפני שלושה חודשים, זו הייתה בעיקר אנחת רווחה בשבילנו. כל כך שמחנו. חגגנו בגדול. אפילו ציפורה הקטנה חגגה כשהבינה שאנחנו כבר לא נצטרך לעזוב. אני ממש מקווה שהאופן שבו מתבצע תהליך הגיור ישתנה. אני יודעת שהיום יש הרבה אמריקנים שמרגישים קרבה עזה ליהדות ומבקשים לעבור גיור. לא הייתי רוצה שיעברו את אותה דרך מפרכת שעברתי בעצמי".

על אילו מצוות את מקפידה היום?
"אני שומרת שבת וחוגגת את כל החגים היהודיים. הבן שלי עבר ברית מילה, וזה פשוט מדהים בעיניי, ההזדמנות לשמור על המסורת שבה החל אברהם אבינו. באמריקה נוהגים למול את התינוקות היהודים ברגע שהם נולדים ופה הייתה לנו הזדמנות לקיים את המצווה לפי הספר ולערוך את ברית המילה שמונה ימים לאחר הלידה. היה כל כך מרגש בטקס הזה, ופשוט רציתי לבכות, אבל אפילו הוא לא בכה. הוא היה כל כך חזק. קראנו לו בשם אלישוע, על שמו של הנביא התנ"כי. 

"גם על המנהגים הפחות דתיים אנחנו מקפידים במשפחה. ביום העצמאות האחרון, למשל, עשינו על האש בפארק עם משפחה וחברים. לא הייתי מגדירה את עצמי כדתייה אדוקה. אני נמצאת באמצע ואני מאוד נהנית מזה. בנוגע לחינוך ילדיי, אני לא בטוחה שאשלח אותם לגנים ובתי ספר דתיים, אני מעדיפה לבחון קודם את האפשרויות".

באשקלון אפשר לזהות את ניקיה מדי פעם מסתובבת בין הקניונים השונים ולראות את השינוי החיצוני שעבר עליה, אבל מי שמכיר אותה רק מ"כוכב נולד" ודאי שכח ממנה לחלוטין בשנים האחרונות. היא פשוט נעלמה. "מיד לאחר 'כוכב נולד' פגשתי המון זמרים, להקות שהציעו לי להצטרף, אבל אף אחד מהם לא הרגיש נכון עבורי", היא אומרת. "האמת היא שעד לאחרונה הייתי עסוקה במאבק שיבטיח שאמשיך לחיות כאן, בארץ.

"חיכיתי לקבלת האזרחות, וזמן קצר לפני שזה קרה נכנסתי להיריון והייתי צריכה לעכב את התוכניות שלי בתחום המוזיקה עוד קצת. היום אני בעיקר כותבת, ומנסה להרכיב להקה. יש לי את כל החומרים לאלבום בראש. אני רק מחכה להזדמנות המתאימה ולרגע הנכון. במקביל אני עובדת גם על דיסק חדש לילדים, שנועד ללמד אנגלית את אלה מדברים עברית, ועברית את אלה שמדברים אנגלית".

לא ניצלת מספיק את הפרסום שקיבלת ב"כוכב נולד"
"כן ולא. פשוט החלטתי שאני לא רוצה למהר מדי. רציתי להרגיש שלמה עם מה שאני שרה. ב'כוכב נולד' שרתי בעברית, למרות שלא הכרתי את השפה. למדתי את השירים בעל פה ולא באמת הבנתי מה שאני שרה. המטרה שלי היא לא הפרסום, אלא המוזיקה עצמה, ואני מאמינה שברגע שאני אעשה מוזיקה טובה, שאני מחוברת אליה באמת, גם הקהל יהיה מסוגל להתחבר אליה. היום אני מרגישה הרבה יותר מוכנה לשיר בעברית, וגם המבטא שלי הולך ומשתפר. אמנם הרי"ש שלי עדיין נשמעת קצת מוזר, אבל אני עובדת על זה".

איזו מוזיקה תהיה באלבום שלך?
"המוזיקה שלי הוא מוזיקת סול, ואני מאוד מתחברת גם למוזיקה הישראלית. הייתי רוצה לשלב בין שתיהן וליצור ז'אנר חדש ואחר לגמרי של מוזיקה. אני בטוחה שהקהל יאהב את זה".

איזו מוזיקה את שומעת בעצמך?
"מהעולם – את לורן היל, ברנדי וסטיבי וונדר. מהארץ אני שומעת הכל. אני אוהבת במיוחד את מירי מסיקה. היא זמרת מעולה בעיניי. לאחרונה גיליתי דרך היוטיוב גם את עופרה חזה ז"ל, והשירה שלה פשוט עוצרת נשימה. אני מאוד אוהבת את נינט ואת דיאנה גולבי, שזכתה בעונה בה השתתפתי בכוכב נולד. אני מאמינה שהיא עוד תגיע רחוק".

ניקיה בכלל לא מתגעגעת הביתה, לאמריקה. היא חושבת שישראל היא המקום הנפלא ביותר בעולם, ואין לה תלונות על כלום: לא יוקר המחיה, לא המצב הביטחוני, לא הביורוקרטיה. "באמריקה משתוללת אלימות אכזרית ברחובות, גם היום", היא מספרת על מולדתה בלי שמץ של נוסטלגיה. "אתה פשוט לא יכול ללכת שם ברחוב מבלי לדאוג שמישהו יגיח פתאום וידקור אותך או יירה בך. אני יודעת שרבים יתפלאו לשמוע, בגלל המצב הביטחוני המורכב שבו ישראל נמצאת, אבל כאן אני מרגישה הכי בטוחה והרבה יותר רגועה, בעיקר כאמא לילדים. כאן אני יודעת שהילדים שלי יוכלו לגדול בביטחון".

ואיך החיים באשקלון, כעיר שנמצאת בטווח הטילים מעזה?
"לפני שעברנו לכאן, גרנו עם חברים במרכז. לא יכולנו להרשות לעצמנו להישאר שם מבחינה כלכלית, בגלל שלא יכולנו לעבוד. כשהם עברו לכאן, עברנו יחד איתם, התאהבנו בעיר והחלטנו להישאר. אני ממש לא מודאגת מהטילים. לעומת החיים שהכרתי באמריקה, כאן אני מאוד שלווה. אני נוהגת ללכת הרבה ברגל, כך שכבר ראיתי לא מעט מיופיה של העיר. אני מאוד אוהבת את המרינה ואת חוף הים. אני אוהבת את העובדה שאני יכולה לקחת את הילדים לפארקים, מבלי לחשוש שמישהו עלול לפגוע בהם".

והמשפחה באמריקה לא מודאגת?
"בהתחלה הם חששו, בעיקר בגלל המצב הביטחוני. כשאתה חווה את זה מבחוץ וניזון רק מהתקשורת הכל נראה לך הרבה יותר נורא. אני משתדלת להרגיע אותם ולהסביר להם כמה טוב לנו כאן. הם מאוד רוצים להגיע לבקר, אבל פוחדים".

אגב, איך הם הגיבו כששמעו שהתגיירת?
"עד ההחלטה להתגייר, גדלתי כנוצרייה לכל דבר במשך כל חיי, כך שהיה להם קשה מאוד לעכל ולקבל את זה. בהתחלה הם לא אהבו את זה ולא הבינו למה אני צריכה את זה, אבל כשהם ראו כמה אני שלמה עם זה וכמה מאושרת אני כאן, הם הבינו שמצאתי את הדרך שלי. היום הם מאוד מכבדים גם את העובדה שאני חיה אורח חיים דתי".

אפרופו אורח חיים דתי: מה דעתך על הגישה הדתית שלפיה אסור לאישה להופיע בפני גברים?
"אני הולכת לבית כנסת רפורמי, שבו גברים ונשים יכולים להיות יחד. אני מאמינה שאם נתנו לי מתנה, אני צריכה להשתמש בה, כך שמבחינתי זה בסדר להופיע גם בפני גברים. אני לא חושבת שאני צריכה לוותר על הדת לטובת המוזיקה, אני יכולה לשלב בין שתיהן".

איך העברית שלך?
"הולכת ומשתפרת. אני מבינה היטב את מה שאני שומעת, אבל לא מדברת מספיק, בעיקר מתוך ביישנות. הבת שלי שולטת בשפה הרבה יותר טוב ממני, היא הולכת לגן ומתקשרת בצורה נהדרת. אבל אני בהחלט מתכוונת לעשות עם זה משהו. אני ובעלי מתכננים ללכת לאולפן בקרוב. בכלל, הייתי רוצה להציג לאנשים בארץ צד אחר של האפרו-אמריקאים".

מה זאת אומרת?
"אני רוצה לשנות את התדמית שלנו. לא כולנו טיפשים, לא כולנו ראפרים ולא כולנו עבריינים ואלימים, כמו שמראים בסרטים. באמריקה עדיין הורגים אנשים רק בגלל שהם שחורים. שמעתי על מקרה שקרה שם לאחרונה, שבו נער שחור הלך ברחוב ולא שמע את השוטרים שקראו לו. הם פשוט ירו בו למוות".

את מרגישה גם כאן בארץ גזענות?
"בארץ אני עדיין מרגישה לעתים שנועצים בי מבטים, ואני מבינה את זה, כי המראה שלי הוא אחר. אני מרגישה שהיחס לשחורים כאן הרבה יותר מתון מאשר בארצות הברית. הייתי רוצה שתהיה יותר מודעות לגבי עולים אפרו-אמריקאים. יש יותר כאלה ממש שאתם מתארים לעצמכם".

את רואה את עצמך הופכת לזמרת מצליחה בארץ, עכשיו כשאת חוזרת לתחום?
"אף פעם לא עזבתי את המוזיקה, כך שאני לא מרגישה שאני עכשיו 'חוזרת'. תמיד הייתי שם. אני מאוד רוצה לחדש את 'עוף גוזל' בגרסה ייחודית משלי, כמו שאני יודעת שאני יכולה לעשות. אם זה יתאפשר בעתיד, הייתי שמחה להופיע עם הפרויקט של עידן רייכל. אני ללא ספק שואפת להוציא אלבום בעתיד הקרוב. אני רוצה להביא את הסול והנשמה לישראל, לחשוף אותם בכל מקום בארץ, מדרום ועד צפון ולהגיע עם זה כמה שיותר רחוק. באמריקה זה אחרת, המון אנשים רוצים להצליח. בישראל אין הרבה אפרו-אמריקנים שמבקשים להביא לכאן את מוזיקת הסול, לא שמעתי על כאלה. זה משהו חדש ורענן כאן באזור ואני מאמינה שאנשים יתחברו אליו ויאהבו אותו".

בואו להמשיך לדבר על זה בפורום אשדוד-

נא להמתין לטעינת התגובות

מעדכן תגובות...