ראשי » מקומי » שפלה » חולון ובת-ים

לרדת בקטן: ביקור בסדנת הרזיה לילדים בעלי עודף משקל

בזמן שבטלוויזיה ילדים מבשלים בלי לספור קלוריות, סדנה מיוחדת בחולון מסייעת לבני 8-14 להפחית ממשקלם. בר, אביעד, רועי ועמית מספרים בגאווה כיצד הצליחו לסרב לאוכל אהוב כדי לשפר את איכות החיים

בעולם המבוגרים דיאטות זה נושא מוכר, כאוב וידוע. לפני אירוע חגיגי או דייט חשוב, אחרי ליל הסדר או שווארמה בלאפה בקניון. אך מה עושים כשזה נוגע לילדים? איך משכנעים ילד לוותר על גלידה עם סוכריות שהוא הכי אוהב בעולם או על השניצל של סבתא עליו הוא חולם שבוע שלם?

במרכז הרפואי "וולפסון" בחולון מתמודדים בדיוק עם השאלה הזו במסגרת סדנה מיוחדת לילדים עם עודף משקל בגילאי 8-14. בשבוע שעבר נפגשנו עם ארבעה ילדים המשתתפים בסדנה המספרים בגאוות יחידה כיצד  הצליחו לסרב לאוכל האהוב עליהם ביותר.

שלא תטעו, למרות הוויתורים הרבים הנדרשים מהם, כולם מחייכים גאים וחדורי מוטיבציה להמשיך. נבונים להפליא וממוקדים במטרה הם מסבירים מדוע המאמצים משתלמים. מבחינתם, לשים קץ למילות הגנאי מהסביבה, לגבור על חברים בתחרות ריצה ולהשתתף במשחק כדורגל זו איכות חיים בסיסית, ולשם כך הם מוכנים להקריב לא מעט.

בר קורדונסקי בן 14 מבת-ים השיל ממשקלו עד כה כשלושה ק"ג וחצי. בר מסביר כי הגיע לסדנה כי רצה להיות בריא יותר ולהיראות טוב יותר. לדבריו, בעיה רפואית מנעה ממנו פעילות ספורטיבית והשביתה אותו, ומאז העלה במשקלו. "בכיתה ג' גיליתי את הג'אנק פוד", מסביר

בר.

לדבריו "הבעיה התחילה כששברתי את הרגל והייתי מרותק לבית. לא יכולתי לשחק כדורגל במשך חודשיים. זה היה בלתי אפשרי לרוץ או לשמור על כושר. התחלתי לאכול יותר ג'אנק פוד כולל ממתקים מלאים בסוכר, אוכל מטוגן וכמובן המבורגר שאני אוהב מאוד".

איך הגיבה הסביבה להשמנה?
"בבית הספר זה היה ממש קשה. כל הזמן יורדים עליך, קראו לי שמן וממוטה. אני בצופי ים והיה לי קשה לעלות על סירה. התקשיתי לרוץ כמו כל הילדים, היו קוראים לי צב".

מה הביא אותך להירשם לסדנה?
"חבר שלי השתתף בסדנה וממש רזה. שוחחתי איתו והרגשתי שאני מעוניין להצליח כמוהו ונרשמתי".

אלו שינויים סיגלת בהרגליך בעקבות הסדנה?
"אני לא אוכל ממתקים ואין מצב לשתייה מתוקה. פעם בשבוע אנחנו מכניסים קולה זירו הביתה, ובכל שאר הפעמים זה רק מים".

אתה מצליח לסרב לאוכל האהוב עליך?
"סירבתי לבמבה היום בבוקר ואני שמח שאני מצליח לסרב. אני אמשיך לא לאכול ממתקים ומטוגנים, וכמובן שאני לא אוכל מיונז וקטשופ".

בר מספר כי לקח על עצמו את מלאכת הבישול בבית והוא מבשל לעצמו ולבני המשפחה, וכך הוא מודע לכל מה שהוא מכניס לפיו. "אני השף בבית", הוא אומר, "במקום קטשופ אני מכין בעצמי את הרוטב שלי עם עגבניות ובצל. אני מבשל דגים ובשר וכולם אוכלים. אני לא מוכן לאכול מטוגן. כיום אני אוכל ירקות ופירות ופעם לא אכלתי. אני אוהב  אפרסק וחסה. בכלל חסה הולכת טוב עם הרבה דברים".

עכשיו כשרזית אתה מרגיש טוב יותר?
"אני מרגיש אחרת כשאני קונה בגדים, למרות שאני מרגיש איפשהו באמצע. לא שמן לגמרי ולא רזה לגמרי. מאז שרזיתי החברים מעודדים אותי, אפילו מזמינים אתי להליכה".

במסיבות אתה מצליח להימנע מאוכל משמין?
"הייתי בבת מצווה ואכלתי קצת מכל דבר. קצת אורז, קצת תפוחי אדמה, היו קינוחים טובים  ורציתי לאכול אבל לא נגעתי בזה. אחרי בית הספר, למשל, אני בצהרון, ושם מגישים הרבה אוכל, אבל אני אוכל פחות. לא מסיים את הכול. אני מרגיש הרבה יותר טוב עם עצמי".

מה יעד?
"אני רוצה לרזות עוד עשרה ק"ג בערך", הוא משיב נחרצות, "עד עכשיו ירדתי יותר משלושה ק"ג וגם גבהתי. צריך להוריד משקל בהדרגה ולא בבת אחת".

מילה לסיכום?
"אני שומר על כושר, חותר ומפליג בצופי ים, בקיאקים, לפעמים עושה הליכה עם אבא כי אנחנו גרים קרוב לטיילת. פגשתי מדריכה שלי במועדונית שלא ראתה אותי חצי שנה והיא הייתה בהלם. היא אמרה 'כל הכבוד, איך רזית, אני גאה בך'. זה מדרבן אותי לרזות יותר, זה פשוט מעודד התגובות האלו".

אביעד כפיר בן עשר מחולון השיל ממשקלו חמישה ק"ג וחצי עד כה. מאז ומתמיד הוא זוכר את עצמו כילד מלא, אבל רק כשהגיע לבית הספר חש שזה מפריע לו. "ילדים ניצלו את זה כדי לפגוע בי", הוא מספר, "אמרו לי 'יא שמן' וכל מיני מילים פוגעות. זה העציב אותי", הוא מודה בגילוי לב, "כל לילה הבטחתי לעצמי שממחר אתחיל דיאטה, ולמחרת שוב אכלתי כרגיל".

מה אכלת?
"את הבוקר התחלתי בשוקו וקרואסון. בצהריים אכלתי מנה די גדולה ואחר כך עוד מנה של אוכל, וכמובן יש חטיפים. הייתי מתגנב ולוקח חטיפים כשההורים שלי לא היו בבית, פשוט לוקח בלי ידיעתם".

בלי ידיעתם?
"כן. למשל שניצלים, לא עמדתי בפיתוי והייתי מתגנב ולוקח. אמא שלי הייתה פותחת את הקופסא ומגלה שחסרים שניצלים, וישר היו מאשימים אותי. אני כמובן אמרתי שאחי אכל את השניצלים, אבל זו בעיה", אומר אביעד ומגניב מבט וחיוך שובב לאמו, "אחי הוא רזה אז לא האמינו לי".

מה הביא אותך להירשם לסדנה?
"הכול התחיל כשאמא קנתה לי גופיה יפה עם ציור של דונלד דק בצבע כחול, שהייתה צמודה מדי ונאלצנו להחזיר לחנות. הבנתי שאני חייב לרזות, מה גם שבמקרה באותו שבוע שמעתי שיעור של דיאטנית על פופקורן ועל קלוריות. כל זה הביא אותי להחלטה הסופית שאני חייב לרזות".

יש לך חולשה לאוכל מסוים?
"אני אוהב דוריטוס ותפוצ'יפס. לו אמא שלי הייתה מרשה, יכולתי לאכול אפילו עשרה חטיפים.  כשהייתי רעב חיפשתי רק חטיפים".

היום אתה מוותר על חטיפים?
"אני אוכל חטיף אחד ביום, ומשתדל שזה יהיה חטיף קטן. הכי נחמד זה פופקורן במיקרוגל, שאני מכין לבד. אני לוקח גרעיני תירס, מוסיף שמן ומלח ומכין לעצמי במיקרוגל".

לאיזה אוכל אתה מתגעגע?
"אני הכי מתגעגע לשניצלים. עכשיו אנחנו אוכלים בבית חזה עוף במקום שניצל".

סירבת לאחרונה לאוכל אהוב?
"הייתי בקניון עם חברים מהכיתה, וילד אחד בא מולי עם גלידה וניל ושוקולד וסוכריות וקצפת", הוא מפרט בהנאה, "ממש כל הטעמים החלומיים, ואז הוא הציע לי לטעום".

זה ממש קשה, מה עשית?
"זה היה קשה לסרב, אבל סירבתי והלכתי לקנות סורבה קוקוס, ובאמת זה היה לי טעים. תכתבי שאני ממליץ על סורבה בצבע כחול. הוא הכי טעים", הוא מכריז בגאווה.

יש לך הרגלים חדשים נוספים?
"אני מקפיד על תזונה נכונה, לא נוגע בממתקים. אני תמיד שואל את אמא ומתייעץ איתה".
האם סתווית מסכמת: "אביעד מעורב לאורך כל התהליך. הוא בוחר מה לאכול ומה למרוח. בסדנה הילדים קיבלו המון מודעות, הם קוראים את הקלוריות על החטיף", היא מחייכת.

"הוא מעין שגריר, בודק את הרכיבים, כמה נתרן וכמה קלוריות. המודעות חשובה וזה משהו שלוקחים לכל החיים. בתחילת התהליך גם אני ירדתי איתו במשקל. אם זה טוב לו זה טוב גם לי ולכל הבית".

רועי דבס בן עשר וחצי מחולון גם כן השיל חמישה ק"ג וחצי עד כה. "כל פעם כשהיינו משחקים כדורגל היו מעמידים אותי בשער", הוא מספר, "ואני רציתי להיות קשר או בלם ולרוץ, זה היה מעצבן. לפעמים סירבתי ושיחקתי כרגיל. ילדים היו קוראים לי 'שמן' ואומרים שאני רץ לאט".

מה היה לקוי בתזונה שלך?
"כל יום שישי אצל סבתא הייתי אוכל לפחות שלושה שניצלים ושתי מנות של מקרונים.  אני אוהב את האוכל של סבתא והייתי מגזים. אצל הסבתא השנייה ביום שבת היינו אוכלים בורקסים וג'חנון".

כיום זה אחרת?
"אני עדיין אוהב מקרונים ושניצל ואוכל את זה, אבל עכשיו אני אוכל קצת. פעם הייתי אוכל הרבה חטיפים - גם במקום אוכל. עכשיו במקום זה אני אוכל תפוח או פרי אחר".

מסתבר שכל בני הבית עברו שינוי משמעותי עם רועי. האם מיכל מספרת: "כולנו הורדנו במשקל, אני רזיתי ב-23 ק"ג ובעלי רזה ב-22 ק"ג. בבית אין מיצים ואין פטל, כמעט שאין חטיפים ואם כבר זה בכמות של 30 גרם. אנחנו משחקים כדורסל, רוכבים על אופניים ונרשמנו לבריכה".

רועי, מה השתנה אצלך?
"לבשתי בגדים במידת Small  ועכשיו אני לובש מידה 18, ירדתי למידה של ילדים. אני מצליח ללבוש בגדים שהיו קטנים עלי וזה משמח אותי. פעם נעלבתי מילדים ועכשיו אין להם על מה לצחוק. הם כבר לא מציקים, הם הפכו להיות חברים טובים שלי והבינו שההתנהגות שלהם העליבה ופגעה".

מיכל: "המחנכת נתנה את רועי לדוגמא מול ילדי הכיתה בקשר לתזונה שלו, בכך שהוא מביא אוכל מזין – פרי, כריך מלחם שחור וירקות. זה השפיע באופן חיובי".

מה עם הכדורגל?
"החלום שלי הוא להיות שחקן כדורגל, ואין כבר שער יותר. אני מהיר יותר מפעם ואני רץ על המגרש", הוא אומר ומחייך בגאווה.

עמית לוי, בת 14 מחולון, השילה ממשקלה שלושה ק"ג. לסדנה הגיעה עם מודעות גבוהה ורצון לשינוי בתזונה. "לאבא שלי יש סוכרת ולא רציתי שגם לי תהיה", היא אומרת, "הפכתי להיות מודעת לקלוריות. אני יודעת שהשומן משפיע על הכול וגם על הסוכרת. מבחינתי לרדת במשקל זה להיות יפים ובריאים. במקביל חשוב תמיד לעשות ספורט".

מה שינית בתזונה שלך?
"פעם אכלתי חטיפים מבלי להשקיע מחשבה. גם בחטיף אחד יש הרבה קלוריות אז אני משתדלת לקחת את זה שיש בו הכי פחות. אני מקפידה על קלוריות, הוספתי ירקות לתפריט, עושה ספורט, כמעט כל יום עושה הליכה. אם אני מרגישה רעב אני פשוט מעדיפה ירקות וכמה שיותר".

לדעתך תצליחי להתמיד?
"בסדנה קיבלתי 'ג'וק במוח' - להיות תמיד בריאה ולרדת במשקל. הגובה שלי לא משקף את המשקל אז אני צריכה לרדת בערך 5קילו ואני מקפידה על ספורט יומי".

מה עוד לקחת מהסדנה?
"הילדים כאן מדהימים. כשמגיעים למקום חדש יש חוסר ביטחון, אבל כולם התקבלו פה נהדר ואני זקוקה ל'שוטר' ולקביעות, ובסדנה יש מסגרת. אני יודעת שאני לא לבד, יש עוד כמוני".

אתי מימון ויצמן, פסיכולוגית קלינית וחינוכית בכירה במרפאת סוכרת מבוגרים ובמרפאה להשמנה ילדים ונוער, מסבירה כי החשיבה המנחה את הסדנה הינה כי  העבודה צריכה להתייחס למישור הגופני והרגשי כאחד.

הקבוצות נפגשות פעמיים בשבוע ואחת לשבועיים מתקיים מפגש עם ההורים כאשר הרציונל הינו עבודה של צוות רב תחומי (רופא, דיאטנית, מאמנת כושר ופסיכולוגית). 

אתי, הילדים מספרים על השינוי שהתחולל בחייהם בזכות ההרזיה?
"במפגש האחרון לפני שיחת הסיכום אני מבקשת מילדי הקבוצה לרשום על פתק אחד מה הוא תרם לקבוצה ובפתק שני מה לדעתו קיבל מהקבוצה. או לחלופין במעגל שבו הילדים עומדים אני מבקשת לספר מה השינויים שעברו מאז תחילת הסדנה".

לדבריה, התשובות מעידות על שיפור בכל התחומים: "הילדים מספרים על שינויים בהופעתם החיצונית. שינויים חברתיים, מעגל החברים מתרחב, פחות הצקות מצד ילדים. אהבה עצמית, פתיחות ושיתוף ברגשות את הסביבה. שינויים בהרגשת בטחון העצמי, מידת אחריות גוברת, חשיבה חיובית, תחושת יכולת בהנעת שינויים בחייהם וניהול עצמי של אורח חיים בריא.

"ילדים מציינים חיוך רחב יותר, שיפור מבחינה חברתית, מבלים יותר בחברת ילדים. קשר עם בני משפחה. בעבר היו יותר פאסיביים. בגדים אופנתיים, בגדי ים ללא חולצות מעל. מחמאות מהסביבה ושינויים בבית. ההורים משקיעים יותר במזונות בריאים. עשייה ספורטיבית. חלק מהילדים מדווח על הישגים לימודיים טובים יותר, שיפור בשיעורי הספורט. שינויים בהרגלי הצפייה בטלוויזיה  או סמוך למחשב וביקורת לפני קנייה מוצרי אוכל בסופר".

נעמי מור, דיאטנית במרפאת הסוכרת, ואחראית סדנאות ילדים בוולפסון, מסבירה כי הילדים לומדים על פירמידת המזון, עקרונות התזונה הנכונה, קריאת תוויות מזון וחשיבות אכילת הירקות והפירות. "אנו מכינים יחד סלט ירקות ופירות", מציינת מור, "לומדים איך להתמודד מול פיתויים בימי הולדת, ביציאות עם חברים וארוחות החג, חשיבות אכילת ארוחת הבוקר וחשיבות שתיית המים ביום והכמויות ביום. אני מודדת  בתחילת הסדנה ובסיומה משקל, היקף ירכיים והיקף מותניים, אחוזי שומן בגוף. נשקלים כל שבוע".

מה נדרש מהילדים?
"הילדים נדרשים לוותר על כל הדברים 'הטובים' שהתרגלו אליהם כל חייהם.  הדבר לא קל, אבל  השינוי נעשה בהדרגה. אני הולכת עם ההורים והילדים לסופרמרקט, ללמד איזה אוכל בריא לצרוך".
 

נא להמתין לטעינת התגובות

מעדכן תגובות...