מיטה, רימון יד וגם זהב: השלל מצנרת הביוב של באר שבע
בתאגיד המים של באר שבע אובדי עצות: מדי חודש הם מחלצים מהצנרת לא רק טונות של מגבוני נייר וטמפונים אלא גם, מיטות, פגרי חיות ואפילו רימון יד. "צריך לחנך את התושבים בענייני מים וביוב", מכריזים ראשי התאגיד. סיפור מסריח
הנה רשימה חלקית של דברים שהוצאו ממערכת הביוב העירונית: נחשים, עכברים וחולדות. מאות פגרי עופות למאכל. תחתונים. מיטה שלמה. כלבים וחתולים מתים. ארנקים. רימון יד. וגם זהב.
בבאר שבע יש כ-500 קילומטרים של צנרת ביוב, הרבה יותר מערים כמו חולון או פתח תקווה. כ-200 אלף תושבי העיר יוצרים, לא אחת, בעיות חמורות במערכת, בגלל הרגלי היגיינה לקויים. זורקים לאסלה מכל הבא ליד, גם בידיעה שהמוצר אינו מתכלה.
בסיור מיוחד שנערך בשבוע שעבר במכון שאיבת הביוב, השוכן לא הרחק משדה תימן, חשפו ראשי תאגיד המים העירוני את אחת הבעיות האקוטיות של באר שבע – פסולת שסותמת את הביוב העירוני בממדים מבהילים. מתוך 5,000 סתימות שטופלו במהלך השנה, 4,000 נגרמו על ידי התושבים עצמם.
במכון שאיבת הביוב מנסים להתגבר על הבעיה באמצעות מערכת סינון וגריסה. הביוב עובר סינון, בטרם מועבר אל מכון הטיהור העירוני, לצורך השבת המים. המערכת מסננת את הפסולת שאינה מתכלה, דוחסת אותה ומעבירה אותה באמצעות מערכת "מסרקים" ענקיים,
תוך יממה, מצטברת במכולה כמות ענקית של פסולת, הכוללת מגבונים, תחבושות היגייניות ועוד. עיסה שריחה ממלא את המקום, אשר באופן פרדוכסאלי, בוהק מניקיון. מלבד הנקודה הזו, מכון השאיבה נקי, יפה, אפילו לא רועש. בפעולתו התקינה, תלויה אספקת הקולחין המטוהר לחקלאים ובקרוב, כך אנו מתבשרים, להשקיית גינות ציבוריות בבאר שבע, מה שיחסוך מיליוני קובים של מים שפירים ויהפוך את באר שבע לעיר ירוקה, תרתי משמע.
רוני אזולאי הוא מנהל האגף לפיתוח אסטרטגי ב"מי שבע" ואחד האנשים שעומדים מאחורי היוזמה לנסות ללמד את הבאר-שבעים שלא להשליך טמפונים ופגרי תרנגולות לאסלה. "מדובר בבעיה חמורה, שהדרך היחידה להתמודד איתה היא בחינוך. אנחנו משקיעים הרבה בטיפול במערכת ועד עתה, הוחלפו תשתיות ביוב ומים בעלות כוללת של כ-45 מיליוני שקלים.
"סתימות הביוב הן בעיה אקוטית. חייבים ללמוד לא להשליך מגבונים לאסלה וזה דבר שאנחנו רוצים ללמד כבר בגיל בית ספר. אנחנו יוזמים תכנית לשתף את מערכת החינוך במהלך, בה יוסברו לתלמידים התנהגויות נכונות בתחום המים והביוב".
מלבד אנשי המקצוע, איש מאיתנו אינו מקדיש מחשבה יתרה, אם בכלל, למערכת הביוב. הריח לא מלהיב וממילא, אם יש בעיה קוראים לאינסטלאטור. אבל, מדובר באחת התשתיות הקריטיות בעיר. די בתקלה כדי לפגוע בבריאות כולנו. זוהי מערכת סבוכה, הנמצאת במעמקי הקרקע, מתחת לכל שכונות העיר.
מדי שנה עוברים במערכת הבאר-שבעית כ-40 מיליון ליטר קולחין. לא רק זרימה צריכה להיות, אלא גם הקפדה על כך שלא יצטברו גזים, שמי הקולחין לא יחלחלו לנפת המים או יגרמו לזיהומי קרקע. הרבה עבודה והריח לא משהו.
למי לא נסתם כיור בבית? או חלילה, למי לא נסתמה אסלה? בבית יש מיני פטנטים עתיקי יומין, כמו "פומפה" אימתנית וכבל מסולסל שיודע להוציא את כל האיכסה מהצנרת. אבל תחשבו בגדול, מאוד בגדול. תחשבו על עיר של למעלה מ-200 אלף אנשים, המחוברים ל-500 אלף מטר של צנרת, בחלקה בת 40 שנה ויותר. חלק מהצנרת אפילו לא מופיע במפות, מה שמדאיג את אנשי התאגיד.
ביוב עלול לחלחל לקרקע ולפגוע במאגרי מי תהום. מהנדס התאגיד, לאונל הייבלום, מספר על אמצעים חדישים לאיתור תקלות, בהם רובוט המסוגל לחדור לצנרת ולהעביר צילומים בזמן אמת.
כך קרה, שלאחרונה, במהלך טיפול בסתימה בשכונה ג', הצוות בקרקע הבחין בתמונות הוידיאו שהועברו להם ממעמקי האדמה, בחפץ לא מזוהה שסתם את הצנרת. הרובוט נסע הלוך וחזור ולא הצליח לדחוף את החפץ הכדורי. ואז צפה בתמונות אחד מאנשי הצוות, שאמר משהו כמו "חבר'ה, אל תיכנסו ללחץ, אבל זה רימון יד".
המשטרה הוזעקה למקום וחבלן ניטרל את הרימון. מה היה קורה לו היה מתפוצץ בתוך הצנרת, אשר יש בה לא אחת ריכוזי גזים דליקים, תוצר פירוק החומרים האורגניים הזורמים בה? עדיף לא לחשוב.
עובדי מכון הביוב מספרים כי ראו הכל יוצא מתוך הצינור. היה ארנק של איש קבע, שכנראה נפל ממכנסיו עת ישב באסלה. למרבה הפלא, התעודות היו מוגנות היטב והצליחו להשיב את האבידה לבעליה. בעניין הריח, עם זאת, לא היה להם מה לעשות.
החפץ הגדול ביותר שחולץ ממערכת הביוב בבאר שבע, היה מיטה. כן, מיטה קטנה שמישהו, משום מה, השליך לביוב. ההפתעות בביוב, מתברר, רבות ומגוונות. יום אחד, הביוב באחת השכונות נסתם. בדיקה העלתה, כי הצנרת הייתה סתומה במאות תרנגולות. "עכברים ונחשים זה פחות נדיר, אבל גם כאב ראש לא קטן", מספרים העובדים במקום.
"אנחנו מבצעים מהלך של חיטוי המערכת", מספר אזולאי. "הדברת מזיקים, כמו תיקנים, מכרסמים ונחשים". מתברר, כי מתחת לפני הקרקע, בבאר שבע, מתנהלים חיים שלמים במערכות הביוב. תנאי הלחות, החום והחושך, מסתבר, קוסמים לבעלי חיים מסויימים. לא אחת, אלה נופחים את נשמתם בצינורות, סותמים אותם או גרוע מזה, מחליטים לצאת לאוויר הצח בסמוך לבני אדם. נשיכה, שריטה ואתם בדרך לחדר המיון.
לפעמים, חיות מחמד "נופלות" למערכת, כשהן מחזירות נשמתן לבורא, כשתושבים משליכים אותן לבור ביוב במקום לקבור אותן באדמה. דבר זה הופך לכאב ראש לא קטן עבור אנשי התאגיד. אבל, לא הכל מסריח. לפעמים מוצאים זהב: שרשראות או תליונים, עגילים ועוד, שעשו דרכם בצנרת העירונית.
"הכוונה שלנו, בחינוך האוכלוסייה להתנהגות נכונה בענייני מים וביוב, היא לחסוך בהוצאות הטיפול בסתימות מעשה ידי אדם ואת המשאבים האלה להשקיע בשיפור המערכת", אומר אזולאי.
במקביל, מנסים לשכנע את יצרני מוצרי הטוואלטיקה בישראל לייצר מוצרי היגיינה, כמו מגבונים ותחבושות היגייניות שיתכלו במים. ההערכה היא, שזה ייקר בצורה ניכרת את המוצרים, מה שגורם להתנגדות היצרנים ומה שמספק הרבה עבודה לאנשי מכון השאיבה. המכולה הקולטת את התחבושות והמגבונים, שעוברים תהליך של דחיסה, מתמלאת במהירות.
אחת לכמה ימים, מפונה המכולה המכילה כחמישה טון מגבוני נייר ופסולת לא מתכלה אחרת. נגיד ככה: אין לה ריח טוב. אלפי זבובים חגים סביבה. אבל, מטרים ספורים ממנה, הריח נעלם. מכון השאיבה, המטפל במיליוני ליטר מי קולחין מדי חודש, פשוט לא מסריח. לא שזה תחליף לצימר, אבל אחרי הכל, עובד בו צוות מסביב לשעון.
בגלל נחיצותו לבריאותם של תושבי באר שבע, המכון המודרני תוכנן במתכונת "אל כשל": במקרה של הפסקת חשמל, נכנסת מערכת מבוססת דלק, שתמשיך להניע את המערכת. זאת, עד ההפתעה הבאה. כי אין לדעת מה עוד מסוגלים לזרוק התושבים לביוב.
העובדים, אגב, למדו מה קורה במדינות אחרות. במקסיקו למשל, שם צפיפות האוכלוסין בערים הגדולות בלתי נתפסת, תעלות הביוב הן בקוטר של כשלושה מטרים ומותקנות בהן רשתות סינון. אלא ששם, בגלל מלחמות המאפיה, מוצאים גם גופות בתוך הביוב, לא עלינו.
בבאר שבע הצנרת הרבה יותר צנועה, אם כי ארוכה מאוד ובחלקה, כאמור, ישנה ולא ממופה. כיום הטיפול בביוב מתקדם לאין שיעור לעומת שנים קודמות. מלבד מצלמות, ישנן טכניקות הקמה, טיפול ותיקון: חומרים חדשים היכולים לתקן נזילת ביוב תוך דקות ולחסוך זיהומי קרקע. ציוד ניטור ומיפוי. החלפת הצנרת הישנה, שהייתה עשויה בטון, בצנרת פלסטית חדישה.
אדמת הנגב קורוזיבית מאוד ויש צורך להשתמש בצנרת עמידה, שתחזיק מעמד כמה עשורים טובים. בימים אלה רחובות רבים בשכונות העיר הפכו לזירת עבודה. בתום העבודות, הכל יזרום כמו שצריך. אבל, כך מבקשים בתאגיד, את הפסולת הלא מתכלה ובמיוחד את מגבוני הנייר והתחבושות ההיגייניות, אל תשליכו לאסלה. בסופו של דבר, אתם פוגעים לא רק בסביבה, אלא בכיס של כולנו.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם