הכירו את בית הכנסת של מטורללי העדה החרדית
זכרון משה, המוכר יותר כזכרון מוישה, הוא מקום התפילה המועדף על כל המטורללים והתמהונים בעדה החרדית. סיפורו של בית הכנסת הכי מיוחד, צבעוני ומעניין בירושלים
"זה מקום שמרכז את כל הפעילות הדתית היום-יומית במקום אחד, והכול בחיוך ובכיף", מספר משה, תלמיד ישיבה שמכיר את השכונה היטב. בית הכנסת כולל שישה חדרי תפילה וגם חדרים נוספים, שמתקיימים בהם סדרי לימוד ושיעורי תורה במשך כל שעות היום והלילה, 24 שעות, שבעה ימים בשבוע.
"השבוע, בערב ראש חודש סיוון, התאספו מאות אנשים בהיכל הגדול של בית הכנסת לתפילת יום כיפור קטן. בין המתפללים אפשר היה למצוא את סגן ראש העירייה לשעבר יהושע פולק. "כשאני רוצה לשפר את המצב רוח, אני עומד כאן רבע שעה ויוצא מחייך", סיפר פולק בשעה שנהגו משה שזירי ממתין לו בחוץ.
בינתיים, בחדר הסמוך התארגן מניין לקריאת התורה של אותו בוקר - אף שזו הייתה כבר שעת צהריים - לרווחת אלה שעדיין לא שמעו את קריאת התורה. המארגן של קריאת התורה עמד מחוץ לבית הכנסת, וניסה לדוג מניין מתעניינים במיזם, בתנאי שהם עדיין לא שמעו את קריאת התורה באותו יום. "זו קריאת התורה של היום, או של ראש החודש מחר?", סינן ירושלמי מבוגר שעבר במקום לעבר מגייס המניין.
חצי שעה לאחר שיצא בצו 8 תורני, המארגן מצליח לאלתר מניין מתאספים שמורכב מפסיפס אנושי רב גוני. נמצאו שם חובשי כיפה סרוגה קטנה, חרדים טיפוסיים ואפילו לובשי בגדי הזברה המזוהים עם החסידויות הקיצוניות ביותר במרחב החרדי. בין החדרים מסתובב שאול, שאביו היה ממקימי השכונה וגבאי בית כנסת והוא ממשיך את דרכו.
בעשר השנים האחרונות הוא מגיע למקום מדי יום ואחראי על גיוס המניין. האיש החשובה הזה, גבאי בית הכנסת זכרון מוישה, שידוע כבית כנסת אשכנזי לתפארת, הוא בכלל ממוצא מזרחי, וגישתו להבאת מתפללים אינה שגרתית. כך אפשר למצוא אותו קורא לאנשים, "מנחה בבית שלמה (אחד החדרים בשטיבלך - מ"ה), רק היום, לא בשום מקום אחר".
בזכות האופי הייחודי של זכרון מוישה, הגישה הלא אורתודוכסית של האיש משתלבת במקום בטבעיות. במעבר שבין שני מפלסי בית הכנסת נדחקות נשים חסודות שמעוניינות להצטרף לתפילת יום כיפור קטן. במקום נוצר קהל נשי גדול, ומפאת חוסר המקום נשים רבות זולגות לרחוב. אך בשל קדושת המקום ואופיו המיוחד, איש אינו מעיז לצאת בקריאה "נשים החוצה".
ביציאה מבית הכנסת לכיוון החנות של יוחנן שנמצאת ממול, מתגלה טיפוס בעל סיפור חיים לא ברור. כולם מכירים אותו בשמו הפרטי בלבד, שמשון. שמשון הוא חסר בית אמריקאי שבקושי מדבר עברית, אף שלדבריו הוא נמצא בארץ כבר 12 שנה.
הוא מספר שהוא ישן על ספסל השיש שברחוב המקביל לשטיבלך. על גבו נושא שמשון תיק ילדים בלוי, הוא מתיישב על המדרגות הסמוכות לחנות של יוחנן, מפשפש בתיק ושולף ממנו חפיסת סיגריות. מתוכה הוא שולף סיגריה שחצייה כבר עושן, ופוצח בהסבר מדוע בחר דווקא בספסל השיש הסמוך לזכרון מוישה. בפתח דבריו שמשון מודה כי הוא מאוהב באזור ולכן אינו ממהר לחפש דירה או עבודה.
"יש לי את כל הזמן שבעולם להסתובב וללכת לאיפה שאני רוצה, ואני גם לא עני", הוא אומר, תוך שהוא מציע בנדיבות מצת חינם לבחור צעיר שביקש ממנו אש. כשהוא מסיים להחליף כמה משפטים עם הסובבים, הוא מכבה את הסיגריה ומחזיר אותה לחפיסה לשימוש נוסף בהזדמנות אחרת.
עוד זה מסיים לדבר וזה בא: יוסף גוטפרב, אחד האנשים הצבעוניים ביותר מבאי בית הכנסת, המוכר יותר כיוסל רוורס. האיש זכה לשמו בזכות מנהגו ללכת אחורנית, וכעת הוא יוצא מפתח בית הכנסת כשהוא מלווה בשני אברכים, לאחר שסיים את מלאכת הבאת האוכל להומלסים שליד בית כנסת. הוא מבקש מבחור צעיר שנקלע למקום ללכת להביא מחנות המכולת הסמוכה חבילת נייר טואלט לשירותים של בית הכנסת. "אם הוא לא ירצה לתת לך, תגיד לו שיוסל'ה ביקש", הוא מצווה.
לאחר שהבחור חוזר ובידו חבילת גלילי נייר, הוא עוקב אחריו לראות שהוא אכן מניח אותם במקום. לפתע עינו צדה מגב שמונח מחוץ לבית הכנסת. תייר ארגנטינאי שנקלע אל בין כוונותיו של רוורס מקבל פקודה להכניס את המגב אל תוך השירותים.
"אני לא רוצה להיכנס לשירותים הטמאים ואחר כך ליטול ידיים, אז תכניס את זה אתה", פוקד גוטפרב. התייר, שלא מבין מילה בעברית, מסתכל סביבו בתקווה למצוא מתרגם סימולטני. בשעה שהוא עומד נבוך ומנסה להבין מה נפל עליו גוטפרב מתחיל לצעוד ברוורס, והמוצ'ילר המזדמן - שבינתיים הצליח לפענח את הפקודה - ממהר לעשות כמצווה עליו ומכניס את המגב אחר כבוד לבית הכבוד.
המקום כאמור מושך אליו שלל דמויות צבעוניות. רובם מוכרים רק בזכות המוזרות שלהם, וסיפור חייהם המלא אינו ידוע. "אם יש מקום אחד בעולם שאתה יכול להיות בו משוגע בכל פעם שתגיע אליו וזה עדיין לא הוגדר כסינדרום, זה זכרון משה", מסביר משה, שמשמש אנתרופולוג לעת מצוא, "אלא שמרוב משוגעים, בזכמ"ש (זכרון משה בעגה הפנים חרדית - מ"ה) לא רואים את היער".
מעבר להיותו מוקד עלייה לרגל לטיפוסים צבעוניים, זכרון משה משמש גם קרקע פורה להחלפת חדשות במגזר, מה שקרוי בפי החרדים "נייעס". המוקדים העיקריים להתעדכנות באקטואליה המקומית הם מתחם בית הכנסת וחנות האוכל של יוחנן. גם אם אין סיפור עסיסי לשוחח עליו, תמיד יש עם מי לשוחח - בין אם זה אדם מן היישוב, חסר בית או אחד מהקבצנים הרבים שמסתובבים באזור.
תמיד יש אקשן בגזרת זכרון מוישה. איך הפך השטיבלך לאבן שואבת לטיפוסים שנדחקו לשולי החברה? התשובות, כמו בכל סיפור יהודי טוב, רבות ומגוונות. לפי הגרסה המוסכמת על מרבית האנשים שמכירים את המקום, לפני כמה שנים, כאשר גבאי בית הכנסת ביקש להתקין דלתות חיצוניות שימנעו מחסרי הבית ללון במקום, התנגד לכך הרב ישראל יעקב פישר שהיה רב בית הכנסת, ומאז זכרון משה הפך לבית אטרקטיבי לאותן דמויות.
גרסה אחרת טוענת שהפופולריות נובעת מהמיקום המרכזי של בית הכנסת, בין מרכז העיר למרכז הקניות הגדול של גאולה. אחד הקבצנים, שמסתובב באזור כבר עשר שנים, מספק גרסה אחרת לאטרקטיביות של המקום. "זו התקבצות גדולה ואיכותית של אנשים, לא סתם התקבצות", הוא אומר.
"זכרון משה הוא בית חולים גדול בלי רופאים. לכן מגיעים לכאן". כך או אחרת, התוצאה היא שבבית הכנסת מסתובבים טיפוסים צבעוניים, ביניהם הלל איש ירושלים - ירושלמי שמבדר את ההמונים בשירה ובזמרה; "איש המגבות" - שהולך בקביעות עם מגבת מגולגלת על ראשו; וגם הגבאי צדקה בעל שקית החלב, שיושב בקביעות בכניסה לבית הכנסת ומקבץ נדבות בשקית חלב ריקה, במקום בקופסת שימורים סטנדרטית.
את שלל הדמויות בג'ונגל המשוגעים של זכרון משה מתעד צעיר חרדי בשם יהודה רוזובסקי. במאגר של רוזובסקי יש למעלה ממאה סרטונים ותמונות שמספרים את הסיפור הייחודי של בית הכנסת. במאגר אפשר למצוא תיעוד נדיר של טיפוסים שונים שרוזובסקי לכד במצלמתו, כמו למשל של רבי מרדכי איש הכותל. בסרטון הוא יוצא במסר לאומה:
"המסר שלי לאומה הוא קומו, צאו וחייכו אחד לשני. יהיו לכם הרבה נחת וקצת קרחת, כל אחד מכם יהיה חזק כמו קוזאק וחדש כמו תפוח בדבש, יצליח, ירוויח ויישב על השטיח, יאכל אבטיח ויביא את המשיח". רבי מרדכי איש הכותל מוכר למבקרי הכותל כאיש הצדיק שלבוש כולו בבגדים לבנים, מארגן תפילות ומחלק ברכות להמונים.
את חלק מהסרטונים העלה רוזובסקי ליוטיוב תחת השמות "דמויות ירושלמיות עסיסיות", "התימני המקלל" ו"הלל איש ירושלים". נוסף לכך, הוא העלה לפייסבוק מקבץ פורטרטים מרשים מתוך המגוון הלא שגרתי של האנשים. חלק מהחומרים עובדו לקליפ, שפס הקול שמלווה אותו הן מילות הפיוט: "קרוץ מחומר מה מועיל לו, אוהב וחומד את שאינו שלו. זה שיש לו - אינו שלו, כעניין שאינו שלו למה זה לו". הלקח מהפיוט הוא שהקניין החומרי של האדם אינו עיקר חייו, ובין אם הוא דל אמצעים או עשיר, דבר אינו שייך לו.
באחד מסרטוני הווידיאו נראה הכוכב הגדול של בית הכנסת יוסל'ה גוטפרב כשהוא משוחח עם דמות אחרת המכונה הלל איש ירושלים. הלל מגלה כישורי שירה ומתחיל לפזם שיר מהמקורות. בסוף השיר מקרב אליו יוסל רוורס את הלל, והשניים נראים כאילו הם עומדים לפצוח בנשיקה צרפתית רטובה ולוהטת. ברוב המקרים המשיגענרס של בית הכנסת מתחבבים על המתפללים הנורמטיביים, והם נקשרים לטיפוסים הצבעוניים.
אירוע נוגע ללב במיוחד קרה לפני שלוש שנים, כאשר נפטר אחד הטיפוסים הצבעוניים של זכרון משה, משה סעידיאן שמו. מנהיגי בית הכנסת דאגו ליידע את הציבור כדי שיתפללו לעילוי נשמתו. בהודעה שפורסמה לאחר פטירתו בפורום החרדי "בחדרי חרדים" כתבו מוקירי זכרו וידידיו: "נפטר הבוקר בשעה 8:00 בבית החולים שערי צדק בירושלים, והובא למנוחות בהר המנוחות, בן 58 היה במותו.
המנוח היה מדמויות ההוד של בית המדרש אוהל רחל דחסידי סאטמר ברחוב יואל בירושלים, ומאז היותו נער בן שמונה נתגדל בבית המדרש ולימים נהפך למגיד מישרים, כאשר פיאר את בית הכנסת בכל שעות היום ועד השעות הקטנות של הלילה. היה מבאי בית הכנסת שמש צדקה ברחוב חגי בתקופת חייו של הגה"ק ר' יעקב מוצפי זצ"ל, ראב"ד העדה החרדית הספרדית, היה מלומד בייסורי איוב כל ימי חייו, אשר לא פסקו אף לרגע. זכה לכבודו האחרון כאשר אלפי איש, בראשות גדולי התורה וזקני העיר מכל העדות והחוגים, ליוו את מיטתו והביעו קינה ונהי על מותו. היות שלא השאיר אחריו פרי בטן, הציבור מתבקש ללמוד משניות ולהדליק נר לעילוי נשמתו, ר' משה בן רבי ז"ל. יהא זכרו ברוך".
אחת הדמויות המשעשעות בנוף של זכרון משה, שנעלמו ממנו לאחרונה אך תועדו במצלמתו של רוזובסקי, הוא חנוך גודלבסקי. גודלבסקי, שעלה לארץ בשנות השמונים והיה בעל מבטא רוסי כבד, דאג לנקות ולטפח את בית הכנסת. בתמורה התירו לו הגבאים לישון באחד מחדרי בית הכנסת.
הלבוש שלו היה צבעוני מאוד, הוא ענד על אצבעותיו שתי טבעות ענקיות - דבר מאוד לא מקובל במגזר - ועל ראשו חבש כיפת בד שחורה וגדולה. הוא העיד על עצמו שהוא תימני-רוסי. "אני במקור תימני, התימנים עלו לארץ בצורה עקומה, אז הם הגיעו דרך רוסיה", סיפר לרוזובסקי.
גודלבסקי, דובר יידיש ורוסית קולחת, מספר לסובבים שהוא מחובר לדיאליזה כבר 15 שנה, אבל לדבריו אינו סובל. "איבדתי ביום אחד ליטר של דם, והרגשתי הרבה יותר טוב, קילו אחד פחות". בהמשך מעיד גודלבסקי על עצמו שהוא "בנדיט" ו"מטומטם" בגלל שהתחתן ברוסיה הסובייטית עם גויה. "אני הייתי בן 38, יהודי מטומטם, פושע, והיא הייתה גויה בת 19", הוא מעיד בסרטון.
"צריך לשרוף את הוורידים שלי ולזרוק אותם לאש". אחר כך הוא מספר על עברו הפלילי כאסיר ציון. "אני אספן", התחיל גודלבסקי, "יש לי 24 תיקים במשטרת ישראל, תמונות אמנות ועוד תיקים, אני 'אסיר בציון', מה שנקרא".
כשגודלבסקי נשאל האם ישב בכלא עם אסיר ציון אמיתי - נתן שרנסקי למשל - הוא עונה: "הדגנרט הזה? דביל, אני לא אלך להשתין איתו. השמוק הזה, זה סוכן ק-ג-ב". על שר החוץ אביגדור ליברמן דעתו דווקא שונה. "איווט הוא חבר שלי", הוא מצהיר, "הוא לא סוכן ק-ג-ב, אבל הוא גם לא כל כך חכם".
חוץ מזה, לגודלבסקי יש משנה סדורה באשר לטיפול בבעיות אקטואליות: "קודם צריך לזרוק לים את הערבים, אחר כך את הציונים ואז את האשכנזים, בלי זה אין מה לעשות. צריך טרקטורים לנקות את המדינה מהזיפת. נשארתי במדינה כדי לנקות קצת, התחלתי מהבית מדרש הזה, ומתקדמים לאט~לאט. אני מזכיר: קודם לזרוק לים את הערבים, אחר כך את הציונים ואז את האשכנזים".
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של מעריב בואו להמשיך לדבר על זה בפורום ירושלים-
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם