בחור אנלוגי בעולם דיגיטלי: האיש בעל 4,000 התקליטים
הכירו את המשוגע שמאחסן 4,000 תקליטים נדירים בסלון, וזה עוד אחרי ניפוי של כמה אלפים נוספים. הצצה ראשונה לאוסף יוצא הדופן של אמנון פלג, שעדיין שומר אמונים לפטיפון בן יותר מתשעים שנה
אבל מספיק לראות את הקיר השלם, והארוך, בסלון שמוקדש לאוסף (יש שיאמרו לשיגעון) של פלג – אלפי תקליטים שאסף מילדות – כדי להבין שהתחביב הופך את הבית לקצת פחות שגרתי. "זה לא כל כך הרבה תקליטים, באמת!", פלג מתקשה לשכנע. "זה אחרי ניקוי של כמה אלפים".
זה אחרי סינון?!
"כן, זה היה אולטימטום של אשתי. פעם הייתה לי פה חנות יד שנייה לתקליטים, והם בעצם היו בחדר אחר, גדול, עם כניסה נפרדת לבית. התקליטים נהנו משירותים צמודים ומזגן בזמן שהילד הגדול ישן בממ"ד. ואז אשתי אמרה די, לא היה אכפת לה שאני אעביר הכל לסלון, אבל אני חייב להיפטר מחצי".
בואו להיות חברים של "זמן מעריב" גם בפייסבוק
אז כמה יש כאן עכשיו?
"קצת יותר מ-4,000. אבל זה לא כמו המשוגעים האמיתיים. אני בליגה השנייה של אספני התקליטים. הליגה הראשונה זה אלה שכל הבית שלהם מלא בתקליטים, אצלי זה רק הסלון. כשהייתה לי חנות בראשון לציון לפני כמה שנים, הייתי מגיע לאנשים הביתה במסגרת העבודה. אני אומר לך, יצא לי להכיר אנשים עם סיפורי תקליטים מטורפים".
למשל...
"נגיד, בחור שיצא עם מישהי כי לאמא שלה היה פוסטר חתום של הביטלס. אז הבנתי שאני נורמלי בצורה מדאיגה".
נורמלי או לא, המראה של פלג, בן 49, תושב רחובות, די מסגיר את החיבה שלו למוסיקה. לא רק חולצת המטאל שהוא לובש ("זו אחת הלהקות הבזויות, למען האמת"), אלא גם השיער הארוך והאפור עד אחרי הכתפיים. "הסתפרתי לפני שבוע", הוא אומר. "היה הרבה הרבה יותר ארוך".
מתי הפעם האחרונה שהיה לך שיער קצר?
"בצבא".
אכן, רוקנרול. את אוסף התקליטים המרשים שלו פלג דואג לטפח יותר מאוספים אחרים, כמו בולים למשל, כך שלהיפטר מחצי מהכמות לא היה עניין של מה בכך. "קודם כל הראשונים ללכת היו תקליטים שלא שווים הרבה וכאלה שאני לא אוהב".
מבחינתך מה שנמצא על CD לא שווה?
פלג שולף תקליט של קייט בוש, מהדורה לאספנים של אלבום שיצא על דיסק. "כן, זה עלה לי פי כמה יותר. יש דיסק של הצ'רצ'ילים שעולה 50 שקל בחנות, והתקליט עולה 5,000 דולר. הנדירות נותנת את הערך לתקליט, כמובן.יש לי גם תקליטי 7 אינץ'. איזה טמבל זרק אותם מתחנת רדיו".
מה הז'אנר השולט פה?
"יש הרבה רוק. האהבה שלי זה בעיקר פולק בריטי. לקחתי את הבן שלי לטיול בר מצווה, נסענו לפסטיבל מוסיקה באנגליה. הייתה ממש חוויה. קודם כל כי הייתי הכי צעיר שם, כולם היו חקלאים בריטים שמתים על פולק. חוץ מזה, הבן שלי הצטלם עם כל גיבורי הילדות שלי. וחוץ מזה, יש כאן המון רוק כבד שלא הספקתי להיפטר ממנו. גם חולצות שלא הספקתי להיפטר מהן לפני שסגרתי את החנות".
איך הכל התחיל?
"זה מאז שהייתי ילד", מסביר פלג על ניצני התחביב."זה הזיכרון הכי ישן שיש לי מחוויה משפחתית שעשינו כולנו ביחד. נגיד, אני זוכר כשקיבלנו את הפטיפון הראשון. לא זוכר טיולים או פיקניקים, אבל אני זוכר שהלכנו לסטודיו 1 בתל אביב, כל אחד מהמשפחה בחר תקליט, ואני בחרתי את אבבא עם 'ווטרלו'. איכשהו, עם הזמן, נהייתי אספן".
מה הכי ישן פה?
"יש לי תקליטים שהפטיפון הזה מנגן, בואי תראי". פלג פותח קופסת מתכת ישנה למראה. בתוכה מתגלה פטיפון די פרימיטיבי אבל מבריק כמו חדש. "כשקניתי אותו הוא היה חדש, אבל בן 90 שנה. הקופסה הזו הייתה בחנות בגדרה, זה היה סגור ונעול. במשך 90 שנה אף אחד לא העז לפרוץ את זה. יום אחד הם שיחקו עם זה ופתאום מצאו את המפתח ואת המחטים של הפטיפון".
כשחנויות המוסיקה נסגרות אחת אחרי השנייה, איפה אתה קונה תקליטים?
"אני קונה המון תקליטים דרך אי ביי. זה עולה המון כסף".
אתה גם מוכר?
"כן, היום מכרתי תקליט לאיזה יפני. אני אראה לך מה". פלג מראה לי תקליט ישן של להקת הכושים העבריים מדימונה.
יפני קנה ממך תקליט של חבורה דימונאית?
"כן, כן. יפני. מאה דולר על התקליט הזה, ומאה דולר על תקליט אחר שלהם. זה כמובן לא יצא בשום מקום ושום ארץ אחרת".
איך הוא הגיע לזה?
"התקליט הזה נחשב לפריט מאוד מבוקש אצל תקליטני פאנק, והם יודעים איך למצוא את הדברים האלה. באי ביי אני לא צריך לקבוע את המחיר, כמובן, אבל יש אתרי אינטרנט שיודעים לתמחר את התקליטים לפי הנדירות שלהם".
איפה אתה מוצא את התקליטים האלה?
"אני הולך לאנשים, עושה קצת פרצופים, 'חמש שקל'. ככה זה עובד, בערך", פלג צוחק. "אבל האמת? הדברים הכי טובים הם משוק הפשפשים. יום שישי, חמש בבוקר, צריך להגיע לשוק הפשפשים. אז מגיעים כל האלטעזכענים לרחבה הגדולה ופורקים הכל. מי שבא אחר כך זה כבר תיירים וישראלים שמתנהגים כמו תיירים ומחפשים שרוואלים. הדברים המגניבים באמת? בחמש בבוקר".
פלגשולף ספר עב כרס. "זה כל הגיליונות של 'להיטון', וזה הדבר הכי יקר שיש כאן, מכל הבחינות. תראי, פעם הייתה מלחמה בין יגאל בשן לאבי טולדנו. כשקראו לכל הלהקות האלה 'להקות קצב'".
אתה חושב שתעשיית המוסיקה בארץ קורסת?
"מה?! אם אני חושב?! הכל נגמר. אין כבר חנויות מוסיקה".
זו תופעה עולמית. היום המוסיקה דיגיטלית. יש לזה פלוסים, לא?
"את לא מדברת עם הבן אדם הנכון. אני בעד להרגיש את המוסיקה. מבחינתי דיסק וצרוב זה אותו דבר, הכל פלסטיק. פעם זה היה אחרת. מוצר גדול, עם נשמה, היית חוזר מהחנות בתל אביב וכבר מת לשים את התקליט. לא הכרת את זה מהיוטיוב לפני. זה היה גדול, עם דף מילים ועטיפות מיוחדות".
פלג שולף תקליט ומפרק את העטיפה שלו, שמתגלה בצורה של צלב בוער. "אלה בוטקין, רוק כבד. מעריץ מיליונר שלהםמימן את ההוצאה המיוחדת הזאת", מסביר פלג. "לא נגעת אף פעם בתקליט?".
לא הייתי צריכה. אני נולדתי כשהיו כבר קסטות, ווקמנים. מוסיקה ניידת.
"אני ממש לא מתחבר לזה. אני צריך לשבת בבית וליהנות מהמוסיקה. זה סאונד אחר לגמרי. יש את הסאונד האנאלוגי של התקליט ויש את הסאונד הדיגיטלי, שככל שמכווצים את המוסיקה יותר אז מאבדים תדרים. הצליל פחות חם. הרבה יגידו שזה זיון מוח של אודיופילים ואין הבדל.
"אבל אני חושב שאם גדלים על סאונד אז מרגישים את ההבדל. אני לא חושב שהילד שלי יבין שהוא מאבד משהו מהמוסיקה כשהוא שומע מוסיקה בסלולרי. נחמד להם, לצעירים, הם לא מבינים שהם מפסידים הרבה. אבל אני אגיד לך את האמת, לפעמים אני חוטא במחשבות, כשאני רואה את הכוננים הניידים, כשאני חושב על זה שכל האבק על התקליטים נכנס לדבר כזה קטן. זה התחיל לעשות לי משהו. אבל אין מצב, אין מצב".
ישנה דרך להתמודד עם המצב הזה?
"אני לא יודע. אני חושב שגם הדיסק מת. הטעות הכי נפוצה של חברות המוסיקה והחנויות זה ההתחנפות לקהל הצעיר. תמיד היה רושם שהעולם שייך לצעירים והם מכתיבים את האופנות והטעמים, וזה קשקוש כי אם ננתח את הפרופיל של צרכן המוסיקה הממוצע אז הוא בטח בן 30 ומשהו, 40 ומשהו.
"אלה האנשים שעדיין באים ואין להם את היכולת או הסבלנות להשתמש באינטרנט ולהוריד מוסיקה. הם לא מתוכנתים לזה. אני לא חושב שזה קשור לזכויות יוצרים או שכולם צדיקים גדולים, זה פשוט אינסטינקט ישן של לאהוב משהו וללכת לקנות אותו. אבל אין מה לעשות, כנראה שכשמישהו ילמד אותם ללכת לאינטרנט ולהוריד משהו הם יעשו את זה".
איזומוסיקה ישראלית אתה אוהב?
"אני שומע הרבה דברים, בעיקר את שנות השישים והשבעים. הנשמות הטהורות, החלונות הגבוהים. אלה הדברים האהובים עליי ביותר. אבל לאחרונה התחלתי ליהנות מתחילת המוסיקה הים תיכונית, למשל צלילי העוד, אריס סאן. יש להם שוק אספנים מאוד גדול שקצת הצטערתי שמכרתי תקליטים שלהם. התחלתי ליישם את זה בפאב".
הפאב שפלג מתכוון אליו הוא הדבלין בפארק המדע, שם הואמוסיף להתמסר לתחביב בו הוא עוסק גם למחייתו – מוכר מוסיקה ברשת "צליל". פעם בשבוע הוא מגיע לדבלין כדי להשמיע מוסיקה מהאוסף הפרטי המרשים שלו. בימי ראשון ב-21.30, קצת לפני שהוא עולה על העמדה עם ערמות התקליטים שהוא מביא מהבית, פלג עובר בין הנוכחים ושואל מה בא להם לשמוע.
"זה כבר שש שנים, פעם בשבוע", הוא מספר."הכל התחיל מזה שאנשים היו יכולים לעלות אליי לעמדה כשאני מתקלט. אני מתקלט בעיקר אולדייז, וזה הכיף הכי גדול. הזקנים הכי מפרגנים. היום כשאת נכנסת לחנות מוסיקה ומבקשת משהו ישן הצעירים לא יודעים על מה את מדברת.
"ברדיו לא משמיעים אולדייז. אז היה המון נוסטלגיה, אנשים התרגשו, אמרו לי שזה השיר מהחתונה שלהם או משהו כזה, ואז חשבתי – למה לנסות לקלוע לטעם של האנשים? למה שהם לא יערכו את המוסיקה בעצמם? אז בתחילת הערב אני יושב איתם, מדבר. אני כמו מלצר שמסתובב ורושם הזמנות. הם מדברים, מזמזמים את השירים שהם אוהבים, ואז אני עורך את זה. את יודעת, שלא יהיה בטעות ג'ורג' מייקל אחרי לד זפלין".
שש ג'ורג' מייקל? אתה מחזיק תקליטים שלו?
"נו, יש פה הכל. אני בא עם כמויות מטורפות לשם, כי אני לא עובד עם מחשב. זה נורא כיף. עכשיו מאוד מחונכים לסבלנות שם, כי כשאתה מחכה לשיר שאתה ביקשת, אתה מוכן לסבול בקשות של אחרים. אני יכול לשים מוסיקה טורקית, פרוגרסיב. אפשר לבקש הכל. וכן, גם ג'ורג' מייקל".
מה אתה לא משמיע?
"אין לי בעיה להראות חוסר שביעות רצון לאנשים שמבקשים שירים כאלה, אבל הרעיון הוא ערב של אולדייז ורוק קלאסי. אז כן, אני אעקם את הפרצוף אם יבקשו ממני ג'ורג' מייקל, אבל אני אשמיע את זה".
למה יש לך תקליטים של מוסיקה שאתה לא אוהב?
"כי אני לא מסוגל לזרוק, זו הבעיה. אולי זו אחת הסיבות שסגרתי שלוש חנויות. אגב, כשמבקשים ממני שירים מתחכמים אני בדרך כלל בוחן את האנשים על הידע שלהם. קשה להתקיל אותי".
מוסיקה חדשה אתה שומע? אתה משתמש ביוטיוב?
"האמת שכן. אבל אני מודה שהבן שלי גם מעדכן אותי. אני חוקר וקורא".
גלגל"צ אתה בטח לא שומע.
"ממש לא. אני לא אוהב את הקונספט הזה של למכור לי מה שכולם אוהבים. לעומת זאת, אני פריק של 88FM. אבל האמת היא שהייתי בהופעה של ריטה לא מזמן".
ריטה? באמת?
"טוב, האמת היא שמכרתי שם תקליטים".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם