בקרוב אהבה: הסדנה שתלמד אתכן איך למצוא חתן
שירית טרוינר הלכה לסדנה חדשה שמלמדת איך לתפוס חתן, וחזרה עם תובנה משמעותית: למה רווקות לוקחות חתול
בר-סלע, נמרצת ועם מבטא ארגנטינאי בולט, מתחילה לספר על סילביה, חברת ילדות שאמה דאגה לפרגן לה בכל עת ולכן הבנים היו כרוכים אחריה. כישלון במציאת זוגיות, לפי בר-סלע, קשור באופן ישיר להערכה העצמית שספגתן בבית ולפחד. "הערכה עצמית בנויה על פרגון עצמי", היא מכתיבה והבנות כותבות. "במצב אידאלי ההערכה העצמית היא רק שלנו, לא משנה מה נאמר לנו, אבל אנחנו סופגים מה שנאמר לנו מהסביבה".
טובה, אישה רהוטה וכריזמטית בשנות ה-50 לחייה, שואלת על סיפורה של הילדה סילביה: "אבל האם אימא של סילביה התכוונה באמת למה שהיא אמרה? לפעמים הורים משקרים". או בקיצור, בנות, עוד משהו להפיל על אימא שלכן כשאתן הולכות לטיפול.
עניין של דקות והציניות מתפוגגת, כשבר-סלע מבקשת מתמר, גננת עם חיוך מתוק של גננות, להתנדב לתרגיל המבקש להמחיש את ההשפעה של ההערכה העצמית על הגוף שלנו. "הושיטי את היד החזקה שלך קדימה ותנסי להתנגד", בר-סלע מבקשת ומנסה להכניע את יד
תמר מצייתת ויד ימין שלה נכנעת. התרגיל עובד. לא על יד ימין של תמר, על הבנות כאן. הן מוחאות כפיים ונערכות לתרגל את הטריק בעצמן, כל אחת עם שכנתה. לידי יושבת ש', מורה בשנות ה-30 המוקדמות לחייה, שמתקשה להסתיר את המבוכה. גם על שתינו הטריק הזה עובד. החתן בדרך?
◄ בואו להיות חברים של "זמן מעריב" גם בפייסבוק
"הבעיה היא לא ישראלית", מסבירה בר-סלע את בעיית הרווקות. "היום בכל מדינה מתקדמת, מודרנית, יש אותה תופעה. גם בארצות הברית, גם בארגנטינה, גם באירופה. זה פשוט הדור הזה. עד לא מזמן נשים היו מוכנות לוותר על הרבה דברים ולפעמים גם לסבול רק בשביל להיות נשואות. הבנות שלהן לא מוכנות לחיות בצורה כזאת. ההערכה עצמית הכללית עלתה, הן יודעות שלא צריך לשלם מחיר בשביל זוגיות. מהמקום הזה לנשים אין דוגמה חיובית מהבית. זה חיפוש זוגיות בלי מודל, עם המון זיכרונות שליליים, ואז אנחנו יודעות רק מה אנחנו לא רוצות, וקשה למצוא משהו שאנחנו לא יודעות בדיוק מהו".
בר-סלע מדגישה שלא מדובר בבעיה נשית. אז למה אין נוכחות גברית בסדנה? "נשים הולכות לסדנאות האלה כי הן מוכנות לעשות את הצעד הזה בשביל להגיע לזוגיות. לגברים יש דרכים אחרות", היא צוחקת, "אבל גם גברים רוצים זוגיות".
הסדנה של בר-סלע אורכת כשלושה חודשים. תשעה מפגשים פלוס ליווי ומעקב של בר-סלע, שבמהלכם היא ממליצה להימנע מלצאת לדייטים. "בזמן הקורס יש המון עבודה פנימית. כל הרעיון הוא לשנות את האמונות, את הזיכרונות השליליים האלה מהבית שיש לאישה לגבי עצמה ולגבי זוגיות וגברים", היא מסבירה. "בשביל זה יש תרגול, יש טכניקות, ובזמן הזה אני מציעה שהאנרגיה תהיה מרוכזת בשינוי. זה כמו, נניח, לקחת פסק זמן ללמוד ולצאת לשוק עם תואר. אם ממשיכים לצאת לפעמים יש קצת הפרעות כי התהליך לא הסתיים. יש תלמידות שיוצאות וגם מוצאות זוגיות תוך כדי, אבל אם יש דייט לא מוצלח ואין כלים להתמודד איתו, האכזבה לא ממש תומכת בתהליך הבנייה של האמונות החדשות".
בר-סלע מנסה עוד תרגיל לחיזוק ההערכה העצמית. "אנחנו הולכות להעלות את הברומטר של ההערכה העצמית", היא מכריזה. "אני הולכת לצלצל בפעמון ומהרגע שאתן שומעות את זה, אני רוצה שתעצמו עיניים ותחשבו רק על תכונות שאתן אוהבות בעצמכן, עד שתשמעו שוב את הפעמון". זה נשמע קלי קלות, אבל אחרי שתיים-שלוש תכונות סטייל "אני אוהבת חיות" ו"יש לי זיכרון טוב" המלאי נגמר מהר. חונכנו לצניעות או שהגענו לכאן מתוסבכות? לבר-סלע יש תשובה. "אין לנו הרגל של פרגון עצמי", היא אומרת לבנות שמהנהנות בהסכמה.
"אתן צריכות לחשוב על זה שמגיע לכן הבסט - ולכן זה מה שתקבלו!" כשמישהי שואלת "אבל אסור להתפשר? להיות מציאותית?" בר-סלע משיבה: "אין דבר כזה 'מציאותית'". ג'ורג' קלוני, שמעת את זה? בר-סלע מסבירה על השופינג ליסט, רשימת התכונות בגבר המבוקש. "פעם תלמידה סיפרה לי שהיא הכירה בחור שהיה בו כל מה שהיא רצתה, רק שהוא עישן", מספרת בר-סלע. "אז שאלתי אותה 'זה היה בשופינג ליסט?' מהניסיון שלי, הרבה בנות מעדיפות לזרוק את השופינג ליסט במקום את הגבר, ואז לא מבינות למה זה לא מתאים". הבנות מחייכות בהסכמה.
תרגיל אחרון להערב - בר-סלע מבקשת מהבנות לפנות אחת לשנייה ולספר מה הן אוהבות בעצמן. על השכנה להגיד "נכון" כמו רפלקס. כאשר ש' מספרת לי על החיוך, הכישרון והחריצות שלה, אני נעשית דרוכה. כאילו כל עתיד הזוגיות של ש' עם כל גבר פוטנציאלי מונח על כתפי האינטונציה שבה אהגה את המילה "נכון" מולה. אולי בגלל החיזוק החיובי התמידי רווקות תמיד מאמצות חתולות.
כשהתרגיל מסתיים הבנות קצת סקפטיות. "אם אני אומרת למישהי שאני לא מכירה שאני מקסימה, מה הקטע?" שואלת אחת מהן. טלי, מתולתלת יפה עם ביטחון עצמי ניכר לעין, מעלה בעיה אחרת: "עם גברים זה כמו בתחרות. כשהייתי יוצאת לדייטים עם בחורים ומספרת על עצמי ראיתי שהם נרתעים. כשסיפרתי על זה לחברות נשואות הן אמרו לי 'אף פעם לא אמרתי לגבר את האמת, תמיד שיחקתי אותה טיפשה ותמימה'". בר-סלע מחייכת חצי חיוך, הבנות מהנהנות גם הן. קלישאת האישה החזקה המאיימת על הגבר המאצ'ו היא כנראה מכנה משותף רחב.
בר-סלע חוזרת ומדגישה למה אנחנו כאן. "אני עושה את הסדנאות האלה מסיבה אחת פשוטה", היא אומרת בסיום ההרצאה. "אני חושבת שלכל אחת מגיעה זוגיות טובה שמתעצמת מיום ליום. כזו כמו שיש לי 20 שנה".
היא מתכוונת לגדעון, בן זוגה שמלווה אותה גם לסדנה, אותו היא הכירה בסדנה אחרת בכלל, בתקופה לא פשוטה. "הייתי אז אם חד-הורית לילדה, ניקיתי בתים וגרתי באזור לא טוב בירושלים", היא משתפת את התלמידות. על שיטת ההונה שמעה מחברה: "טסתי ללמוד מד"ר סרג' קהילי קינג, המאסטר, ואחרי כמה שנים של לימודים קיבלתי הסמכה ללמד".
העניין של ללמד על דרכים למציאת בן זוג באמצעות טכניקות של הונה לא ממש בא ממנה: "הסדנאות התמקדו בהגשמה של כל מיני דברים, אבל שמתי לב שאחוזים גדולים מהנשים שהגיעו רצו להגשים זוגיות". כל שלושה חודשים נפתחת סדנה ובר-סלע מלווה את הבנות באופן צמוד, לפעמים עד לחופה. "כבר הייתי בכמה חתונות שנולדו מהסדנה", היא אומרת. "ללא ספק יש תוצאות".
גם אם התוצאות יפות, הסיטואציה קצת מטרידה. בכיתה הזו, בין שני מזגנים מקפיאים וכוסות קלקר מרוקנות שמתגלגלות על הרצפה, יושבות בנות אינטליגנטיות, יפות, שרוצות אהבה. קצת מדכא. אז מה הסיפור כאן, סתם חוסר מזל, או שפשוט לא לכל אחת מגיע אביר על סוס לבן? בסוף ההרצאה בקצה הכיתה מתקבצות ארבע חברות שגיליהן בין 30 ל-40. לידר, אתי, אליס ואריקה, כולן מהמרכז, חברות. לאליס, שראתה פרסומות לסדנה באינטרנט וסחבה איתה את שלוש הנותרות, בכלל יש חבר, אריקה סיימה זוגיות ארוכה.
אתן נראות מהוססות. באתן סקפטיות או שפשוט התאכזבתן?
לידר: "אנחנו לא מאוכזבות. אני לפחות כן חושבת איך להכניס את זה לחיים שלי. להתחייב לקורס זה קצת יותר מורכב אבל יש בזה משהו. כל אחד יכול לקחת לעצמו את הנקודות שהוא מתחבר אליהן וכן לפעול בהתאם".
וצריך קורס בשביל זה?
אריקה: "היום? כן. הרבה אנשים, לצערי".
לידר: "יכול להיות שאלה דברים שאת יודעת אותם, אבל אם לא תקדישי להם זמן ולפעול בהתאם להם זה לא יהיה ישים בשטח. אנחנו נשאבות לשגרה ואת לא עוצרת לרגע ולשאול את עצמך, אני שווה, מה אני שווה? איך פועלים אחרת? לא תמיד שמים לב לזה".
אליס: "אולי אנחנו פוחדות להשתנות".
אבל הקטע בזוגיות ואהבה זה לא לקבל אחד את השני גם עם הפגמים?
לידר: "אבל לא תמיד אנחנו מקבלות את עצמנו".
אריקה: "לפני שאת מקבלת את עצמך את לא יכולה לקבל אף אחד".
הייתן בזוגיות שגרמה לכן לחשוב שאתן צריכות קורס בשביל זה?
אריקה: "למען האמת, אני לא חושבת ככה. אני הייתי בזוגיות עשר שנים וזה התפרק באופן טבעי כי השתנינו, אבל אני לא חושבת שרק בגלל זה אני אגיע לקורס כזה. אני אישית רוצה להשתפר, אני רוצה לשנות את החיים שלי ולא של מישהו אחר".
אז למה יש רק בנות בסדנאות האלה? למה נראה שהמטרה היא "להשיג גבר", ולא סתם להרגיש טוב עם עצמך?
אליס: "אני חושבת שהמטרה היא להרגיש טוב עם עצמך, לא בהכרח בשביל להשיג גבר. תשכחי מהגברים".
לידר: "אני חושבת שברור שיש בזה משהו. בסופו של דבר כולנו רוצים זוגיות, אני לא עושה את זה בשביל מישהו אחר, אלא בשביל עצמי".
אז נרשמתן?
אליס: "אני כן".
אריקה: "אני לא".
לידר: "אני לא".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם