ראשי » מקומי » השרון » כפר סבא/רעננה/הוד השרון

מלך הקעקועים של ישראל רוצה לממש לכם את הפנטזיות

אמיר בלום (34), החל לקעקע את גופו מגיל 13 ומאז הוא לא מפסיק: "אני רואה בקעקועים משהו מיסטי, סוג של קמע שהולך עם האדם להמשך חייו. כל עוד הידיים יעבדו, אמשיך לעזור לאנשים לממש פנטזיות שלהם"

בסרט "פסגת הפחד" מובא העבריין מקס קיידי, שאותו גילם רוברט דה-נירו הגדול, לתחנת המשטרה לאחר שהטריד את בני משפחתו של פרקליטו לשעבר, שאותו גילם ניק נולטי. לאחר שקיידי מופשט ומציג את גופו עתיר הקעקועים, אומר אחד השוטרים לחברו: "אני לא יודע אם להביט בו או לקרוא את מה שכתוב עליו".

גם לאמיר בלום, תושב הוד השרון ובעל הסטודיו SKIN LINE בכפר סבא, גוף לא פחות אמנותי ומקועקע. לא פחות מ-40 כתובות קעקע שונות מעטרות את גופו של בלום בן ה-34, שמתכנן להפוך את כל פלג גופו העליון ליצירת אמנות אחת.

"בשבילי מדובר בציורי גוף שמחיים את הנפש", הוא אומר בסטודיו לקעקועים ולפירסינג שבבעלותו. "אני לא מכיר הרבה תחומים בהם אמנות וגוף האדם מתחברים יחדיו בהרמוניה כל כך טובה כמו בתחום הקעקועים. זה הדבר היחיד שרציתי לעסוק בו עוד בתור ילד והעובדה שאני מגשים את הפנטזיה שלי מוכיחה שלפעמים חלומות מתגשמים".

את דרכו בעולם הקעקועים החל בלום זמן קצר לאחר בר המצווה שלו בעיר הולדתו, חיפה. "אני זוכר בכיתה ח' אותי וחבר רואים בטלוויזיה תוכנית על קעקועים", הוא מסביר. "סיפרו שם כיצד אסירים בברית המועצות מכינים ממנוע של טרנזיסטור ומחטים מאולתרות מכונות

קעקועים אמיתיות ובדרך הזו  מעבירים את הזמן בכלא".

בלום והחבר'ה נדלקו על הרעיון והחליטו לשחזר אותו בבית. "זה לקח קצת זמן, אבל בסופו של דבר בנינו אחלה מכונה. היינו מעבירים את שעות אחר הצהריים בחריטות ציורים על הגוף אחד של השני".

אתה מדבר על כיתה ח', כן?
"כן, כן. כבר אז אמרתי לאימא שלי שהחלום שלי יהיה לקעקע את כל הגוף".

ואיך היא הגיבה?
"בוא נגיד שהיא לא התלהבה מהרעיון, בלשון המעטה, אבל בסופו של דבר היא התרגלה. גם אם היא הייתה מסרבת הייתי מוצא דרך לעשות את זה. היא חשבה שאסתפק בקעקוע אחד או שניים. כיום יש עליי למעלה מ-40 קעקועים והשאיפה שלי היא לקעקע את כל חלק הגוף העליון. בכל זאת צריך להשלים את המשימה".

על כל פנים, עם השלמת בניית מכונת הקעקועים החל ביתו של בלום בחיפה להתמלא בעשרות חברים ומבקרים שאזרו אומץ והחליטו להתנסות בקעקוע על גופם. "בהתחלה לא הייתי לוקח כסף, בכל זאת חברים, אבל כשראיתי שיש לי הצלחה ויש ביקוש לקעקועים שלי, התחלתי לגבות סכומים סמליים.

"באיזשהו שלב השכנים קראו את ההורים שלי לסדר. כל חדר המדרגות היה מלא ילדים שהרעישו. שתבין, באותה תקופה, תחילת שנות התשעים, היו כולה שלושה מכוני קעקועים בכל הארץ ואחד בחיפה. הפכתי לאטרקציה בכרמל".

את תקופת הצבא העביר בלום בחיל הים עם שרוולים ארוכים שהסתירו את זרועותיו המקועקעות כדי לא להיענש עלי ידי הרס"ר, אך עם שחרורו החליט כי יהפוך את הקעקועים לפרנסתו גם בחייו האזרחיים. "בהתחלה עבדתי, כמו כל חייל משוחרר, כמלצר. אחר כך עבדתי במשרד פרסום מצליח. באיזשהו שלב הבנתי שזה לא בשבילי. הייתי משתעמם ולא נהנה ממה שאני עושה. רציתי להפוך לעצמאי ולפתוח משהו משלי. עולם הקעקועים מאוד קרץ לי ופשוט החלטתי לסגור מעגל ולעסוק במה שחלמתי עליו בתור ילד".

חיפה הייתה אז (ובמידה מסוימת גם היום) עיר שמרנית למדי. לכן, נוכח חוסר ההיענות לתחום בצפון, בחר בלום להעתיק את מגוריו לשרון ולפתוח עסק לקעקועים ופירסינג בכפר סבא. "רציתי להיכנס לתחום ובחיפה לא היה יותר מדי ביקוש אליו שם. באותו זמן גם היה לי מכשור מקצועי שרכשתי בארצות הברית מכסף שחסכתי והרגשתי שלם עם הצעד הזה", הוא אומר.

לדברי בלום, את ההנאה הרבה ביותר הוא שואב לא רק מהעבודה ומחריטת הקעקועים על גופם של הלקוחות, אלא משיחות נפש איתם. "יוצא לי המון פעמים להרגיש כמו פסיכולוג", הוא אומר. "יוצא לאנשים לשבת איתי ולספר על כל הצרות שלהם, על חיי האהבה ומה לא. יש משהו בעובדה שמישהו זר נמצא איתך באינטראקציה כל כך צמודה שמאפשרת לו להיפתח. עבורי זה הכיף הכי גדול, כמעט כמו הקעקוע עצמו".

ובאשר לתהליך הקעקוע. אם לא הגעתם מצוידים מראש בסקיצת הציור אותה תרצו לחרוט על גופכם, הרי שבלום, בעל תואר ראשון בעיצוב גרפי והתמחות באיור מטעם מכללת ויצ"ו חיפה, ישמח לעשות זאת עבורכם. וההמשך כמובן ידוע: חריטה לא סימפטית במיוחד שלעיתים אף נגררת למספר מפגשים בני שעות ארוכות.

"קעקוע זה לא צחוק", הוא מבהיר. "מדובר כאן בציור שיישאר עם הבן אדם ויהפוך לחלק מהאישיות שלו וממי שהוא. חשוב להתייחס לכך ברצינות המלאה ולכן אני משתדל להיות הכי מקצועי. אני דואג לסטריליות, משתדל להיות הכי מרוכז שאני יכול. הכל בשביל להוציא את הלקוח מהסטודיו עם חיוך על הפנים".

אתה לא מרגיש שאתה משחית קצת את הנוער?
"זו שאלה שמצליחה לעצבן אותי כל פעם מחדש. נתחיל בכך שהיום כמעט לכל בן אדם יש קעקוע. זה הפך למשהו מאוד טריוויאלי. אתה רואה את זה ב-MTV, ערוץ הספורט או סתם ברחוב. בעבר קעקועים נתפסו כסממן של עבריינים או של שודדי ים, אבל כיום מדובר באמנות נטו. תגיד לי אתה, כשכל יום שני וחמישי אני פותח עיתון ורואה שר או נשיא בכלא, או באתרי אינטרנט שמשדרים פורנו רך או גס, האם זה לא משחית את הנוער?

"תנו לבני הנוער שלנו קצת כבוד. הם משרתים את המדינה בגיל 18 ומוכנים להקריב את עצמם למען המדינה. אין לזה אח ורע בעולם. אז להגיד להם שקעקועים זה מה שיוצא אותם לדרך רעה? זו פשוט צביעות".

למה צביעות?
"תראה מה קורה כאן. אצלנו הדג מסריח מהראש. גוף מייצג כמו ממשלה וכנסת שיש לו כוח ולא נותן דוגמה חיובית, אלה הדברים שמובילים לתרבות רעה, לא הקעקועים. אנשים לא מבינים את הצדדים החיוביים שיש בקעקועים. צריך הרבה ביטחון ואומץ בשביל להחליט על קעקוע שילך איתך קדימה. לא תראה היום אנשים שעושים את זה בגלל טרנד, אלא בגלל שזה בוער בהם".

עד כמה התחום מפותח בארץ?
"אין לנו במה להתבייש. יש לנו כיום סוללה רחבה של מקעקעים ברמות הכי גבוהות שלא נופלים מהקולגות בעולם. אם בעבר לקוחות היו חסרי מושג לחלוטין, בעידן האינטרנט כל אחד יודע מה הוא רוצה ואצל מי הוא יקעקע. זה עולם ומלואו".

עד מתי תמשיך לקעקע?
"כל עוד הידיים יעבדו והמוח יהיה צלול אני אהיה בסטודיו ואעזור לאנשים להגשים את הפנטזיות שלהם. אני רואה בקעקועים זכות ומתנה שקיבלתי מאלוהים. אני רואה בקעקועים משהו מיסטי, סוג של קמע שהולך עם האדם להמשך חייו. אני מאמין שמה שאדם משדר, בין אם הוא מקועקע או נקי מקעקועים, זה מה שהסביבה מקבלת ממנו. מבחינה זו הקעקועים הם עוד כלי להעברת מסרים".

בואו להמשיך לדבר על זה בפורום רעננה-

נא להמתין לטעינת התגובות

מעדכן תגובות...