ראשי » מקומי » השרון

ראש גדול: קבלו את ראשי הערים הטובים בישראל

להבדיל מחברי הכנסת שלא תמיד יודעים מה בדיוק הם אמורים לעשות עם הכיסא שניתן להם, ראשי הערים שלנו הם, במקרים רבים, דווקא אנשים שכן ממלאים את תפקידם כמו שצריך. הרשימה הבאה עושה כבוד למי שהופכים את עריהם למקומות שכיף לחיות בהם

על אף גילה הצעיר, ולמרות היחס הלא אוהד שאנשים שעוסקים בפוליטיקה מקבלים בה, קמו למדינת ישראל כמה וכמה ראשי עיר מיתולוגיים, נערצים, מודלים לחיקוי בתולדות ימי המוניציפליות העברית, ששלטו בעירם ביד רמה ובלב ענק.

טדי קולק בירושלים, אברהם קריניצי ברמת גן ואבא חושי בחיפה, למשל, היו כאלה, וכמותם יש עוד כמה וכמה רחובות, כיכרות ואצטדיונים שכל ילד ישראלי מכיר. נכון, אפשר גם לתת לא מעט דוגמאות הפוכות - כלומר, לראשי עיר מושחתים ו/או בלתי מקצועיים בעליל - אבל עדיין, אי אפשר להתכחש לעובדה שסוג של רומנטיקה דבקה פה, עם השנים, בתפקיד הזה.

לא במקרה חלם יגאל בשן להיות ראש העיר בסוף האייטיז. אמנם מאז חלה שחיקה די רצינית בכבוד התפקיד - בעיקר עקב התרסקותן הכלכלית של כמה עיריות כושלות - אבל בשנים האחרונות, אם להודות באמת, מצבו של התחום המוניציפלי בישראל, ומצבם של ראשי הערים בפרט, הולך ומשתפר הודות למיני-מהפכה בשיטת השלטון

המקומי.

כיום, בכל אופן, כוחם של ראשי הרשויות בארץ אינו נופל מזה של 120 הנבחרים בכנסת שלנו, ולנוכח העובדה שהחל מבחירות 1978 נבחרים ראשי הרשויות בבחירה ישירה, אפשר בהחלט לומר שטווח יכולותיהם ומידת השפעתם אף גדולים, במקרים רבים, מאלה של שרים או אפילו מאלה של ראש הממשלה.

מאות עובדים בעשרות משרדי יחסי ציבור שמתמחים במיתוג חייבים לראש עיריית חולון, מוטי ששון, את מקור פרנסתם. מאז שהעיר מותגה כ"עיר הילדים," החלום של כל ראש עיר הוא להצליח כמו חולון במיתוג. אמנם יש לנו עיר ספורט, עיר תרבות, עיר למשפחה, עיר ירוקה, עיר מוזיקה ועוד, אבל הצלחת "עיר הילדים" הונצחה לעד.

ששון מכהן כראש העירייה מאז .1993 בתקופתו הפכה חולון מעיר אפורה ("חו'בתי", כידוע, הוא כינוי גנאי לתושבי חולון ובת ים), עיר פועלים מנומנמת בפאתי תל-אביב, לעיר המתחרה בתל אביב, פשוטו כמשמעו.

חולון היא בירת הילדים הישראלית הבלתי מעורערת: פועלים בה חמישה מוזיאונים יחידים מסוגם, והוקמו ופותחו בה מוסדות תרבות מפוארים. בזכות אלה זוכה ששון מדי שנה בפרסים בתחומי החינוך, האדריכלות, איכות הסביבה, ניהול התקציב ועוד.

הצלחתו של ששון אף זכתה להכרה בינלאומית: המגזין הבריטי היוקרתי "מונוקל" בחר בו בשנת 2010 לאחד מעשרת ראשי הערים המובילים בעולם, לא פחות. תושבי העיר נהנים מתחבורה מודרנית, מפארקים ומגנים ציבוריים, ממרכזי קניות ומאזור תעשייה משגשג. "מוטי שם עיר-שינה בינונית על מפת התרבות של העולם", נימק המגזין הבריטי את בחירתו בראש העיר המוצלח הזה. לא נותר אלא להסכים.
  

אחת הדוגמאות למסירותו הבלתי נגמרת של רון נחמן לעירו נמצאת בתחזית מזג האוויר בערוצי הטלוויזיה השונים. עד לפני כמה שנים, היא לא נכללה ברשימת הטמפרטורות הארצית, אבל נחמן, שנעלב בשמה, פנה לראשי מערכת החדשות בערוץ 2 ובערוץ ,1 וכיום היא ממוקמת שם בגאון כעיר ואם בישראל. בערוץ 10 היא עדיין נעדרת, אבל תסמכו על נחמן שגם לשם היא תגיע.

נחמן, הנלחם באומץ במחלה קשה, משמש ראש עיריית אריאל זה 27 שנים. למעשה, הוא ראש העירייה המכהן היחיד שהקים עיר בישראל מראשיתה, כיו"ר הגרעין המייסד שקם על גבעות הטרשים בשומרון בשנת 1978.

על אף מיקומה של אריאל מעבר לקו הירוק, הוא יצר עובדות שיחייבו כל ראש ממשלה לכלול אותה בהסדר שלום עתידי. יש לו יכולות אדירות בכל הנוגע לגיוס כספים, שבאו לידי ביטוי גם כשבשלטון היו ממשלות שמאל ש"ייבשו" את עירו.

במשך כהונתו גייס מאות מיליוני שקלים מכספי תרומות לקידום פרויקטים בעיר, ובעזרתם הקים אוניברסיטה שזכתה לאחרונה להכרה רשמית, מערכת חינוך מעולה, מרכזי ספורט, פארקים, היכל תרבות מהיפים בארץ ואזור תעשייה פורח. כיום מונה העיר כ-17,000 תושבים, בעיקר בזכותו.

ראש עיריית נתניה זכתה לכבוד השמור רק לראשי ממשלות או למשתתפי "האח הגדול" - דמות משלה בתוכנית "ארץ נהדרת." אמנם היא לא משתגעת על הדמות, המתייחסת בעיקר לחיי הפשע בעיר, אבל זו עוד עדות לכך שפיירברג הפכה לאישיות שלא ניתן להתעלם ממנה.

גם במציאות, אגב, פיירברג מסתכלת לעברייני העיר בעיניים. היא מכהנת בתפקיד משנת 1998, והיא ראש העיר הראשונה שעברה את כל "מסלול הפיקוד" בעירייה - מעובדת סוציאלית לראש מנהל החינוך והרווחה, לחברת מועצה ובסוף לראש הפירמידה.

פיירברג מנהלת עיר לא פשוטה בעלת דימוי של בסיס משפחות הפשע בארץ, אבל היא לא מרימה ידיים ונלחמת כמו לביאה למיגורו. עובדה זו הופכת אותה לראש עיר מובילה לעומת ראשי ערים קודמים, שלא הצליחו להתמודד עם הפשיעה בעיר וברחו.

בנוסף לכך, פיירברג גם יודעת להתנהל היטב בנפתולי הפוליטיקה. כשהיה מאבק בינה ובין עיריית הרצליה על משרדי חברת סלקום, היא שכנעה את בנימין נתניהו, אז שר אוצר, לתקצב ב-30 מיליון שקל מחלף מיוחד - וסלקום גלשה לנתניה.

בכלל, היא בת בית בלשכות ראש הממשלה והשרים. גם כשחברת איקאה התלבטה היכן תמקם את סניפה הראשון, פיירברג פסקה חד משמעית: נתניה. עד סוף השנה עומד להיחנך בעיר אצטדיון כדורגל חדש ומודרני שיחליף את אצטדיון הקופסה המיושן. אפשר להבחין בו כשנוסעים בכביש מספר 2, כביש חיפה - תל אביב.

נתניה של השנים האחרונות חווה גם פריחה נדל"נית: עד לצרפת הגיעה שמה של עיר הקיט, וכיום יהודים צרפתים מתנפלים על כל נכס פנוי - מה שתרם לעליית מחירי הדירות בעיר. במקביל, מוקמות בנתניה אלפי יחידות דיור ושכונות חדשות.

פיירברג גם ידעה לנצל את משאב הטבע המוביל של העיר: חוף הים, המשתרע לאורך 13 קילומטרים וחצי. בתקופתה הוקמה, בין השאר, המעלית אל הים, הממוקמת במרכז "טיילת הראשונים", ואליה צפויות להצטרף שתי מעליות חדשות. גם בתי המלון בעיר חווים תנופה, ולא פחות משישה מלונות חדשים מצויים כעת בשלבי הקמה. אם הקצב הזה יימשך, תחזור כנראה "ארץ נהדרת" למערכונים על הצרפתים הבאים לעיר ותרד מהמערכונים על משפחות הפשע.

במקום הכי גבוה ומדהים בארץ שבו הנוף ציורי כמו בגלויה, חלום לכל יזם נדל"ן - דווקא שם החליט שלמה בוחבוט, ראש עיריית מעלות, להקים מרכז לפגועי ראש. חייבים להיות שם כדי לראות את המראות המרגשים ולהתרשם מהמסירות של המטפלים.  

שלמה בוחבוט מכהן כראש מועצת מעלות משנת 1976. תחילה כיהן כמזכיר המועצה והיום הוא ותיק ראשי עיירות הפיתוח מדור המייסדים, ומודל לחיקוי לראשי הרשויות שמונו אחריו.

מעלות היא דוגמה לשילוב מוצלח בין יהודים לערבים: לבוחבוט יש ממלא מקום ערבי. באוכלוסיית היישוב חיים עולים חדשים מכל העדות יחד עם תושבים ותיקים. גרעין היישוב הוא עולים ממרוקו ומארצות מצוקה, וגם לעלייה הרוסית של שנות ה-90 יש נוכחות.

מעלות התפרסמה, שלא בטובתה, כיישוב קו עימות מובהק, הסובל מאינסוף קטיושות. אף אחד לא יכול לשכוח את אסון מעלות משנת 1974. מנגד, כולם רוצים לחקות את תפקודו של בוחבוט בראשותו של יישוב בעימות. לעירייה יש חדר פיקוד מתחת לפני הקרקע, שתפקד היטב במלחמת לבנון השנייה. ולא, זה לא דבר של מה בכך להנהיג עיר מעורבת במשך עשרות שנות עימות.

ועם כל זה, גם תרבות יש במעלות: באגם מונפורט היפה נערך מדי שנה פסטיבל פיסול המושך אליו אנשים מרחבי העולם, ויש גם היכל תרבות מפואר ותזמורת של נערי העיר. לא לחינם נבחר בוחבוט לתפקיד היוקרתי של יו"ר מרכז השלטון המקומי, שכן אנשי עיירות הפיתוח והיישובים הערביים הצביעו עבורו בהמוניהם. גם ראשי ערים ותיקות הצביעו עבורו. המאבק, אגב, לא היה קל: מולו התייצב ראש עיר פופולרי לא פחות - שלומי לחיאני - ובכל זאת, בוחבוט ניצח.

בין השנים 1989 ל-1998 כיהן דוד בוסקילה כראש עיריית שדרות, עד שהחליף אותו אלי מויאל, כוכב התקשורת והמילייה התל-אביבי. בתקופת כהונתו הראשונה של  בוסקילה עיטר את פניו שפם גדול, שהיה הסמל המסחרי שלו.

בשנת 2008, כשנבחר שוב לאחר שגבר על אחלמה פרץ, אשתו של בעל שפם מפואר אחר, הוריד בוסקילה את השפם ונכנס לעיר שדיממה גם מבחינה כלכלית וגם מבחינה חברתית מהתקפות הטילים והקסאמים החוזרות ונשנות מעזה.

הפרק השני בחייו המוניציפליים, בכל אופן, מוצלח הרבה יותר מהראשון: בוסקילה הגיע לתפקיד בפעם השנייה בשל יותר, מנוסה יותר וגם מיליטנטי יותר, במטרה להכין וליישם תוכנית הבראה לעיר שעמדה בפני קריסה. ואכן, מאז שנבחר ירדה שדרות מהכותרות השליליות והחל תהליך הבראתה.

בוסקילה, שנבחר בינתיים ליו"ר פורום ערי הפיתוח במרכז השלטון המקומי, מצליח לשקם את שדרות לאט אבל בטוח. מנקודת הפתיחה הכי קשה שיכולה להיות לראש עיר, הוא צובר הישגים ומצליח להחזיר את החיוך לאנשי שדרות.

בוסקילה מתנסח היטב, שומר על קור רוח ומקרין עוצמה, אבל גם לא מהסס לדפוק על שולחנות כשצריך. התוצאה - הליך מובנה ומסודר של הבראה מלמטה. העיר, שהתפרסמה בעיקר כעיר מוכת קסאמים, הפכה לעיר מבוקשת, הרחובות שופצו ושופרו, התשתיות חודשו וערך הנדל"ן עלה בהתאם. אם השקט בדרום יימשך, סביר להניח שרוב החדשות יגיעו, כבעבר, מלהקות הרוק שיצאו מהעיר.

מאז שנת 1994 עומד ראמז ג'ראיסי בראשות העיר השנייה בחשיבותה לעולם הנוצרי. הוא הגיע לתפקיד אחרי שראש העיר הקודם, תאופיק זיאד, נהרג בתאונת דרכים.

נצרת היא עיר מסובכת מאוד לניהול:  יש בה מוסלמים, נוצרים, מקומות קדושים למכביר ומאות אלפי תיירים בשנה, ובצמוד אליה נושפת בעורפה נצרת עילית המודרנית, המרווחת, החדשה והמיושבת ביהודים, בעיקר ביוצאי חבר העמים.

לכאורה, יש בנצרת פוטנציאל נפיץ - מדובר במקום רגיש שבקלות יכולה להתפתח בו התגוששות עדתית - אבל עד כה ג'ראיסי מצליח למצוא את הדרך למנוע זאת. גם כשמשרדי הממשלה לא ששים לעזור לו, הוא מנהל את העיר ביד רמה, ברגישות ובנחישות.

 נכון שהוא לא יכול להתגאות בהישגים מרשימים בתחום התרבות, החינוך, איכות הסביבה וכו,' אבל עבורו אלה מותרות. העובדה שהוא מצליח לשמור על שקט ועל סטטוס קוו הופכת אותו לאחד מראשי הערים הטובים בארץ - ולו רק בזכות יכולתו לפעול בתנאים כמעט בלתי אפשריים.

בירת התרבות של ישראל, העיר ללא הפסקה, עברה עוד מהפכה גדולה: מיד עם  מינויו של רון חולדאי לתפקיד בשנת 1998 עלו עשרות טרקטורים על כבישים ועל מדרכות בעיר והפכו אותה לעיר חפירות.

הזעקה הייתה גדולה, אבל כשהתפזרו ענני האבק גילו התושבים עיר מודרנית ובה שבילי אופניים באורך 100 ק"מ ושלל פינות מנוחה מוצלות. אין כמעט דירוג של ערי העולם שתל-אביב לא נמצאת בו במקום גבוה (אגב, גם במדד יוקר המחיה). בין השאר, חולדאי יזם את אזור המועדונים בנמל תל-אביב, ואפילו קפץ ראש למימי הירקון כדי להראות שהמים נקיים וראויים לשחייה.

הביקורת העיקרית על חולדאי נוגעת לכך שהוא הפך אותה ל"עיר לעשירים" עם מגדלי מגורים, אבל בכל שאר הפרמטרים היא נחשבת למובילה בעולם. הכרזת  "העיר הלבנה," שימור של 2,000 מבנים בעיר ההיסטורית, ניסיון אמיתי להתייחס ליפו כאל חלק מהעיר - בחירת יקיר עיר ערבי, העדפה מתקנת בדירקטוריונים ובקבלה לעבודה, פיתוח של תרבות ערבית, הנצחת ערבים בשמות של רחובות ביפו, ייסוד הפסטיבל המצליח "לילות יפו" - כל אלה ועוד נזקפים לזכותו של הראש.

אהבתו של חולדאי לתרבות באה לידי ביטוי בפרויקט "שירה על הדרך" - פרויקט שבמסגרתו נתלו שלטים ועליהם קטעי שירה עברית בשדרות הציבוריות, ברחובות ועל משאיות אשפה - וגם בייסוד מסורת "שרים בכיכר" בימי הזיכרון בכיכר רבין.

כמו כן, הוקם בתקופתו אגף חדש למוזיאון תל-אביב, נחנך הקאמרי החדש ואפילו בנייתו הלא נגמרת של תיאטרון הבימה, התיאטרון הלאומי, הושלמה בסופו של דבר. תל-אביב היא העיר המובילה בפסטיבלים ובאירועים שונים שזלגו גם לערים אחרות, בהם, "לילה לבן", "חג המוזיקה", "מצעד הגאווה", "מרתון תל-אביב", "סובב תל-אביב באופניים" ו"שעת כדור הארץ".

רק לאחרונה נבחר חולדאי מטעם הארגון הבינלאומי CityMayors לראש העיר של חודש מרס. תל-אביב מוגדרת בנימוקי הבחירה כ"בירת ה-cool החדשה של אזור הים התיכון". אפשר בהחלט גם להצדיע לפרויקט השכרת האופניים המרשים, שתחנותיו זרועות בנקודות רבות בעיר והוא מקל מאוד על חייהם של התושבים המתקשים לנוע בתחבורה הצפופה. הקלה נוספת - הרכבת הקלה - כבר נראית, למיטיבי ראות, אי שם באופק.

כשרשות מקומית מאבדת את יכולת התפקוד שלה בעקבות  מצב כלכלי קשה  או אי סדרים, יכול שר הפנים, על פי חוק, למנות לה ממונה שיקבל את סמכויות  ראש העיר ויבריא אותה. לכן, ברשימה הזאת נמצא גם ראש עיר שלא נבחר על ידי התושבים.

בנובמבר 2008 החליט שר הפנים שזה המצב באופקים, ומינה את צביקה גרינגולד - בעל אות הגבורה ממלחמת יום הכיפורים - לנהל את העיר. מאז חלפו שלוש שנים וחצי, ונראה כי גרינגולד, הידוע בכינויו "כוח צביקה" מאז שבלם כמעט לבדו את הטנקים הסוריים ברמת הגולן במלחמת יום הכיפורים, הצליח לבלום גם את ההידרדרות של העיר הדרומית.

גרינגולד ייצב את העיר הכושלת, והצליח להטמיע בה תרבות ניהולית וסביבת עבודה עניינית ואופטימית. הוא הגיע לאופקים כדי לעבוד, והוא, אכן, עושה שם עבודה רצינית - לא רק כדי לגמור את החודש, אלא גם כדי ליצור תשתית שתביא את אופקים למסלול של המראה ושל שגשוג.

כפי שזה נראה כעת, תושבי אופקים מרוצים מהשינוי. מי שלא מכיר אותו ונתקל בו בשעות העבודה, עשוי בהחלט לטעות ולחשוב שהוא יליד אופקים ולא דור שני לשואה, בן קיבוץ לוחמי הגטאות.

עד מלחמת לבנון השנייה, בשנת 2006, היה יונה יהב דמות די אלמונית. המלחמה, עד כמה שזה נשמע מוזר, נתנה לו את ההזדמנות להביא לידי ביטוי את יכולותיו. מנהיג העיר המותקפת במאות טילים התגלה כמי שבזכותו היא לא קרסה.

בעיקר לנוכח העובדה שמשרדי הממשלה וההגנה האזרחית כמעט לא הורגשו. תפקודו המרשים, קור רוחו, יכולת ההיערכות שלו וכושר המנהיגות שגילה נסכו ביטחון של ממש בתושבים.

מנהיגות, ככלל, עומדת למבחן ברגעי משבר, ויהב עשה זאת בגדול. הוא נתן למושג "חוסן אזרחי" משמעות חדשה. במובנים רבים יהב צלח את השבועות הארוכים של מתקפת הטילים על עירו לא פחות טוב מג'וליאני באסון התאומים בניו יורק.

צריך רק לראות את ניידת הפיקוד של העירייה, שרכש יהב בכספי תרומות, העמוסה באנטנות ובשידורים טלוויזיוניים ישירים, כדי להבין שיהב נערך בהתאם גם למשברים הבאים - ואכן, לניידת היה חלק משמעותי בתפקודו ובתפקודן של שאר המערכות באסון הכרמל, לפני קצת יותר משנה.

יהב מינף והעצים את מה שהותיר לו קודמו, עמרם מצנע: הוא הפך את חיפה מעיר פועלים שעולה לכותרות   רק בזכות מכבי חיפה או בית החולים רמב"ם לעיר תוססת, בעלת נמל ים תיכוני אופייני ורשת  תחבורה מסועפת ומרשימה.

את העיר התחתית הנטושה הוא הפך למרכז סטודנטים והקים עשרות בתי מלון, ולפתע אפילו בחיפה עלו מחירי הנדל"ן, אחרי עשרות שנים אפרוריות. בשנה הבאה ייחנך שם אחד מאצטדיוני הכדורגל המרשימים באירופה, עם סטנדרטים מהמשובחים בעולם, והמהפך יושלם. אגב, גם יהב זכה לדמות משלו ב"ארץ נהדרת."

בדרכו השקטה והמכובדת מאיר כהן  יודע לקדם את האינטרסים של עירו האהובה. לפני כחודשיים הוא חנך בה את "תיאטרון המעבדה החדשני בדימונה", שהקימו אוהד ונועה קנולר. שרת התרבות לימור לבנת ושורה של מכובדים הגיעו לתת כבוד.

לפני כחצי שנה הוא קרא בעיתון שהממשלה החליטה להקים עיר ליד מלונות ים המלח כדי שעובדי המלונות יוכלו לגור לידם. המשמעות של זה, מבחינתו, הייתה פיטורי מאות עובדים מעירו המועסקים שם. בדרכו השקטה הוא הרים כמה טלפונים לכמה שרי ממשלה, והגזרה בוטלה כבר למחרת.

כהן, שנבחר לתפקידו בפעם הראשונה בשנת ,2003 לקח את מודל המנהיגות המייצג של עיירות הפיתוח וזרק אותו לפח: במקום מנהיג "אותנטי", שמתמחה בהדגשת הקיפוח והמסכנות, עומד כעת איש חינוך ומנהל בית ספר משכיל, רהוט, מרשים ואינטליגנט, שמציג מודל מנהיגות חדש לחלוטין.

את סיסמאות ה"לחם, עבודה" של קודמיו הוא החליף באמירות עדכניות לחיזוק מעמד הביניים, הרבה לפני שהן נשמעו ברחוב רוטשילד בתל-אביב. לכהן (אגב, אחיה של רותי שטרית) טון דיבור שקט, והוא תמיד מנומק ומגובה בעובדות ובידענות רבה. הוא ביקש לבנות מחדש את התדמית של דימונה - וזה מצליח לו. כיום הוא נחשב, בצדק, לאחד ממובילי המאבקים החברתיים - אבל מעמדה של היגיון צרוף, לא של מסכנות.

בהנהגתו, דימונה היא עיר עמוסה באירועי תרבות, בפסטיבלים ובפרויקטים בתחום איכות הסביבה, שנהנית ממערכת חינוך מתקדמת ומנהירה של אוכלוסייה חדשה שמחפשת איכות חיים. לא לחינם מכרזי הקרקע האחרונים שהוצעו שם למתיישבים חדשים זכו לעודפי ביקוש עצומים.  

ראש עיר (מהבודדים ברשימה) שמכהן בקדנציה הראשונה שלו. הוא נבחר בשנת 2008, אבל המרץ וההתלהבות שבהם פועל הילד (בן ,40 נראה בן 16) נותנים הרגשה שהוא שם עוד מימי המייסדים.

הפרסום הגדול - והחיובי - שלו היה בימי התקפות הגראדים, בסיבוב הקודם. דנילוביץ החליט, למרות המלצות פיקוד העורף, שלא יתקיימו לימודים בעיר. אמנם לפי "ארץ נהדרת" הוא התלבט, פעם כן ופעם לא, אבל במציאות הצילה ההחלטה שלו עשרות ילדים, כשגן ילדים בעיר ספג פגיעה ישירה.

על פי חזון דנילוביץ, בירת הנגב תהפוךלנווה מדבר אמיתי  ובו אגמים, נחלים ומפלים (ממים ממוחזרים, אל דאגה). פארק נחל באר שבע, לדוגמה, אמור להיות הפארק הגדול ביותר בישראל של רשות מוניציפלית אחת. הוא ישתרע על פני 5,200 דונם, לאורך 8 קילומטרים, ובתחומו יהיו טיילות, אגם של כ-100 דונם, ספורטק והאמפיתיאטרון הגדול בישראל.

באר שבע של דנילוביץ מושכת סכום דמיוני של השקעות בעיר: 2.5 מיליארד שקל של פרויקטים ציבוריים, מסחריים ותיירותיים. ההשקעות הללו אינן כוללות פרויקטים בתחום הבנייה למגורים, כשרק בשנה האחרונה ניתנו היתרי בנייה ליותר מ-1,300 יחידות דיור בעיר.

בין הפרויקטים הנבנים בעיר ניתן לציין את "גראנד קניון באר שבע" - הקניון הירוק הראשון בישראל; "השדרה השביעית" - קניון פתוח בעיצוב ייחודי, שנפתח לקהל בחודשיים האחרונים; "מול 7"- מרכז מסחרי שממוקם על גדת נחל באר שבע; מוזיאון פארק המדע - מוזיאון מדעי אינטראקטיבי; פארק היי-טק וטכנולוגיות עתירות ידע; וכמובן, אצטדיון הכדורגל החדש והמודרני שמוקם במתחם קריית הספורט בעיר, ויהיו בו 16 אלף מושבים.

ראש העיר הצעיר של ירושליםהוא שינוי מרענן בנופה של העיר הכי מסובכת בעולם. תקווה גדולה שהגיעה אחרי הצלחה מוכחת בהיי-טק. הוא החליף בבחירות 2008 את אורי לופוליאנסקי החרדי, שהחליף את אהוד אולמרט, שהחליף את טדי קולק המיתולוגי.

גם גדולי הכימאים בעולם יתקשו לרקוח תרכובת שכזו: עיר עם ערבים, חרדים ובעיה של נטישה המונית לכיוון המרכז. שלא לדבר על פרויקטים לבנייה שתמיד צצים דווקא כשאישיות אמריקאית מבקרת בארץ.

ואולם, ברקת, במרץ בלתי נדלה, הצליח לעצור את ההגירה השלילית, להחיות את חיי התרבות בעירו ואפילו להחזיר את החגיגות לכיכר ספרא, שנחשבה, עד לשנים האחרונות, טאבו על ידי החרדים. מסיבות רחוב, אירועי תרבות, פסטיבלים, מצעד הגאווה, מרתון ירושלים - לפתע יש רבים שכבר לא טוענים שהדבר הכי טוב בבירה הוא הכביש לתל-אביב.

אמנם הבטחת הבחירות לסילוק הרכבת הקלה וגשר המיתרים עדיין רחוקות ממימוש - הרכבת הקלה אפילו התחילה לנוע - אבל דבר אחד ברור: ברקת עושה הכל כדי לשרת את כל תושבי העיר, ולא רק את הקהילה החרדית. זו רק הקדנציה הראשונה, יש לו עוד הרבה מה להוכיח, אבל הכיוון החיובי מעורר הרבה תקוות

בתחילת מאי עלה שלומי לחיאני לראשונה על במת "רוקדים עם כוכבים." קורע או לא קורע את הרחבה - דבר אחד בטוח: תושבי עירו, בת ים, יסמסו לו בהמוניהם. לחיאני, שזכה לאחוזי בחירה דמיוניים בבחירות האחרונות, בהחלט יכול לבנות על העפלה לשלבים המכריעים.  

במובנים רבים, לחיאני הוא ראש העיר הבת ימי הראשון שהחדיר גאוות יחידה בתושבי העיר, אחרי עשרות שנים שבהן הייתה העיר שם נרדף לתופעת הערסיות וחומר בלתי נדלה לסטנדאפיסטים למיניהם.

מאז שנבחר, בשנת 2003, הפכה בת ים המושמצת והנלעגת לעיר חוף תוססת ומטופחת שלה ראש עיר כריזמטי, שמצהיר בראש חוצות: "אני בת ימי גאה ואני אוהב את העיר שלי".

השקעות ענק במערכת חינוך משובחת, אירועי תרבות למכביר (בהם פסטיבל תיאטרון רחוב), גנים ציבוריים מטופחים, חוף ים שמור היטב, נדל"ן בנסיקה - כל אלה ועוד הם בדיוק הדברים שהבת ימים היו צריכים כדי להרים את הראש.

לא שכחנו, כמובן, שלצד כל זה לחיאני גם הסתבך בחקירות משטרה ארוכות ומעצר מתוקשר, והתיק בעניינו עדיין לא הוכרע, אבל את התושבים זה לא מעניין. אין היום שום ראש רשות שזוכה להערצה כזו בקרב בני עירו.

 יהודה בן חמו מכהן כראש עיריית כפר סבא משנת 2003.  כפר סבא נהנתה תמיד מתדמית חיובית בכל פרמטר אפשרי, ולכאורה, יהודה בן חמו יכול היה להמשיך ולנוח על זרי הדפנה של קודמיו. אבל הוא הבין, כבר בראשית הקדנציה, כי על מנת לעמוד בתחרות עם שכנותיו היוקרתיות, רמת השרון ורעננה, הוא חייב להציע משהו אחר, חדש.

אמנם בעיה של רמת חיים מעולם לא הייתה בכפר סבא, אבל כן הייתה בעיית איכות סביבה. בן חמו לקח את הנושא והלך איתו הכי רחוק שאפשר: הוא מיתג את כפר סבא כעיר ירוקה, ובהמשך יזם את פיתוחה של שכונה ירוקה בת 5,000 יחידות דיור, שפרצה דרך בכל הקשור לאיכות סביבה בהיבט התכנוני.

בן חמו הציב דרישות חדשות לקבלנים והקפיד מאוד על יישומן בכל תחום אפשרי - גינות, פארקים, שבילי אופניים, מניעת רעש ומחזור. להשלמת התמונה, הוא ייסד בית ספר ירוק ייחודי.

כל החלומות של איכות הסביבה בשכונה אחת. בהמשך הוא הוביל פרויקטים נוספים בתחום זה, שהבולט בהם הוא פרויקט להפרדת פסולת: תושבים חויבו להפריד בין פסולת רטובה, אורגנית ופסולת למחזור. בכך נחשבת כפר סבא מודל להרבה רשויות.

שמעון לנקרי, מג"ד במיל' ומי שניהל בעבר את המתנ"סים בעיר, נבחר לתפקיד בשנת 2003, ומאז ביצע מהפכים כמעט בכל תחומי החיים בעיר. מחירי הנדל"ן האמירו, שכונות חדשות נבנו ורבות נוספות נמצאות בשלבי תכנון ובנייה מתקדמים.

רק לפני כחצי שנה חנך בה דוד עזריאלי את הקניון ה-12 שלו בארץ, ובימים אלה נפתח בה מלון בוטיק של אורי בורי ("מלון האפנדי"), ואכסניית הנוער ובית ההארחה "האבירים" נפתחו גם הם בעיר העתיקה. 

לנקרי דאג שהעירייה תעודד את הקמתן של שכונות חדשות ואיכותיות לצד שיפוץ ושדרוג של שכונות ישנות. בין השאר, הוקמו בעיר קונסרבטוריון עירוני מפואר, ישיבת הסדר, מרכז טניס אזורי, אצטדיון כדורגל בעלות של כ-50 מיליון שקלים, מרכז לגיל הרך ולמשפחה, הטיילת הצפונית ומכון לטיהור שפכים (מט"ש). כמו כן, העירייה השקיעה משאבים רבים בהפעלת תוכניות חינוכיות-חברתיות, ובימים אלה מקימה העירייה פארק ספורט אתגרי לצד מרכז הטניס.

כיום עכו ממותגת כ"עיר תרבויות הים התיכון", ומתקיימים בה אירועי תרבות שונים. היא מארחת מדי שנה את התזמורת הפילהרמונית על החומה המזרחית, מקיימת את פסטיבל עכו, שהפך לשם דבר בעולם התיאטרון  האחר, והשנה התקיים בה לראשונה גם פסטיבל מקהלות.

זוהר עובד, שמונה לתפקידו בשנת 2003,הוא אנציקלופדיה (או ויקיפדיה) מהלכת לתולדות העיר טבריה. הוא מכיר את כל מה שעברה העיר במהלך 3,000 השנים האחרונות לפרטי-פרטים - מתקופת הסנהדרין ועד ימינו. לשמוע אותו מדבר על חכמי העיר זו חוויה מרתקת. התלהבותו מידבקת והניצוץ בעיניו מראה שהוא יעשה הכל כדי להחזיר את טבריה למעמדה ההיסטורי כמרכז העולם היהודי.

עובד גם מבצע מהפכות בעיר, הסובלת מחתך סוציואקונומי נמוך. חשוב להבין שבטבריה קשה להזיז אבן, כיוון שהיא זרועה עתיקות מתקופות קדומות, אבל עובד בכל זאת הצליח לעשות קאמבק מרשים לתיירות, שהייתה פעם מקור הפרנסה העיקרי של תושבי טבריה, ולגייס עשרות מיליוני שקלים לפיתוח תשתיות בעיר.

בקרוב גם יקומו, בזכותו, כמה בתי מלון חדשים, תוך ניסיון לנצל את הפוטנציאל התיירותי העצום של העיר. הוא חנך מיצג אורקולי מרשים שמציג, כמה פעמים מדי ערב, את תולדות העיר מעל מימי הכנרת.

עובד גם הצליח לעשות מהפכה חינוכית בעיר, תחת הכותרת "עבר מצמיח עתיד" - תוכנית שזכתה לשבחים גם ברחבי העולם. לאחרונה הגיע שר החינוך גדעון סער לטבריה כדי לבשר לעובד, באופן אישי, על זכיית העיר בפרס החינוך הארצי לשנת 2012.

מסקר שפורסם לא מזמן עולה כי לראשונה מעדיפים הישראלים את התיירות בצפון על פני אילת. זוהר עובד יכול להיות חתום גם על שינוי זה, והמוני התיירים בטבריה יעידו על כך. עם זאת, על עובד מעיבה עננה של כתב אישום פלילי על שימוש שלא כחוק בסמכותו, אבל כל עוד הוא לא הורשע, עומדת לו חזקת החפות.

הגודל לא תמיד קובע, וגם ראשי רשויות קטנות ראויים לשבח. מאיר דהן, למשל, ראש מועצת מזכרת בתיה, החליט לגייס את שכנו, ניר לוין, בהתנדבות מלאה, להיות מחזיק תיק הספורט ביישוב. לוין, כיום מאמן מכבי תל-אביב בכדורגל ומנהל מחלקת הנוער שם בעבר, הרים את הכפפה ילדי היישוב הרוויחו, ולאחרונה זכתה מזכרת בתיה בפרס שרת הספורט. 

דהן, שנולד וגדל בצפת, נבחר בשנת 2003 לנהל את מושבת הביל"ויים הוותיקה. הוא קיבל מועצה על סף פשיטת רגל, קרובה לאיחוד עם שכנתה קריית עקרון, ובתוך שמונה שנים הפך אותה למושבה ציורית שמזכירה עיירות אירופיות. הוא גייס עשרות מיליוני שקלים לשימור אתריה ההיסטוריים של המושבה, שנוסדה בשנת 1883, שינה את פניה, והיום היא נחשבת למובילה בתחום שימור אתרי מורשת.

עשרות מיליוני שקלים הושקעו בחינוך, ואחוז הניגשים לבגרות הוא מהגבוהים במדינה. דהן אף הקים ביישוב בית ספר, "קשת", המספק חינוך מעורב לדתיים ולחילוניים יחד, ומושך אליו תלמידים מכל רחבי הארץ. כיום מוגדר היישוב כאחת מעשר הערים הטובות ביותר בארץ לגדל בהן ילדים.

היישוב הוא דוגמה לחלום הישראלי על בית עם גינה. מצד אחד, מזכרת בתיה שומרת על צביונה ככפר המונה כ-11,000 תושבים, ומצד אחר אפשר למצוא במושבה את כל השירותים:

מוקד עירוני 24 שעות ביממה, שמירה בכניסות בלילות, מערכת חינוך מפותחת מגיל שלושה חודשים ועד תיכון, פעילויות העשרה וחוגים בהיקף גדול פי ארבעה מהמקובל ביישובים בגודל זהה, שירותי בריאות גנים, פארקים, היכל תרבות ומוזיאונים.

גם לאחר שמאות קצינים ואנשי קבע גילו את ראש העין ועברו לגור בה לפני יותר מ20- שנה, לא הצליחה העיר להשתחרר מתסמונת "אני מראש העין" - עיר עם פלאפל טוב וזמרים בעלי יכולת סלסול מרשימה.

משה סיני היה זה שהביא את השינוי לעיר מאז החל לכהן בתפקיד, בשנת 2003. ראש העין הפכה, במהלך כהונתו, למקום מגורים מבוקש עד כדי כך שמשרד השיכון סימן אותה כפתרון הלאומי למצוקת הדיור במרכז הארץ, והתחיל לקדם תוכניות לבניית עשרת אלפים יחידות דיור בתחומה.

לכאורה, סיני היה אמור להיות מרוצה, אבל לא כך היה: הוא התייצב נגד כוונת הממשלה בטענה כי היקפי בנייה כאלה, ללא תשתיות, יפגעו בפיתוחה של העיר. עמדה איתנה זו הכניסה אותו לרשימת אנשי השנה בנדל"ן, לצד טייקונים בתחום. אלמלא נחישותו, יכולה הייתה ראש העין להפוך לעיר עם הרבה בתים אך בלי שירותים, וכך היו יורדים לטמיון כל הישגיה עד כה.

המוזיקה, אגב, נשארה בעיר, ואפילו הרימה ראש: יש בה פסטיבלי מוזיקה מסוגים שונים במהלך כל השנה. בקיצור, לא יכול להיות רע בעיר שהעיר התאומה שלה בארצות-הברית היא ניו אורלינס.   

הבחירה בראשי הערים הטובים ביותר בארץ קשה ומורכבת, שכן קיים שוני עצום בין היישובים השונים מבחינה דמוגרפית, גיאוגרפית וסוציו-אקונומית - לכל יישוב יש המאפיינים הייחודיים לו - כך שנקודת הפתיחה של כל ראש רשות היא שונה.

איך בכל זאת מדרגים את 18 ראשי הרשויות הטובים ביותר? ברור שהבחירה כאן תהיה סובייקטיבית. אין שום דרך מדעית לעשות זאת. לצורך העניין, החלטנו להתבסס על שלושה קריטריונים עיקריים, הנובעים מתוך שלוש שאלות מרכזיות: .

1 האם ראש הרשות חתום על הישג בעירו שמהווה פריצת דרך ברמה ארצית בחברה הישראלית? 2.  האם לראש הרשות הייתה, או יש, השפעה מכרעת על התפתחות העיר שבראשה הוא עומד? 3. מהו מצב העיר כיום לעומת המצב שבו ראש העיר קיבל אותה כשנבחר לתפקידו?

המדדים, חשוב לציין, לא מתייחסים אל גודל היישוב או לרמתו הנוכחית, אלא בעיקר לרמת הקושי בהשגת המהפך ולהשפעתו הכללית של אותו ראש רשות.

בואו להמשיך לדבר על זה בפורום רעננה-

נא להמתין לטעינת התגובות

מעדכן תגובות...