אחרי 60 שנה: חברי היאחזות הנח"ל דרדרה מתאחדים
כשהם בטווח הירי של הסורים, ניסו בהיאחזות הנח"ל דרדרה להתקיים מחקלאות ולממש את הריבונות באזור, אך ללא הצלחה. לאחרונה, אחרי כ-60 שנה, התאחדו החברים כדי לספר את הסיפור הלא מוכר
הימים ימי שביתת הנשק שלאחר מלחמת העצמאות בין ישראל הצעירה לסוריה. במסגרת ההסכמים נקבע שרצועת שטח צרה, שבה שכן קיבוץ אייל מזרחית לאגם החולה עוד ב-1948, תוחזר לריבונות ישראלית כאזור מפורז. לקראת 1952 הוחלט להקים במקום את ההיאחזות הרביעית במספר של הנח"ל, היאחזות ד'. הסיבה : ניסיון למימוש הריבונות הישראלית תוך עקיפת האיסור על נשיאת נשק באזור, כאשר השאיפה הייתה להקים בעתיד יישוב קבע.
הרצועה השתרעה על פני שטח רחב עד שיפולי הרמה הסורית. מיקוש ישראלי וסורי באזור מנע מהמתיישבים להתגורר לאורך הרצועה כולה, והם הסתפקו במקום צר. "העמדות של הסורים היו בטווח ראייה מאיתנו כל אותה העת, והם ירו יותר מפעם אחת", נזכר פרופ' ישעיהו תדמור, חבר סגל בהיאחזות.
"באותה תקופה החלו הדיבורים על ייבוש אפשרי של אגם החולה, כשהמחשבה הייתה להקים שם יישוב שיעסוק בחקלאות שכולם חשבו שתתפתח. ב-1953 החלו ניסיונות הייבוש של האגם
תדמור ממשיך ומתאר כי באותו רגע התברר להפתעת כולם, "שהאדמה שעליה ישבנו גרועה מאוד לחקלאות. החיילים ניסו לגדל בה גידולים מעטים שהתנשאו לגובה של כמה ס"מ בלבד. ב-1954, לאחר שהבינו שאין סיכוי לפתח חקלאות באזור, פורקה ההיאחזות ובמקומה נכנסו חיילי גולני. כמובן שלאחר מכן האזור שוקם וזובל והחל לפרוח מבחינה חקלאית. אבל זה היה אחרי התקופה שלנו".
המיקום של ההיאחזות דרדרה על עשרות חבריה, בצדו המזרחי של אגם החולה, גרם לחיילים להגיע אליה בדרך לא שגרתית: על סירות קטנות. "המעברה לדרדרה היה ממעגן קטן של סירות דיג ליד חולתה ויסוד המעלה, שנמצאו בצדו המערבי של האגם", ממשיך פרופ' תדמור.
"יחידה של חיל הים עם זודיאקים קטנים העבירה את החיילים לדרדרה. גם האספקה הגיעה באמצעות אותן סירות. לאחר תקופה מסוימת נבנתה סוללת עפר מחולתה באורך של מספר ק"מ שבמרכזה גשר שכונה אז'גשר החמישה', על שם חמישה חיילי הנדסה שנהרגו במהלך פינוי מוקשים באזור".
לפני כמה חודשים החליטו כמה חברים מההיאחזות הוותיקה לנסות לאתר את הדיירים שחלקו איתם את השנים הללו כדי לארגן כנס של כולם. לטובת המשימה הקשה נעזרה הקבוצה בארכיון צה"ל ומערכת הביטחון במשרד הביטחון. האגף הביטחוני-חברתי במשרד בראשות חיים בן עמי, שבעבר כונה אגף הנוער והנח"ל, התגייס לסייע לארגון ובכך להביע את הערכת מערכת הביטחון למסלול הנח"ל.
במהלך המפגש שיצא בסופו של דבר לפועל, נשאה דברי ברכה ראש יחידת הנח"ל והמכינות הקדם-צבאיות באגף הביט חוני-חברתי במשרד הביטחון, חביבה סלומון, ששיבחה את אנשי הגרעין וההתיישבות שהיו, ועודם, חלק ממורשת הנח"ל באזור.
"הגענו למקום שננטש במלחמת השחרור והיה מסומן בסרטים לבנים מחשש למוקשים", מתאר גזי עקה, חייל לשעבר בהיאחזות והיום בשנות ה-80 לחייו, שעלה מעיראק זמן קצר לפני הקמתה.
"הסביבה הייתה פסטורלית והיפה ביותר שראיתי בישראל. התאהבנו במקום ומיד נקשרנו אליו. הייתי פעיל בהיאחזות ומרכז ועדות התרבות והספורט. יום אחד החליטו לפנות אותנו בשל העלויות של הצבא. משה דיין לא אהב במיוחד את הנח"ל והחליט לפרק את הנקודה. הרבה שנים אני מתגעגע וחושב מתי יקיימו כינוס כזה עד ששמעתי את פרופ' תדמור מדבר בתוכנית רדיו וקפצתי על העניין".
עקה מספר שבעקבות פנייתו לתוכנית קיבל אחר כך טלפון מתושב קיבוץ מחניים שהתעניין בזיכרונותיו מפיסת ההיסטוריה שגם הוא היה חלק ממנה. "משם התחלנו לחפש אחר חברים ולקשר אותם למפגש, שהיה מרגש מאוד. הגעתי עם אשתי ושני ילדיי שצחקו עליי כל הזמן בעקבות השנים בדרדרה. אבל כשבאנו למפגש וראינו את החברים, הם התרגשו יותר ממני. זה היה כמו משפחה שמתאחדת אחרי 60 שנה".
לדברי עקה, "עד היום לא מדברים הרבה על דרדרה ותמיד מדלגים על היאחזות ד' והכל בגלל משה דיין. יום אחד הוא הגיע אלינו מחופש כדי שהסורים לא יזהו אותו. פתאום, אחרי כמה שבועות, הודיע לנו המג"ד שמפנים אותנו. אחר כך ארגנתי לעצמי מקום בגרעין ויצאתי לקיבוץ גזר, אבל זה לא היה אותו הדבר".
לאירוע עצמו, שנערך באזור דרדרה המקורית, הגיעו 24 אנשי ההיאחזות שהחליפו ביניהם חוויות רבות מהעבר: כמה הם היו שונים מכל ההיאחזויות האחרות, ובניגוד לשאר לא הגיעו מתנועות נוער או מחברות מגובשות. כל החיילים היו בודדים או עולים חדשים, רובם ללא משפחות ועם קשיי שפה.
"הגענו למקום שכוח אל, תחת עמדות סוריות שירו לעברנו פעמים רבות. היינו חדורים תחושת שליחות ואידיאולוגיה, העברנו ערכים וידיעת הארץ, שרנו ורקדנו ועשינו הכל", סיפרו חברי הסגל שהגיעו למפגש.
לאחר שבמשך שנים לא נפגשו, חתמו הדרדראים על מגילת דרדרה, שבה סיפרו את סיפורם הנשכח: "באנו לכאן היום לבטא גאווה על תרומתנו אז לביטחון ישראל בהגנה על גבולה המזרחי בצפון; להיפגש ולהתרפק יחד על זיכרונות מתקופה תמימה, רומנטית ומעצבת בחיינו בשירות הסדיר בצה"ל; להמחיש את מורשת דרדרה ואת חלקנו בה בפני ילדינו ונכדינו; ולהביע הוקרה לחברות ולחברי היישובים של עמק החולה ואצבע הגליל כולו על גבורתם בעמידה מול איומים ופגיעות של האויב, על דבקותם בעמל וביצירה ועל הבאת האזור ליפה ולמשגשג מבין אזורי ישראל.
אף שדרדרה, שלא כמו אחיותיה ההיאחזויות האחרות, הורכבה מחיילים בודדים ולא מגרעין נח"ל, היינו קבוצה שהתאפיינה בלכידות רבה; אף שהחיילים היו רובם ככולם עולים חדשים, שעדיין התייסרו בחבלי קליטה, קיימנו הלכה למעשה קיבוץ של גלויות ומיזוגן לכלל חברה מגובשת אחת; אף שפעלנו במסגרת צבאיתמדרגית, חשנו שייכות לקבוצה שוויונית; אף שפעלנו במסגרת שירות חובה, נוצרה בינינו קרבה רבה, מעין משפחתית, והתפתחו חברויות וידידויות חמות, גם אהבות; אף שבאנו מתרבויות שונות, היינו חברה רעיונית מאוחדת באמונה בערכי ציונות, ביטחון, התיישבות ואחווה חברתית. אנחנו מצדיעים לך, דרדרה".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם