המהפך של הודיה: כל הדרך מהאולפנה ל"היפה והחנון"
אם הייתם רואים את הודיה שפירא לפני ארבע שנים, לא הייתם מאמינים שזו אותה אחת שמככבת ב"היפה והחנון": אז היא הייתה תלמידת אולפנה דתייה וצנועה, שבכל שישי מגיעה לבית הכנסת יחד עם בני משפחתה. סיפור על מהפך מושלם
"התחלתי לחשוב לעצמי – 'למה היא התכוונה כשאמרה לי את זה'", מספרת הודיה השבוע: "היא התכוונה שזה מתאים לי בגלל המראה, או אולי בגלל הטיפשות? אבל באמת, כל החברות מהעבר, שלמדתי איתן באולפנה, פרגנו לי והבטיחו שיצביעו בשבילי".
>> הבל האופי - הסיקור השבועי הצמוד של "היפה והחנון"
כן, זו לא טעות: הודיה שפירא, המשתתפת בעונה השלישית של "היפה והחנון", הייתה בעברה נערת אולפנה דתייה וחסודה. למעשה, אם הייתם רואים תמונה שלה מלפני ארבע שנים, לא הייתם מאמינים שזו אותה הבחורה:
חצאיות מתחת לברך, חלילה בלי שסע, חולצות עם שרוולים, בלי שמץ של מחשוף, וביקורים תדירים בבית הכנסת של היישוב הדתי מרכז שפירא. והדוסית הזאת הפכה להיות חילונית, ואחר כך דוגמנית, ואחר כך משתתפת בתוכנית הריאליטי הכי מצחיקה, כשעיקר הבדיחות הוא על חשבון המתמודדות.
בואו להיות חברים של "זמן מעריב" גם בפייסבוק
בסך הכל שלושה פרקים עברו מאז התחילה העונה החדשה של היפה והחנון, ובינתיים לא הספקנו להכיר יותר מדי את הודיה שפירא (21). את מירב תשומת הלב תפס דווקא הפרטנר שלה, אולג, שבצדק כבש את התואר הלא רשמי "החנון הכי מוזר של העונה".
אף אחת מהמשתתפות לא רצתה לקבל אותו, אבל מזלה של הודיה בגד בה. בדיעבד, היא די מרוצה. קשה כעת לדמיין איך, אבל עם הזמן היא התחברה לאולג והתרגלה לאופי שלו. בכלל, גם בלי לדעת כיצד תיגמר העונה, קל לשמוע בקולה של הודיה שהיא כן עברה שינוי אמיתי במהלך שהותה בווילה של היפה והחנון. "זו הייתה חוויה בלתי רגילה", היא אומרת השבוע.
"ממש נהניתי שם, ולמדתי מזה המון. באופן טבעי, בהתחלה היו לי קצת חששות לגבי הבנות שאפגוש והחנון שיצרפו לי. הגעתי עם פרפרים בבטן, אבל גם עם ביטחון עצמי ועם מטרה לשנות ולהשתנות.
"זה היה הדבר הכי חשוב מבחינתי. זה לא סוד, לאנשים שמכירים אותי, שאני קצת שטחית, ואני חושבת שהתוכנית עזרה לי לשנות את זה. היום אני מסתכלת על דברים אחרת. אני מסתכלת על חנונים אחרת, ורואה אותם כבני אדם, כמו כולנו. למדתי להכיר סוגים שונים של אנשים ולהתחבר אליהם. הבנתי שכולנו בני אדם".
איך היה החיבור שלך עם אולג במהלך העונה?
"אני קיבלתי את השותף הכי יצור מבין כל החנונים. הוא הגיע אל התוכנית כאילו הוא נמצא במסיבת פורים, מחופש לערפד. הוא עוף מוזר – גם חיצונית אבל בעיקר פנימית. הוא אדם מאוד סגור.
"כשמדברים איתו, נדמה שהוא כאילו נמצא בכוכב אחר. היה לי מאוד מוזר לקום בבוקר ולראות אותו. הפעילות במסגרת התוכנית, הבילוי יחד 24 שעות ביממה, הדרישה ללכת לישון איתו בלילה – כל אלה היו חוויות בלתי רגילות וגם לא פשוטות עבורי. אבל לכל מטבע יש שני צדדים וגם מהחוויה הזאת הצלחתי להוציא את המיטב".
איך?
"תראי, בהתחלה די נלחצתי מהמוזרות שלו, אבל בסוף מתרגלים להכל. עם הזמן למדתי להכיר אדם מקסים, והפכנו להיות חברים טובים. תתפלאי, אבל היו לנו שיחות מאוד עמוקות. באחת מהן הוא אפילו הצליח לגרום לי לבכות. אני בן אדם רגיש, אבל קשה לגרום לי לבכות. והוא הצליח. הסתבר לי שמתחת לתחפושת ולעטיפת הביטחון העצמי המוגבר, הוא אדם רגיש, מיוחד ובעל לב טוב.
"אני אדם שקל להיפתח בפניו. אני חברותית, שמחה ותמיד יש לי חיוך על הפנים. דווקא זה מה שגרם לאולג להיפתח בפניי. באחת השיחות שהיו לנו הוא סיפר לי שקשה לו להביע אהבה, ושהוא אף פעם לא הצליח לחבק את אמא שלו. ייאמר לזכותי שאני האדם הראשון שאולג הצליח לחבק ולבטא חיבה כלפיו".
איך היה לגור איתו בחדר אחד?
"מאוד לא קל, במיוחד כשמדובר באדם שאין לו את אותם תחומי עניין כמו שלי, ואפילו רחוק מזה. הכל שונה אצלו – הדיבור, הסלנג, המראה. הוא בן 28, אין לו ניסיון עם בנות ואין לו רישיון נהיגה. הוא מאותם אנשים שמתקדמים מאוד לאט בחיים, ואני בדיוק להיפך, תמיד רצה לכיוון המטרות. היו כמה פעמים שניערתי אותו ואמרתי לו: 'יאללה, תתעורר, אתה לא חושב שהגיע הזמן לחשוב על חתונה וקריירה?'. היה קשה, אבל החוויה הזאת שינתה המון אצלי, ואני מאמינה שגם אצלו".
את שומרת איתו על קשר גם היום?
"בטח. הוא היה אצלי בבית כמה פעמים. אנחנו שומרים קשר טלפוני, נפגשים ויוצאים יחד. האבסורד הוא שאם הייתי מכירה אותו לפני התוכנית, לא היה שום סיכוי שאתחבר אליו. אם הוא היה מנסה לפתח איתי שיחה ברחוב, הייתי מסתכלת עליו במבט של 'תתרחק ממני'. היום זה אחרת. הוא חלק מהחברים שלי, והם בעצמם נורא אוהבים אותו. מעבר לזה, עצם העובדה שהוא יודע שהוא השתנה ואומר שאני זו שגרמתי לו לשינוי, זו הרגשה של סיפוק עבורי".
תגידי, את מרגישה שעבר עלייך שינוי בעקבות ההשתתפות בתוכנית?
"בוודאי. עצם העובדה שאני מביאה אותו הביתה, מבלי להתבייש מהתגובות של החברים, זה כבר שינוי עבורי. למדתי לא לשפוט אדם רק לפי החיצוניות שלו. אמנם אני לא אהפוך לחברה הכי טובה של כל חנון שאפגוש בדרך, אבל בהחלט אפשר לומר שהתפישה שלי השתנתה".
אילו תגובות את מקבלת ברחוב?
"תגובות מאוד מפרגנות. הרבה מבקשים חתימות, הרבה רוצים להצטלם איתי. אפילו הגיעו אליי הביתה כמה פעמים כשלא הייתי בבית וביקשו מההורים שלי שיארגנו להם חתימות. הייתי בקניון עזריאלי לא מזמן ופשוט לא עזבו אותי. ילדות, ילדים ואפילו מבוגרים הגיעו אליי וביקשו חתימות. זה מאוד מחמיא וזה כיף אמיתי, אבל מתישהו את רוצה את קצת פרטיות. בא לך לקנות בגדים וליהנות מהשופינג שלך בשקט, וזה לא התאפשר לי".
ומה עם תגובות שליליות? לא אומרים לך שעשית צחוק מעצמך בתוכנית?
"חלק מהאנשים ששמעו שאני הולכת להשתתף בתכנית אמרו לי לפני שהלכתי 'רק שלא תעשי לנו בושות'. גם אחרי הכניסה לתוכנית היו תגובות שליליות, אבל מעט מאוד.
"לדעתי, מי שלא מפרגן אלה רק אנשים קנאים. אני לא מוצאת אף סיבה אחרת לכך. אני בעיקר מקבלת המון מחמאות. הרבה מפרגנים על איך שאני נראית, חלק אומרים שאני מצחיקה אותם".
ובכל זאת, לא התביישת כשלא ידעת את התשובות לשאלות כל כך בסיסיות ששאלו שם? איפה נמצאת מדינת ישראל במפה, לדוגמה?
"אין לי במה להתבייש, הרי אף אדם לא יודע הכל. בעיני הקהל שצופה, אנחנו אולי נראות כמו טיפשות, אבל ברגע שאתה נמצא בסיטואציה שבה כולם מסביב בוחנים אותך ומסתכלים עליך – זה לא תמיד פשוט. כן, אני מודה, אני לא יודעת הכל.
"זה לא אומר שאני טיפשה, זה פשוט אומר שזה לא כל כך מעניין אותי. בשיעורי גאוגרפיה ברחתי מהכיתה. אני יודעת איפה ישראל נמצאת, זה פשוט קצת קשה למצוא אותה במפת עולם ענקית".
ואיך את חושבת שיצאת בתוכנית עד כה?
"קודם כל – יצרתי מהממת! סתם, אני יוצאת אני, וזה מה שהכי חשוב. לא באתי לשחק אותה מישהי אחרת, או לשחק תפקיד מסוים, או לצאת מטומטמת בכוונה. אני בתוכנית נראית כמו שאני במציאות. אני חושבת שזה מה שהקהל אוהב, את האותנטיות של האנשים.
"אני יוצאת מצחיקה, לא טיפשה. אני לא עושה צחוק מעצמי, אלא עושה צחוק עם כולם. כשהצופים רואים את זה הם מבינים את זה, הם יודעים מי אמיתי ומי לא. אני מקווה עבור הבנות ש'שיחקו אותה', ולא היו עצמן בתוכנית, שאלה יהיו 15 דקות התהילה שלהן".
אבל הבנות בתוכנית לא יוצאות הכי טוב, תסכימי איתי.
"לתכנית היפה והחנון נדבקה סטיגמה שהיפות הן טיפשות, אבל אני שוברת את הסטיגמה הזאת. יש גם כמה בנות בתכנית שלומדות לתואר כרגע, אחרות מתכננות להתחיל ללמוד בקרוב. עם חלקן היו לי שיחות עמוקות ומהותיות. רוב הבנות אולי לא ידעו את התשובות לכמה שאלות, אבל זה לא אומר שהן טיפשות".
הצלחת להתחבר עם הבנות שהתמודדו איתך בתכנית?
"עם חלק מהבנות התחברתי מאוד, כחברות לחיים, אנחנו שומרות על קשר אדוק ונפגשות על בסיס קבוע. אבל יש בנות שאחרי התוכנית גיליתי עליהן כמה דברים לא נעימים והעדפתי להתרחק מהן. לא דיברתי איתן בכלל אחרי התוכנית".
הודיה גדלה בבית דתי ביישוב הדתי-לאומי מרכז שפירא, שנמצא בין אשדוד, אשקלון וקריית מלאכי. החינוך שקיבלה בביתה היה דתי. היא, כמובן, נשלחה לבית ספר יסודי דתי, וכשהגיע זמן התיכון – למדה באולפנה לבנות. במשך כל תקופת ילדותה ונעוריה, שמרה על אורח חיים דתי.
לאורך כל השנים החמיאו לה על המראה שלה, והיא פיתחה לעצמה חלום להיות דוגמנית מצליחה. הדת לא ממש התאימה לשאיפה הזאת, ובסביבות גיל 17, החליטה הודיה שחיים בתור דתייה הם לא בשבילה. המשפחה בטח לא קיבלו את הכיוון החדש של חייה בשמחה, אבל השלימו על ההחלטה ועשו הכל כדי לגרום להודיה להרגיש בנוח עם הבחירה שלה.
אגב, להודיה יש אחות תאומה, שהיא, בניגוד אליה, לא זנחה את הדת, אלא להיפך: התחזקה עוד יותר והפכה לאדוקה מכל בני משפחתה. הניגודיות בין שתי התאומות מדהימה – האחות היא הגרסה המופנמת של הודיה המוחצנת.
בכלל, הודיה נחשבת לסוג של פרובוקציה ביישוב הדתי השמרן. "אני הייתי הבחורה הראשונה היישוב שהלכה על נעלי עקב", היא מספרת. "בלי להתכוון בכלל, הפכתי לסוג של מודל בקטע הזה. גם לגבי ההשתתפות בתוכנית, ביישוב לא ממש ידעו איך לאכול את זה. ביום שישי האחרון הגעתי ליישוב, וחלק מהאנשים שם צעקו לי 'סלב' ו'הנה היפה והחנון'. תמיד אמרו לי ביישוב שיום אחד אני אהיה מפורסמת. אני עצמי ואני לא מנסה לחקות אף אחד וזה מה שחשוב באמת".
בטח שם את מקבלת גם תגובות לא נעימות.
"אם יש תגובות שליליות, הן בוודאי מעטות, ואנשים שומרים אותן לעצמם או לחברים הקרובים שלהם. בכל מקרה, לא הגיעו לאוזניי תגובות כאלה, וגם אם יגיעו, זה לא מעניין אותי. זה כמו טוקבקים, מבחינתי: אני לא מסתכלת, לא שומעת ולא מתעניינת. מי שיש לו מה להגיד – שיקפוץ לי, אני עושה מה שבא לי".
מה אומרים לך ההורים והאחים על ההשתתפות?
"זכיתי במשפחה מקסימה ותומכת. ההורים שלי ואחותי התאומה דתיים, אני והבנים כבר לא. אבל בעיקרון אנחנו משפחה דתייה, אנחנו שומרים שבת, כשרות וחגים. בסופו של דבר, אני כבר לא ילדה ובחרתי בדרך משלי. ההורים שלי מבינים את זה ועומדים לצדי. מעבר לזה, אבא שלי הוא החבר הכי טוב שלי, אני מספרת לו הכל והוא איתי בכל דבר".
תארי את תהליך החזרה בשאלה שעברת.
"כשלמדתי בבית ספר דתי, משהו בי השתנה. כמה ברגים אצלי השתחררו והבנתי שזאת פשוט לא אני, שאני לא רוצה את זה. זה התחיל מדברים קטנים. בפעם הראשונה, הדלקתי אור בשבת. אחרי כך כבר שמעתי מוזיקה. אחר כך גם דיברתי בטלפון.
"כשהייתי דתייה, הרגשתי שזאת לא אני. הייתי הולכת לבית כנסת, מסתכלת על כולם מסביבי ושואלת את עצמי מה אני עושה כאן. הבנתי שזה לא בשבילי. בכל שישי, ורק פנטזתי על המועדון שאצא אליו בערב. יחד עם כל זה, אני אדם מאוד מאמין, והיו לי חששות לגבי ההתרחקות מהדת, אבל זה הגיע בהדרגה ואני שלמה עם זה היום".
מתי הבנת שאת לא רוצה להיות דתייה?
"האמת שכבר מגיל מאוד צעיר ידעתי שזה לא הכיוון שלי, אבל המשכתי, מתוך כבוד להורים. גם היום אני מאוד מכבדת אותם, פשוט הראיתי להם את הדרך החדשה שלי וטוב לי בה. אני מאמינה שאדם שטוב לו בדרך מסוימת צריך להמשיך בה ולא להיתקע.
"למדתי באולפנת 'צפירה' ליד בית דגן. גרתי באולפנה ואני זוכרת שיחד עם החברות, היינו בורחות בלילה עם חברים מסביון, חוזרות בבוקר והולכות ללימודים. היו אפילו כמה פעמים שרצו להעיף אותי, אבל החלטתי לסיים שם את התיכון, בעיקר בגלל שזה היה חשוב לאבא שלי".
איך המשפחה קיבלה את החזרה שלך בשאלה?
"בהתחלה הם לא ידעו. בתור ילדה, לא ידעתי איך להגיד להם 'אבא, אמא, אני לא הולכת בדרך שלכם'. זה עדיין החינוך שהם נתנו לי, לא רציתי לפגוע בהם, אבל גם לא רציתי לשקר להם. פעם אחת, לפני שאבא שלי ידע, הוא ראה אותי נוסעת עם חבר שלי בשבת.
"אני מאמינה שהוא התאכזב, אבל הוא הבין שהתבגרתי ושזו החלטה שלי. גם אחי הגדול התרחק מהדת, אז ההורים כבר היו מוכנים יותר להתמודד עם זה בפעם השנייה שזה קרה להם. הם לקחו את זה בסדר. הגישה שלהם הייתה כזאת שאומרת, הכל בסדר, אנחנו משפחה אחת ולא כולם חייבים להיות מה שמצפים מהם להיות".
תגידי, ביישוב שלך יש הרבה אנשים שצופים בתוכנית?
"הרבה אנשים שאני מכירה אומרים שהם רואים רק את התוכנית רק בגללי. בגלל זה יש לנו רייטינג גבוה. אומרים לי 'את יפה, את אמיתית, את מצחיקה ואנחנו אוהבים אותך'. אני מאמינה שהתוכנית תיתן הזדמנות גם לאנשים שהכירו אותי לפניה להכיר אותי יותר לעומק ולגלות מי אני באמת".
ובתור בחורה שגדלה כדתייה, זה היה מוזר לך יותר להשתתף בתוכנית?
"לא, שמחתי לגלות שהיו שם עוד בנות שהגיעו מבית דתי ועשו שירות לאומי כמוני. זה הקל עליי מאוד. אבל גם אם הייתי היחידה, לא היה אכפת לי".
כיום הודיה מחלקת את מקום מגוריה בין מרכז שפירא לבין ביתו של החבר שלה, במושב ינון. היא מודעת לכך ששאיפותיה בתחום הדוגמנות יוכלו להתממש ביתר קלות באזור המרכז.
כבר בגיל 17, עם החזרה בשאלה, עשתה את טבילת האש הראשונה שלה בתחום הדוגמנות. היא התקבלה לסוכנות HH MODELS, ועבדה בעיקר בתל אביב. "התחלתי כבר אז להרוויח את הכסף שלי בעצמי, וזו הייתה תחושה של אחריות ובעיקר של חופש ועצמאות", מספרת הודיה.
"זה לא פשוט, בתור ילדה, אבל הייתי מאוד אחראית כבר מאז. דגמנתי איפור לאיל מקיאז', בגדי ים לקוטקס, למעצבת שמלות כלה ובגדי ים וגם לתסרוקות שיער. בהתחלה הייתה לי בעיה לדגמן בגדי ים, בגלל שהמשפחה שלי דתייה, אבל ההורים תמכו ואבא שלי אמר לי 'כל עוד לא תשתגעי יותר מדי, אני איתך'. חשבתי לעצמי: יש לי גוף יפה, אין לי ממה להתבייש, ופשוט הלכתי על זה. כשעברתי לעבוד יחד עם סוכן אישי, הוא זה שלח אותי לאודישנים של היפה והחנון, והתקבלתי.
"אני חושבת שאני פוטוגנית ואני מקפידה על המשקל, אבל דוגמנית מסלול אני לא, כי אין לי את הגובה. היום אני מקבלת הרבה הצעות, בינתיים אני מסרבת כי אני מעדיפה לשקול את הנושא מכל ההיבטים ורק אז להחליט".
לפני שהגיעה לתכנית, עבדה הודיה בבית קפה קטן. היום היא מטפלת בשני ילדים חולי סיסטיק פיברוזיס. היא מלווה אותם ומטפלת בהם שעתיים בכל בוקר עד שהם יוצאים לבית הספר וגם בשעות הצהריים, לאחר שהם חוזרים מבית הספר. "זה לא קל, אבל זה מספק אותי מאוד", היא מספרת. "אחרי שאני יוצאת אל כל הרעש שבחוץ, אני אוהבת לחזור אל השקט. כשאני חוזרת הביתה ליישוב השקט ולילדים, זה עושה לי טוב מבחינה נפשית".
מה השתנה אצלך בעקבות ההשתתפות בתוכנית?
"כשהגעתי לתוכנית הסתכלתי על אולג בתור פריק מטורף, לפעמים אפילו נגעלתי ממנו. אבל לאחר מכן גיליתי שגם חנון מטפח את עצמו ודואג להיגיינה שלו. כל הסטיגמות שלי לגבי חנונים, באופן כללי, התנפצו. אני חושב ששנינו השתנינו – גם אני וגם אולג.
"ברגע שראיתי שהוא השתנה, והוא אמר לי את זה, זה שווה את הכל בשבילי. הוא יצא מהבועה שהוא היה חי בה במשך 28 שנים וגילה עולם חדש לגמרי. הוא התחיל לצאת למסיבות, לצאת עם בנות ולהיפתח להיכרות עם אנשים חדשים".
מה החבר שלך אומר עליו?
"אני נמצאת עם החבר שלי כבר שלוש שנים וחצי. הוא גדול ממני בשבע שנים ואפשר לומר שהוא גידל אותי ואני חינכתי אותו. הוא סמך עליי ופרגן לי לאורך כל הדרך, וזה היה מאוד חשוב לי. שמעתי מהרבה בנות בתוכנית שהחבר שלהם לא פרגן להן".
אם היית פנויה, היית מוכנה לצאת עם חנון?
"לא, זה פשוט לא הטעם שלי. אני צריכה שהגבר שלי יהיה גבר-גבר ולא כלב. כלב יש לי בבית".
אז מהו כן המודל שלך מבחינת גבר?
אני אוהבת גברים שחומים, שזופים, בנויים טוב, שריריים, פנים יפות. בקיצור – שיהיה גבר. מבחינת האופי, אני לא מחפשת אחד כמוני, אלא אחד שישלים אותי, שיאזן אותי בתור המצחיקה והאנרגטית. שיהיה זה שידע להרגיע אותי, להראות לי דרכים אחרות ולהעמיד אותי במקום כשצריך. יצא שתיארתי בדיוק את החבר שלי".
מה התוכניות שלך לעתיד?
"קודם כל, ללמוד משחק ולהיות שחקנית מפורסמת. אומרים לי הרבה שאני דומה לברברה סטרייסנד. החלום הגדול הוא כמובן להגיע להוליווד. אני גם רוקדת היפ הופ, אז אולי לפתוח סטודיו משלי וללמד לרקוד. בגלל שעשיתי שירות לאומי בשירות מיוחד עם ילדים שלכל אחד היה סיפור משלו, זה נגע ללבי. אהבתי את זה והייתי רוצה ללמוד חינוך מיוחד או חינוך באופן כללי. עם הדוגמנות אולי אמשיך, אבל מהצד ולא כקריירה. הייתי רוצה לעשות משהו שמשלב הכל ביחד. ומתי אספיק לחיות? בלילה".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם