"אני בת 18 רגילה": ראיון עם "נערת יופי עשרה"
חודשיים אחרי שזכתה בתואר "נערת יופי עשרה" בתחרות מלכת היופי, נוי אבנר לוקחת את החיים באיזי. היא צמודה לחבר הכדורסלן, משלימה שירות צבאי בחיל האוויר, תומכת בחוק הפוטושופ וחולמת להיות שחקנית מפורסמת. ראיון עם יקירת העיר ראשון לציון
אבנר, בת 19 וחצי מראשון לציון, בלונדינית דקיקה עם רגליים שלא נגמרות וחיוך רחב, מגיעה לפגישתנו בשמלה קיצית וכפכפים. מאז התחרות המתוקשרת ("לפני הטקס שירי מיימון אמרה לנו לא להתקרב אליה כי היא נמוכה ואנחנו גבוהות, אבל היא מדהימה") נבחרה ליקירת העיר ("עמדתי מול מועצת העירייה ודיברתי, ראש העירייה דב צור נתן לי פרחים ותעודה וצחקתי איתו שעוד כמה שנים אני אשב בכיסא הזה"), לדגמן ולהופיע בהצגות מקומיות.
היא לא מתרגשת מההמולה סביבה, המבטים והשאלות האם באמת היא זו שהשתתפה בתחרות מלכת היופי ("תושבי העיר מזהים אותי, אומרים שהייתי צריכה לקחת מקום ראשון ונותנים לי הרבה אהבה").
מבחינתה, בתום התחרות הפנטזיה נגמרה. כתר הנסיכה ירד מראשה והיא חזרה לחייה האמתיים. בביתה, באותו ערב, אמרה לבן זוגה – כדורסלן הפועל באר טוביה עידן שרון, שהיא רוצה רק לאכול משולש פיצה ולישון. למחרת, לראשונה מזה זמן רב, זכתה ליקיצה טבעית, לא כפופה לשעון המעורר. שלושה ימים אחרי כבר חזרה לשגרה מלאה כחיילת בחיל האוויר.
מגיל צעיר הייתה מיועדת לתחרות מלכת היופי. "התחרות תמיד נראתה לי נסיכותית, ואמא שלי תמיד אמרה לי שאני חייבת ללכת", היא מספרת, "מורות חתמו לי בספר המחזור שהן רוצות את האוטו. השנה, איך שסיימתי את הטירונות, אמא שלי הראתה לי מודעת הרשמה לתחרות ואמרה לי שאני חייבת לנסות, אז נרשמתי".
נרשמת מרצון לזכות או סתם עשית את זה בשביל הכיף וכדי לרצות את אמא?
"ניגשתי בשבילי. רציתי להצליח, אך הייתי בטוחה שלא אצליח להיכנס אפילו לתחרות. היו באודישן הראשון כל כך הרבה בנות, וכולן היו כאלה מדהימות, כל אחת יותר יפה מהשנייה, ואז כשקיבלתי סמס שעברתי את האודישן, הופתעתי. אמרתי לאמא שלי שאני לא מאמינה, ולפני ששמתי לב הגעתי לאודישן האחרון בו צמצמו ל~30 בנות וממש הפתיעו אותי כשאמרו שעברתי".
בתחרות כל הבנות על הבמה נראות כאלה חייכניות ונינוחות, מה באמת עובר לכן בראש?
"אני יכולה להעיד על עצמי שרגע לפני עולים לבמה הוא רגע מחשל. מעולם לא הייתי במצב שאני אחת מעשרים בחורות ממש יפות, ופתאום אני צריכה לחשוב על דרכים להתבלט, כי זה כבר לא מיוחד שאני יפה. כולן יפות, אז מה מיוחד בי? וזה מתיש, בשלב מסוים רק רציתי לשבת על הכסא ושיניחו לי.
"לאורך כל הדרך יש צורך להתניע מחדש מצברים כי לצד ההתרגשות יש גם עייפות. היה לי קשה יחסית עם זה שאני צריכה לקום כל יום מאוד מוקדם ולהתאפר, ולהיראות מדוגמת, שג'ינס וגופיה כבר לא מספיקים. ופתאום אומרים לנו איך ללכת, איך לצחוק, מה לומר, מכניסים אותך למצב עם הרבה לחץ שנהיה מאוד משמעותי. נאלצתי לוותר על התיאטרון בתקופה הזו וזה היה לי ממש קשה".
התחרות הייתה שווה את כל זה?
"ברור! זו חוויה של פעם אחת בחיים. לא הרבה בנות מגיעות לזה".
מאחורי נוי אבנר עומדת משפחה תומכת. היא עצמה מעריצה את אחותה הגדולה, נמצאת בקשר "הכי טוב" עם הוריה. את האם, מורה לאמנות, היא משתפת בכל מה שעובר עליה, ואפילו עם אביה היא מדברת על הכל, כן, גם על עניינים מביכים.
"אבא שלי הוא לא מאלה שיבריחו את הבחורים עם מקל, הוא לא כזה, וגם יריבויות בין אחיות לא תמצאו פה", מספרת אבנר, "אנחנו חברות הכי טובות, היא מפרגנת לי ואני לה. כל דבר שאני עושה היא ישר מעלה לפייסבוק, ואני פשוט מעריצה אותה. החבר שלה שגר איתנו הוא כמו אח בשבילי".
ומעולם לא היו בלגנים? התפרצויות קנאה? זה לא פשוט שבן הזוג שלך גר בבית אחד עם האחות הקטנה והיפה.
"גם אחותי מאוד יפה. היא אמנם לא דוגמנית כי היא נמוכה, אבל יש להם זוגיות מדהימה. אני תמיד הייתי האחות הקטנה והמציקנית שהולכת אחריה לכל מקום, וחוץ מזה גם אני בזוגיות עם בחור מדהים. רגע, אני רוצה להשוויץ!".
אבנר שולפת את הפלאפון ומדפדפת בעשרות התמונות שלה ושל עידן, כאמור כדורסלן מבטיח בן 21.
השאלה המתבקשת היא איך התחרות השפיעה על הזוגיות ביניכם?
"לפני התחרות התראינו כל יום ובמהלכה פחות, וזה בסדר".
הוא קינא? לא כל הבחורים אוהבים שגברים אחרים רואים את החברות שלהן בבגדי ים כשהן מקבלות המון תשומת לב.
"הוא לא קנאי. תמיד מתחילים איתי ומסתכלים עליי, אך זו מחמאה עבורו כי בסוף אני הולכת איתו הביתה. וגם איתו מתחילים! הוא חתיך הורס, וזה בסדר.
"הוא גם הכי משוויץ בי בעולם. כל הזמן הוא כתב בפייסבוק שיצביעו לי, הוא תמך בי בכל דרך אפשרית. ההורים שלי מספרים שהוא ישב לידם בזמן התחרות והזיע. הוא אמר שבחיים שלו הוא לא הזיע ככה, גם לא במשחקים, ושהוא רוצה להתחתן איתי בשמלה שלבשתי".
בדרך כלל זוגיות של מלכות יופי לא שורדת אחרי תחרות.
"בדיוק כשהתחלנו את ההכנות לתחרות ועשינו שינויים בשיער, אחד הספרים הציק לי והציע שאפרד מהחבר שלי. הוא אמר שבני זוג כמוני מתחילים כבחור ובחורה רגילים ואז הבחורה מגיעה להצלחה והבחור מתחיל להרגיש נחות, יש קנאה ואז נפרדים. אני עניתי לו שהחבר שלי כבר סיפור הצלחה כך שאין סיכוי שניפרד".
התאכזבת שלא זכית במקום הראשון?
"לא. אולי הייתי מתבאסת אם הזוכה לא הייתה ראויה בעיני לכתר, אבל שני חזן מאוד יפה והיא חברה מדהימה, כך שאני שמחה שיש לנו מלכה מדהימה".
חברות או לא, חושבת שיש לה סיכוי בתחרות מיס עולם?
אבנר לוקחת מספר שניות למחשבה, לוגמת מהמים המינרלים שהזמינה. "אני חושבת שאם התחרות הייתה מסתמכת רק על יופי אז היה לה סיכוי גדול, אך בעצם מאחורי התחרות עומדים מניעים פוליטיים, ולכן הסיכוי שלה בעצם לא כזה גבוה".
20 בנות זרות שמוצאות את עצמן מבלות זמן רב ביחד לפני התחרות, איך הסתדרתן?
"אני יודעת שאנשים מצפים לשמוע שהיו ריבים, אבל השנה באמת היה חומר אנושי טוב. הסתדרנו אחת עם השנייה. כמובן שהיו קבוצות וכאלה שהסתדרו יותר או פחות, אבל לא קרה שום דבר יוצא דופן".
בחיים כל דבר טוב מגיע לסיומו, וכך הכתר הנסיכותי חזר למגירה; הבגדים המהודרים, השמלות היקרות, התכשיטים הנוצצים – חזרו לארון. נוי שבה ללבוש מדי חאקי בהיר, חגורה כחולה וכומתה אפורה.
"החזרה הייתה לי מאוד קשה", היא מודה בכנות, "התחרות נערכה ביום רביעי ואני חזרתי לצבא כבר ביום ראשון. פתאום אני מוצאת את עצמי בשיחה עם המפקד שאמר לי 'כל הכבוד ומזל טוב על התואר, אך עם כל הכבוד את עדיין טוראית והגיע הזמן לחזור לעבודה'".
נשמע מאוד מפרגן מצדו.
"יש לי מפקדים מאוד טובים ומפרגנים, לא יכולתי לבקש יותר טוב. הוא נתן לי לצאת לכל מקום שהייתי צריכה במהלך התחרות".
תפקידה בצה"ל הוא נציגת הסברה בביתן חיל האוויר אשר במיצג החילות בתל השומר. הוא מדריכה תלמידי תיכון ומנסה לשכנעם להתגייס לחיל האוויר.
מה את חושבת על דוגמנית כמו בר רפאלי, שלא שירתה בצה"ל?
"כל אחד עושה את הבחירות שלו, ואם בר רפאלי הרגישה שזה מתאים לה אז שיהיה לה בכיף. לי כן היה חשוב להתגייס לצבא. מעבר לזה שאני מפתחת קריירה, אני גם בת 18 רגילה שמתגייסת לצבא כמו כולם".
החיבה לצבא ולתחום הדוגמנות לא משתווים לחלומה האמיתי – משחק, וכבר בגיל צעיר החלה להגשימו. שיר, אחותה הגדולה ממנה בארבע שנים, הלכה ללמוד משחק בגיל עשר, ונוי, כיאה לאחות קטנה, החליטה לחקות אותה. היא גם הלכה לחוג למשחק, והתאהבה.
כשגדלה, למדה במגמת משחק במקיף ה' וכל חייה סבבו סביב הצגה, כתיבה, בימוי. התיאטרון היה לה בית שני. "משחק זה החיים שלי, אין משהו אחר מבחינתי", היא אומרת. היא הופיעה על שלל במות מקומיות וקיבלה ביקורות חיוביות והרבה פרגון מחבריה הקרובים.
נשמע שמצאת את ייעודך.
"זו ההנאה הגדולה שלי. התיאטרון הוא מקום לפורקן. אם בבית הספר היה יוצא לי לפספס שיעור הייתי מסתובבת כל השבוע טעונה, לא ידעתי מה לעשות".
התחרות עזרה לך ליצור קשרים בתחום? חשיפה?
"התחככתי עם אנשים מתחום הדוגמנות ולא המשחק, הלכתי לכל מיני אירועי השקה, אך זה לא מספיק, עדיין לא טעמתי מספיק".
אז למה לא תיאטרון צבאי?
אבנר צוחקת. "לא התקבלתי. זה עצוב לומר זאת, כי זה היה החלום שלי, מגיל קטן אמרתי שאני אהיה בתיאטרון צה"ל, אך בסופו של דבר הכל קורה לטובה ואני נמצאת במקום שצריכים אותי".
למה לא לנסות שוב? עכשיו יש לך קצת פרסום.
"אי אפשר, וגם טוב לי איפה שאני נמצאת. כל יום אני עושה סוג של הצגה מול חיילים, כיף לי שאני יכולה לייעץ".
מתייחסים אלייך אחרת בצבא בעקבות הפרסום? מקבלים אותך בצורה שונה?
"תלוי איפה. חלק מהשירות שלי אני בקריה וחלק בתל השומר. בקריה איפה שאני עכשיו קיבלו אותי עם חיבוק גדול והכי מפרגן, כולם סימסו לי כמה שאני מדהימה, אבל בתל השומר אני לא מיוחדת. אני ביחידה שמרכזת מפורסמים כמו נאור אורמיה, בן אל תבורי, המפקד שלי אוהב להביא כאלה".
ואלה לא פרגנו לך?
"דווקא כן, אך סטאטוס הפרסום כבר מוכר להם, הם פשוט אמרו שאני עכשיו אחת משלהם".
שקשה לבלוט שם.
"אני לא מחפשת לבלוט. נאור אורמיה ואני חברים טובים, למדנו ביחד בתיכון, כולם מפרגנים, הם פשוט מבינים יותר טוב את העולם של האודישנים, הפרסום, יום אחד הם יעזרו לי וגם אני להם".
מה את מתכננת לעשות אחרי השחרור?
"וואו, זו שאלה קשה. אם אסע לחו"ל זה יהיה לשבועיים גג, אני מאוד נוירוטית ובלחץ מה יהיה איתי. אני לא רואה את עצמי עושה משהו שלא קשור במשחק. אני רוצה להיות בעולם הבידור, הדילמה היחידה היא אם בתום השירות ישר לנסות לעבוד בתחום או לפנות ללימודי משחק".
את כבר לומדת תשע שנים משחק, עוד לימודים?
"לכל דבר יש את הזמן והמקום שלו. אני מאמינה שאם לא קרה עדיין משהו זה בגלל שאני לא בשלה מספיק, אך עכשיו זה הזמן שלי. התחרות פתחה לי דלת, נתנה לי הזדמנות, ואני רוצה לחבק אותה ולעלות על הרכבת".
אחרי התחרות יש בנות שמסתערות על אודישנים ויש כאלה שפשוט יושבות ליד הטלפון ומחכות שיצלצל. מי את?
"אני לא מאמינה בלחכות שיקרו לי דברים. אני מחפשת סוכנות שתתאים לי, ומצד שני אני לא רוצה לנהוג בחפזון כדי לא לעשות טעויות".
חשבת על ריאליטי? יש מכל הסוגים, לא חסר.
"מי שבוחר לעשות זאת שיהיה לו בכיף. קצת כואב שהתרבות שלנו היום מתמקדת בזה ופחות באמנות. יש היום פחות סדרות איכות ויותר ריאליטי וחבל שלא ניתן לשלב בין השניים. אולי בהמשך אשקול את זה, אך אין משהו שמושך אותי כרגע".
מה עם דוגמנות?
"זה לא משהו שאני פוסלת, כבר דגמנתי בעבר. אני רואה בזה גם סוג של משחק, כי אני בעצם עומדת מול מצלמה ועושה הבעות פנים שזה מה שמלמדים בשיעורי משחק. יש בארץ הרבה שחקניות שהן גם דוגמניות".
אולי את מעדיפה משחק כי את חוששת מעולם הדוגמנות שהוא מאוד תחרותי ודורסני?
"אין לי פחדים. כבר כשהייתי בת 15 דגמנתי, ואמא שלי שאלה אותי מה עובר עלי, למה אני רוצה להיות בתחום הנוראי הזה, ואמרתי לה שאני מוכנה להתמודד עם מכשולים. אדם צריך לשאוף להתפרנס ממשהו שהוא אוהב ולהגיע למיצוי עצמי. כל דבר קשה בחיים, לכולם יש מכשולים".
איזה מכשולים?
"זה תחום מאוד קשה, יש הרבה 'לא'. מישהי פעם אמרה לי שהיא לא רוצה אותי לקמפיין כי אני שמנה מדי. היא אמרה לי את זה מול הפרצוף! אני צחקתי מזה ולמדתי לפתח עור של פיל".
זה לא נשמע מי יודע מה.
"תראי, זה תהליך, לקח לי כמה שנים כדי להיות בטוחה בסחורה שאני מייצגת. ואותה גברת לקחה אותי אחר כך לעבודה אחרת. הבעיה היא שבגילאי 15-17 מאוד מודעים למשקל וזה קשה לשמוע שצריך להרזות. אך זו אני וזה מבנה הגוף שלי וזה מה יש. לא אעשה דברים מחרידים לגוף שלי כדי לשנות זאת, טייק אית אור ליב איט".
את אומרת את זה עכשיו בגיל 19, מה היה כשהיית יותר צעירה? אמא שלך לא פחדה שתסבלי מהפרעות אכילה?
"ממש לא! בבית שלנו הכל פתוח, אנחנו גם שומרים על אורח חיים מאוד בריא. המשפחה לא דאגה לי כי הם יודעים כמה אני אוהבת לאכול. אם איכשהו אלך בכיוון לא נכון, הם ישר יעצרו אותי".
הגדלת חזה?
"היו שנים שרציתי לעשות הגדלת חזה, אך למדתי להיות גאה במי שאני, ואני שלמה עם עצמי".
מה אומרת על חוק הפוטושופ?
"אני מאוד בעד החוק הזה", קובעת אבנר נחרצות, "תודה לאל שמישהו סוף סוף התעורר. אני יודעת מה זה להיות במקום של ילדה בת 15 שאומרים לה שהיא צריכה להרזות, כשהרבה פעמים זה לא רציונאלי, ואז מתפלאים איך היא מגיעה למצב שהיא צריכה אשפוז והיא גוססת ממחלה שלא יודעים איך לטפל בה. לא יפה לראות בחורה יפה ורזה מדי, אישה צריכה קימורים, מותניים, ישבן, חזה, היא צריכה להוות מודל לחיקוי ולא שלד מהלך. הדוגמנית צריכה להיות סמל, ולא משהו לא נגיש שמדרדר בנות אחרות. אישה רעבה אינה אישה יפה".
כמה את שוקלת?
"לא יודעת, אני הולכת לפי מידת הג'ינס".
יש לך גבולות אדומים? מה את מוכנה לעשות כדי להתפרסם?
"עוד לא הספקתי לחשוב על הגבולות שלי. כשנגיע לנהר הזה אחצה אותו. אני אומרת שאף פעם אל תגידי אף פעם. אני לא יודעת מה אחשוב בהמשך".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם