מרטין לותר קינג: המטאור החדש של מפלגת העבודה
מרטין וילר הגיע לירושלים כשחברת המועצה רחל עזריה, להגדרתו "הדבר הכי טוב שקרה בפוליטיקה הירושלמית בשנים האחרונות", קיבלה אותו לעבודה כעוזרה. עכשיו הוא נבחר ליו"ר המשמרת הצעירה של מפלגת העבודה בעיר, לאחר שהמתמודדים האחרים פרשו. ריאיון עם לוחם, שאחרי שהוריו פשטו את הרגל נהפך ללוחם צדק
ואכן, על פי הרזומה שלו, נראה שלאוניברסיטה יש ממה לחשוש; וילר, שזה קרוב לעשור נאבק למען עובדי קבלן ומשתתף במחאות חברתיות בזו אחר זו, משלים בקרוב ארבע שנות מאבקים בירושלים – כשההישג האחרון ברשימה הוא מינויו ליו"ר המשמרת הצעירה של מפלגת העבודה בבירה.
וילר נולד בשנת 81 בארגנטינה, לאם מורה לחינוך מיוחד ולאב אדריכל, עד שבגיל 6 החליטו הוריו לארוז את המשפחה ולעלות לישראל, בעקבות חוויותיה של האם משנות התנדבותה בקיבוץ. המשפחה השתקעה בחצור הגלילית שם גדל וילר, עד שכשבגר נדד עם הוריו לנתניה. הכניסה לפוליטיקה, כפי שהוא מספר, לא עמדה מעולם בסימן שאלה; "ההורים שלי הכירו בארגנטינה במסגרת פעילות בגוף שמאל חצי מחתרתי שפעל בזמן הדיקטטורה של הגנרלים במדינה. אחותי ואני גדלנו בבית מאוד פוליטי, וכשעלינו וההורים שלי הפסיקו עם המעורבות הפוליטית, אני ירשתי את זה מהם".
>>> בואו להיות חברים של "זמן מעריב" גם בפייסבוק
בעת שירותו הצבאי בחיל המודיעין ספגה המשפחה מכה כלכלית קשה, הוריו של וילר פשטו את הרגל וביתם עוקל על ידי הרשויות. וילר נשאר בקבע בכדי לתמוך בהורים עד שהמצב התייצב, אז השתחרר מהצבא והתחיל ללמוד לתואר ראשון בפוליטיקה וממשל באוניברסיטת בן גוריון. דווקא באוניברסיטה שנחשבת לא-מפלגתית, החל וילר בשנת 2006 את צעדיו הראשונים בזירה הפוליטית, כשהקים תא סטודנטים של מפלגת העבודה בבאר שבע.
"משום שהיה אסור לנו על פי חוקי האוניברסיטה לעשות פעילות פוליטית בקמפוס, הקמנו את התא מחוץ לשערי האוניברסיטה", הוא נזכר. "חרכנו את השטח, עשינו עבודה משמעותית למען המפלגה, ולאט לאט הצטרפו אלינו עוד ועוד אנשים, עד שבבחירות הדמה שנערכו בקמפוס מפלגת העבודה קיבלה הכי הרבה מנדטים".
אחרי הבחירות התא הסטודנטיאלי התפרק, ווילר וחבריו חיפשו כתובת חדשה לנתב אליה את הרצון לעשייה פוליטית-חברתית. בדיוק בזמן המתאים פנה אליו פרופ' ניב גורדון, ראש המחלקה לפוליטיקה וממשל באוניברסיטת בן-גוריון שנודע בקריאתו לחרם על ישראל, וסיפר לו על תופעה שקיימת בקמפוס במסגרתה עובדי ניקיון שמוגדרים כעובדי קבלן לא מקבלים את הזכויות שלהם.
"עובדי קבלן זה היה מונח שלא נתקלנו בו עד שניב בא וסיפר לנו על התופעה, וזרמנו איתו. התחלנו להיפגש
התופעה שוילר מתאר מוכרת כיום למרבית תושבי ישראל, ועלתה לכותרות לאחר שיו"ר ההסתדרות, עופר עיני, השבית את המשק במחאה על בעיית עובדי הקבלן, אך לפני יותר מ-5 שנים, מתאר וילר, הנושא לא עניין אף אחד. "השיח החברתי שקיים היום בהובלת שלי יחימוביץ' לא היה אז בכלל בלקסיקון. זו באמת היתה פעם ראשונה שקישרנו בין הדברים, והבנו שהאנשים האלה לא עניים כי הם עצלנים, אלא כי לא משלמים להם מספיק או כי גונבים מהם.
"חקרנו וחקרנו ומצאנו נתונים שמראים ששיטת עובדי הקבלן היא ממחוללי העוני הגדולים בישראל. במקביל, התחלנו להבין איזה פער יש בין ההצהרות של אוניברסיטת בן-גוריון על חיבור לקהילה ולעיר לבין המציאות של התקשרויות עם קבלנים שמנצלים עובדים בשטח האוניברסיטה – והחלטנו לצאת למאבק".
במשך שלוש שנים ניהל וילר מאבק עיקש למען זכויות העובדים בקמפוס, במהלכן נפגש עם בכירי האוניברסיטה, הוביל לקיום דיונים בכנסת, יזם הפגנות מחאה של סטודנטים, התפרץ לכנסים רשמיים בקמפוס ועירב את התקשורת. בתום שלוש שנים ארוכות, רשמו הפעילים הישג מרשים: הפיטורים הופסקו, העובדים התאגדו והחלו לקבל תוספות שכר, ותנאי העסקתם השתפרו.
"היינו האוניברסיטה הראשונה שהסטודנטים בה יצאו למאבק למען זכויות עובדים, ולא למען הכיס שלנו, בתקופה שבה נערך קרב קשה של השבתות על רקע העלאת שכר הלימוד", נזכר וילר שנדרש לשלם מחיר אישי בדמות ועדות משמעת, ומתאר שהמאבק דרש ממנו להיעדר מהלימודים בצורה חריגה.
>>> המנקות באונ' בן גוריון לא מוכנות להמשיך לספוג ולשתוק
בסוף 2008, כשסיים וילר את התואר, עבד כמדריך בשדה בוקר; "יום אחד, כשהייתי בצריף בן גוריון, מצאתי מודעה בעיתון שחברת מועצת העיר ירושלים רחל עזריה מחפשת עוזר. מאוד רציתי להיות עוזר פרלמנטרי והחלטתי לנסות. שלחתי מייל ותוך רגע חזרו אלי וביקשו ממני להגיע לראיון. נסעתי מיד משדה בוקר לירושלים, הגעתי לעירייה, וחיכיתי לרחל בספסלים שמחוץ לאולם המועצה, עד שישיבת המועצה שהתנהלה אז תסתיים".
העלילה, מתאר וילר שעתיד היה להתקבל לעבודה וללוות את עזריה במשך שנתיים בתור עוזר פרלמנטרי ודובר, הפכה לקומדיה של טעויות. "היה אמצע החורף, והישיבה התארכה בארבע שעות מעבר למתוכנן. ישבתי בקור וחיכיתי, בעיר שאני לא מכיר, ובסוף כשהיא ראיינה אותי, היה ראיון עבודה מאוד לא מוצלח". בשל השעה המאוחרת נותר וילר לישון בירושלים, ולמחרת קיבל טלפון מעזריה שזימנה אותו לראיון נוסף. הפעם, הצטרף לפגישה מריק שטרן, שלבסוף הטה את הכף לטובתו של וילר, והאחרון התקבל לעבודה ונדרש להעתיק את מקום מגוריו מבאר שבע לירושלים בתוך יומיים.
את התקופה עם עזריה, במהלכה עשה את צעדיו הראשונים בירושלים, מתאר וילר כ"תקופה קשה ומדהימה". עזריה, הוא אומר, "היא הדבר הכי טוב שקרה בפוליטיקה הירושלמית בשנים האחרונות", ולצד שלי יחימוביץ', הוא אומר כי מדובר בשתי הנשים שהוא מעריץ בפוליטיקה ישראלית.
"מה שקרה אצל רחל היה מדהים; ההתחלה היתה נורא קשה, כי רחל מאוד תובענית, אבל היום אנחנו חברים טובים, והצלחנו לבנות דינמיקה מוצלחת. רחל היא אדם מדהים, היא נורא ערכית והיא באמת הנכס הגדול ביותר של ירושלים ברמה הפוליטית. התקופה איתה היתה מאוד מאתגרת, גם בגלל שרחל לא מוותרת על הדברים שהיא מאמינה בהם, והולכת איתם עד הסוף. למדתי אצלה המון".
דרכיהם של וילר ועזריה נפרדו לפני שהאחרונה הסתכסכה עם ראש העיר ברקת, ווילר זוכר בעיקר את הימים הטובים בכיכר ספרא. "היחסים התחילו להתקלקל אחרי שעזבתי", הוא מספר, "בתקופתי, רחל היתה חברה בכירה בקואליציה של ברקת, ועשתה דברים נהדרים כמו פרויקטים בתחום החינוך וגני הילדים. אני זוכר שהיא עבדה צמוד עם ברקת ועם הנהלת העירייה, והיחסים היו באמת מעולים".
לדברי וילר, "רחל לא מאמצת פוזיציות משום שהן פופוליסטיות; היא באמת חרדה לגורל העיר, ואם בעבר היא חשבה שלשתף פעולה זה הדבר הנכון, בשלב יותר מאוחר היא כנראה הבינה שהיא האופוזיציה היחידה. לא מדובר פה על אופוזיציה אישית, אלא רצון כנה להציף נושאים שראוי לדון בהם. זה חלק מהמחיר הכבד שרחל משלמת, גם ברמה האישית, על הנכונות ללכת עם מה שהיא מאמינה בו. רחל ניהלה מאבקים מאוד קשים נגד ההתחרדות של השכונות, נגד חברי מועצה חרדיים ונגד הדרת נשים, וזה הוביל להשמצות איומות כלפיה, ואפילו לאיומים, אבל היא עמדה בזה בגבורה. אני זוכר שכולנו הרגשנו אז שאנחנו עושים מעשה ראשוני מסוגו, במיוחד בכל הנוגע להפרדה באוטובוסים".
במשך שנותיו בעירייה נחשף וילר גם להתנהלות הפוליטיקה המקומית, והחל אט-אט להשתלב בסניף המקומי של מפלגת העבודה. על העבודה לצד חברת מועצת העיר הוא מספר כי "בתקופתי התנהלו מאבקים מאוד קשים נגד החרדים. ראיתי במו עיני איך גונבים לנו את העיר, איך מבלפים, איך חברי מועצה חרדים עושים כל מיני קונצים כדי לקבל יותר".
כיום עושה וילר תואר שני באוניברסיטה העברית, לשם העביר את המאבק למען זכויות העובדים, בשיתוף עם אגודת הסטודנטים ועמותת "כוח לעובדים". לדבריו, "הנהלת האוניברסיטה פה בירושלים התגלתה כמאוד מנוכרת לזכויות העובדים". המצב בעברית, הוא קובע, הרבה יותר גרוע משהיה בבן גוריון.
במקביל, הצטרף למשמרת הצעירה של מפלגת העבודה בעיר, בתקופת השפל של המפלגה לפני פרישתה של סיעת עצמאות משורותיה. וילר נזכר: "בקושי היו לנו פעילים אז, וממש לא רצו לשמוע עלינו. הסתובבנו בתחושה עגמומית שאנחנו חברים במפלגה שזמנה עבר ואין לה עתיד. כשברק עזב עם המנדטים שגנב, זה היה כמו סכר שנפרץ; פתאום התחלנו לחוות עדנה. כיום, אנחנו המפלגה עם השטח הכי גדול בירושלים, ויש לנו כ-3,000 חברים רשומים במפלגה בעיר, 700 מהם עד גיל 35".
על המשמרת הצעירה הוא אומר כי "מדובר בגוף שמאגד את צעירי מפלגת העבודה, מקיים פעילויות במטרה להפוך את המפלגה לאלטרנטיבה שלטונית, כגוף סוציאל דמוקרטי לוחמני שנאבק לשנות את המציאות בישראל ולשנות את השיטה הקפיטליסטית האלימה שקיימת היום. אנחנו רוצים להחיות מחדש את מדינת הרווחה הישראלית, מה שהפך בינתיים למושג מגונה, ובא לידי ביטוי גם במחאת הקיץ. אנחנו מובילים את המאבקים והמחאות הציבוריות, ופועלים כדי לשכנע צעירים להיכנס לפוליטיקה, מתוך הבנה שזה כלי לשינוי המציאות".
את הפריחה שחווה המפלגה משייך וילר לעיסוק ברובד החברתי-כלכלי ולתפיסת העולם הסוציאל דמוקרטית שעלתה לכותרות בזכות המחאה החברתית, וכשנושאת דגלה, שלי יחימוביץ', זכתה בפריימריז של המפלגה. "בשנה האחרונה אני עוסק באיגוד עובדי שמירה במזרח העיר ששומרים על בתים בלב השכונות הערביות. זה נושא שהוא נורא נורא לא בקונצנזוס, ונעשה שם עוול נוראי. מדובר ביותר מ-300 עובדים שפוגעים בתנאי ההעסקה שלהם והחברה שבה הם עובדים פשוט מנצלת אותם.
"ניהלנו שם מאבק חריף, במסגרתו גם גררנו את החברה לבית הדין לעבודה, ואחרי שנה וחצי של מאבק, אחד השומרים שאנחנו עובדים איתו פנה אלי ואמר לי 'תשמע, אני חושב שאני סוציאל דמוקרט'. פתאום, אחרי שאנשים מבינים שאתה היחיד שנלחם למענם, הם עוברים מלגלות חשדנות כלפי השמאלנים להבנה שאולי זה לא כל כך גרוע".
לאחרונה מונה וילר ליו"ר המשמרת הצעירה בירושלים לאחר שהמועמדים הנספים לתפקיד פרשו ממירוץ הבחירות, תפקיד שאותו ימלא בהתנדבות לצד עבודתו בעמותת "במעגלי צדק" שבה הוא מרכז את תחום עובדי הקבלן. העמותה, הוא מספר, היא הגוף היחיד כיום בישראל שבאופן שיטתי מלווה עובדי קבלן ומנסה לסייע להם למצות את זכויותיהם ולהיאבק למען תנאי העסקה טובים יותר. גם בשטח, גם באפיק המשפטי וגם באמצעות שינוי המדיניות הפוליטית. הנושא, שקרוב ללבו של וילר, נמצא בראש מעייניו זה כשש שנים.
"יש היום כמיליון עובדי קבלן בישראל, כשלהיות עובד קבלן זה גזר דין שדן אדם להיות עני לנצח. אנשים יכולים לעבוד שתי משמרות ביום, ועדיין הם לא יוכלו לשלוח את הילדים שלהם לבתי ספר טובים ולא תהיה להם פנסיה. מעבר לזה שזו שליחות, הציבור צריך להבין את החשיבות של העבודה הזו". באשר לעתידו בעיר, נשמע היום וילר בטוח; "ירושלים זה המקום הכי טוב לחיות בו בישראל, ואני באמת מאמין בזה. יש פה שפע של דברים, בניגוד לתדמית הקלוקלת של העיר, שמי שמתבטא ככה, בעיקר לא מכיר אותה. היא עיר מיוחדת, ונכון שיש מה לשפר, אבל אין תחליף למגוון העצום של הכול מהכול".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם