מעל פסגת הר הצופים: החתונה שריגשה את ירושלים
בטקס החופה לא הבינו המושבניקים מחרות, נחמיה ושרה'לה חסיד, את גודל המעמד. רק שנים אחר כך, כשעברו השניים על רשימת האורחים, שכללה את טדי קולק, מנחם פורוש ושושנה דמארי, הבינו למה החתונה, שהתרחשה על הר הצופים בימים שאחרי הניצחון במלחמת ששת הימים, הפכה לאירוע של כל עם ישראל
כשלושה שבועות לאחר נאום הר הצופים המפורסם שנשא רמטכ"ל הניצחון יצחק רבין באותו מקום ממש, באמפיתאטרון שמביט אל עבר נוף קסום שמגיע עד ים המלח, נערך טקס חתונה ראשון, יחיד ומיוחד, של זוג המושבניקים נחמיה ושרה'לה חסיד. ותיקי ירושלים אולי עוד זוכרים את ההזמנות לאירוע שנתלו ברחבי העיר וקראו להם להשתתף בטקס הכלולות של השניים, משל היו בני משפחה קרובים.
שרה'לה ונחמיה חסיד, דור שני למייסדי מושב חרות בגוש תל מונד, היו צעירים ומאוהבים. את ההחלטה להתחתן קיבלו לאחר שלוש שנות חברות. "הכרנו בחברת הילדים במושב, אבל הפכנו לזוג כשהיינו סטודנטים", נזכר נחמיה. "אני למדתי חקלאות באוניברסיטה העברית, ושרה'לה למדה הוראה בסמינר בית ברל. בסופי שבוע יצאנו לבצע משימה בוטנית משותפת - לאסוף צמחים ופרחים לייבוש. אז פרחה האהבה".
"ההחלטה להתחתן התקבלה במהלך טיול אל גבעת הכלניות במושב", משחזרת שרה'
תוכניות לחוד ומציאות לחוד. תקופת ההמתנה המתוחה שלפני מלחמת ששת הימים וגיוסו למילואים של החתן המיועד העמידו בספק את קיומה של החתונה במועדה המקורי, 21 ביולי 1967, ברחבת בית העם במושב.
את ימי ההמתנה עשה סגן נחמיה חסיד, קצין מודיעין בגדוד הנדסה קרבית בפיקוד מרכז, באזור באר שבע. בהמשך השתתף בכיבוש המשולש: קלקיליה, טול כרם, שכם.
ביום שלאחר כיבוש ירושלים, כשהילת הצנחנים משחררי הכותל נישאת מקצה הארץ עד סופה, הועלה גדוד ההנדסה של נחמיה לעיר הבירה לבצע את המשימה המורכבת - פירוק חגורות המוקשים שהקיפו את הר הצופים ואת אלה שנזרעו לאורך שטח ההפקר.
"זו הייתה עבודה קשה ומסוכנת, אבל זה בדיוק התפקיד של חיל ההנדסה", מבהיר נחמיה. "במשך ימים ושבועות סרקנו סנטימטר אחר סנטימטר, פעלנו ללא מפות, ואף שפיתחנו שיטות שונות לאיתור ופירוק המוקשים, היו לגדוד כ-20 פצועים . רובם סבלו מקטיעות כף הרגל".
ככל שהעבודה הלכה ונהייתה רבה יותר ויותר, נראה לנחמיה שיום חתונתו הולך ומתרחק. "התחלתי לקלוט שאולי לא אשתחרר בזמן לחתונה שלי. נגשתי למג"ד ג'ורג'י (סגן אלוף מנה גור ז"ל, שנפטר לפני כשנה) ואמרתי:'המפקד, אני צריך להתחתן'". מספר נחמיה.
"'מי מתחתן באמצע המלחמה? זה לא בא בחשבון'", הרעים עליו סא"ל ג'ורג'י בקולו ומיד התרכך והציע לקצין הנבוך הצעה חלופית. להעמיד חופה באמפיתאטרון של הר הצופים. את הרעיון לחתונה הייחודית הפנה המג"ד גם לשני קציני מילואים עם תאריך לחתונה. בסופו של דבר לא התקיים אירוע משולש מאחר שהוריהם של שני האחרים דחו את ההצעה.
"הייתי במבוכה ובדילמה, אבל כשסיפרנו להורים הם קיבלו את זה יפה", מגלה שרה'לה. "זה נראה להם מכובד ומרשים, אז החלטנו ללכת על זה. לא ידעתי עד כמה זה יביך אותי. בסך הכול הייתי ילדה, אבל אני לא מצטערת על היום הזה".
יום החתונה נקבע ל-19 ביולי 1967, כשעל ההזמנות הודפסה הכותרת המעניינת בדבר זהות המחותנים: "צה"ל ומפקד גדוד שדה, הנדסה קרבית". באותיות קטנות יותר הודפסו גם שמות ההורים של הזוג, אך כבר אז היה ברור שהטקס הפרטי מופקע מידי הזוג והמשפחה והופך לאירוע לאומי לתפארת הניצחון ואחדות ירושלים.
על ארגון החתונה הופקד שליש הגדוד זוהר נוי. בין ההחלטות האסטרטגיות שעמן נדרש להתמודד הייתה הבחירה בין שתי זמרות המלחמות: יפה ירקוני ושושנה דמארי. לבסוף נבחרה דמארי לשיר בתוכנית האמנותית וירקוני נעלבה.
בהמשך פרצה מלחמת דת קטנה בדבר זהותו של הרב שיקדש את הזוג מתחת לחופה. נחמיה ושרה' לה ייעדו את הכבוד לרב של גוש תל מונד, מרדכי זמל. אז התערב הרב הפיקודי שמעון רפיקו - הוא קבע שמאחר ומדובר בחתונה צבאית ובאירוע מכונן הכבוד מגיע לו, וכך היה. יומיים לפני החתונה התמקמה הכלה בבית הדודים בשכונת גאולה החרדית בירושלים. "אסור היה לנו להתראות לפני החתונה", מספרת שרה'לה.
בלילה לפני החתונה ישן החתן בבית חברו ובבוקר, בשובו למאהל הגדוד בתקווה ליום רגוע, התברר לו שהמשימה הביטחונית קודמת. "בלילה עלה ג'יפ צה"לי על מוקש ליד ענתות והיו פצועים", אומר נחמיה.
"מאחר שהייתי היחיד בגדוד בזמן הזה שלא היה לו מה לעשות, יצאתי לשטח ושם התברר שמדובר בשדה מוקשים גדול. עבדנו באינטנסיביות וככל שעבר הזמן ושעת החתונה התקרבה הייתי לחוץ לסיים את העבודה, אז החלטתי לפוצץ את כל השדה בבת אחת למרות הסכנה הרבה. היום זה נשמע מטורף לשלוח חתן למשימה כזאת, אב אז לא התווכחנו, היה צריך לפתור את הבעיה ועשינו מה שצריך".
בעוד בעלה לעתיד מסתכן בפיצוץ מוקשים החלה הכלה בהכנות לחתונה. שרה'לה הלכה למספרה ובשובה סייעה לה דודתה החרדית ללבוש את שמלת הכלולות. אז הופיע נחמיה, לבוש במדי צה"ל מגוהצים ומצוחצחים. "הוריי הגיעו עם כל המושב באוטובוסים של הצבא. הם היו חייבים לסיים את הטיפול בפרות ובתרנגולות", היא מספרת.
בדרך להר הצופים עצרו בני הזוג להצטלם בסטודיו ירושלמי ידוע, אבל מעולם לא קיבלו את התמונות. "לא היה לנו כסף לקחת את התמונות, והתביישנו לבקש מההורים", צוחקת שרה'לה. "כעבור 15 שנה איתרנו את הסטודיו, אבל הצלם הבהיר לנו שהוא זורק כל פילם ותמונות לאחר חמש שנים. כך שיש שלנו תמונות רק מהטקס".
כשעתיים לפני החופה החלו לנהור אל ההר אלפים. שלושה אוטובוסים, ובהם הרכב כמעט מלא של חברי חרות שהביאו לזוג ענפי ברושים "לעשות לנו שערים, כנהוג בחתונות במושב, שדרכם עובר הזוג עד החופה". רבים מתושבי ירושלים ושלל מכובדים, ובהם ראש העיר טדי קולק, אלוף פיקוד המרכז עוזי נרקיס, רבה של ירושלים מנחם פורוש, הגיעו גם כן. את טקס החתונה הנחתה השחקנית אורנה פורת, שולי נתן שרה את "ירושלים של זהב" ושושנה דמארי את "כלניות".
"הכול תקתק כמו במסדר צבאי. את החופה החזיקו ארבעה רובים. הנואמים, והיו הרבה, עלו אחד אחרי השני ודיברו על הרגע ההיסטורי של חתונה ראשונה של איש צבא על הר הצופים בירושלים שחוברה לה יחדיו. בסוף, כשהאורחים החלו להתפזר, חיפשנו משהו לאכול. מכל שולחנות הכיבוד שהכין הצבא שמימן את החתונה נותרה חבית יין ממנה טפטפו טיפות אחרונות", מספר נחמיה.
מהי התמונה הזכורה לך במיוחד?
"תמונת הפצועים מהגדוד שישבו בשורה הראשונה בטקס, חלקם איבדו את רגליהם בפינוי המוקשים. תמונה שמרגשת אותי עד היום".
את ליל הכלולות בילה הזוג הנשוי בבית החייל שבעיר המאוחדת. לכבוד המעמד הם קיבלו חדר נפרד. את הצ'קים לא טרחו לספור כי לא היו כאלה ("זה עידן הסיפולוקס"), אבל היו מתנות, ובהן כאלה שבני הזוג מתרגשים לספר שהן משמשות אותם עד היום, כמו חנוכייה מעץ זית, שהעניק להם טדי קולק, וזוג פמוטים, גם הם עשויים מעץ זית, שקיבלו מהרב מנחם פורוש.
"זה שווה הרבה יותר מכסף", מעידה שרה'לה. את ירח הדבש האמיתי הם בילו בסיני. "נסענו עם עוד שלושה קצינים ונשותיהם במשאית פתוחה כשהרגליים מתנדנדות בחוץ לסנטה קטרינה, תעלת סואץ ולשארם א-שייח'. לכי תספרי היום סיפורים כאלה לצעירים", צוחקת שרה'לה.
באוגוסט 1967, לאחר ארבעה חודשי מילואים, שישה ימי מלחמה וחתונה אחת, השתחרר נחמיה בדרגת סרן והלך לבנות משפחה עם רעייתו הצעירה. אגב, הוא המשיך לשרת במילואים עד גיל 52.
נחמיה, 69, חקלאי וכלכלן, שימש לאורך שנים כיועץ כלכלי של מערכת הביטחון. שרה'לה, 66, גננת שהתמחתה בהוראת טבע לגיל הרך. השניים הקימו את ביתם במושב חרות, וכאן נולדו ילדיהם, הבת הדר, 43, ושני הבנים טל, 40, ויאיר, 35, שמהם זכו לשמונה נכדים. כולם גרים במושב.
במעמד הכלולות המרגש שעל הר הצופים בני הזוג לא הבינו את גודלו, אבל במשך השנים הוא הלך ותפס מקום בחייהם. "אני בטוחה שהטקס המיוחד עשה משהו לחיי הנישואים שלנו, שהם מאוד מאושרים", מעידה שרה'לה.
מאז, בכל שנה ב-19 ביולי, מציינים בני הזוג חסיד את יום הנישואים על הר הצופים. בשנת 2007, במלאות 40 שנות נישואים, שבו שרה'לה ונחמיה לאמפיתאטרון שבהר הצופים, ובמעמד המצומצם של בני המשפחה, הילדים והנכדים, שנעדרו מהטקס ההוא, וחברים טובים הם שחזרו את החתונה ההיסטורית וחידשו נדרים.
אתם אנשים רומנטיים?
נחמיה: "אנחנו מושבניקים נטועים בקרקע, אבל במידה מסוימת טקס החתונה הוסיף הילה רומנטית לחיי הנישואים".
סיפור החתונה של שרה'לה ונחמיה חסיד היה נשאר במסגרת המשפחתית, אלמלא נחשף בפרויקט ייחודי של בית התפוצות "מזקנים אתבונן", תוכנית שעיקרה יצירת דיאלוג ביןדורי המקנה לתלמיד הצעיר ולאזרח הוותיק חוויה חינוכית ערכית.
הייתה זו ניצן, נכדתם הבכורה של החסידים, שהכינה בבית הספר הדר השרון ביחד עם סבתה מצגת המתעדת את סיפור החתונה הייחודי של סבא נחמיה עם סבתא שרה' לה. סבתא הביאה את הסיפור, והנכדה גייסה את היכולות הטכנולוגיות לטובת המצגת.
היום יתקיים בבית התפוצות בתל אביב אירוע הצעדה לאזרחים ותיקים משתתפי התוכנית "מזקנים אתבונן", ובמהלכו תוצג מצגת החתונה של שרה'לה ונחמיה חסיד. "אנחנו מתרגשים מאוד. הכול קרה בזכות ניצן, הנכדה שלנו, שעודדה אותנו לספר ולחשוף את הסיפור החתונה האישי שהפך לסיפור לאומי וישראלי", אומרת שרה'לה.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם