חברים נפרדים מדור ג'אן, החייל שנהרג בהתהפכות ג'יפ בגולן
"כל הדמעות שבעולם לא יצליחו להעביר את הכאב. כולנו מאותה השכונה, מאותם בתי ספר. זאת הייתה חוויה להיות לצדו". בני כיתתו של החייל דור ג'אן מראשון לציון, שנהרג לפני שבוע ברמת הגולן, נפרדים מחבר אהוב
"כשאומרים מיוחד מתכוונים לכך שדור היה בולט בכל תחום", מספרת ידידה נוספת בר שמאי (19), "הוא היה הכי מיוחד, הכי חכם, צנוע, גאון. כולם העריצו אותו. כולם. מהמורים, דרך התלמידים ועד ההורים של כולנו. זה אדם שאי אפשר למחוק את הנוכחות שלו באף מקום".
ביום שישי שעבר נהרג רב"ט ג'אן בתאונת דרכים קשה ברמת הגולן, כאשר רכב סיור צבאי בו נסע עם חיילים נוספים, התהפך בכביש 98 בקטע הסמוך למושב קשת. שניים מהחיילים נפצעו באורח קשה וחייל נוסף נפצע קל. לג'אן לא שיחק המזל. הוא נלכד ברכב, וצוותי מד"א ושירותי כיבוי גליל גולן, שהוזעקו למקום, פעלו לחילוצו. לאחר החילוץ נאלצו לקבוע את מותו.
ג'אן, חייל צעיר בחיל התותחנים,
השבוע פקדו את בית משפחתו בראשון לציון מאות מבקרים. הלוויה, שהתקיימה ביום ראשון בתחילת השבוע, הייתה רבת משתתפים, ובין היתר הגיעו נציגי מערכת החינוך בעיר שהכירו היטב את ג'אן, ומכריו מקבוצת הכדוריד בה שיחק עד לכיתה י'.
"אני עדיין לא מעכל את מה שקרה", שיחזר השבוע חברו אביחי ספר (19). "ביום שישי אנחנו תמיד נפגשים ביחד בצהריים ונוסעים לסופרלנד. ביום שישי חבר שלי עומר התקשר אליי ולא עניתי לו, כי הייתי בזמן נהיגה. לאחר כמה דקות חזרתי אליו והוא היה היסטרי.
"אני זוכר את השיחה הזו ועוברת לי בגוף צמרמורת של ממש. אני זוכר שהוא לא הצליח להגיד מילה אחת כמו שצריך. שמעתי על הקול שלו שהוא רועד, אבל לא הבנתי מה קרה. אחרי כמה שניות הוא הצליח להגיד לי שאני חייב לעזוב הכל ולהגיע לבית של דור כי הוא נהרג".
מה עובר בראש ברגע כזה?
"לא הבנתי מה קורה איתי. לא האמנתי למה שאני שומע בכלל. שאלתי אותו 'מי נהרג?', והוא אמר לי 'דור נהרג. דור נהרג'. לרגע חשבתי שאני חולם את כל הסיטואציה הזו. חשבתי שאולי אני באמצע חלום ואני לא מצליח להתעורר. עד עכשיו אני לא מבין איך הכל קרה. תוך שניות חזרתי לרכב ונסעתי במהירות לשכונה. זאת הייתה הנסיעה הכי קשה שלי בחיים.
"הרגשתי שאני בסיוט ולא יכול לצאת מזה. כשהגעתי לשכונה כולם ישבו בחנייה ובכו. אני לא יכולתי לצאת מהרכב. הרגשתי שאני יכול לעמוד בזה. עד עכשיו אני לא מאמין שאני נמצא פה, בבית המשפחה של דור, בשכונה שלנו, במקומות שאנחנו גדלנו ביחד, חווינו את כל החוויות הכי אדירות שיכולנו לחוות, והוא לא פה. זה לא נתפש לי. אני מחכה שאולי מישהו יגיד לי שכל מה שקרה מיום שישי זה שקר".
את השיחה עם חבריו הקרובים של דור קיימנו השבוע, לאחר הלוויה. האבל כבד מאוד. עין אחת לא נותרה יבשה. נדמה כאילו כל השכונה התגייסה לתמוך בהורים ובשלושת האחים. אל סוכת האבלים שהוקמה בפאתי הבניין שבו גרה משפחת ג'אן נהרו כל השבוע מאות מנחמים.
עומר שגיא (18.5), אחד מחבריו הקרובים של דור, סיפר השבוע: "דור היה הילד הטוב שבחבורה. הוא היה דמות חשובה מאוד. תמיד כשהתלבטנו לצאת ביום שישי, שאלנו אותו לאן יוצאים. תמיד היו לו תשובות לכל השאלות. אם הייתה לך בעיה – תמיד ידעת שאתה צריך לפנות לדור, כדאי היה לך כי הוא תמיד היה עוזר. הוא היה מארגן את כל היציאות והבילויים שלנו. תמיד היו לו רעיונות חדשים. זאת הייתה חוויה להיות לצדו בכל פעם מחדש".
שקד משיח, שמכירה את דור עוד מתקופת הגן, סיפרה על הרגעים המיוחדים שזכורים לה. "אני זוכרת את המבט של דור עוד מהגן. הכרנו בגן תת חובה. שום דבר לא השתנה במבט שלו מאותה תקופה ועד לפעם האחרונה שראיתי אותו. הוא היה הראשון שקיבל אותי בגן ומאז דרכנו לא נפרדו. הוא ישר התחבר אליי. מאז כיתה א' הוא היה הכי חכם. כולם סמכו עליו. לפני המבחנים כולם רצו ללמוד איתו כי היו לו את כל הסיכומים של השיעורים. הוא לימד את כולם ותמיד זה היה ברוגע ובסבלנות. הוא אף פעם לא סירב לעזור לאף אחד.
"אני זוכרת שתמיד צחקנו עליו שהוא חרשן, למרות שהוא תמיד יצא איתנו לבלות ואף פעם לא נשאר בבית ללמוד. הוא לא היה ילד בית שרק לומד. הוא האדם היחידי שידע לשלב בין החברים והלימודים".
איזה תלמיד הוא היה?
שקד: "מעבר לזה שהוא היה מבריק הוא גם היה אהוב על כל המורות. מאז חטיבת הביניים אין מורה שלא אהבה אותו".
אביחי: "הוא היה מסוג האנשים שלפני מבחנים כולם ישבו לידו כדי שיוכלו להעתיק ממנו. כולם רצו להיות קרובים אליו בגלל שהוא ידע את החומר וגם כי תמיד עזר לכולם. אף פעם לא שמעתי שהוא סירב לעזור למישהו. המילה 'לא' לא הייתה אצל דור בלקסיקון".
"כל הזמן היינו ביחד", מספרת בר שמאי. "ההורים שלנו הפכו להיות חברים טובים בגלל החברות שלנו עוד מגיל מאוד צעיר. מאז ומתמיד המשפחות שלנו עטפו אותנו בהרבה חום ואהבה. כולנו מאותה השכונה, מאותם בתי הספר, וקשה לחשוב עכשיו שדור כבר לא איתנו.
"כל אירוע שאחד מאיתנו עבר – היינו חווים אותו יחד כחברים, כקבוצה. המשפחה של דור הייתה מאוד תומכת. אחד הדברים שאני באופן אישי זוכרת אלה המפגשים הכיתתיים. תמיד חיכינו לג'חנונים של אמא של דור, אהובה, שהכינה לנו בכל הזדמנות".
חבריו מספרים כי בכיתה ח' הצטרף לאגודת מכבי ראשון לציון בכדוריד. "מהרגע הראשון כולם ראו שיש לו פוטנציאל ענק. הוא ישר השתלב בהרכב הפותח ולא הפסיק להרשים את כולם ביכולות שלו. כשהוא שיחק אלה היו רגעי קסם. אבל בכיתה י' הוא החליט לסיים את הפרק הזה של הספורט".
את לימודי התיכון עשה בבית הספר עמית עמל בעיר במגמה ביולוגית-פיזיקאית. לאחר סיום הלימודים אמור היה ג'אן להתגייס למסלול עתודה בזכות ציוניו הגבוהים, אולם למרות זאת, הוא בחר להצטרף דווקא לחיל התותחנים. לאחר גיוסו בחודש נובמבר האחרון הוא מצא את עצמו במסלול לוחם בחיל, אותו סיים בהצטיינות.
"אני זוכר שבאחד הימים לפני הגיוס שלו הוא התקשר לחברים ובישר לנו שעושים אצלו 'על האש' בבית וכולם מוזמנים", מספר החבר עומר שגיא, "לא הבנו למה, ורק כשהגענו הוא אמר שזו מסיבת גיוס והכריז הוא מתגייס לחיל התותחנים ולא לעתודה שעליה הוא ויתר. כולם התרכזו בעיקר במסיבה עצמה, ובשלב מסוים כששאלתי אותו למה הוא לא בחר במסלול עתודה שכל כך התאים לו, הוא ענה לי: 'אני רוצה לתרום כמה שיותר למדינה. אני רוצה להיות קרבי.
"זו התרומה הכי גדולה שיכולה להיות ולשם אני אלך'. וזה בדיוק היה דור. אדם שחושב בעיקר על אנשים אחרים ולא על מה שמתאים לו באופן אישי. עד היום אף אחד לא יודע איך הוא קיבל את ההחלטה הזו ללכת לקרבי. היינו בטוחים שדור יתגייס למסלול עתודה. כשאחד הקצינים שלו הגיע לשבעה, שמעתי אותו מספר שאפילו במבחנים בצבא דור קיבל תמיד 95 ומעלה. הם הופתעו ואמרו שזה היה מחזה יוצא דופן. בכל המבחנים הוא הצטיין".
ביום שישי בבוקר, באופן מצמרר למדי במקביל למועד התאונה הקטלנית, נערך טקס בתיכון בו למד, במסגרתו חולקו לבוגרים תעודות הבגרות. "בתחילת השבוע דור כתב בדף הפייסבוק שלו שהוא יגיע לטקס", משחזר חברו עומר שגיא.
"כולנו התרגשנו לקראת הטקס. רצינו שוב לחזור לבית הספר כדי להיפגש עם המורות וכל הצוות. הייתה התרגשות גדולה. ממש חיכינו להיפגש עם כל השכבה שלנו. לפתע באמצע השבוע ראיתי שהוא כתב שהוא לא יוכל להגיע, ושאל איך בכל זאת הוא יוכל לקבל את התעודה. עכשיו כשאני חושב על זה זה כואב לי עוד יותר. אם אולי היו משחררים אותו לטקס דור היה פה איתנו, צוחק ושמח".
שקד משיח: "דור היה מאוד חסר בטקס קבלת תעודות הבגרות. הוא הרי היה תלמיד מצטיין וזה היה מוזר שדווקא הוא, שאמור להיות האיש המרכזי ביום הזה – איננו. כולם שואלים מה היה קורה אילו המפקדים שלו היו משחררים אותו והוא היה איתנו בטקס. אני יודעת שהנהלת בית הספר שלחה מכתבים וביקשה מהיחידות של כל הבוגרים שישחררו אותם לטקס, כי זאת מסורת בבית הספר שלנו. אף אחד לא תיאר לעצמו שיום שישי שעבר, שהתחיל בצורה כל כך יפה בבית הספר, יסתיים באסון גדול".
איך מתמודדים עם אובדן של חבר כה קרוב?
אביחי ספר: "כל הדמעות שבעולם לא יצליחו להעביר את הכאב והחסרון של דור. הכאב הזה מאוד משפיע עלינו, החברים הקרובים שלו. אי אפשר לתאר את הגעגוע שיש לי אליו באופן אישי. כמה ימים בלבד חלפו מאז שהוא נהרג ואני כבר מרגיש את זה בעוצמות חזקות.
"יש שורה בשיר מאוד מוכר שאומרת 'כשתמות, משהו בי ימות איתך', וכך אני במרגיש. קשה לי ללכת בשכונה ובפארקים כי שם בילינו יחד. שם ישבנו ושתינו יחד קולה. דור כל כך אהב קולה. הוא שתה את זה יותר ממים. כל דבר קטן מזכיר לי אותו".
בר שמאי: "עכשיו אנחנו מאוד מרגישים את החיסרון שלו, אבל אני יודעת שעוד כמה שבועות נרגיש את זה הרבה יותר, כשכל אחד מאיתנו יהיה בשלב מסוים לבד ואז זה יקפוץ. הזיכרון של דור. יש אנשים שלא צריכים לעשות הרבה כדי להצליח כי הם נולדו עם הכישרון הזה.
"דור היה בדיוק מאותם אנשים. בכל מה שהוא נגע הוא הקסים את כולם והשאיר הילה גדולה אחריו. אני חושבת שכך גם הוא נפרד מאיתנו, בהילה מיוחדת שמתאימה לילד כל כך מדהים שהוא היה".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם