הרופא שמסיר את הקעקועים מנשותיו של גואל רצון מדבר מהלב
ד"ר טל נחליאלי מונה מטעם משרד הבריאות להסיר את הקעקועים מגופן של נשות גואל רצון. בראיון מיוחד הוא מספר על המפגש עם הנשים, על אומץ הלב שגילו ועל תהליך השיקום שעוד צפוי להן. וגם: עדות מצמררת של אחת הנשים שרק רוצה להתחיל את חייה מחדש
>>> יעל פפר מסכמת 15 שנה בכת של גואל רצון וסוגרת חשבון
עכשיו, בראיון מיוחד ל"זמן חיפה" הוא מספר על החוויות שעבר תוך כדי טיפול בקורבנותיו של האיש שסחף אחריו עשרות נשים צעירות והפך אותן לשפחות.
מסתבר שלפני הפנייה לד"ר נחליאלי המשמש כמנהל קליני של חברת "סינרון קנדלה", פנה משרד הבריאות לשני רופאים במרכז הארץ והציע להם את העבודה. אך רופאים אלו השיבו בשלילה, בטענה שהדבר אינו כלכלי ורווחי מבחינתם.
"אנחנו
דמיינת את הנשים שאתה הולך לפגוש?
"לא ידעתי לקראת מה אני הולך, אבל בסופו של דבר פגשתי נשים אינטליגנטיות, שמרביתן לומדות היום. כבר בשיחה הראשונה שהייתה - ידעתי שהולכת להיות לי חוויה, מכיוון שכל הנושא הזה סיקרן אותי מאוד.
"אני משוכנע שהרבה אנשי מקצוע, כמו פסיכולוגים ועובדים סוציאליים, היו מתחלפים איתי. מבחינתן שיחה איתי הייתה לחוויה מתקנת, לא רק במובן של הצלקת החיצונית. כל המפגש וההסבר שלי על התהליך עניין אותן מאוד, כפי שאותי עניין מה שהן חוו".
מה הסברת להן בפגישה המקדימה?
"הסברתי להן על התהליך, וציינתי בפניהן שלא הכל עשוי להימחק. הסברתי שחלק יכול להימחק, ואצל חלקן רק להיטשטש, כיוון שלכל קעקוע היה צבע אחר. אפילו הגעתי למקעקע שקעקע את כולן, והוא לא ידע לספר לי האם השתמש לכולן באותם צבעים, ולכן לא יכולתי בוודאות להתחייב שאצל כולן זה יימחק לחלוטין".
לכולן היה את אותו מקעקע?
"בדיוק. הייתה לו השבלונה של דמותו של גואל רצון, ובכל פעם הוא השתמש בצבע שונה. הייתי סקרן לדעת הכל, ושוחחתי איתו לא מעט, אבל לצערי הוא לא נתן לי את התשובה החד משמעית, ולכן נאלצתי לפעול על סמך הידע והניסיון".
מה אתה יכול לספר על הקעקועים עצמם? כמה קעקועים יש לכל אחת ואילו סוגים?
"יש כאלה עם קעקוע אחד, אבל ענק מימדים - מהכתף עד המרפק, יש כאלה שיש להן בכמה מקומות, כמו 4,6 או 2 קעקועים בלבד. לכולן יש כמובן את דמותו של גואל רצון. חלקן חרטו משפטי אהבה אליו, או מה שהוא סימל בעבורן. בנוסף יש גם נחש, וכתר מעל הראש בקעקוע. כל אחת והקעקוע הייחודי והשונה שלה".
כמה מפגשים נחוצים להסרת הקעקועים הללו?
"מדובר בפעולה לא נעימה, ולכן אני נעזר בהרדמה מקומית. הטיפול אורך בין שנה וחצי לשנתיים, מפגשים של אחת לשבעה שבועות. צריך להבין שהעור רגיש מאוד מספר שעות לאחר הטיפול, ונראה בצורת שלג לבן. אחר כך בין טיפול אחד לשני, יש תהליך של ריפוי".
איזה בקשות היו להן במהלך הטיפול למחיקת הקעקועים?
"אחת ביקשה להתחיל במחיקת העיניים, על מנת שלא יוכל לראות ולחיות בעלטה. השנייה ביקשה להתחיל ממחיקת האף, כדי שלא יוכל עוד לנשום. השלישית ביקשה בכלל להתחיל עם הנחש, הנמצא מעל כל קעקוע של דמותו של גואל".
ניסית להבין איך הן הגיעו למצב הזה?
"עניין אותי לדעת למה הן הלכו למקום הזה, וגיליתי שכולן חיפשו תשובות לשאלות. הוא (גואל רצון, א"נ) נתן להן אשליה. כולן הגיעו אליו אחרי מערכות יחסים שכשלו, ניתוק מבית ההורים, או אמונה בכוח שחוו בסביבתו".
ומה גילית מהן על חייהן בביתו של רצון?
"בניגוד לפרסומים - הן היו ביחסים טובים ביניהן. הכל נוהל בצורה של מערכת שיתופית: היו מי שהופקדו על עבודות הבית, הילדים והקניות, ואלה שיצאו לעבוד בחוץ במשק בית, כיוון שהוא חייב אותן לעבוד במקומות ששילמו במזומן".
3 שנים אחרי שהתפוצצה הפרשה, מה אתה יכול לספר על חייהן היום?
"חלקן נמצאות כבר במערכות זוגיות, וילדו ילדים. אחרות חזרו לחיק משפחותיהן".
כל נשותיו של גואל רצון, הגיעו אליך לטיפול?
"אין לי מושג כמה מהן רצו להסיר את הקעקוע, אם בכלל. אני לא נוהג לחטט. אם יש כאלה שלא רוצות - אין לי מושג. אני מטפל באלה שהגיעו אליי".
אחת מנשותיו של גואל רצון שטופלה בקליניקה של ד"ר נחליאלי היא ג', תושבת הצפון. "אישה אחרת שלו הייתה חברה שלי", היא מספרת על האופן שבו הכירה את רצון "באותה עת סבלתי מאוד ממיגרנות קשות, וכשגואל שמע על כך - הוא הציע לטפל בי. הוא הבטיח שאם אתן לו להעביר את ידיו מעל ראשי - אפסיק לסבול מכאבי ראש.
"הוא אמר לי שאקיא הרבה, ואז תחלוף המיגרנה. בהתחלה זה הצחיק אותי מאוד, אך חשבתי לעצמי מה כבר אני יכולה להפסיד? אז עוד לא הבנתי כמה אני יכולה להפסיד, מהקשר עם האיש הנורא הזה. אפשרתי לו להעביר את ידיו מעל ראשי, ואכן הקאתי המון, אך מאותו רגע חלפו כאבי הראש מהם סבלתי לגמרי. חשבתי לעצמי: וואלה, הוא באמת קוסם.
לדברי ג' "כך לאט לאט הוא התקרב אליי בדרכי רמייה, הפעיל עלי את קסמיו ובהמשך שינה את עורו, ואיים עליי שאם לא אעשה מה שהוא מבקש - הוא יפעיל עליי את הקללה. זה יישמע טיפשי, אבל פעם אחת הבנות התקשרה אליו ממקום עבודתה במשק בית, והתפתח ביניהם ויכוח.
"במהלך הויכוח היא סיפרה לו שנפלה מהשיש, כשנעמדה לנקות מדף גבוה. הוא אמר לי 'את רואה? בגלל שהיא לא ממושמעת - דאגתי שהיא תיפול'. היום אני מבינה שזה שטויות, אבל כך הוא הצליח למשוך אותנו אליו, באמצעות פחדים ואיומים".
היום בדיעבד, את יכולה לנתח מה הוא היה בשבילך?
"נורא פשוט - הוא היה אלוהים עבורי. אני, שהייתי בחיפוש עצמי ואחר האלוהים כל הזמן, ראיתי בו את הזוהר. הוא בקיא בקבלה, יש לו ידע מעמיק נרחב, כולל בעניין אדולף היטלר. הדרך בה פעל, אגב, הזכירה מאוד את התנהגותו של היטלר, שאגב לדבריו הוא היה בסדר גמור מכיוון שדאג לבני עמו, כפי שהוא טען שהוא דאג לנו. לצערי בסופו של דבר גיליתי, שהוא רק טפטף לתוכנו רעל כל הזמן.
"הוא הפך אותנו לחיילות של הקאפו. גרם לנו להלשין האחת על השנייה, להיזהר האחת מהשנייה. בגדול הוא נהג בנו הפרד ומשול, והנהיג כללים בלתי הגיוניים, עד שהגענו למצב שלא היה כסף לקנות אוכל לילדים וטיטולים לתינוקות. הגענו לפת לחם, ובשלב הזה כולנו התפללנו שיגיע הקץ לדבר הזה. בחיים שלי שלא חשבתי שאחווה דבר כזה, שאשלם עליו עד יומי האחרון".
ג' וחברותיה, כפי שתיאר אותן ד"ר נחליאלי, הן נשים נורמטיביות לכאורה, שחיפשו את תשומת הלב ואהבה, וכך הגיעו לאדם שניצל את מצוקתן. גם ג', כמו חברותיה לארמון רצון, אינה מבינה כיצד נשאבה לתוך עולמו של גואל רצון. "כפי שאת רואה, אני אזרחית מן השורה, אדם ישר שומר חוק. לפני שהכרתי אותו עבדתי בדואר כמפקחת. אין לי מושג איך זה קרה, אבל אני רק יודעת שאיבדתי צלם אנוש".
למה את מתכוונת?
"אם יכולתי להיאבד בדרך, ולא לדאוג לילדיי ולנכדיי - זה אומר שאיבדתי צלם אנוש, ועל כך לא אסלח לעצמי לעולם".
מה את עושה היום כדי להתגבר על הטראומה, פרט להסרת הקעקועים?
"אני מטופלת אצל פסיכולוגית, וכותבת ספר בו אני יורה בעצמי המון כדורים. שם אני מספרת כיצד הקרבתי עצמי, למזבח של השטן".
"היינו קבוצה של נשים חלשות מפוחדות, שסגדה לו", ממשיכה ג' לתאר את החיים לצידו של גואל רצון, "ביטלתי את עצמי בפניו, והבטתי במבט מושפל כלפי מטה. כשגואל היה נוקב בשמותינו - היינו מאושרות עד הגג, רעדנו מהתלהבות. אם הוא היה כועס - מתנו מפחד.
"הוא איים עלינו שהוא יודע כל מה שאנחנו עושות, גם מחוץ לבית. למשל למקעקע הוא לא נתן לנו ללכת לבד, תמיד זה התבצע בליווי שלו. הוא לא נתן לנו להביט עליו, ואמר 'מה את רוצה ללכת לבד? את זונה'. כשהייתי בוכה לפעמים, מכיוון שהיה קשה ופחדתי - הוא היה צועק עליי. הוא אמר שאם אני בוכה - אני שקרנית, אז הייתי בוכה בין ארבע קירות שאף אחד לא יראה. אסור היה אפילו לצחקק".
הצלחת לשמור על קשר עם המשפחה?
"מה פתאום. אחת המשימות העיקריות שלו, היא להפריד אותך מהמשפחה. הוא לא נתן לי אפילו ללכת להלוויה של אבא שלי, אפילו שבעה לא ישבתי עליו. אבא שלי המסכן, היה מגיע עם דמעות אחת לשבועיים למשטרה והתריע, אבל הם אמרו לו שלא יכולים לעשות כלום, מכיוון שמדובר בבגירה שיכולה להחליט לבד על חייה. התאכזרתי לאנשים הכי קרובים אליי, למשפחה, לילדים לחברים".
מה הדבר הכי נורא מבחינתך שקרה שם בבית, מעבר לפגיעה בנשים?
"זה שהיו לו יחסים אסורים עם הבת שלו, שילדה לו ילדים. הם היו מסתובבים כמו זוג נאהבים, וכשהיא הייתה רוצה - הוא היה מזמין אותה לבתי מלון".
ראית אותו מאז שעזבת את הבית?
"אני היחידה שיש לה אומץ, ומגיעה לבית המשפט. באחד הדיונים כשעמדתי על דוכן העדים, הייתה קופסא של טישו לניגוב האף ובקבוק מים. פניתי לשופט, ושאלתי אותו למה נייר הטישו. השופט השיב לי שאם אבכה - שיהיה לי במה לנגב. שאלתי את השופט 'אם אני אבכה, תאמינו לי?' השופט השיב שברור. כל כך הוא הצליח לערער לי את הביטחון, אפילו בזה. אחרי הדברים האלה, היה לי ביטחון לפנות לגואל מאותו מקום, ואמרתי לו בקול 'אתה רואה שמותר לבכות?'"
מה הרגשת כשהסירו מגופך את הקעקועים?
"הרגשתי כמו תלמידת תיכון, שיכולה לצעוק, לצחוק בלי שישתיקו אותה. ואכן פרצתי בצחוק גדול, למרות הכאב. יש בי היום תובנות, שמאפשרות לי לבנות את עצמי מחדש".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם