"לא נכנעתי למלכודת הפופ המזרחי": נתי לוי מדבר על הכל
עם אלבום מספר 13, לאחר תשע שנות שתיקה, ורגע לפני סיבוב הופעות בפני הקהל הנאמן - נתי לוי מסתער על הלב שלכם מחדש. הוא מבקר את דור המוזיקאים החדש, מתגעגע לזוהר ארגוב, מפרגן לאח ישי ומדבר על הריב המתוקשר עם אליקו. וגם מגלה: "ויתרתי על 'בלבלי אותו' לטובת קובי פרץ, ואני לא מתחרט"
ב-1987, כשהוא בן 19 בלבד, פרץ נתי לוי לתודעה עם האלבום "שלום נערתי". השירים "סוכר", "אישה" ו"פרא אדם", ששנים טענו כי כוון לאחיו הגדול, ישי, הפכו ללהיטים בין לילה, ומיצבו את לוי ככוכב חדש. מאז הספיק להוציא עוד 11 אלבומים, שהאחרון שבהם יצא לפני יותר מתשע שנים.
לוי, כיום בן 43, גרוש +ילדה בת 5, לה הקדיש את השיר "מזל טוב" באלבומו החדש. "למעשה אמי, בתי ואני נולדנו באותו החודש", מגלה לוי, "ולכן לשיר יש משמעויות רבות עבורי".
לוי, שכמעט את כל שירי האלבום כתב לבדו, יערוך בתחילת אוגוסט מופע השקה חגיגי ב"רידינג 3" בנמל תל אביב, בניצוחו ועיבודו של נדב ביטון.
לקח לך תשע שנים להוציא אלבום חדש, מה מייחד אותו מהאלבומים הקודמים שלך?
"לא שמתי לב איך שהזמן עבר משנת 2002. הפסקתי את העבודה על אלבומי סולו, ועשיתי שיתופי פעולה עם לידור יוספי, פיני חדד, חיים ישראל ועוד זמרים. נרדמתי בשמירה, ולא טיפלתי בסולו של נתי לוי. באלבום הזה, כשאני שומע את עצמי וגם אחרים ששומעים את האלבום - שומעים זמר יותר בשל ויותר פראי. אני מאמין לעצמי יותר. כל זמר ששר, מתחילת הקריירה שלו, לא תמיד הוא נותן את מאת האחוזים שלו בנשמתו ובליבו. כאן אני מרגיש שאני מתחבר במאה אחוזים בקטע של ווקאליות, יצירה והזדהות עם המילים. אני מרגיש שאני היום שונה".
היום עם כל הג'ונגל ששורר בשוק המוסיקה הים תיכונית, אתה חושב שקשה יותר להצליח, או דווקא קל יותר?
"אני לא יודע אם לקרוא לזה ג'ונגל. כשהמדיה נפתחה - נהיו יותר זמרים. לא שלא תמיד היו זמרים, גם בשנות השבעים היו זמרים, אבל למה לא בכמויות כאלה? מי גרם לכך שיהיו יותר זמרים? זאת המדיה שנפתחה. אני חי בסקאלה אחרת. אני אדם דתי שחוזר למסורת, ובשבילי לחזור למסורת זה אומר להתעסק קודם כל באמונה.
"עד גיל 15 הייתי דתי, ואז פרקתי עול. הפכתי להיות כוכב, הופעתי במועדונים ביפו ובתל אביב כל לילה, אז הטעם היה אחר. הייתה אווירה אחרת של זוהר ארגוב, בועז שרעבי ואבנר גדסי. ולהתברג בהצלחה שלהם לא היה פשוט. היו שתי תוכניות ריאליטי: 'סיבה למסיבה' ו'עד פופ'. אבל אז התחלתי להזניח את הקטע של המוזיקה לטובת הרוחניות. היה לי הכל - כוח, כסף, הצלחה ונשים, ועדיין הרגשתי שמשהו חסר בי".
בדיעבד אתה מתחרט על הניתוק?
"אני לא מתחרט, אולי טיפה כי קצת הגזמתי. עברו תשע שנים מאז האלבום האחרון. אומנם הוצאתי להיטים, וגם ודואטים עם פיני חדד ואומנים מהשורה הראשונה שכתבתי להם. כל הזמן המכונה המשיכה לנסוע, אבל נתי של הקהל, הסוליסט, נעלם. הקהל היה דופק בדלת ביתי, ומבקש אותי באלבום לבד. פתאום התעוררתי, והבנתי שעברו תשע שנים ואין לי אלבום לבד. הפנמתי שמשהו הזוי כאן".
בואו להיות חברים של "זמן מעריב" גם בפייסבוק
אמרת בעבר, שהטעות הכי גדולה בקריירה שלך הייתה שאחרי הדואט עם פיני חדד החלטת להתחזק, והפסקת את שיתוף הפעולה. לדעתך זה קטע את ההצלחה הגדולה שיכולה הייתה להיות?
"פיני חדד הוא החבר הכי טוב שלי, ושיתוף הפעולה איתו היה מאוד ספונטאני. הקלטנו את השיר הראשון 'אוהב אבל מציאותי', ואחר כך הוא בא אליי עם לחן יווני, וביקש שאכתוב לו - אז כתבתי את 'ילדה רעה'. למעשה כתבתי לפיני את השיר, ואז הוא העלה רעיון שנעשה דואט ביחד. בהמשך הוצאנו את 'צמא לאהבה', אבל ההפסקה של הדואטים לא קשורה לדת.
"פיני פשוט המשיך לדרכו. הטעות שלי אולי הייתה שבמקביל לדואטים הייתי צריך להקליט סולו, מה שפיני כן עשה. אני הייתי אדיש. אומרים עלי שאני לא רעב ולא ראוותן, אבל עם כל השנים שלא עשיתי כלום, עדיין יש לי את הקהל שנאמן לי - זאת מתנת האל. זה לא מובן מאליו. קשה לי להאמין שיש עוד זמרים כמוני, ששתקו עשור וחזרו, והקהל מחבק אותם כמו שהוא מחבק אותי".
אולי היה עדיף לחזור לשנות השמונים, בהן הרגשתם מקופחים, אבל לא כל ילד מסלסל יצא עם דיסק?
"באחד הראיונות שלי בעבר אמרתי שהאנשים שהרימו אז דגלים בטענה של קיפוח - הם אלה שהעריכו את המוזיקה ואת האומנים. היום לא. אני שבע רצון מהחיבור של המדיה, וחבל מאוד שיש הרבה אומנים, מפורצי הדרך, שיודעים לקנטר רק בשיחות סלון על המדיה, וכששואלים אותם - הם מתקפלים ולא מוכנים לדבר. אגב, מה שמייחד את הדיסק הנוכחי הוא שלא ויתרתי על נתי לוי, ולא נכנעתי למלכודת הפופ המזרחי. אני מאוד מכבד את הסגנון הנ"ל, אבל אני לא כזה. אולי הסגנון הזה מתאים לצעירים, אבל אני לא יכול להפוך את עורי. לעולם לא אשתנה".
ובכל זאת, ארבע שנים לקח לך להוציא את האלבום, למה חיכית?
"האלבום מוקלט כבר ארבע שנים, ולתקופה הזאת הוא מתאים, אבל אז ישבו איתי ה'דוקטורים' וטענו שאני מטורף ומתאבד, מכיוון שאף אחד לא ישמע את הסגנון הזה, אולי רק המבוגרים. אמרתי שאין לי בעיה שהקהל המבוגר ישמע את זה, אני עושה מוסיקה. גם אם ילד בן חמש יאהב את זה - אשמח. הקהל מזהה אם אתה מנסה לחקות. בסופו של דבר נשארתי נאמן למקור שלי ולשורשים שלי, ואני מקבל תגובות נפלאות. אפילו הקהל לא ציפה. הקהל שומע נתי לוי, לא חיקוי של אף אחד".
במהלך הראיון מדבר לוי לא מעט על ההבדל בין דור ה"וותיקים" לדור ה"צעירים" במוזיקה הים-תיכונית, אבל אי אפשר לשכוח שגם הוא פרץ לתודעת הקהל כשהחל קריירה בגיל טיפש-עשרה.
אתה מדבר על דור הצעירים, אבל גם אתה פרצת בגיל 18. מה אתה חושב על תופעות כמו עומר אדם, שבגיל שאתה פרצת הוא כבר מיליונרוממלא את קיסריה. אתה מקנא בו? אתה בכלל חושב שאחד כמוהו ישרוד 25 שנה?
"אני לא מקנא בו, ואפילו שמח בשבילו. ראיתי ראיון שלו פעם, שאומר שהוא היה מעדיף לא להצליח עכשיו, בגיל הזה. הוא אמר שהוא מאבד את האישיות, ואת הילדות שלו. גם לי זה קרה בגיל 16. התחלתי להקליט, ובעצם איבדתי את כל הנערות: להיות עם חברים, להתאהב, לא היה לי את זה עד גיל 25. אחר כך קצת נרגעתי, והתחלתי לחיות באמת. התאהבתי, התחלתי לצאת. מה שהולך היום, בו נוצר מצב שכל זמר מצליח זה קיסריה ונוקיה - זה לא מדבר אליי. אז אני הופעתי בצמח, מול שלושים אלף איש, עם כל גדולי הזמר המזרחי דאז.
בזמנו לא היה קיסריה, והיום זה הפך לטרנד. אני שמח שבגדול המוזיקה המזרחית הוכיחה את עצמה, אבל כמו תמיד יש פלוס ומינוס. יש תקופות שאני מתגעגע לתקופות של ה'גטאות' (שירי הדיכאון, רב"ב). אז בכו, אבל העריכו אומנות. היום אני כבר לא יודע אם זה אומנות. היום זה הולך לפי קשרים וכו'. הכל, רק לא אומנות, ואותי זה לא מעניין. לטעמי זמר מזרחי אמיתי, שמגיע מהרחוב - הקהל מצביע ברגליים, וככל שתענה אותו, או אם ינסו לא להשמיע אותו - הוא ינסה לפרוץ יותר. הקהל המזרחי כל כך קנאי, שאפילו אם לא ישמיעו את הזמר שלהם ברדיו - הם יבואו להופעות. זה עובד הפוך".
חוץ מאחיך כמובן, למי בז'אנר אתה מתחבר?
"ישי הוא אחי, ואני אוהב אותו, אבל אני מושפע מאוד מזוהר ארגוב. הוא מורה שלי ושלי ישי, והמשכנו להיות המורים של הדור הצעיר יותר. כמובן שאני מושפע מאוד גם מישי, ומאוד מתלהב ממה שהוא עושה היום. הוא עלה מדרגה בשירה ובבחירת חומרים. בנוסף אני מתחבר לעמיר בניון ויואב יצחק".
ומה עם הזמרים היותר צעירים?
"אני לא ממש מתחבר. אני מאוד מכבד אותם, ויש טובים מביניהם, אבל לא מתחבר. למשל מייקל ג'קסון היה זמר ענק, אבל אני לא מתחבר אליו. זה לא אומר שהוא לא טוב".
ובכל זאת, מה אתה חושב על זמרים כמו קובי פרץ וליאור נרקיס?
"הם זמרים מצליחים. כל אחד וסגנונו, ועם ההצלחה לא ניתן להתווכח. הם יחסית זמרים חדשים, ואני לא ממש מתחבר ללהיטים שלהם".
אתה מרגיש שנולדת בתקופה הלא נכונה? אולי אם היית נולד מאוחר יותר - היו לך הג'יפים והווילות שיש לפרצים ולנרקיסים.
"גם אז הזמרים הצליחו, אבל מי היה חולם שזמר ייקח חמישים אלף שקלים להופעה. אם הייתי פורץ היום - אולי היה לי יותר כסף. זו ספקולציה, אבל אני חושב שאם הייתי מתחיל היום את הקריירה - לא הייתי מתחיל אותה בכלל עם כל הג'ונגל הים תיכוני ששורר כיום. גדלתי בתקופה אמיתית, ומי שגדל בתקופה אמיתית - נשאר אמיתי עד היום, כמו למשל אבנר גדסי ודקלון. אז היה צריך לבוא בלי יופי ופרסום - להגיע כזמר. היום בשביל לדחוף זמר - צריך עשרות תוכניות ריאליטי, ועשרות השמעות בתחנות רדיו. השם זיכה אותי ונתן לי את המתנה, ואני שמח על זה".
ומה עם אייל גולן?
"אייל גולן נחשב בעיניי, למרות הגיל, לזמרים של פעם. הוא נשאר עם המוזיקה של פעם, אני מתחבר למה שהוא עושה, והוא לא שוכח להזכיר שהוא גדל עליי ועל ישי. אני מפרגן לו, מכיוון שלמרות ההצלחה שלו, הוא לא שוכח היכן גדל".
יש גיוון בטקסטים שלך. מצד אחד אפשר לראות את "סוכר", שהוא שיר קליל, ומצד שני "פרא אדם", שהוקדש לישי, ונחשב לטקסט שלא שומעים הרבה בז'אנר. בטח שלא היום.
"בשנת 1996 החתימה אותי חברת התקליטים 'הליקון', וזה היה מהפך שחברת תקליטים מחתימה אומן מזרחי. עד אז תמיד כתבו לי שירים. לא תמיד כתבו לי מה שרציתי ומה שאהבתי, והייתי בעיקר מונחה. 'סוכר', שהיה להיט גדול, הוא אחד מהשירים שלי שאני לא אוהב. אפילו התביישתי בו. היו רגעים שברחתי מהאולפן, רק כדי לא לשיר את השיר הזה. אני גדלתי על הקו של זוהר ארגוב, ורציתי שירים כמו של זוהר עם לחנים קלילים. פחות מתוחכמים, פחות גימיקים. יותר שירים עם עומק. עד היום כשאני שומע את זוהר, אני מתרגש. אלה שעבדו איתי אז חשבו אחרת. השיר 'בלבלי אותו' של קובי פרץ היה אצלי כטקסט, ואני מודה שלא הייתי שר אותו למרות שהוא הפך ללהיט. לי זה לא מתאים הסגנון הזה.
"לגבי השיר 'פרא אדם': שיהיה ברור - הוא לא נכתב על ישי. השיר נכתב על אח של הכותב, ציון שרעבי, שנפטר בנסיבות לא טבעיות. כשאני שרתי את השיר 'אני אחיך' - שייכו את זה לישי, כאילו השיר נכתב עליו".
אגב ישי, לא נמאס לך להיות האח הקטן של?
"ישי הוא אחי הבכור, וכיף לי להיות האח הקטן, אבל אני אומן בפני עצמי. הוא זמר גדול, וזה מוסיף כבוד למשפחה. אם הייתי אדם קטן, אז אולי זה היה מפריע, אבל הנה אני, ליד ישי לוי הגדול, עשיתי קריירה מפוארת".
בוא ותבהיר פעם אחת ולתמיד: מה קרה בתקופה שבה היחסים ביניכם לא היו אידיאליים?
"הייתה תקופה שהיחסים היו מעט לא אידיאליים, ובתקשורת ניפחו את זה מעבר לכל פרופורציה. מה קרה, אין לפעמים ויכוחים בין אחים ומחלוקות? כאן בקושי הייתה מחלוקת. אנחנו חברים טובים, וזה יותר עניינים משפחתיים. אני אפילו לא זוכר על מה זה היה, ואנחנו היום ביחסים מצוינים. אפילו עשינו את הדואט 'ללכת יד ביד'".
למה ישי לא משתף איתך פעולה ברמה יותר מסיבית? בכלל נראה שהוא מתרחק משיתופי פעולה עם בני משפחה. אם זה איתך, או עם שיר, הבן שלו.
"זאת שאלה טובה. אבל נכון לעכשיו זה אפילו לא בראש מעייניי. אני חושב על דברים אחרים, ומנסה לדחוק כמה שיותר את הנושא של הדואטים. אם את חושבת שהוא מתרחק מדואטים - השאלה צריכה להיות מופנית אליו, אני לא יכול לענות בשמו. חשוב לי לציין שזה לא שהצעתי לו משהו והוא סירב. אני גם לא מאמין שזה יקרה, להיפך. בעבר עשינו דואט ביחד, והוא אפילו נתן לי את הכבוד להוביל אותו, בלי גאווה ואגו. לצערי הדואט לא זכה לפרגון".
"יש לי רק דבר אחד להגיד לך יהודי יקר. כמו שאתה מזלזל בבני אדם, ובמיוחד באומנים גדולים - ככה הקדוש ברוך הוא יזלזל בך, בוש והיכלם". לפני כשנה רעדה הביצה הים תיכונית, כאשר במהלך תוכניתו ברדיו לב המדינה, החליט השדרן אליקו (אלי כהן) לשתף את שאר המאזינים במסרון הנ"ל שקיבל מלוי.
הרוחות סערו, הטוקבקיסטים הגיבו בזעם, שרובו כוון דווקא לכהן, ומאז נעשתה סולחה בין השניים. גם היא, אגב, החלה דרך מסרון.
מה קרה בעצם בינך לבין אליקו?
"לא היו מסרונים, היה מסרון. פשוט הרגשתי אחרי שנים שאני שומע סיפורים על אליקו, שהוא משמיע רק לפי מה שנראה לו, ואף פעם לא האמנתי לזה. הבחור טוב, ועשה הרבה למען התעשייה, ובגדול הוא כן עשה טוב למוסיקה המזרחית. אי אפשר להתכחש לכך. נתתי לו סינגל לשמוע, פעם אחת הוא השמיע ולא יותר. כך גם בסינגל שבא אחריו. הבאתי לו שיר, שלדעתי הכי מתאים לז'אנר שנקרא 'דוגרי', מתאים לתקופה של פעם ולרוח הזמן.
"בשיר האחרון ששלחתי הרגשתי שאני אבן דרך במוסיקה המזרחית, והגיע הזמן שאשתחצן. זמרים שגדלו על ישי, גדלו על נתי באותה נשימה. אני זמר 25 שנה, ולא רוצה לבוא עכשיו ולשלוח מאה יחצ"ניות. ארבעה שירים שלחתי לו, והוא לא השמיע. מאוד נפגעתי. שלחתי לו הודעה אישית, שבכל התחנות מושמעים השירים שלי, ורק אצל אליקו לא.
"בדיעבד אני מתחרט על דבר אחד, שבתור אדם מאמין עשיתי טעות כשאמרתי שהוא טועה, שהוא מזניח את פורצי הדרך. אם הוא חושב ההיפך - שיבושם לו. אני נפלתי בקטע של האמונה, מכיוון שאדם שמאמין - אין לו ממה להיפגע. זה היה קטע ביני לבינו, וזאת גם ההודעה ששלחתי לו באופן אישי. הוא החליט להקריא אותה בפני המאזינים. ההודעה אומרת כמו שאתה מזלזל באנשים ובמיוחד באומנים גדולים, כך הקדוש ברוך יזלזל בך. בוש והיכלם. יש בורא עולם', וזאת טעות מבחינתי. ליהודי אסור לומר ליהודי דבר כזה, אפילו אם פגעו בך באמת, ועל זה אני מתחרט.
"קיבלתי תגובות בכמויות מטורפות. אליקו מודה שהוא טעה, ואני מאמין. כל אנשי התקשורת התנפלו על זה בגדול, ובדיעבד זה עשה לי רק טוב שהוא פרסם את ההודעה, מכיוון שהטוקבקים שהתקבלו היו נגדו. לא שאני שמח על כך, ציפיתי שהוא יצלצל אליי ויאמר את מה שיש לו לגבי המסרון. היה מה שהיה, ואני מחקתי את הקטע הזה. בצום תשעה באב הייתה לי שיחה עם הרב שלי. דיברנו על מצוות ועבירות שבין אדם לחברו, והבנתי שגם אם פגעו בך - תמחל. סימסתי לאליקו, הוא חזר אליי והתפייסנו. כיום אני מאמין שאתארח אצל אליקו באלבום החדש, והוא יפרגן, בשביל הסולחה יותר מאשר לאלבום, ושיבינו אנשים שהכל בסדר".
בכלל, לאן אתה רוצה להגיע עם האלבום החדש?
"זה אמנם האלבום ה-13, אבל איתו אני מרגיש כמו נער, בהתלהבות ובשירה. כאילו ילדתי תינוק. ההתלהבות חזרה לי, החשק חזר, ואני מבצע הרבה יותר טוב. באלבום הזה אני מכוון ללבבות".
יש לך עוד חלום מוזיקלי שעוד לא הגשמת?
"לעשות סיבוב גדול, מופע אקוסטי של שירים שקטים שלי. אני זמר בלדות, והנשמה שלי מורכבת מסוג של עצב מתוק עם רומנטיקה".
קיסריה בתוכניות שלך?
"פעם קיסריה היה שלמה ארצי, ריטה, יהודה פוליקר וכמה דומים. כיום זה הפך להיות 'אולמי קיסריה'. אותי מעניין יותר אולמות כמו 'רידינג 3' ו'זאפה'. אני רוצה לשיר לקהל, ולגעת בו".
אליקו מסר בתגובה: "אני אשמח לקבל את האלבום החדש של נתי. אנחנו מפויסים, אין לי כלום נגדו. אני מפרגן לו, ומאחל לו בהצלחה".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם