יעל פפר מסכמת 15 שנה בכת של גואל רצון וסוגרת איתו חשבון
היא נולדה כיעל פפר. כשהייתה צעירה מבולבלת בת 22 השתכנעה להצטרף להרמון של גואל רצון, הביאה איתו לעולם שמונה ילדים ואף שינתה את שמה לתהלליה הרשקוביץ. בספר חושפני על חייה היא מגוללת את השנים בהן חיה ב"שבי פסיכולוגי" ובסופן אזרה אומץ וברחה. ראיון מיוחד
"ביקשתי שיחקרו את ילדיי לעומק, שינסו לברר אם גואל לא פגע מינית בבנותיי. בלילות לא הפסקתי לבכות, מצד אחד מפחד ומחשש שיתגלה שהוא פגע בהן, ומצד שני בהקלה על כך שברחנו ממנו ברגע האחרון. לשמחתי, לא התגלה שהוא פגע בהן מינית"
("גאולה מרצון", יעל פפר)
יעל פפר גדלה במשפחה טובה ומבוססת ממושב קדרון, בת שלישית לאחות ואח הגדולים ממנה. בבית המשפחה לא היה חסר מאום. מי היה מאמין שבגיל 22 פפר תמצא עצמה בזהות שונה, בתוך כת יוצאת דופן בישראל, כאחת מעשרות נשותיו הכנועות של הפוליגמיסט גואל רצון.
מבט לתוך ההרמון של גואל רצון
פגישה מקרית בינה לבין רצון שינתה את חייה מקצה לקצה. היא הפכה לבת זוגו החמישית בין 32 נשותיו, שינתה את שמה לתהלליה הרשקוביץ וילדה לו שמונה ילדים, להם עוד 80 אחים ואחיות למחצה מעשרות בנות הזוג של גואל רצון. "אם הייתי יודעת מלכתחילה שאני נכנסת לתוך כת, כמובן שלא הייתי מתחילה עם זה", היא אומרת כיום, "זה היה תהליך מאוד קצר וממוקד. כבר בשעה הראשונה של שיחה קולחת עם גואל רצון, נתפסתי".
השבוע השיקה את ספרה "גאולה מרצון", בו היא מגוללת את סיפורה הבלתי ייאמן. "אני מזועזעת עם מי חייתי כל כך הרבה שנים", היא אומרת השבוע, שלוש שנים אחרי שהייתה האישה הראשונה בעלת הילדים לעזוב את ההרמון של רצון. פפר חיה כיום בגדרה ושם מגדלת את ילדיה.
סלון ביתה מואר ומרווח ובקצהו מרפסת צנועה ומוצלת, ממנה נשקף הנוף הפסטורלי של המושבים בסביבה. הרוח
היא נראית נפלא, לבושה בגופיה ובחצאית קצרה החושפת את רגליה החטובות. בשנים היפות של חייה אותן העבירה תחת עננת רצון היא הייתה מלאה בגזרתה וגופה היה מכוסה בבגדים מכף רגל ועד ראש. הנה היום היא חושפת לכל את נתוניה המרשימים, אולי כפיצוי על אותה תקופה חשוכה.
"החלטתי לא להחביא את הסיפור שלי.
"יכולתי להתחיל שוב את החיים שלי בצורה אנונימית לחלוטין מבלי שיצביעו עליי ברחוב ויגידו 'הנה זאת הייתה אשתו של גואל רצון', אבל בחרתי כן לצאת עם זה החוצה וכן להרתיע ולספר את האמת העכורה הזאת. קשה לי מאוד לקבל את זה שיש עוד קורבנות. הפרשה של גואל אמנם הסתיימה, אבל כתות יש בכל הארץ ולא מעט".
פפר נושקת לגיל ה-40, מחושבת מאוד, שוקלת היטב את מילותיה. בספר המרתק והקולח שכתבה היא מתארת על פני 301 עמודים את סיפורה האישי המצמרר. "כת זאת התמכרות", היא מבהירה שוב ושוב. "זה כמו התמכרות לסמים ואלכוהול, ואני יכולה להקצין ולהגיד שזה כמו מחלת הסרטן. זה נכנס לך למוח, למחשבות, לאישונים, אתה רואה את העולם בזווית אחרת, מעוותת, שונה לחלוטין. כל האישיות שלך משתנה, זה כמו בנאדם גוסס שחולה במחלה סופנית.
"אתה חי, אבל יש לך סרטן בנפש, ואתה לא מרגיש את זה כי אתה מקבל מורפיום שמשתק את הכאב. אתה גוסס ובכל זאת ממשיך לתפקד ולהביא ילדים לעולם. הספר נכתב מתוך הקרביים שלי", היא אומרת ומאגרפת את ידה כלפי מעלה, "הספר הוא הצעקה שלי וחשוב לי שהוא יגיע להרבה אנשים כדי להגביר את המודעות".
שנה עד שנה וחצי, זהו פער הגילאים בין כל אחד משמונת הילדים המשותפים לה ולרצון. הבכורה בת 15 והקטנה בת שלוש וחצי. קשה להבין איך אישה אינטליגנטית, חזקה והחלטית כמוה נפלה כך בשבי. "כיום, כשאני מסתכלת על החיים בעיניים נורמטיביות, אני מבינה עד כמה החיים האלה היו הזויים לחלוטין. זה קורה לאנשים אינטליגנטים שמואסים בנורמה החברתית. בילדות לא היה חסר לי שום דבר, גדלתי בבית רגיל עם ילדות מדהימה, אני לא מתביישת להגיד אפילו עם כפית של זהב בפה.
"ההורים שלי השקיעו בי ובאחיי הגדולים והיו טובים אלינו, אבל זה לא קשור, זה קשור לתוך הנפש. למה שקורה לנו בפנים ולא כתוב לנו על המצח. בגיל הנעורים הייתי מחוברת למחברת שחיברתי בה אינסוף שירים בהם חיפשתי את מהות החיים ואת האלוהים ורציתי לפגוש ולדבר איתו. ואז הגיע גואל שהיווה עבורי איזושהי דמות אלוהית שניתן לדבר ולהתייעץ איתה, ולא ניתן להתעלם מהנוכחות שלו. באותם ימים היה לי נוח לחשוב שהנה מצאתי את מה שחיפשתי.
"פגשתי בנאדם נחמד ולבבי שיש לו ידע קבליסטי וזה מה שעניין אותי באותם ימים. גואל הוא בנאדם מאוד כריזמטי, הוא ידע איך לגשת אליי, הוא ידע מה אני מחפשת ומה אני רוצה. הסתובבתי בכל הארץ, המליצו לי ללכת לכל מיני רבנים, אבל אף אחד לא ענה לי על השאלות שחיפשתי, ואז פגשתי אותו".
ו...
"כשנפגשתי עם גואל והתחלנו לדבר, הוא אמר לי 'אני רואה שאת רועדת וקצת מתרגשת, אל תדאגי, אני לא אוכל בני אדם, אני בנאדם רגיל'. אמרתי לו שאני באמת מתרגשת, כי אחת מנשותיך, איתה אני מיודדת, היללה אותך כל כך והתרגשתי לפגוש אותך'. פגשתי בבנאדם שכנראה יודע הכל ויש ביכולתו לעשות הכל, ככה הבנתי מאותה אישה. השיחה הראשונה שלנו קלחה, דיברנו כל הלילה במשך שש שעות, חשבתי שהגעתי הכי קרוב לאלוהים.
"בתום השיחה גואל אמר לי 'אם תמשיכי להיות איתי בקשר אז אני מבטיח שאתן לך את המפתחות לשערי גן עדן'. זה כמובן היה משפט המחץ. אמרתי לעצמי 'וואו, יעל, את זכית, הכרת את ה~בנאדם'. הגעתי הביתה למושב קדרון, הערתי את אימא שלי באמצע הלילה וסיפרתי לה שהכרתי מישהו. היא אמרה לי 'למה את מעירה אותי עכשיו, זה לא יכול לחכות לבוקר?'".
אחרי קרוב לשנה של היכרות, גואל הציע לפפר להיות אחת מנשותיו. "אז כבר הייתי תחת שבי פסיכולוגי של שטיפות המוח שלו, שהחלו לחלחל בתוכי", היא אומרת. "האמונה שלי בו הייתה במאת האחוזים. הוא אמר שהוא מחפש אישה צעירה, תוססת ואנרגטית, כי הנשים המבוגרות מאוד מעייפות אותו והוא מרגיש זקן לידן. מעולם לא נישאתי לו, אבל כשהוא הציע לי להיות אחת הנשים שלו, לא יכולתי לסרב".
ידעת שיש לו עוד נשים?
"ידעתי שיש לו רק אישה אחת, מי שהכירה לי אותו. הוא אמר לי תמיד 'גואל יכול לעשות הכל ומותר לו לעשות הכל' ואני כמובן האמנתי. כשהוא הציע לי להיות אחת הנשים, שאלתי אותו איך אני אספר לאישה שלו, שכבר הייתה חברה שלי, והוא אמר 'יש לי הפתעה לספר לך'".
הפתעה?
"כן, אצלו הדברים הכי חמורים היו הפתעות. באותה הפתעה הוא סיפר שיש לו עוד נשים. אני הייתי האישה החמישית וגואל הבטיח שהוא לא ייקח עוד נשים על פניי".
איך אמרת למי שהייתה חברה שלך שגם את אחת מנשותיו?
"זה עבר דרכו, הוא ידע איך להעביר את זה וכמובן שבעל כורחה היא קיבלה את זה בבכי ודמעות. המשכנו להיות חברות טובות והיא סייעה לי לאחר הלידות ומאוד אהבה את הילדים. כשבנאדם שרוי בתוך שבי, במקום בו הוא מאוים רוחנית, הוא מתרגל למה שיש".
איך זה שהתפכחת רק אחרי 15 שנים ושמונה ילדים
"עדיף מאוחר מאשר אף פעם לא. היו לי ניסיונות בריחה, אבל הייתי קשורה בחבלים".
כבר אחרי הלידה הראשונה ניסית לברוח.
"כשהילדה הבכורה הייתה בת שמונה חודשים, שמתי אותה במנשא ורציתי לברוח צפונה. בתחנת האוטובוס אחת הבנות שלו עצרה אותי, הוא גם היה במרחק לא רב מהמקום, היא אמרה 'אבא אוהב אותך, תחזרי'. ראיתי אותו מרחוק וכך חזרתי".
וילדת לו עוד שבעה ילדים. בכל הזמן הזה לא ניסית למלט את עצמך?
"חלפו לי מחשבות, אבל בכיתי מתחת לכרית ולא שיתפתי אף אחת מהנשים. ידעתי שאם אשתף אותן, אני אחשב לבוגדנית וחששתי שזה יתנקם בי. הייתי בטוחה שככל שאני סובלת יותר, כך אפתח יותר רוחנית, כי זה מה שהוא השריש בנשמה שלי.
"האמנתי שהאושר נמצא בתוך הסבל. גואל אמר לי שאם אני ארדה בו, או אנסה לבגוד בו ולהוציא דברים מתוך הבית החוצה, הוא ידאג לחסל לי את הילדים. הוא היה אומר 'יש לי מספיק ילדים ואין לי בעיה לחסל את אחד הילדים שלך'. כבר בילדה הראשונה הוא אמר לי את זה".
זה לא הדליק לך נורה אדומה?
"חייתי 24 שעות ביממה בתחושה שיש לו את היכולות גם להציל וגם להרוג. היו דברים שגואל אמר ובאמת התקיימו ונעשו. לכן הייתי צריכה להיות מאוד שקולה בהתנהגויות שלי ובכל מה שעשיתי".
איך הייתן כל הנשים מחלקות את הזמן איתו?
"כל ביוץ שהיה לי נלחמתי להיכנס להריון וזה היה לעמוד מול עוד הרבה נשים. היינו קובעות בינינו מי תהיה איתו בבוקר ומי תהיה בלילה, השתדלנו לא להרוס אחת לשנייה כדי שכל אחת תהיה שקטה ורגועה. היו גם נשים שלא פרגנו. זה היה משתנה הרבה פעמים, תלוי מול איזו אישה מבייצת הייתי עומדת. היינו מחשבות מתי התחיל הביוץ ועוד כמה זמן נשאר.
"אמרנו אחת לשנייה 'אני אשמור לך על הילדים ואת תשמרי על הילדים שלי'. זה נתן לנו תחושה של אהבה, להסתדר ביחד, עד כדי כך שהיינו מניקות את הילדים זו של זו בזמן שהיינו בעבודה ובסידורים. רוב הנשים שם היו מאוד אינטליגנטיות. תמיד נאחזנו בדבר מסוים כדי לא להיכנס לדיכאון".
נשותיו של רצון היו מפרנסות אותו, את עצמן ואת ילדיהן. הן שכרו את הדירות, שילמו את כל התשלומים עבור גני הילדים, החוגים והאוכל ודאגו שתמיד הבית יהיה מבריק ומצוחצח. "הייתה לנו שגרה יומית סוחטת אנרגיות לחלוטין, זה לחיות בהישרדות.
"חיינו כמעט כולנו בבניין דירות שקראנו לו הווילה, שכרנו דירות זו בסמוך לזו כדי שנוכל לסייע אחת לשנייה. הוא לא עזר לנו אף פעם, לא תמך כלכלית ולא היה שותף בגידול הילדים. אנחנו פרנסנו אותו ודאגנו לכלכלת הבית. עבדתי במשק בית כדי לחיות ברמת חיים טובה ונוחה ובו בזמן גם לכלכל אותו".
איך חגגתן לו יום הולדת?
"ימי ההולדת של גואל היו הפקה. חצי שנה לפני התאריך היינו כבר סוגרות את האולם ומתכננות מראש את האמנים שיגיעו, הג'ימבורי והקייטרינג שיהיה. מנגד את ימי ההולדת שלנו מעולם לא חגגנו".
איך הילדים חגגו?
"זה נושא כאוב. יש אימהות שהאמינו שלחגוג לילדים זה מיותר, יש ילדים שלא ידעו מתי יום ההולדת שלהם כי גואל אמר שלחגוג ימי הולדת לילדים זה להכניס להם שיגעונות לראש. אני לא הסכמתי לכך, ממש התנגדתי בכל תוקף וכן חגגתי לילדים שלי. הזמנתי את הילדים של הבניין, לא היינו מזמינות חברים מבחוץ".
בעמוד 209 בספר, פפר מתארת את החשדות להתעללות המינית של גואל רצון בבנותיו מנשותיו הראשונות. החשדות הללו, יש לציין, הפכו לאישומים במסגרת כתב האישום החמור שהגישה הפרקליטות כנגד רצון.
באחת הפעמים יעל מימנה כרטיס טיסה לאיטליה – לה, לגואל, לבתו הבגירה ולתינוק שלה, שלאחר מכן התברר כי רצון הוא למעשה גם הסב וגם האב. הם טסו ביחד, פפר הייתה אז בהריון וגואל העדיף בלילה לבלות עם בתו בעיר. לאחר הבילוי הוא העביר את הלילה בחדר המלון ביחד עם בתו.
"באיטליה", משחזרת פפר, "עלו על הסיפור שהאבא כל הזמן מסרק ומלביש אותה ולקחו לה את התינוק שנולד בטענה שהיא לא יכולה לתפקד. אז גואל אמר שחטפו את התינוק. היא חזרה הביתה בלי התינוק וכולנו כאבנו את זה ובכינו. שתי הבנות שלו ילדו שישה תינוקות ,שצמחו להיות ילדים עם הפרעות בראייה, בשמיעה ובהתנהגות".
את לא חשדת בו כל אותה תקופה?
"חשדתי בו, אבל כל התקופה הכחשתי. חייתי בשבי פסיכולוגי, שבו אתה כנוע ומקבל הכל. בהתחלה חשבתי שהוא אוהב את הבנות שלו כמו כל אבא שמשוחח איתן שעות רבות ומסתגר איתן בתוך החדר. בתור אישה הייתי בטוחה שהכל בסדר.
"היו מצבים שגם חשדתי, אבל לא העזתי לנבור בתוך המחשבות האלה, כי ידעתי שאז אני עוברת את הגבולות ויכולה להיענש בקללות, שהוא יקלל אותי ואת הילדים שלי שיהיו חולים במחלות קשות. למזלי, את הבנות שלי אני הצלתי. גואל צריך לקבל את הדין שלו, בסופו של דבר האיש שהציג את עצמו ככל יכול נתפס ועכשיו הוא לא יכול לעשות שום דבר. היום למעשה האמת יוצאת לאור והוא משלם את הדין".
אחרי כל ה"חוויות" שעברת, לא נגעלת ממנו באיזשהו שלב?
"מעולם לא נמשכתי אליו כאל אהוב. אהבתי אותו באופן אחר, אהבה של ישות".
בכל אותן שנים ארוכות, הוריה של פפר מעולם לא ויתרו עליה. "אבא שלי", היא משחררת חיוך קטן מהול בהמון תוגה, "נלחם מלחמות אינסופיות עם הרשויות והתקשורת. הוא זעק שאחזור, אך התנגדתי וראיתי באבא כאויב מספר אחת שלי. עם אימא שלי הייתי בקשר כל השנים. למעשה הדפתי את כולם, את כל מי שניסה להסביר לי שחיי לצדו של גואל הם טעות. ראיתי בכולם אויב".
במשך שנים ארוכות פפר הייתה מנותקת מאביה. רק כשחלה במחלה סופנית היא באה לבקר אותו במקום בו אושפז. ואז חל בה השינוי. "הפגישה עם אבא שלי נגעה לי חזק מאוד ברגש, פתאום הכל התפוצץ לי בפנים. התחלתי להרגיש שלא נעים לחיות שם וזה עוול לילדים.
"תהלליה הרשקוביץ ביקשה עזרה מיעל פפר ופתאום יעל חזרה למחשבות שלי ונכנסה לחיי. גדלתי בבית מאוד טוב עם ילדות מקסימה, לא רציתי שהילדים יגדלו ככה. יש לי כעס מאוד גדול וחרטה מאוד גדולה שחיכיתי כל כך הרבה שנים ולא פגשתי את אבא לפני כן. בכל שבוע אני מדליקה נר נשמה לזכרו. לצערי, הוא לא זכה לראות אותי יוצאת לדרך חדשה.
"יום אחד הבטתי במראה ותפסתי את הראש. ראיתי אישה לא מכוערת בכלל, שבמשך כל השנים האלה רק שמעה 'את זקנה', 'אף גבר לא היה מסתכל עלייך', ו'איזה מזל שיש לך אותי'. אמרתי לעצמי 'מה אני עושה פה בכלל, אני חייבת לעזוב את המקום הזה וכמה שיותר מהר'. זה קרה תוך שבועות ספורים מהרגע שהחלטתי ועד שעזבתי עם ילדיי".
מה הנשים בבית אמרו כשהחלטת לעזוב?
"הן היו המומות, הייתה תסיסה בבית, אבל אף אחת מהן לא עמדה בדרכי".
כיצד נראה היום בו עזבת?
"בדקתי מבעוד מועד וביררתי ומצאתי דירה ביישוב אחר, בגדרה, קרוב למגורי הוריי בקדרון".
הוא איים לקלל אותך בקללות נוראיות. לא פחדת לעזוב?
"לא פחדתי לנסות, לא היה מקום לחשוב על הפחד, זה הגיע ממצב של החלטה, טובת הילדים".
לא חששת מהכוחות העל-טבעיים שכולכן חשבתן שאולי יש לו?
"אני מאמינה שיש לו כוח השפעה, על כן נאסר על ילדיו להיפגש איתו. אם לא היה לו כוח השפעה כל כך חזק, הוא לא היה מצליח לעשות את מה שהוא עשה. גואל כריזמטי מאוד והוא לקח את הכריזמטיות שלו למקומות אפלים, לצורך ניצול ושיעבוד של אנשים".
ממה את מתפרנסת כיום?
"אני מרצה ומגבירה את המודעוּת לתופעת הכתות בישראל. זה לא שפרשת גואל רצון הסתיימה ועכשיו אפשר ללכת לישון בשקט. כשזו כת לא כתוב על השער 'הגעת לכת'. זה תמיד בא בתחפושת. אני לא רוצה שאנשים אחרים יפלו למלכודת הכתות בה אני נפלתי. אני מגדירה את זה כמגיפה, זה נמצא בכל ישוב כמעט, זה יכול להיות נערים, נערות, נשים גברים.
"אנשים בכל גיל, אני מכירה מישהי בת 60 שנכנסה לכת בגיל 55. זה אחד הדברים עליהם אני מדברת בספר. חשוב לי לציין שבהוצאת הספר השתתפו מנכ"לית 'מועדון תרבות' גאולה אוסי, ונרקמו בינינו יחסים וקשרים שהם מעבר לעסקים. תודה גדולה מגיעה גם לנירית ורד-ליטוב שמלווה אותי כקואצ'רית".
מה את חושבת כיום על גואל?
"יש לי כעס מאוד גדול שגואל השתמש ביכולות שלו לשאוב אותי לתוך מקום כזה. מה שהיה שם זה הגרוע ביותר. אני חושבת שהוא נוכל ושרלטן. הוא בנאדם מאוד מתוחכם ששיחק בנשמות של בני אדם וצריך להיזהר מאנשים כאלה, קיימים עוד הרבה מאוד נוכלים".
איזה אדם את כיום?
"כשאני מסתכלת על הסיפור שלי, אני אומרת לעצמי 'איך הייתי שם?', אבל אני מבינה כיצד אנשים נשאבים למקומות כאלה, התפכחתי והיום הראייה שלי היא נקייה ואחרת, התחברתי לכוח הנשי שהיה בי תמיד ולא העזתי להשתמש בו.
"לאף אישה לא מגיע להיות שפחה. חשוב שכל אישה תפקח עין ותהיה אמיצה אם היא נמצאת במקום חשוך ואפל עם בנאדם שמנסה לחסום אותה. שלא תפחד משום דבר, אין דבר העומד בפני הרצון, אנחנו יכולות הכל וצריכות להיאחז בהצלחה ולא לדבוק בכישלון".
מה הדבר הכי גדול שאת לוקחת מסיפור חייך?
"אני מאמינה שהייתי צריכה לעבור את פרשת הדרכים המטלטלת הזאת. היות ואני בנאדם חזק, יכולתי לעמוד בכך והיום עם כל המסרים והתובנות שלי לחיים אני מגבירה את המודעות בקרב אנשים.
"היום אני מתמודדת מול מציאות אחרת של לגדל שמונה ילדים ולהסביר להם את התהליך שעברנו. אני לא מתביישת בעבר שלי ויוצאת החוצה. אני אימא גאה לשמונה ילדים שמצליחה לדאוג להם ולפרנס אותם".
מה את אומרת לילדים על אבא?
"בהבנה ובשכל אני בחוץ, אבל התהליך הרגשי, תהליך הריפוי שלי ושל ילדיי עדיין נמשך. זו התמודדות. לילדים אני אומרת שאבא עבר על החוק ואנשים שנוהגים לא כשורה צריכים לשלם את הדין. אני אומרת להם 'אתם תהיו אזרחים ישרים, אל תהיו כמו אבא'. השינוי עשה רק טוב לילדים שלי, היום חלקם לומדים במגמת מצוינות ואני כל כך גאה בהם. אני מובילה אותם היום לחיים חדשים".
נראה לך שיהיו לך עוד ילדים?
"כרגע ההחלטה שלי היא שלא, אבל אי אפשר לדעת מה ילד יום".
הסיפור שלך יכול להרתיע בני זוג פוטנציאלים.
"היום הקריטריון שלי הוא הילדים שלי ומי שיאהב אותי באמת יקבל אותי עם כל הילדים שלי. אני לא מאמינה בחולשה אלא שאפשר להצליח בהכל".
אם תראי את גואל ברחוב מה תעשי?
"אני אזמין אותו להרצאה שלי. הייעוד שלי העברת מסר. כל מי שמחפש משמעויות בחיים עלול לשלם מחירים".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם