"טאלנטים? לא אצלי": מלך הרדיו חוזר מת"א לחיפה
דני נישליס חוזר הביתה ל"רדיו חיפה", אחרי שנפרד מ"רדיו תל אביב" וממליך את בנו לניהול התחנה החיפאית. הוא מסביר למה בעט את הכוכבים החוצה ("יש טאלנטים שמחזיקים את כולם בביצים"). הוא לא מתנצל על מינויי קרובי משפחתו ("אני לא עובד אצל אף אחד") ועל פיטורי רון קופמן ("לא יכולתי לשלוט במה שיצא לו מהפה"). ולא, הוא לא מתגעגע למדינת תל אביב
נישליס חוזר לחיפה לא רק עם בשורה על היורש, אלא גם עם כמה וכמה תובנות שרכש ב"מדינת תל אביב", עם החלטה להפוך את "רדיו חיפה" לרדיו של פחות מלל ויותר מוזיקה, עם ניסיון נוסף לפתוח תדר שישדר לקריות, ועם כמה מלחמות שהשאיר מאחור: כמו ההחלטה שאין אף אחד שראוי להיקרא "טאלנט" ולקבל עשרות אלפי שקלים בחודש, כמו ההחלטה להעיף מהרדיו את רון קאופמן והפה שלו, ועוד כמה צעדים שמדגישים, למי שהיה לא ברור, מי הבוס.
הוא גם מותח ביקורת על אנשי "ספורט 5" שגם אותם פיטר, ועל הדרך, הוא עונה לכל מי שמאשים אותו בהעסקת קרובי משפחה וכל מי שמתח עליו ביקורת, בזמן שניהל את תיאטרון חיפה, תפקיד שממנו פרש לפני מספר חודשים.
>>> בואו להיות חברים של "זמן מעריב" גם בפייסבוק
דני נישליס (56) חוזר הביתה, למקום שבו הוא מרגיש הכי שייך, והכי בבית - לחיפה, וליתר דיוק ל"רדיו חיפה". נישליס נחשב לאחד האנשים הכי חזקים ומשפיעים בחיפה והקריות. רבים מחשיבים אותו כאיש עסקים ממולח שיודע לנצל את הרגע ולזהות פוטנציאל עסקי במקומות לא צפויים, אחד שמקושר למושכי החוטים המשמעותיים במשק ולמעשה לאחת הדמויות המשפיעות בתקשורת הישראלית ואף לדמות הציבורית החזקה בחיפה.
יש כאלו שחושבים שהוא מחזיק בידיו יותר מדי כוח, ויש אחרים שטוענים כי הוא עבד מספיק ובנה את עצמו מלמטה, כדי להגיע למעמד בו הוא מחזיק. אלא שנישליס מגדיר את עצמו לגמרי אחרת. "כל החיים שלי זה רדיו. מרבית חיי עסקתי ברדיו, זה מה שאני הכי אוהב לעשות וזה מה שאני הכי טוב בו. כבר בגיל 15 הקמתי תחנת רדיו בבית הספר הריאלי, אפילו כשליח עלייה בקנדה שידרתי ברדיו טלפוני. עם השנים עסקתי גם בחינוך, תחום שמאוד מעניין אותי ושאני מתכוון לחזור אליו בשנה הבאה, לחנך בריאלי".
לפני כמה חודשים החליט נישליס לסיים כהונה של חמש שנים כיו"ר תאטרון חיפה. כעת הוא מתכוון לקחת פסק זמן ממיזמי ההתנדבות לטובת התמקדות בהקמה של תדר חדש בקריות והעברת שרביט ניהול הרדיו לבנו דולב בן ה-23.
לאחרונה עלתה נגדו טענה כאילו המהלך האחרון והמפתיע שלו נעשה כדי לפנות לו זמן לרוץ לראשות עיריית חיפה. נישליס ממהר להכחיש, ומסביר: "כולם חושבים שאני מתכוון לרוץ לראשות העיר, אז אמרו, אז מה. אני בעלים
למרות הכוח, ההון וההשפעה שצבר, נישליס נזהר מלשדר יוהרה. הוא משלב בטחון עצמי עצום עם שכלתנות והכרה ביכולות שלו שבהן הוא מתגאה. כל אלו משתלבים זה בזה כשהוא יושב במשרדו רחב הידיים בחולצת פולו פשוטה הנושאת את לוגו הרדיו. למרות היותו איש עסקים נמרץ, את הישגיו הגדולים ביותר הוא תולה דווקא בפעילות ההתנדבותית שלו. היהלום שבכתר מבחינתו הוא הכהונה שלו בראש דירקטוריון תיאטרון חיפה במשך כחמש שנים.
נישליס נכנס לתיאטרון בשיא המשבר החריף שפקד אותו. התיאטרון היה אז על סף קריסה, אם לא הכרזה על פשיטת רגל, כפי שהוא משחזר: "התאטרון היה שקוע בחובות של עשרות מיליוני שקלים כשראש העיר ביקש שאבוא לעשות שם סדר. בהתחלה קיבלתי חום, יכלתי להרים ידיים אבל בחרתי לקחת את האתגר. הבנתי שדבר ראשון שצריך לעשות זה לפטר ארבעים עובדים, בלי חיסכון דרסטי בהוצאות אי אפשר היה להחזיק את התאטרון בחיים. העובדים עשו לכבודי הלוויה לתאטרון עם תמונה שלי על ארון מתים, אמרו שאני קובר אותו", נזכר נישליס עם חיוך מריר על פניו.
>>> הוראה חדשה: שחקני תיאטרון חיפה חייבים לגור בעיר
"אבל היום אני פורש לאחר חמש שנים בהן קיבלנו ארבעה פרסי תיאטרון, מספר המנויים גדל מ-3,000 שהיו כשהגעתי ל-13,000 היום. אם אתה מאמין ומשקיע זמן אתה לא יכול להכשל. חברים אמרו לי לא להכנס לזה, לא לשבור את הראש, אבל תודה לאל, העסק פורח".
נישליס מקבל את ההחלטות שלו מהראש, מהבטן, מאיפה שלא תרצו, אבל דבר אחד מקובל על אלו שאוהבים אותו ואלו שמותחים עליו ביקורת: הוא ממש לא טוען לכתר מלך הפופולאריות. הוא לא מהסס לחתוך בבשר החי, כשהוא מרגיש שזה הדבר שיציל את החולה. כך למשל בפיטורים שביצע בתיאטרון חיפה וכשהגיע למנכ"לות "רדיו תל אביב" - הוא לא היסס לשלוח הביתה כמה שמות כבדים וטאלנטים שהיו מזוהים עם התחנה. על כך הוא ספג לא מעט ביקורת ותקשורת שלילית.
>>> מחוברות: עדי שילון ושני נחשוני לא דופקות חשבון
אבל נישליס לא מצמץ והמשיך בשלו. היום הוא מסביר את המהלך הדרסטי שנהג בתחנת הדגל של תל אביב: "אחת הסיבות ש'רדיו תל-אביב' התפרק בזמנו, זה כי שילמו לטאלנטים משכורות לא פרופורציונליות. מי שרוצה משכורות עתק שיחפש במקום אחר, בטלוויזיה למשל. אחת הסיבות שערוץ 10 בחובות עצומים ו'קשת' לא מרוויחים שקל, זה בגלל הצ'קים שמחלקים שם לכל מיני שמות.
"נוצרה תרבות של טאלנטים שמחזיקים את כולם בביצים, כאילו בלעדיהם אין תקשורת. אם יש גוף תקשורת בארץ שמרוויח זה התחנות האיזוריות, כי שם יודעים לחיות לפי תקציב. אני משלם כמה שאני יכול, ואפשר להתפרנס יפה לאורך זמן. בגלל שיישרתי קו ברדיו תל-אביב, החלפתי את האנשים ושיניתי את הלוח, הרדיו מצליח, מוביל ומרוויח. ניהול מופרע מוריד את העסק לבית שימוש".
אתה מנהיג מעין "צדק חברתי" גרסת נישליס.
"אני חושב שיש עוולות חברתיות של ממש שאף ממשלה לא הצליחה להתגבר עליהן. כולם עובדים עלינו, החברות הסלולריות גובות מחירי רצח, חברות המזון עושקות אותנו וכאדם פרטי, להבדיל מבעלים של גוף תקשורת, אני רוצה להאמין שהמחאה יכולה לחולל שינוי בחברה. מצד שני, כאיש מקצוע הבנתי שהמחאה לא יכולה לעשות שינוי גדול, כי מי שצריך להוציא לפועל זו הממשלה. לחץ הציבור לא יעזור הרבה מול ממשלה שמתקרבת לדיקטטורה. בלי אופוזיציה אפשר לצעוק עד מחר, הממשלה יכולה לגרום לסולידריות ולשלהב את ההמונים וחוץ מזה כלום.
"שינוי מתרחש כשזה בא מלמעלה, כשהממשלה נאלצת להתערב לטובתנו, כמו במקרה של השר משה כחלון והחברות הסלולריות. הרבה גופים עושים מה שהם רוצים ורק אחרי התערבות שלו הבנו איך סחטו אותנו. הוא יעשה את זה גם בטלויזיה עם הכבלים והלווין. לא כולם מושחתים, יש גם צדיקים".
ובתור גוף תקשורת, תתרום למחאה?
"לא תהיה עוד התערבות כזו של גופי התקשורת כמו בקיץ שעבר, זה היה הר געש שהתפרץ פעם אחת וזהו. כלי התקשורת עשו אובר-שוטינג, הפכו לחלק מהמחאה וזה לא יקרה יותר, אני אומר את זה מתוך דיבור עם חברי בענף. הסיקור יהיה אוביקטיבי כיאה לכל אירוע חברתי בלי לקחת צד.
"אני לחלוטין מאמין בתרומה לקהילה באמצעות הרדיו. תפקידה של תחנת רדיו לא מסתיים בלהשמיע מוזיקה, לתת חדשות, לעשות כסף וגמרנו. מעבר לזיכיון יש דברים שהרדיו חייב לציבור. בקרוב נעלה תוכנית חדשה שתזמין את הציבור לפנות אלינו בכל בעיה. אם אזרח נתקע בקירות - שיפנה אלינו, לא משנה אם גונבים אותו, מרמים אותו, משפילים אותו, אם מדובר במוסדות אטומים, ביטוח לאומי, חברות סלולריות, אפילו אם מכים אותו בבית, שאנשים ידעו שיש להם לאן לפנות".
שעתו היפה של "רדיו חיפה" הייתה בשעתה הפחות יפה של מדינת ישראל והעיר חיפה – במלחמת לבנון השנייה. אז הפכו למעשה חיפה והקריות לחזית הלחימה, כשמאות טילים נוחתים על הערים, והפאניקה בקרב התושבים הלכה ותפחה למימדים מדאיגים. בהחלטה מערכתית החליט אז "רדיו חיפה" לקחת על עצמו את התפקיד שמילא נחמן שי במלחמת המפרץ ב-91'.
אנשי התחנה הפכו לרגיעון של התושבים, למקום שבו קיבלו מענה למצוקות ולבעיות שהלכו והצטברו עם כל נחיתת טיל. "זו תקופה מרתקת שלא אשכח לעולם", מספר נישליס מבלי להסתיר את גאוותו מאופן התנהלות הרדיו בזמן המלחמה. "לא היה פיקוד עורף, אף אחד לא אמר מה להגיד, הכל היה תוצאה של אינטואיציה. כל דיווח שקיבלנו מהמשטרה העברנו הלאה. ביקרו אותי על זה, אבל יצאתי מנקודת הנחה שמידע זה כח וזכות הציבור לדעת.
"בעצם המצאנו את הדרך איך להתנהג בזמן המלחמה. זה התחיל בערב אחד בו נפלה קטיושה בסטלה מאריס, יצרנו קשר עם הדובר והתחלנו לתכנן את המלחמה. אספנו את כל העובדים, הוצאנו נוהל חירום, הכנסנו את כולם לכוננות. יומיים אחר כך שמונה אנשים נהרגו בתחנת הרכבת.
"חצי מהצופרים בחיפה לא עבדו, הבנו שחייבים לשדר אזעקה. הורדנו מהאינטרנט אפקט של אזעקה, שידרנו והצלנו נפשות. חיי אזרחים היו תלויים בנו וידענו את זה. זו תקופה שלא אשכח. יוסי פישר, מנהל החדשות, לא זז מהתחנה במשך 32 יום. אלי לוי (היום כתב ערוץ 10 בחיפה, ר"י) נסע לשדר מהיכן שנפל הטיל בלי שום פחד. הפעלנו קו חירום למאזינים. לא עלינו, כן, אבל עבור רדיו מלחמה זו תקופה טובה. אין הכנות לוגיסטיות גדולות, לא צריך צוותי שידור, אתה פשוט מוציא כתב עם פלאפון".
אתה מדבר על התקופה הזאת כאילו זאת הייתה שליחות.
"חד משמעית כן. היו לנו 82 אחוזי האזנה, כי נתנו לתושבים מה שהם צריכים, היינו היחידים ששידרו אזעקה. חצי שנה אחר כך קיבלנו בלאס-וגאס פרס ראשון על שירות לקהילה. עכשיו אנחנו נערכים למלחמה הבאה שכבר מדברים עליה שנתיים. חס וחלילה, כשיהיה מצב בטחוני מול איראן, אנחנו נהיה מוכנים".
את משרדו של נישליס מעטר אוסף מכובד של כוסות וספלים ממיטב המסורת של הטלויזיה האמריקאית, עליהם מתנוססים לוגואים של תוכניות האירוח של קונאן אובראיין, ג'יי לנו ואחרים, של סיטקומים אהובים כמו "חברים" וסיינפלד" ושל רשתות ענק כמו ABC ו-CBS. על מדף אחר ניצבים דיסקים של מוזיקה קלאסית ואופרות ועל הקיר ממוסגר בגאווה שער אחורי של עיתון, בו תמונה של ילד בן שמונה וחצי בעמדת שידור, שכבר אז אמון היה על תוכנית בוקר בימי שבת בשם "שוקו חם". הילד הזו, דולב שמו, התמנה למנהל התוכניות של רדיו חיפה. ככה זה כשאתה הבכור לבית דני נישליס.
"איזה חמוד", מתבונן נישליס בתמונה של בנו דולב, ומפרט בגאווה את התפקידים הרבים ברזומה של מי שיורש את כיסאו בשטף של מחמאות. "הוא מנהל אסרטיבי, יודע לדרוש ולתת דוגמה. ליוויתי אותו כל השנים מהצד, זו החלטה שהתבשלה במשך הרבה שנים והשאלה היתה רק מתי".
אנשים שגידלו אותו בתחנה לא יתקשו לקבל אותו, בגיל כזה, כמנהל?
"הכוח המוביל צריך להגיע מהצעירים, מאלה שנולדו לתוך עולם האינטרנט, הפייסבוק והסלולרי. כל התפיסה של העולם השתנתה וצריך להתחשב בזה. כשאתה בא לחולל שינוי צריך לשים בצד רגשות. הם צפו את זה, זה היה ברור, הוא גם ככה מעורב בהכל. גם מי שלא נעים לו עם זה לא יבוא להגיד לי. דולב קיבל את זה בזכות, שרף סוליות והיה מעורב בכל הפקה. זה מקובל בתקשורת, לא פעם ראשונה שאב מוסר לבן תפקיד".
דולב הבן הוא לא קרוב המשפחה היחיד שמועסק בתחנת הרדיו בבעלותו של נישליס. אריאל נישליס, האח הקטן, הוא גם מנהל בכיר תחנה ועתה יהיה אחראי על תדר הקריות החדש. גם אביו של נישליס עבד בזמנו בתחנה, דבר שגרר ביקורת באחד מכלי התקשורת.
אבל נישליס, כמו נישליס, לא דופק חשבון ועונה בלי למצמץ. "אני לא מפחד מכלום. אני לא עובד אצל אף אחד ואני עושה את מה שאני מאמין בו", מבהיר נישליס למי שתהה. "פעם כתבת חוצפנית אחת לכלכה על העובדה שאני מעסיק את אבא שלי (אז שימש כמנהל החשבונות של הרדיו). הכלבה הזאת צריכה להתבייש לה, אני רק יכול להיות גאה בעובדה שאחרי שאבי השקיע בי את כולו, אני מסוגל להעסיק אותו אחרי הפנסיה, ולתת לו להרגיש שהוא עדיין חיוני, זה אושר שאפשר לתת לאבא.
"בל נשכח שזה עסק פרטי, אתה עושה מה שאתה חושב לנכון. במקרה הזה מי ישמור על הקופה יותר טוב מאבא שלך? כנ"ל לגבי דולב, הוא הכי מתאים בזכות ולא בחסד. המטרה של כולנו להצליח, אני לא אעשה משהו שיכשיל אותי, שיקח אותי אחורה, ההחלטות שלי קודם כל מקצועיות. אנשים שיראו בזה נפוטיזם יש להם שתי אפשרויות: לחיות עם זה בשלום או לעזוב את הרדיו, אני לא מחזיק אף אחד בכוח".
אתה לא מרגיש לפעמים בהתנגשות בין ערכים?
"לא בין ערכים, בין הערכים לכלכלה. יש לי נטייה לוותר, לתת ולהאמין מידי באנשים על חשבון העניין הכלכלי. לפעמים צריך להיות קר רוח ולחתוך, בשביל זה יש לי את דן ארנון, שותף וגאון כלכלי ששומר עלי שלא אעשה שטויות".
את חזרתו של נישליס לחיפה מלווה בשורה נוספת בדמות רדיו אזורי בקריות, מיזם שכשל בעבר, ונסגר ב-2008 וכעת נישליס מתכוון להחיותו מחדש.
מה יבדיל את התחנה החדשה מהכישלון של K-city?
"לא מדובר בתחנה חדשה, אלא בפיצול תדרים, אפשרות שנתנה הרשות השנייה במקום שיש סיבה לכך. אין קשר בין באר שבע ואשקלון למשל בפן הבטחוני ואותו דבר כאן, אם נופלים טילים בקריות אין צורך להפחיד את חיפה. אז הפסקנו את פעילות התחנה, כי זה לא היה כלכלי, בינתיים למדנו מהטעויות והבנו את ההבדלים. התחנה תהיה כאן ונחסוך עלויות, לא נוציא המון כסף לשווא. כדי להבדיל אותה מרדיו חיפה שישדר מוזיקה לועזית עכשווית, התחנה החדשה תשדר יותר ים-תיכוני וישראלי. הגבולות התשטשו, היום אתה יכול לשמוע כל רדיו באינטרנט ובערוצי הטלויזיה איפה ומתי שאתה רוצה. מי שירצה יוכל להמשיך להאזין לרדיו חיפה ומי שלא, תהיה לו אלטרנטיבה בדמות התחנה החדשה.
"אני מאמין בלוקאליות, מבחינתי זוהי אבן יסוד. בתל אביב אין תחנה מקומית, שם זו מדינת תל אביב, מבחינתם שם כל העולם. בפריפריה האיש מנותק, רוצה לדעת מה קורה אצלו בבית. פעם הרדיו היה מקור ראשון לאקטואליה עם חדשות כל שעה. היום האינטרנט מספר אחת באקטואליה, כי הוא מתעדכן כל דקה. כל התפיסה השתנתה וצריך להתאים את עצמנו לקידמה. היום אני לא מתיימר לתת אקטואליה, אלא חדשות מקומיות, דיווחי תנועה, מזג אוויר, הכל מקומי, בהגשה קולחת מלווה במוזיקה עממית, מה שנקרא Feel good radio, הכל בכיף".
במהלך הראיון אייל ברקוביץ' מתקשר כדי לוודא איתו שעת פגישה ואני תוהה איך תוכניתם היקרה של ברקוביץ' ואופירה אסייג לא מתנגשת עם התנגדותו של נישליס לשלם משכורות גבוהות לטאלנטים.
"נכון, אופירה וברקוביץ' עולים לא מעט, ודאי שבאופן יחסי לרדיו, אבל התור לפרסם בתוכנית שלהם סגור חצי שנה מראש. מבחינה מסחרית משתלם להחזיק אותם וגם מבחינת התוכן. העפתי את חברי ספורט 5 שעשו עבודה לא רצינית. המגישים המכובדים עשו טובה שהם באו בכלל לאולפן, לא השקיעו, זה היה סתם פגישה של חברים שמדברים על ספורט. היום אצל אופירה וברקוביץ' יש דרמה, יש שואו, זה משהו אחר לגמרי".
>>> הריאליטי של ברמן וקיסוס בערוץ 10 לא שודר, זוג תובע את הפרס
היו טאלנטים שהצטערת שעזבו?
"אני מצטער שטל ברמן ואביעד קיסוס עזבו ל-99, זה היה מעשה מכוער ולא לעניין אבל כל אחד בוחר את דרכו, זו מדינה חופשית. מאוד אהבתי אותם וחבל. בכל אופן היום יש לי את סלוצקי ודומינגז שעושים עבודה מצוינת. כשהבאתי אותם צחקו עלי אבל צוחק מי שצוחק אחרון, היום הם מצלמים סדרה של הוט, טאלנטים שגדלו אצלנו וזה הכי כיף".
עוד פיצוץ גדול שנרשם היה הפיטורים של רון קופמן מ"רדיו תל אביב" ומהתכנית היומית שהגיש. קופמן מצידו הגיש תביעה בסך 800 אלף שקל נגד נישליס על הפרת חוזה ופיטורים לא חוקיים, וטען כי נישליס עשה זאת מאחר וקופמן מתח ביקורת על מפעל הפיס.
לנישליס יש גרסה אחרת: "מאוד אהבתי את קופמן, אבל זה הגיע למצב שלא יכלתי לשלוט במה שיוצא לו מהפה. תמיד הוא דיבר בהכללות, כל חברי הכנסת ככה וכל הדתיים ככה, ובעקבות זה כל הזמן קיבלנו איומים, תביעות והפרות מהרשות השנייה. היו לו בעיות כלכליות אישיות שהשפיעו עליו, הוא היה מגיע דקה לפני השידור, תמיד בלתי צפוי, מביא דיסקים מהבית – כל מה שאסור לעשות הוא עשה. כמובן שזה מקרין גם על הסביבה, כי עובדים חשבו שמה שמותר לו מותר גם להם, והסקרים הצביעו על רייטינג נמוך לתוכנית שלו. בתחנת רדיו המנהל מחליט ולא הטאלנט והחלטתי שנסתדר בלעדיו. כל שנותר לי הוא לאחל לו בהצלחה".
יש עוד חלומות שלא הגשמת?
"עוד לא כתבתי ספר, עוד לא עשיתי סרט ועדיין אין לי נכדים. אחרי שסיימתי תואר שני במשפטים אולי גם אעשה תואר שלישי".
למי תצביע בבחירות הבאות?
"האמת היא שאני לא יודע, בשתי הקדנציות האחרונות הצבעתי לאנשים שונים. בזמנו האמנתי בטומי לפיד שיוביל אותנו להיות חברה חילונית וצודקת יותר, אבל אחר כך התברר שבחברה חשוכה קשה לשנות דברים כשאין לך כוח אמיתי. שאלתי פעם את טומי למה הוא לא מצליח להעביר רפורמה לחתונה אזרחית בארץ, והוא ענה לי שהוא לא יכול להרשות לעצמו שכל העולם היהודי יהיה נגדו. יכול להיות שהאג'נדה החברתית של יאיר לפיד תדבר אלי, הוא אומר את הדברים שאני רוצה לשמוע ומתנסח באופן שגורם לי להגיד 'וואלה, אתה צודק'. אבל ימים יגידו".
שמח לחזור לחיפה?
"לא קל לחזור אחרי שנתיים וחצי, אבל מאוד שמח. החברים שלי אמרו לי שאין סיכוי שאני אחזור לפה אחרי תל אביב, שם הפיתויים עצומים. יש לי דירה על פארק הירקון, כל יום אני יכול ללכת למקום אחר. מצד שני, בשמונה בבוקר כל בתי הקפה והמסעדות כבר מלאים, לא מבין מאיפה לאנשים שם יש כל כך הרבה כסף. אז אני מגיע לכרמל ונפתחות לי הריאות. שם אתה קם בבוקר ויוצא למלחמה, פה אתה קם בבוקר והולך לעבוד, שם אתה במתח, פה אתה נהנה. חיפה היא פריפריה, אבל חיפה זה הבית. בחיים לא אעזוב את חיפה".
תגובת רון קופמן באמצעות עו"ד דפנה שמואלביץ': "לרון קופמן היה חוזה עבודה עם רדיו 102 שהתחדש מדי שנה. נישליס מייחס בדיעבד עברות שונות ומשונות כשלמעשה יכל בקלות לא לחדש את חוזהו. שנית, באופן תמוה החוזה נפסק בדיוק כשאשר העביר קופמן ביקורת על התנהלות הסכם שנחתם בין ליגת העל בכדורסל לבין מפעל הפיס בטענה שמדובר בחוזה פוליטי. דני נישליס, שחשש מתגובת מפעל הפיס, טען בפני קופמן שלא יאשרו לו את לוח התוכניות כל עוד הוא משדר ברדיו.
"כשקופמן ביקש לפנות לוועדת הרדיו ולבדוק אם מדובר באיום רציני ביקש נישליס לטפל בעניין בעצמו ובעקבות לחצי קופמן לוח התוכניות נשאר כפי שהיה. לאחר מכן קופמן מקבל שאלות מעיתונאים שנאמר להם שתוכניתו יורדת וכך קיבל את הבשורה, אף ללא שימוע כמקובל, בעוד נישליס מתרץ את ירידת התוכנית בצורך להעלות תוכנית אזורית. במפגש בין השניים הודה נישליס, כי מדובר בהחלטות שלא תלויות בו. כל הפרטים ממוסמכים".
מערוץ "ספורט 5" העדיפו שלא להגיב.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם