ירושלים של מטה: סיור במוקדי הפליטים בבירה
בין 800 ל-3,000 פליטים מתגוררים בירושלים, תלוי את מי שואלים. הם מתרכזים באזור נחלאות ושוק מחנה יהודה, ולאחרונה גם בקטמונים. בעקבות הצתת דירת האריתראים ברחוב יפו, יצאנו לסיור לילי בנקודות החיכוך שלהם עם תושבי העיר
רבים מהתושבים הופתעו לשמוע על האירוע, שכן פליטים אינם חלק קבוע מהנוף בעיר והמפגשים עמם דלים. לפי נתונים של מרכז המחקר והמידע של הכנסת יש בעיר בין 800 ל-1,000 מסתננים ומבקשי מקלט - מספר נמוך משמעותית מתל אביב ומאילת. כמו כן, בניגוד לתל אביב, שם מרוכזים הזרים בדרום העיר, אוכלוסיית הזרים מפוזרת בכל רחבי העיר, לכן הם כמעט בלתי מורגשים.
המסתננים ומהגרי העבודה בעיר חיים בעיקר באזור שוק מחנה יהודה ומרכז העיר, ובפרט בסמטאות המסתעפות מרחוב אגריפס. שם גם ממוקמים מקומות הבילוי החדשים שלהם. בבניין דירות ומסחר ברחוב עליאש, סמוך לכיכר אגריפס, נפתח בעבר בר למסתננים ולאריתראים. בעקבות ההצלחה שנחל אותתו בר פתח מסי, צעיר אריתראי, בר נוסף בצדו השני של הבניין, המוסתר מעיני העוברים והשבים ברחוב.
ביום שלישי בלילה אנחנו פוגשים סמוך לבר החדש את אורנה - בעלת הנכס שהבר ממוקם בו ובעלת עסק לאיסוף מכלי משקה מעסקים ברחבי העיר - ואת אדהם, בן מיעוטים שעובד אצלה. "באריתראה לא היו להם ברים ופאבים, אולי בהרים" אומר אדהם. "הם מגיעים לכאן דרך חברים וככה הם הולכים מבר לבר". לדבריו, "ברגע שיהיו בלגנים איתם אני סוגר להם את
"אנחנו השכרנו להם את המקום הזה, והיום אני מתנגדת להם", חורצת אורנה. "אחרי שהשכרנו למדנו להכיר אותם, למדנו להכיר את הצדדים הפחות יפים שלהם. אני לא מדברת על זה שהם פליטים או מהגרים - אני דור שביעי בארץ, והם הגיעו לכאן והכול מובן להם, הכול מגיע להם. הם מנצלים את המעמד הזה של פליטים ורוצים לקבל הכול בלי לתת דין וחשבון על ההתנהגות שלהם".
אורנה מודה שהיא לא מכירה אותם לעומק, אבל טרחה לקרוא על האריתראים באינטרנט: "98 אחוז הם מוסלמים שאסור להם לשתות, ובכל זאת הם שותים הרבה, עד שהם מגיעים לרמת מאוד אלימות גבוהה", היא קובעת. עם זאת, היא מציינת כי האלימות היא רק ביניהם, והם לא פוגעים בישראלים.
רוב הישראלים מצדם לא מבדילים בין סודנים, אריתראים ואפילו אתיופים. לקוחות שהיו ביום שלישי בחנות "קפה אינטרנט" ברחוב אגריפס טענו בפנינו בוודאות שמסעדת "טפסאי", שנמצאת סמוך לכיכר, שייכת למסתננים ולמהגרי העבודה. העובדה שבעל המקום הוא יהודי אתיופי ושבמסעדה שהו באותה עת גם יהודים דתיים לא הפריעה להם לדבוק בהנחה המוטעית הזו.
"מוכרים שם בירות בתשעה שקלים, אז כולם יבואו לקנות שם, אבל בעיקר הפליטים", הצהירו אותם לקוחות של "קפה אינטרנט". גם האתיופים עצמם מעדיפים להדגיש את ההבדלים בינם ובין יוצאי אפריקה אחרים. בסמטת חיים אלבוחר ממוקמים שני ברים השייכים לבני הקהילה האתיופית.
בגינה הסמוכה ישבו דיסקרטו וחברו, שניהם עולים מאתיופיה. דיסקרטו סיפר שלגינה הם קוראים "לאס וגאס" ו"גן החטאים", ומסבירים שבהרבה אירועי אלימות ומין שמתרחשים במקום. "לא אנחנו עושים את זה, רק אנשים שאין להם בית, כמו הסודנים והאריתראים, טוען דיסקרטו, "זה מקום נוח בשבילם".
בסמטה סמוכה ומוזנחת נמצאת חנות קטנה. היא הייתה שייכת לאליק הרצען במשך 37 שנה, עד שאליק סגר אותה עקב תאונת דרכים שעבר. כעת תלויה על הדלת מודעה המבשרת שהמקום להשכרה. י', בעליה של חנות סמוכה, קובע כי תוך זמן קצר המקום יושכר למהגרים, שכאמור רבים מהם שוכנים באזור. כתב "זמן ירושלים" בדק אצל המתווך האם יוכל לשכור את המקום ולשכן בו סודנים ואריתראים ונענה שיש על מה לדבר.
"אם תפתה אותי במחיר אשקול את זה בחיוב", פסק המתווך. הנטייה להסכים מגיעה במיוחד בשל כך שאין במקום תשתיות לדירה נורמלית: "למה אני צריך לשכן שם אנשים שיעשו את הצרכים שלהם במקום, כשאין שם מים וחלון? אם הם רוצים לחיות שם, וכנראה גם יאלתרו משהו בשביל הצרכים שלהם, אז יש לזה מחיר", קבע.
יורדים במורד אגריפס. מול השוקניון הנטוש נפתחה לאחרונה חנות שמציעה לפליטים שירותי טלפון אינטרנט כדי ליצור קשר עם קרוביהם בארצות המוצא. יונה מ"פסטה איטליה" הסמוכה מספר שעד עתה לא היו לו בעיות איתם, אולי מפני שבמקום לא מוכרים אלכוהול.
"אני לא מבדיל ביניהם" הוא אומר, "כולם שחורים. הבעיה היחידה היא שהם מדברים בקול בטלפונים של החנות. רק פעם אחת היה הרבה לכלוך בחוץ. הערתי על זה לבעל הבית והוא לא אמר מילה, אלא ישר יצא וניקה. אם יהיו בעיות אני מיד מרים טלפון למשטרה".
גם ברחוב יפו, מול כיכר ספרא, יש בר שהאריתראים והסודנים הם קהל היעד שלו. לדברי אלכס, מאבטח שעבד בעבר באזור, יש לילות שהם יוצאים שתויים ורבים זה עם זה. "לפני שהרכבת התחילה לפעול הבליינים שיצאו מפה שברו את המסך של מכונת התשלום בתחנה. היו כמה פעמים שיצא מכאן מישהו שיכור, הוריד את המכנסיים ועשה פיפי על המסילות, ולא היה אכפת לו שכולם רואים", סיפר אלכס.
מלבד באזור השוק, הפליטים התחילו להגיע לאחרונה גם לשכונות קטמון ח' וט', ובשכונה מעריכים את מספרם ב~50. יובל אבוטבול ממינהל קהילתי גוננים מספר כי התופעה מחריפה בחודשים האחרונים: "יש בלגן בשכונה. הם מגיעים בחודשים האחרונים בהמוניהם, ומגיעות אליי המון תלונות של תושבים. יש תושבים שאומרים שפליטים שוכרים אצלם דירה בבניין וישנים כמה אנשים בחדר אחד, וזה מפריע מאוד.
"אנשים גם מתלוננים שהם מפחדים - במיוחד בלילה, כי אז הם מתאגדים ברחובות ובגנים ציבוריים. אנחנו לא רוצים להיות כמו בתל אביב, שהתחיל להתאסף בה קומץ קטן שגדל מהר מאוד וזרקו אותם לשכונות חלשות".
אבוטובול מסביר כי הם מגיעים לאזור משום שזו שכונת מצוקה. "הם באים לשכונות המצוקה, איפה שיש גם ככה שכבות חלשות". לדבריו, זו רק ההתחלה: "אני מאמין שתהיה התייחסות לנושא. זה מתחיל בקטמון ומתחיל לגלוש גם לשכונות אחרות. צריך לפעול במהירות".
"גם אותנו הפתיע שזה קרה בירושלים", אומרת טלי אהרנטל, שותפה בהתארגנות למען פליטים ומבקשי מקלט בעיר, בעקבות ההצתה. "האוכלוסייה בעיר מפוזרת ורובה עובדת. זו גם קהילה קטנה יחסית, ולדעתי היא הצליחה להשתלב בעיר בצורה טובה יחסית".
עם זאת, לדבריה, "לאור מערכת ההסתה המשומנת כל כך שמתנהלת בשבועות האחרונים, אפשר להבין מדוע שבמקומות שיש בהם אוכלוסייה קיצונית ושמרנית יותר בדעותיה, כמו כאן, מופיעות תופעות מהסוג זה. זו מנת חלקה של תל אביב, ולצערי הרב זה תקף גם אותנו".
ההתארגנות למען פליטים בעיר מבוססת על התנדבות בלבד. היא החלה לפני כחמש שנים, כאשר לגן הוורדים הגיעו שני אוטובוסים של פליטים ששלחה עיריית באר שבע במחאה על כך שהממשלה אינה עוזרת במימון שהותם בעיר. אהרנטל מספרת כי לאחר הגעתם, כמה סטודנטים בעיר החליטו לסייע להם בכל התחומים. הארגון המקומי מתמקד בצרכים הבסיסיים של הפליטים:
סיוע במציאת מקלט ועבודה, אוכל, ביגוד, עזרה במקרים של ניצול במקומות עבודה, עזרה בהליכים ביורוקרטים וסיוע בהתמצאות בעיר. כמו כן, מסייעים המתנדבים לפליטים בתחום הפסיכו~סוציאלי, ולפני למעלה משנה הוקם מרכז לימודים למבקשי מקלט בעיר אשר כולל אולפן עברית, קורס אנגלית וקורס בסיסי במחשבים.
חבר המועצה ומחזיק תיק העובדים הזרים מאיר מרגלית (מרצ) מסביר כי בעירייה טרם טיפלו בנושא כראוי, ואפילו המספרים המדויקים אינם ידועים. "אנחנו לא יודעים כמה פליטים או מהגרי עבודה יש במדויק. ההערכות מדברות על כ~3,000 איש", הוא מציין.
לדבריו, אחת הסיבות לכך היא שהם לא מרוכזים בשכונה מסוימת, אלא מפוזרים בכל העיר. "הם לא ממש מורגשים, ועד היום המערכות העירוניות לא נערכו לטיפול נקודתי במהגרים הללו". לדבריו, פניות של פליטים ומסתננים המבקשים סיוע לא הגיעו למשרדו, אלא רק פניות מארגונים שונים המסייעים להם:
"קיבלנו פניות מארגונים שביקשו עזרה בכל מיני תחומים, החל מביגוד ועד סיוע במקומות לינה. אנחנו יודעים שהם לומדים עברית בגלריה 'ברבור', ושם אנחנו פוגשים אותם בדרך כלל. אבל הם עצמם שקטים מאוד ובדרך כלל לא באים בטענות רבות, אלא רק רוצים להסדיר את המעמד החוקי דבר שקשור במשרד הפנים".
מרגלית אומר כי הוא מנסה לקדם את העירייה לטפל בנושא. "מה שקרה בבית הזה צריך להדליק אצלנו נורה אדומה, אנחנו צריכים לחשוב על כל תפנית אפשרית", הוא קובע. "כל מה שקורה בתל אביב קורה גם אצלנו במוקדם או במאוחר". הוא סבור כי אין לאריתראים ולסודנים סיבה להגיע לעיר במאסות גדולות, כפי שמתרחש בערים אחרות, הן בשל יוקר המחיה והן משום שלמעסיקים שרוצים כוח עבודה זול, יש את השב"חים. עם זאת, הוא סבור שיש להיערך לכמות הפליטים הקיימת כיום וגם לאפשרות שמספרם יגדל.
אמנם לדבריו של מרגלית – ולדברי גורמים אחרים - בעירייה הנושא נמצא עדיין בחיתוליו, אך אהרנטל מציינת לטובה את המוקד למיצוי זכויות לפליטים בקריית היובל, שהוקם בשיתוף העירייה לפני כמה חודשים. אהרנטל מציינת כי ההחלטה למקם אותו בקריית היובל אינה נובעת מכך שיש בשכונה ריכוז פליטים, ולמעשה מיקומו הופך אותו לנגיש פחות עבור הזקוקים לו, אך מבקשת להדגיש את התגייסות העירייה לנושא.
"פנינו למחלקת הרווחה בעירייה לפני כמה שנים בבקשה לקחת אחריות על הקהילה. לשמחתנו סגן ראש העירייה פפה אללו הרים את הכפפה, זימן אותנו לפגישה וביקש למפות את הצרכים של הקהילה בשיתוף אגף הרווחה", היא משחזרת.
"בסיום התהליך של המיפוי הוחלט להקים בקריית היובל מוקד שפועל בשותפות עם ההתארגנות בירושלים. למעשה המוקד הזה מתבסס על מנהל של המוקד שהוא עובד סוציאלי, ועל מתנדבים שמרביתם גויסו בעזרת ההתארגנות שלנו".
למרות השבחים, לדבריה יש עוד עבודה רבה בתחום זה בעיר. "זה צעד משמעותי לעירייה, אך צריך לקחת בחשבון שזו טיפה בים. המענה הפסיכו-סוציאלי שניתן לקהילה הזו בעיר עדיין דל. כשמסתכלים על הצרכים של הקהילה הזו - שחיה בעוני מחפיר וכמעט ללא זכויות, למעט הזכות לא להיות מגורשים וכל הזכויות החברתיות, באה מרקעים מורכבים מאוד וחווה קשיי הסתגלות בהגעה לארץ – מבינים שזה רק מענה חלקי".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם