בירת הנגב: קבלו את הבירה הבאר-שבעית הראשונה בהיסטוריה
אחרי 2,000 שנות צימאון, קמה לה מבשלת בירה ראשונה בבאר שבע. שלושה צעירים מייצרים בירות על טהרת המים של שכונה ג' ומאוד אוהבים את העיר: "באר שבע זו עיר גדולה, אבל חמה ומשפחתית"
אני מודה: יש לי טראומה קשה ממקומות הבילוי בבאר שבע, במיוחד אלה שקמו בעשור האחרון. אלה ששמים מארחת זבת חוטם שבוררת קהל, פעולה מכובסת לאפליה גזעית ומגדרית.
אחרי ארבעה ניסיונות להיכנס לאחת המסעדות האסיאתיות בעיר, עוד שניים להיכנס להמבורגריה ולמסעדת איטריות, היססתי אם לענות למייל של דני שפירא, שהוא איש השיווק של הקוקה, פאב-מסעדת-מבשלת בירה ברחוב ארלוזורוב, מול המתחם של הרדיו האזורי. אני זוכר את המקום כמרכז שכפולים של דפים לסטודנטים ועוד לפני, כמחסן של תיכון מקיף א'. לא ידעתי שיש שם מבשלת בירה, ממש כמו אלה הבלגיות.
בצהריים חם, הגרון יבש ומה שיהיה יהיה. מקסימום, יש קיוסק באזור או ברזייה. דני שפירא ואלכס מרקין, שניהם בני 28, גדלו בקוקה מאז השתחררו מהצבא. הם הגיעו לפאב, שבבעלות צביקה ואולגה רייסמן, ונכנסו ישר לעניינים.
מאז נפתח המקום, בשנת 2005, הוא עבר כמה גלגולים: התפריטים הודקו, האלכוהול השתבח, הקפה נעשה אנין. ואז בא רעיון: לעשות בירה. בירה, זה משהו שעושים רק במקום בו יש אוויר צלול ומי מעיינות זכים או לחילופין, נביעת
"אהה, אתה טועה", אומר אלכס. "אנחנו עושים בירה עם המים של שכונה ג'. כנראה שיש בהם משהו, כי טעמם מדויק. בלי פילטרים ובלי משני טעם. מים מהברז". מים מהברז, שמרים, כישות, חיטה והרבה כישרון.
ארבעה סוגי בירה מיוצרים במקום וכל אחד בעל אופי שונה, מודגש וייחודי. דני שפירא אומר שזה היה תהליך ארוך, של למידה וניסיונות. בחדר מוקף חלונות זכוכית עומדים ארבעה דודי מתכת בוהקים. סבך צינורות, כמו במבשלות בירה באירופה. עומר בשה הוא האיש שמבשל את הבירות.
"בירה היא תוצר של טיפול מסוים בחומרי הגלם, שקובע את הצבע ואת הטעם. למעשה, רק אחרי חודש וחצי של תהליך מבוקר, אתה מקבל את התוצאה הסופית. בניגוד ליין, בבירה אתה לא יכול לצפות את התוצאה הסופית על פי הטעם הראשוני. אז למדנו והתאמנו הרבה, עד שקיבלנו את התוצאה הסופית, זו שהיינו מרוצים ממנה".
"בירה זה דבר בריא", אומר אלכס, ששותה בנונשלנטיות שליש ליטר. "חומרי הגלם שלה והתהליכים יוצרים משקה בריא. אין פה חומרים משמרים ולא חומרי טעם או צבע. אין פה גזים, מלבד אלה הנוצרים בתהליך ההתססה הטבעית. זה הסוד".
ואז מגיעה לשולחן ערכת טעימה ובה ארבע הבירות של המקום. ארבע כוסות קטנים, על כן עץ וליד כל אחת, הסבר קצר. שלוש בירות "בלונדיניות" ואחת "שחורה". הטעמים שונים בתכלית מבירה מסחרית. דרגות שונות של מרירות. ניחוחות של קפה, שוקולד, תחושה מאוד נעימה בפה.
"בירה שאינה מסחרית, יש לה חיי מדף קצרים יותר. היא מגיעה לשיאה אחרי חודש וחצי בחבית ואז צריך לשווק אותה", מסבירים אלכס ודני. "תטעם, תנסה לעמוד על הניחוחות ועל הטעמים של הבירות", הם אומרים.
הבירה הכהה, הפורטר, עם טעם קלוי, עם נגיעות של שוקולד וקפה. לא בירה כבדה כמו הגינס, כי אם בירה מרירה מאוד מענגת. הייתה בירת חיטה. מעוננת, לא צלולה-מוזהבת. תהליך הייצור הטבעי משאיר בה את ה"עננות", זכר לשמרים ששהו בה. יש לה אישיות מורגשת והיא אהובה על רבים. ויש את הפייל, הבירה החיוורת יותר, הצלולה בצבעה, בעלת טעם מריר-נעים, שניכר בה הכישות.
"הכישות הוא צמח הנותן את המרירות לבירה וגם, מחטא את הנוזל ובכך משמר אותו. התכונות המחטאות שלו, הופכות אותו לבריא מאוד", מסביר אלכס. אגב, צמח הכישות, רחמנא ליצלן, הוא קרוב משפחה של הקנביס, שגם לו מייחסים תכונות מרפא, אם כי לא מומלץ לנסות את זה בבית, אם אתם לא רוצים להסתבך עם החוק.
למבשלת הבירה יש שם: רייסמנ'ס, על שם בעלי המקום, בני הזוג רייסמן, ועדת מעריצים. המבשלת מייצרת גם בירה "בלגית". בירה באר-שבעית, על פי מתכון בלגי מסורתי. בירה מלאה, עמוסת טעם, גם היא בגיזוז טבעי.
"מי שרוצה להכיר את הבירות, מומלץ לו לקחת את ערכת הטעימה", אומר דני. אגב, הבירות הן בעלות אחוז אלכוהול מעט גבוה יותר מבירות מסחריות, פרי ההליך הטבעי. "ערכת הטעימה מאפשרת לכל אחד להכיר ולבחור את הבירה שהוא יאהב, אבל אנחנו רוצים שכולם יכירו את כל ארבעת הסוגים".
אמנם הגאווה של הפאב היא הבירה המקורית שלו, אבל יש במקום גם 11 ברזי מזיגה של בירות אחרות, ישראליות ומחו"ל. "אנחנו פותחים פה בתשע בבוקר", מספר אלכס, "וסוגרים כשאחרון המבלים יוצא בלילה".
וזה לא שוחק, קצב החיים הזה?
"לא", אומר דני. "בכלל לא. כי יש צוות מיומן ומשמרות. חוץ מזה, אנחנו אוהבים אהבת אמת את מה שאנחנו עושים ומאוד גאים במה שקורה כאן".
מי הקהל שלכם?
"שאלה קשה. יש לנו סטודנטים, יש לנו אנשי סגל של האוניברסיטה, יש עובדי סורוקה - רופאים שבאים לכאן בתום משמרת, יש צעירים וגם קהל בוגר יותר. הממממ... לא התכוונתי מבוגר... בוגר".
אבל לא אמרתי כלום.
"אבל איזה מבט זרקת... יש פה קהל מגוון. מכל הגילאים, מכל שכונות באר שבע. זה מה שכיף. התערובת של האנשים, שעושה את המקום. לא קהל אחד, אלא קהל מכל העיר".
ומה עם האוכל?
"עבדנו על התפריט. חלק בא מאיתנו וחלק כי הקהל רוצה. אז יש מאכלי קדירה כמו קרבונד (בשר בקר בבירה) ויש פיצה", אומר דני. "פיצה ביתית. אנחנו גם כל הזמן מכניסים מנות חדשות, כי אנחנו רוצים שאנשים יכירו דברים נוספים, לא רק אוכל פאבים".
על מקומות בילוי אחרים בעיר או על "תרבות" הסלקציה, לא תשמע מהם מילה. על באר שבע, כן. "אנחנו מאמינים בעיר. אנחנו אוהבים את הבאר-שבעים, יש פה אווירה אחרת. קורים בעיר דברים. זאת עיר גדולה, אבל חמה ומשפחתית. בגלל פרק הזמן שאנחנו בפאב הזה, גדלנו כאן, זאת עבודה שאנחנו אוהבים והכי הרבה, זה להתפתח בה.
"הליך למידת אמנות הבירה היה מרתק והסיפוק של הכנת בירה באר-שבעית שורשית, זו גאווה אדירה לכולנו. הכי כיף זה לראות את המקום כשיש משחק כדורגל ואנחנו מקרינים על מסך גדול. ממש ערב כמו הפאבים הבריטיים, עם כל הרעש והכיף. ויש גם את הערבים הרגילים, עם כל האנשים שגודשים את המקום".
אחרי ארבע כוסיות בירה, העולם מתחיל להיות יפה, יותר מדי יפה. זה המקום לקפה. את הקפה במקום עושה חגי עין דור בקלייה עצמית, ממגוון פולים של קפה "גקו" הבאר-שבעי. קפה נהדר, עם גוף מלא וקרמה נהדרת, עמוס ניחוחות קלייה. כל כך טוב, שלא צריך לקלקל אותו עם סוכר. תענוג בפה. ורק שנצליח לקום מהכיסא. דני ואלכס צוחקים: "כולה ארבע כוסות קטנטנים של בירה, אפילו לא רבע ליטר", הם אומרים.
יש להם עוד יום ארוך, אבל משהו שדוחף אותם להמשיך הלאה. אחרי 2000 שנה, הם מייצרים בבאר שבע את הבירה המקומית הראשונה ועוד מהמים של בירת הנגב. זה אומר, שקודם כל, יש לנו אנשים כישרוניים וגם, שיש לנו מים ברוכים. בכוונה לא דיברנו על מחירים, אבל אם מבלים פה סטודנטים, אז הם לא בשמיים.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם