פרויקט המחרוזות של רביבו כובש את הסצנה הים תיכונית
פרויקט המחרוזות הנוסטלגיות של רביב בן מנחם "הפרויקט של רביבו", קוצר הצלחה ברדיו, והביא כמעט 1000 איש למועדון "המיתר" ברחובות". בראיון מיוחד מספרים בן מנחם, והזמרים שאחראים על השירה: אחיו, ניר בן מנחם ואלירן צור, על הרעיון שמאחורי הפרויקט ועל התגובות הנלהבות מהקהל. ראיון בטעם של פעם
ובמידה והייתם תקועים ברחוב רוקח בתל אביב, בפקק הגדול שנוצר ביציאה מההופעה של אסתר, אז תדעו שגם ברחובות הורגשו עומסי תנועה ביציאה ממועדון "המיתר", שאמנם לא אירח 30 אלף איש, אבל גם 800 איש במועדון אחד ברחובות יכולים ליצור פקק בעיר המנומנמת. הסיבה לפקק הרחובותי - "הפרוייקט של רביבו" של רביב בן מנחם, בביצוע ניר בן מנחם ואלירן צור.
אגב, מי שרצה לרקוד על 2 החתונות יכל להיות רגוע. בעוד שמדונה סגרה את ההופעה עוד לפני חצות, ב"המיתר" עשו שמח עד 3 בבוקר אנשים שהגיעו מצפון הארץ ועד אילת, והוכיחו שלא צריך סמלים דתיים, סקס, יריות ודם - אפשר פשוט מחרוזת בתימנית. היא עובדת באותה מידה.
"הפרויקט של רביבו" החל לפני כחצי שנה, כפרויקט אישי של המעבד רביב בן מנחם. "החלטתי ליצור עולם נוסטלגי, ולצורך כך הבאתי את המוזיקה של פעם. נתתי לשני בחורים מדהימים, אלירן צור וניר בן מנחם, את הבמה, ומאז הם מככבים במועדונים כמעט בכל ערב, מושמעים בכל תחנות רדיו ועושים כבוד למוזיקה של פעם".
איך בכלל עלה בראשך הרעיון לפרויקט כזה?
"זה התחיל כסוג של הגשמת חלום, או יותר נכון למלא חלל בנשמה. היו לי ארבע שנים עמוסות באתגרים מוזיקליים, מפגשים מעניינים מאוד עם טובי הזמרים, ושירים שיצאו וקיבלו חשיפה, ובכל זאת דגרה בי הזיקה והגעגוע למוזיקה של פעם. אותה מוזיקה עליה גדלתי. אמנם בבית לא גדלנו על מוזיקה מזרחית, מכיוון שאבי ז"ל אהב את הביטלס ורוד סטיוארט. את המוזיקה המזרחית שמעתי מחוץ לבית, ולאט לאט היא חלחלה פנימה. הביתה זה הגיע מהדודים, מהחברים ומאחי ניר.
"זה דגר בי כשנה וחצי, עד שדיברתי עם ליאור פרחי איתו אני עובד איתו כ-17 שנה, ועם הנגנים בעניין שחלקם שותפים ביצירה של המחרוזות: ראם שי ושרון יצחק. בדרך כלל אני עושה מה שאני אוהב, וכל החיים שלי נגעתי במה שרציתי. כך גם כאן: התכוונתי לגעת במחרוזת אחת או שתיים, ושהמבצע לא יהיה מוכר. הרעיון היה ליצור משהו שימלא אותי, וכך נולד הרעיון".
איך נבחרו המחרוזות?
"לקחתי שירי 'קודקוד', הרי אי אפשר למנות את כל שירי הילדות. אחד מהשירים שידעתי שאני הולך להקליט כמחרוזת, זה למשל 'יותר מוארת' של דקלון. מדובר בנכס צאן ברזל של אותה תקופה, שלמרבה הצער לא המשיך איתנו. יש הרבה שירים שכן המשיכו, כמו 'מטאדור' ו'סמדר', שהם שירים מאוד ידועים שמחזיקים מעמד עד היום, ולעומתם 'מה נותר' שהיה להיט בזמנו, ולא החזיק מעמד. אצלי הוא תמיד החזיק, וסגרתי מעגל ברגע שהכנסתי את השיר למחרוזות".
אם כבר הרמת פרויקט בסדר גודל כזה, למה בחרת בניר ואלירן, שנחשבים לזמרים אלמוניים?
"הרעיון שלי מלכתחילה היה לשתף זמר צעיר ומוכשר, בשם אלירן צור. הוא ידוע בקרב החברים והמכרים, שלא משנה מה הוא ישיר, למרות שהוא רק בן 28 - יש לו גרון של בן שישים שחי באותה תקופה.
"השירה שלו מאוד מיוחדת, ומזכירה את הטעם הישן, את הרטרו. בנוסף אלירן מכיר כמעט את כל החומרים הישנים, הידע וההתמצאות שלו מדהימים וצבע הקול שלו מתאים. הרעיון היה שהוא ישיר בכיף את המחרוזות, ולכל אחד מאיתנו יהיו את המחרוזות באוטו. לא היה עניין מסחרי ולא שיווקי".
אז איך ניר השתלב בכל העסק?
"הוא הגיע לביתי באחד הערבים. הייתי צריך לעשות סקיצה שירה למחרוזת הראשונה, הייתי צרוד וביקשתי מניר שיחליף אותי. נחשפתי לאיכויות של ניר, אבל לא ידעתי את גודל השירה שבו. השמעתי את המחרוזות לחברים, והם התפעלו ושאלו מי הזמר הזה. כל החברים שלי מכירים את ניר הרבה שנים, ועדיין הם לא האמינו שהוא הזמר. יש לו את המתיקות של פעם, וזה ממש התחבר למה שתכננתי בראש לפרויקט, אז החלטתי להכניס אותו גם".
אילו תגובות קיבלת?
"כשהשמעתי את המחרוזות לכל חבריי כולם התלהבו, ואני יחד איתם. ביניהם ליאור פרחי, שהוא חברי הטוב. הוא רצה להיכנס לפרויקט, אבל העדפתי שלא. כשהוא שמע את ניר ואלירן שרים יחד - הוא הבין למה הוא לא בפנים. אין מה לעשות, השילוב של שניהם מנצח. אחרי שהוא שמע את המחרוזות הוא אמר לי 'החלום הזה הוא לא רק שלך, זה חייב להתפרסם'".
פרחי לא נשאר רק בשלב המילים, ומכיוון שהוא משדר תוכנית ברדיו לב המדינה בכל יום חמישי - עבר למעשים. "הוא התעקש להשמיע את המחרוזת 'יותר מוארת' בתוכנית", מספר בן מנחם, "למרות שהיא רק שמונה דקות. "כשהמחרוזת עלתה בפעם ראשונה בתוכנית - בכיתי מהתרגשות. רעדתי כולי. עשיתי שירים שהגיעו למקומות יפים מאוד, אבל זה לא אותו ריגוש. הרגשתי כמו אותו ילד בשנת 82', ששומע את המוזיקה הזו לראשונה".
אתה חושב שיש מקום גם למחרוזות של זמרות?
"לצערי הרב גם בתקופתי כילד, וגם היום, היו רק זמרים בשנות השמונים. לא היה דבר כזה זמרות, אולי חוץ מאהובה עוזרי ועופרה חזה ז"ל, שהייתה יותר מיינסטרים ולא נגעה במוזיקה המזרחית. גם אז וגם היום שולטים הגברים במוזיקה הים תיכונית, ולכן באופן טבעי בחרתי בשני גברים למחרוזות.
"הזמרים ששרו אז את השירים היו זכרים, אבל באחת המחרוזות יש שיר שנקרא 'אהוב ליבי' של להקת אזולאי, שמתנגן בריקודי עם, ולמעשה שרה אותו זמרת. זה היה להיט ענק בזמנו. מבחינת זמרות - הרף שלי הוא מאוד גבוה, ואני לא מוצא את עצמי עושה אודישנים לזמרות. אין לי זמן לזה כרגע".
שהייתה מחרוזת שרצית להכניס ולא נכנסה?
"מחרוזת שירי שבת. פתחתי שאילתה בפייסבוק בין מעריצים של הפרויקט, וביקשתי מהם שיתנו לי רשימת שירי שבת שהם גדלו עליהם בבית. אמרתי להם שכל מה שירשמו אאסוף, ואבחר מתוכם. הייתה היענות מדהימה, והיא הייתה אמורה להיכנס, אך מפאת הזמן זה לא הסתדר, מכיוון שהדרישה הייתה על מחרוזת 'רומבה רומבה' - מחרוזות שקטות ושירים אל תוך הלילה. זה היה מאוד חסר, אז החלטתי להניח בצד את מחרוזת שירי השבת, ומייד אחרי צאת האלבום שאמור לצאת בסוף יוני תצא המחרוזת".
מי האומן שקיבל הכי הרבה ביטוי בפרויקט?
"חיים משה כמובן, הוא בשבילי אליל", מצהיר בן מנחם, כשהתרגשות בקולו. "חיים בשבילי הוא אחד מאבות הזמר, ובשבילי הוא דרך חיים. ניר ואלירן התארחו אצל חיים בהופעה ברידינג, והוא שר עם אלירן וניר את 'שלום עליי' ו'חנותך'. הפרויקט בדיעבד גרם להרבה מאוד שירים ולזמרים לצאת החוצה יותר, ו'מה נותר' למשל נהיה להיט של האלבום.
"דקלון אמר לי 'עשרים שנה לא שרתי את 'יותר מוארת'. לא האמנתי שאחרי עשרים שנה אני אשיר את השיר בהופעות, והכל בזכותכם'. אני עצמי גאה לעשות את השירים של חיים, ואני מרגיש שאני סוגר איתו עוד מעגל. בנוסף במחרוזות נחשפתי לשימי גל ואלי לוזון, שגרמו להבין שיש עוד זמרים, ושלשירים של אז הייתה אמירה".
מה המחרוזת האהובה עליך?
"בכל מחרוזת יש לי את הבייבי שלי, ופה זה 'יותר מוארת', אף על פי שהיא זכתה לקצת פחות תשומת לב. במחרוזות הנוספות אני אוהב את 'תן לזמן ללכת'. אבל בגדול אני מרגיש שכולם היו בניי. לכל מחרוזת את הקסם, מה ששבה את הקהל. אייל גולן פעם אמר לי, שכשאתה שואל ברחוב איזה שיר אהבתם, וכל אחד עונה שיר אחר - אתה מבין שהאלבום מוצלח. אותו דבר אצלי: כשאני שומע שכולם מתלהבים מהמחרוזות, וכל אחד מחובר למחרוזת אחרת - אני מבין שהצלחתי".
יש כבר מחשבות על "רביבו2"?
"הפרויקט של רביבו הפך להגדרה. ליאור פרחי קורא לי רביבו, וכולם חושבים שאני רביבו השחקן (צוחק). האלבום מבחינתי זה ציון דרך מאוד קטן. המחרוזות מחיות אותי, ומניעות אותי לעשות עוד מחרוזות. התגובות של הקהל והחמימות, הם אלו שגורמות לי להמשיך וליצור. גם עם כל הלחץ שלי בעבודה עם זמרים אחרים, זה עדיין גורם לי להמשיך לעשות את מה שאני עושה. כרגע אני לא יוצא בהכרזות, וכל עוד טוב לאלירן, לניר ולקהל - אנחנו ממשיכים".
ניר בן מנחם, 37 נשוי ואב לשלושה ילדים תושב רמת גן, הגיע לפרויקט כאמור במקרה. "את קריירת המוזיקה שלי התחלתי בגיל מאוד מוקדם, ביחד עם רביב", הוא מספר. "את השירה גיליתי בגיל עשר בערך. רביב המשיך עם הקלידים, ואני עברתי לתחום הספורט. ההופעה הראשונה שלי הייתה בכלל בבת מצווה של ילדה, יחד עם פלייבק למחרוזת של דקלון".
אז אין לך בעצם שום ניסיון של הופעות ושירה, לא חששת?
"לפני 15 שנה הופעתי לא מעט. לפני הצבא רביב ואני הופענו בחופי נתניה ובמועדונים, כצמד. זה היה הניסיון שלי, בהמלצת פיני חדד וחיים משה שהיה מארח אותנו בפלקה, ומדי פעם היה מעלה אותי לבמה. במהלך השנים רביב המשיך עם זמרים אחרים, וביניהם ישי לוי, ואני חיפשתי איך לבנות את ביתי ולא להסתמך רק על המוזיקה.
"כיום אני מנהל אזור במחלקת התברואה ברמת גן, ומשלב את השירה עם המשפחה והעבודה. זה בנשמתי, ואני לא מוותר. הלב הפועם שלי זה המוזיקה, וכך זה היה כל החיים. ואם דיברנו על ניסיון - הייתה תוכנית שנקראה 'בריזה' ב'יס' לפני כמה שנים, וזכיתי שם במקום הראשון. הובטח לי דרך חברת 'הד ארצי' שיופק לי אלבום, אבל החברה נקלעה לקשיים ולא הופק האלבום כפי שהובטח. מאוד התאכזבתי, וזה ממש השבית לי את שמחת החיים, עד שהפרויקט נפתח בפניי".
שאיך זה לעבוד עם אח שהוא מעבד מוזיקלי, וידוע כפרפקציוניסט בתחומו. הוא לוחץ אתכם?
"רק הזמרים שעובדים אצל רביב, מבינים מיהו וכמה הוא פרפקציוניסט. הרי למעמד של היום הוא הגיע בעבודה קשה. מצד אחד זה לא כזה קל להקליט באולפן, וזה לוקח שעות כי אנחנו נותנים את הנשמה. אבל מצד שני רק מי שמקליט עם רביב - מבין כמה הוא אומן בכל רמ"ח אבריו".
נפגשת עם הזמרים שהשירים שייכים להם, כדי לדעת לאיזה כיוון לקחת את זה?
"במהלך ההופעות נפגשתי עם האומנים, שאנחנו שרים את השירים שלהם. לא לפני. אבנר גדסי ושימי רון שיבחו מאוד את הפרוייקט ואת בחירת השירים, ואפילו נתנו טיפים מקצועיים. הם מאוד אהבו את הביצוע, וככל שאנחנו מופיעים - אנחנו מגיעים לזמרים הוותיקים יותר כמו חיים משה, עופר בדיחי ועוד".
מה המחרוזת האהובה עליך?
"יש שלוש מחרוזות, שרביב לא מוכן שאשמע אחת מהן, 'קסם המזרח'. היא משתחררת לרדיו בימים הקרובים, ואני חושב שאני הכי מחובר אליה. אני חייב לשמוע את כל המחרוזות ברצף, כדי לדעת מה מתחבר אליי, אבל בגדול אוהב את כל מה שעשינו. קשה לי להצביע על אחת ספציפית, אבל אני חושב שמחרוזת הרומבה תשייט אצלי בגוף".
הצלע השלישית בפרויקט הוא אלירן צור מחדרה. צור בן ה-28 הוא כבר זמר ותיק, ובמקביל לפרויקט - ייצא לו במהלך החודש אלבום אישי משלו. "הפרויקט נתן לי הצלחה, והביא אותי לתודעה בצורה מטורפת", הוא מודה. "זה עשה לי טוב לקריירה, למרות שבאיזשהו מקום הפרויקט ייגמר ויישאר האלבום שלי. משם אני ממשיך ליצור, להלחין ולכתוב לאומנים אחרים כמו לזהבה בן, חיים משה, אוריאל שלומי ועוד הרבה אחרים. האלבום של הפרויקט מורכב מהרבה מוחות. מי שמוציא לפועל זה רביב, למרות שלכולנו יש דעה".
בפרויקט נשארת נאמן למקור, או שנתת נגיעות שלך?
"אני אף פעם לא נשאר נאמן למקור, ולא יכול להישאר נאמן למקור. אני מאוד אוהב את המקור, וזה משהו שנמצא בנשמתי, אבל כשאני שר - אני שר בסגנון שלי, מהסלסול שאני מרגיש שצריך לבצע. בילדות שלי התערבבתי עם הרבה אומנים משאר העדות, גם מהעדה התימנית כמו חיים משה ישי לוי, נתי לוי ועוד, ועד לעופר לוי שהוא מהז'אנר קצת יותר כבד".
מה דעתך בכלל על הפרויקט? האם כדאי לחזור למוזיקה של פעם?
"אני חושב שכן, מכיוון שהטקסטים של פעם נחשבו כטקסטים ברמה. לצערי אנחנו נגררים היום לעידן, שטקסטים הם לא ממש טקסטים. פעם בשביל להבין משפט היה צריך להתאמץ, והמשמעות של כל משפט היה גדולה. בכלל, בתור יוצר אני שם לב שהרבה לחנים חוזרים על עצמם".
דקלון סיפר באחד הראיונות, שהשירים בחפלות הראשונות בכלל היו על בסיס של מוזיקה "אשכנזית" סטייל סשה ארגוב ונעמי שמר. יש איזה זמר אשכנזי שהיית רוצה לעשות איתו דואט, או משורר שהיית רוצה לקחת שיר שלו?
"אריק איינשטיין הוא אחד הזמרים הגדולים והאהובים עליי, ואני מעריץ ואוהב אותו מילדות. לגבי משורר הערצתי תמיד את עוזי חיטמן ז"ל, ואילו היה בחיים סביר להניח שהייתי לוקח ממנו טקסט. אני מאוד מחובר לטקסטים של פעם, גם בפרוייקט וגם באלבום שלי מבחינת הטקסט. אני אמנם צעיר וילד מגניב, אבל הנשמה שלי נמצאת עשרים שנה אחורה".
מה המחרוזת האהובה עליך?
"'יותר מוארת', בגלל החיבור שלי לשיר".
מה השאיפה הבאה לגבי הפרויקט? זה ייגמר בחפלה או בקיסריה?
"איפה שבורא עולם ישים אותנו - נהיה. העיקר שנמשיך לחייך".
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של מעריב
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם