ראש עיריית נתניה לשעבר: "הסתובבתי עם אקדח ולא פחדתי מעבריינים"
יואל אלרואי, ראש העירייה המיתולוגי של נתניה נזכר בימים שבהם היה האיש החזק בעיר ולא שוכח להחמיא למרים פיירברג: "היא הייתה חניכה שלי, כנראה שלמדה דבר אחד או שניים". רק דבר אחד מכאיב לו: שלא הזמינו אותו למשחק הפרידה מהקופסה
"בוא נגיד שאם הייתי מסתובב עם אקדח 24 שעות והולך איתו לישון בלילה, כנראה שהייתי זקוק לו", הוא אומר השבוע, 19 שנים לאחר פרישתו.
"בניגוד לגורמים אחרים בעיר שחששו מהעבריינים ומהאיומים שלהם, אני לא הרמתי מולם ידיים, אלא להפך. ההוכחה לכך היא שלמרות המוניטין בתקופה שלי אחוז האירועים האלימים בנתניה ירד פלאים".
המאבק בעבריינים לא היה האתגר היחיד שאיתו
יואל אלראי נולד לפני 82 שנים בפתח תקווה כיואל שפיגל (רק לאחר הקמת המדינה משפחתו עברתה את שמה). כשהיה בן שלושה שבועות עברו הוריו לנתניה, אז מושבה שאך זה הוקמה.
"זו הייתה התקופה שבה צעירי המושבות לא יכלו להתפתח במשקים של ההורים וחיפשו לצאת לדרך כלכלית ועצמאית חדשה", הואר מספר. "אגודת 'בני בנימין' אפשרה להם לעשות זאת בעזרת רכישת אדמות של ערבים באזורים שונים בארץ, בהם גם בנתניה. המשפחה שלי, כמו עוד כמה אחרות, רכשה קרקע שהייתה שייכת לכפר אום ח'אלד.
"היום זה נשמע תמוה, אבל אז נוצרו בינינו קשרי חברות עמוקים שהתבססו על כבוד והערכה הדדיים. לא אשכח לעולם את תמונות העסקים המשותפות שלנו בדוכני האבטיחים בעיר. לצערי, לפני מלחמת השחרור כנופיות ערביות מטול כרם וקלקיליה הצליחו לשכנע את החבר'ה מאום ח'אלד לזנוח את הידידות הזו. לי נותר רק להצטער על כך".
בבגרותו התגייס לשורות "ההגנה" ובהמשך לחם בחיל התותחנים. לאחר השתלמות קצרה התמנה למדריך בכיר בחייל ולחם עם פקודיו בקרבות. במלחמת סיני השתתף בכיבוש רפיח ולאחר מכן בכיבוש חצי האי סיני.
עם השנים למד משפטים ועבד כעורך דין. בשנת 1983 נבחר לראשות העירייה לאחר שהתמודד מטעם תנועת הליכוד. במהלך כהונתו שקד על פיתוחה התרבותי והמסחרי של העיר, בין השאר באמצעות הקמת היכל התרבות וקניון "השרון".
למרות העשייה הלא מבוטלת שלו ושל יורשיו, ובעיקר מרים פיירברג, העיר המשיכה לסבול מתדמית בעייתית, לא מעט בגלל ארגוני הפשיעה שקבעו את מושבם בנתניה. "זו סטיגמה שנתניה סוחבת איתה שנים ארוכות", אומר אלראי על הבעיה התדמיתית שזכתה לאזכור מחודש בחיקוי של פיירברג ב"ארץ נהדרת" ובסדרת הדרמה "נויורק" (yes), המציגה את דמותו של דיוויד גושן, נוכל מנתניה שמנסה להתעשר בצורה לא חוקית בארצות הברית.
"זה נכון שיש הגזמה בתקשורת ויש מקומות אחרים בהם הפשע חמור לא פחות, אבל קשה להתעלם ממשפחות הפשע שביססו את משכנם בעיר ואת הניסיונות שלהם להרים את הראש", מבהיר אלרואי. "בתקופתי פעלתי בחוזק יד נגד אותם עבריינים. לא היססתי אפילו לגייס לוחמי מג"ב לעיר. צריך להילחם בתופעה הזו בצורה החריפה ביותר וללא פשרות. באשר למוניטין, זה כבר משהו שיהיה קשה לשנות, גם בעוד עשרות שנים".
19 שנה חלפו מאז עזב אלראי את בניין העירייה, ונראה כי למרות הזמן הרב שחלף התשוקה הפוליטית והמוניציפלית עדיין בוערת בעצמותיו. את פעילותו הציבורית הוא מוציא לפועל כיום במסגרת "העמותה למען הקשיש", שהוא עומד בראשה. "אני מאוד מעריך את מה שמרים עושה למען העיר" הוא מדגיש. "יש לה יחסי ציבור יוצאים מגדר הרגיל. בכל זאת היא הייתה חניכה שלי, כנראה שהיא למדה דבר אחד או שניים".
העיר באמת התקדמה בתקופתה עד כדי כך?
"בהחלט, אבל היא עדיין סובלת מתדמית בעייתית. אם ניקח אדם מהיישוב ונשאל אותו איפה יעדיף לבלות במלון חמישה כוכבים - בנתניה או בתל אביב - התשובה תהיה ברורה מאליו. למרות שגם לנתניה יש חוף ים יפהפה ושלל אטרקציות, יש משהו במוניטין העגום שלנו שעדיין מונע מסוחרים, בעלי הון ואזרחים בעלי מעמד סוציו-אקונומי גבוה יותר להגיע אלינו. זו תהיה המשימה החשובה ביותר של העיר בשנים הקרובות. עד אז נתניה תישאר כסוג של 'תל אביב ב'".
נשמע רע.
"לאו דווקא. לנתניה יש פוטנציאל עצום מבחינת המיקום הגיאוגרפי שלה. היא מצויה במרכז הארץ במרחק נסיעה קצר יחסית ממטרופולין תל אביב וחיפה, מה שממקם אותה כציר תנועה ומסחר מרכזי עבור נהגים רבים. זאת בלי להזכיר כמובן את משאבי הטבע היפהפיים שנתניה זכתה להם בדמות המצוקים הגבוהים וחוף הים.
"אני קורא בהזדמנות זו למרים ולשאר האנשים החזקים בעירייה להמשיך בתנופת הבינוי והפיתוח של העיר. נתניה באופייה היא עיר תיירות ויש לעשות הכול על מנת לחזק את המיתוג שלה ככזאת. נושא השיווק והתדמית כאמור עדיין בעייתי, אבל בעזרת עבודה מעמיקה ניתן לשנות אותה".
לצד הקריירה המשפטית והפוליטית שלו, זכה אלראי במשך השנים לשבחים רבים בעיר בעיקר הודות ליכולת המסירה המדויקת שלו כשחקן מכבי נתניה בשנות החמישים, בה שיחק 12 עונות ברציפות, עם הפסקה באמצע בשל השתתפותו במלחמת השחרור.
"אם להיות כנים היינו קבוצה בינונית ומטה. אולי אפילו הרבה מעבר לכך", מספר אלראי בחיוך. "בתקופה שלנו היינו כמעט כל משחק חוטפים שביעיות או שמיניות. לשמחתי, אני הייתי זה שהצליח להבקיע כל פעם את שערי הכבוד כחלוץ. בכל זאת משהו למזכרת. בוא נסכם שלא היינו מאריות הליגה".
בקבוצה ההיא זכה אלראי לשתף פעולה עם האחים יצחק וזאב כספי ועם לא מעט שחקנים שכבר הלכו לעולמם. "היו לנו משחקים שלא הצלחנו לגייס אפילו 11 שחקנים, אז פשוט היינו קוראים למישהו מהקהל שילבש חולצה ויתחיל לרוץ. זה היה נורא משעשע".
בחזרה לימינו. לפני כחודש ארגנה מכבי נתניה אירוע פרידה מרגש מאצטדיון "הקופסה" המיתולוגי. האירוע כלל טקס הענקת תעודות הוקרה לשחקני עבר ומשחק ותיקים בין כוכבי העשורים האחרונים בשורות המועדון. כל הגדולים היו שם: מוטל'ה שפיגלר, חיים בר, דוד לביא, בני לם ועוד רבים וטובים. ומי לא בא? ניחשתם נכון. אלראי.
"עד הרגע הזה לא קיבלתי אף לא טלפון אחד מאיזשהו גורם במכבי נתניה", מספר אלראי ומתקשה להסתיר את האכזבה. "מה אני אגיד לך, זה פוגע. בכל זאת הייתי ראש עירייה עשר שנים ונתתי דבר אחד או שניים לקבוצה. אני דאגתי להקים את הטריבונות מבטון שהחליפו את הטריבונות מעץ. אז נכון שאני פחות מיוחצן משחקנים אחרים מהתקופה שלי, אבל האם זו סיבה לשכוח אותי?".
מה הרגשת כשהבנת שאתה לא תהיה מוזמן לאירוע?
"תחושה עמוקה של עלבון. זו חוצפה שאין שנייה לה ואפילו ביזיון לוותר על מי שנתן את הדם עבור מכבי נתניה לכל אורך השנים. יש לי את הכבוד שלי שהצלחתי להשיג במו ידיי, אבל עדיין הכאב והכעס עדיין אינם מרפים ממני".
ממכבי נתניה נמסר בתגובה: "את אירוע 'הפרידה מהקופסה' הגו והפיקו אוהדים. משיחה עם המארגנים (שכמובן עשו עבודתם בהתנדבות מלאה) עולה כי הם הזמינו את כל שחקני העבר בפנייה דרך אמצעי התקשורת. כמובן שתרומתו של עו"ד אלראי - הן כשחקן שהקים את המועדון והן כראש עיר - ראויה שתצוין בכל פה. לנו, כהנהלה, לא נותר אלא להתנצל בפני עו"ד אלראי על שלא הוזמן לאירוע".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם