ראשי » מקומי » דרום » אשדוד ואשקלון

הבעלים של אליצור אשקלון עוזב וסוגר חשבון עם כולם

במשך שש שנים הוא היה בעל הבית של עירוני אשקלון, אבל השבוע יוסי דהן הודיע שהקשר הזה נגמר. בראיון פרידה הוא מודה שמתחרט על הרגע שהגיע לקבוצה ומכה על חטא שהקשיב יותר מדי למאמנים שעבדו אצלו. "אני מקווה שיזכרו אותי כמי שקידם את הכדורסל בעיר", הוא אומר

לפני שש שנים, קיבל יוסי דהן טלפון מראש עיריית אשקלון דאז, רוני מהצרי, וביקש ממנו לקחת תחת חסותו את קבוצת הכדורסל עירוני אשקלון. דהן חשב על ההצעה, התלבט, אבל מהצרי לחץ – עד אשר איש העסקים התרצה והודיע: אני לוקח על עצמי את הפרויקט. בחזונו ראה דהן איך הקבוצה שלו הופכת לגאוות העיר, קבוצה שמקדמת שחקנים מקומיים וגם מצליחה להעלות את העיר על מפת הכדורסל של ישראל.

השבוע הוא מצטער על ההחלטה ההיא. בראייה לאחור, דהן היה אומר למהצרי 'לא תודה', וממשיך בפעילות התרומות שלו באפיקים אחרים. כן, דהן מתחרט על הרגע שהגיע לקבוצה. זה דרש ממנו כסף רב – סכום שאותו הוא מעריך בכ-15 מיליון שקלים – ולא מעט כאבי ראש. אשקלון בתקופתו הצליחה להגיע להישגים לא מבוטלים, ובכל זאת, דהן הרגיש מאוכזב.

במסיבת עיתונאים שקיים השבוע בהיכל הספורט העירוני, הודיע רשמית על עזיבת הקבוצה. "אני מכיר את הטענות על כך שהיינו צריכים לעשות קבוצה יותר ישראלית, וכזו שגם נותנת יותר במה לאשקלונים", אמר השבוע דהן, בראיון מיוחד ל"זמן הדרום", לאחר מסיבת העיתונאים.

"אבל זה קל מאוד להגיד כשאתה לא בתוך המערכת, כשאתה רק מעודד מהצד. אם היינו עושים קבוצה על טהרת הישראלים, והיינו חוטפים 30-40 הפרש – אז האוהדים היינו באים אלינו בטענות. מה גם שהגיע הזמן לנפץ את עניין משכורות הזרים".

מה הכוונה?
"רובם עלו לנו פחות מהישראלים, בגלל שיטת המיסוי שיש על שחקנים זרים. טוני סקין עלה לנו פחות מיוני ניר, מורגן היה יותר זול מברקוביץ'. אז להביא שחקנים ישראלים זה לא תמיד עומד בקנה אחד עם הרצון לצמצם עלויות".

דהן חשב בקיץ האחרון שהוא עלה הנוסחה הנכונה: יותר מעורבות שלו בניהול השוטף של הקבוצה – החתמת השחקנים, צפייה בקלטות של זרים וצירוף של כוכב בקנה מידה ישראלי. לאחר חיפושים רבים- הצליח דהן להחתים את רביב לימונד, שהגיע לאשקלון לאחר שקיבל מדהן חוזה חלומי הנאמד בכ-600 אלף שקלים לעונה. "ההפתעה הכי גדולה שלי העונה הייתה מדווין מיצ'ל", עוקץ דהן את לימונד

המאכזב.

"השחקן הזה לקח מנהיגות, והוביל את אשקלון, כשמי שחשבנו שיוביל אותה, שזה לימונד, לא עשה את זה. אנחנו בנינו את הקבוצה סביבו. הוא היה מההחתמות הראשונות שלנו, ומבחינתו הרכבנו את הקבוצה למידות שלו. הוא היה השחקן שחשבתי שינהיג את אשקלון להצלחות.

"הייתי בטוח שהוא היה בעל הבית על המגרש. חשבנו שכמו שיש את מורן רוט בהפועל חולון, ואת מאיר טפירו באשדוד, ככה לנו באשקלון יהיה את רביב. אבל זה לא היה ככה. אני ציפיתי מלימונד שייקח את האחריות. בתחילת העונה זה היה פחות בולט, כי היה לנו את ריימר מורגן. אבל ברגע שהוא נפצע – נוצר לנו ואקום במנהיגות".

וזה השחקן היקר ביותר בתולדות עירוני אשקלון.
"נכון. למרות כל ההשקעה הכספית, והקרדיט האדיר שנתנו לו – הוא לא נתן את מה שציפינו. הוא נתן עונה לא רעה בכלל, אבל בכל מה שקשור למנהיגות – זה לא היה. מה שקרה עם רביב הוא שכגודל הציפיות, כך היה גודל האכזבות. דיברתי איתו לאורך העונה ואמרתי לו שהוא לא נותן את מה שאנחנו רוצים ממנו. הוא גם נקנס בעשרת אלפים דולר בעקבות מקרה משמעתי, אבל זה לא ממש שינה משהו אצלו".

לא רק לימונד: היו לכם בעיות משמעת לא מעטות.
"זה רק נראה ככה. גם אצל קבוצות אחרות יש דברים כאלה. אני יכול להבין שבלהט המשחק, השחקן מאבד את הראש".

כמו שקרה בין מרקו קילינגסוורת' לבין המנג'ר שמעון אמסלם?
"כן. זה קרה גם לגדולים כמו זינדין זידאן בגמר המונדיאל, אבל זה עצבן אותי מאוד. ועדיין, התקריות שהיו העונה אצלנו נופחו מעבר לכל פרופורציה. לא היו אצלנו בעיות משמעת יותר מאשר בקבוצות אחרות".

יצא לך שם של בעלים נוח מדי. כזה שלא מטיל מורא על השחקנים וההנהלה.
"שמעתי כבר את הטענות האלה בעבר. גם בחברה שלי, אלדן, מעולם נתתי בראש לאנשים. אף פעם לא הייתי מחובבי ועדות המשמעת למיניהן. זה לא נראה לי כמו הפיתרון הכי טוב. זה הפתרון הכי קל, אבל לא תמיד הכי טוב. אני אחד שחושב שצריכים להתייחס לאנשים בוגרים בהתאם".

אשקלון העונה לא הצליחה לעמוד ביעד שלך: העפלה לפיינל פור.
"מאוד התאכזבתי. כל כך רציתי לעלות לפיינל פור. דיברתי איתם מספר פעמים במהלך הסדרה. הסברתי להם כמה זה היה חשוב לי. אבל לא היה צריך לדרבן אותם. כי העפלה לפיינל פור הייתה שווה להם עשרת אלפים דולר.

"אז אי אפשר להגיד שלא הייתה להם מוטיבציה. הם היו צריכים לנצח את המשחק הרביעי באשקלון. ברגע שלא ניצחנו, ידעתי שהעונה הזו נגמרה. ידעתי שהם ינצחו אותנו בראשון לציון".

דהן, כאמור, הגיע לאשקלון עם חזון להפוך את הקבוצה לכזו שנותנת במה רחבה לשחקניה המקומיים. בפועל, שחקני אשקלון זכו לדקות מעטות ביותר, כשבמרבית המשחקים אף אשקלוני לא עולה על הפרקט. "כואב לי במיוחד על שני האשקלונים שלנו, דודו שמריז ואחיעד בוקרה", נאנח דהן.

"כי באמת שרציתי וניסיתי לקדם אותם. רציתי שהם יהיו החיבור בין האוהדים לקבוצה. רציתי שהאוהדים יראו שיש שחקנים מוצלחים שגדלו בעיר, אבל לצערי זה לא הצליח. כשבאתי למאמנים ואמרתי להם שאני רוצה אותם על הפרקט, אמרו לי שאי אפשר לשלב אותם יותר מדי. אמרו לי כל הזמן שאם נכניס אותם, יהיו הפסדים".

אתה מתחרט שלא התעקשת?
"קצת, אבל אם כבר – יש גם דבר נוסף שאני מתחרט עליו: שהקשבתי יותר מדי למאמנים. לפני שתי עונות, טפירו התחנן לבוא לאשקלון, אבל המאמן שהיה אז (אריאל בית הלחמי, ל"א) לא רצה אותו. היום ברור שזו הייתה טעות. לעומת זאת, דרור חג'ג' עלה לי הרבה מאוד כסף בעונה שעברה, אבל לא נתן כמעט כלום בחזרה. אבל אני מקבל את זה בהבנה, אלה לא דברים שאי אפשר לצפות מראש".

למרות שדהן הצליח להביא הרבה שקט תעשייתי לקבוצה, הישגים גדולים לא היו. בעוד הקבוצה השכנה מאשדוד הצליחה להגיע בעונתה הראשונה לחצי גמר גביע המדינה ובעונתה השנייה לסיים כסגנית האלופה, ההישגים בתקופת דהן היו דלים בהרבה. "אני חושב שההישג הכי גדול שלי היה דווקא העונה", אומר דהן ומיד מסביר.

"במשך החודשיים הראשונים של העונה היינו בצמרת הטבלה, כולל כמה מחזורים במקום הראשון. זה היה המצב שבו העיר אשקלון הצטיירה בתקשורת כעיר שיש בה הצלחות ספורטיביות. כשיש קבוצה במקום הראשון, זה משפיע על התדמית של העיר, ועל כך אני שמחתי. חשבתי שעשיתי משהו טוב. כי לראות את אשקלון במקום הראשון – זה היה הדבר הכי מספק שיש".

זו הייתה גם התקופה הכי שמחה שלך בקבוצה?
"לא. הרגע השמח שלי בקבוצה היה במשחק לפני שלוש שנים, ברבע גמר הפלייאוף, כשניצחנו את מכבי תל אביב בנוקיה. אני בכלל הייתי באנייה בים הקאריבי, ועדיין – לא היה לי רגע שמח כמו אז בכל התקופה בקבוצה. הידיעה שניצחתי את מכבי תל אביב בנוקיה הביאה לי אושר רב".

התאכזבת שלא הצלחת ליצור פה מסורת ביציעים?
"תראה, אני חושב שבתקופתי מספר האוהדים עלה. אנחנו עומדים על ממוצע של אלף איש, וזה לא נתון שניתן לזלזל בו".

איך היית רוצה שיזכרו את השנים שלך בעירוני אשקלון?
"אני מקווה שיזכרו אותי כמי שקידם את הכדורסל בעיר. הצלחתי להביא את אשקלון להמון מקומות ולהמון הישגים שלא היו לפני ההגעה שלי. אני מקווה שיזכרו אותי כבעלים שהביא כבוד לעיר. זה הגיע למצב שלא עזבתי בעונה שעברה, כי לא רציתי שתדבק בי הירידה לליגה השנייה.

"כדי שלא אזכר כבעלים שהוריד את אשקלון ליגה. עד כדי כך היה חשוב לי הכבוד של העיר ושל הקבוצה. אפילו שהשקעתי העונה עוד שני מיליון דולר בגלל ההחלטה להישאר- אני לא מתחרט".

ועל עצם ההגעה לקבוצה אתה מתחרט?
"תראה, הקבוצה הייתה אטרקטיבית בחלקים גדולים מתוך השש שנים האלה. ניסיתי להחזיר מעט למקום שבו התחלתי. ואני מקווה שבאמת עשיתי כך. אבל באופן כללי, כן. אני מתחרט שנכנסתי לקבוצה. אם הייתי יודע לפני שש שנים את מה שאני יודע עכשיו, לא הייתי נכנס לקבוצה".

בואו להמשיך לדבר על זה בפורום אשדוד-

נא להמתין לטעינת התגובות

מעדכן תגובות...