מהפך: מחזור שלם של בנות לומדות הנדסאות חשמל
מקצועות האלקטרוניקה נחשבו תמיד לגבריים במיוחד ומשכו אליהם בעיקר בנים. תוכנית ייחודית במכללת אשקלון, הנקראת "פרויקט רקיע", מרכזת כיתה של בנות בלבד, שלומדות את המקצועות האלה. "אנחנו, ככיתה שלמה של בנות שלומדות אלקטרוניקה", אומרת אחת המשתתפות, "שוברות את הסטיגמות שיש על התחום הזה"
>>> בואו להיות חברים של "זמן מעריב" גם בפייסבוק

בפרויקט רקיע מלמדים את המקצועות הטכניים ביותר. מיטב המרצים מהתחום מוקצים לפרויקט. הבנות המשתתפות בו זוכות להשתמש במעבדות הטכנולוגיה המתקדמות ביותר. הכל במטרה להפוך את המקצועות האלה, שנחשבים לגבריים במיוחד – לשוויוניים יותר.
אם תיכנסו לכיתה רנדומלית שמלמדת הנדסאות חשמל ואלקטרוניקה, לדוגמה, סביר להניח שתראו בה רק בנים, למרות שההרשמה פתוחה לכולם, ללא קשר למגדר. מהסיבה הזאת בדיוק החליטו ללכת על פרויקט רקיע, לקידום נשים במקצועות שנחשבים בדרך כלל לא מבוקשים על ידן.
בית הספר להנדסאים במכללת אשקלון הוקם לפני כ-13 שנים. כיום הוא מונה שבע מגמות: מכינה טכנולוגית, המהווה כרטיס כניסה לכל בתי הספר להנדסאים בארץ; חשמל; תעשייה וניהול; תקשורת חזותית; אדריכלות נוף; הנדסה רפואית ומגמת האלקטרוניקה – אשר מפעילה זו השנה הראשונה את פרויקט "רקיע".
פרויקט רקיע הוא תוכנית ייחודית, הממומנת בשיתוף משרד התמ"ת ומשרד הביטחון. ל"רקיע" משתבצות בנות בלבד. אלה הן בוגרות תיכון, שסיימו את לימודיהן עם ארבע או חמש יחידות לימוד במתמטיקה. במקרים חריגים, מתקבלות גם בנות בעלות שלוש יחידות לימוד, שסיימו בציון גבוה במיוחד.
גיוסן לצבא נדחה בשנה וחצי. במהלך תקופה זו, הן משתלבות בלימודי הנדסאות בתחום האלקטרוניקה. הבנות מתחילות את לימודיהן בחודש אוקטובר, ולומדות במשך כל השנה שלאחר מכן, ללא הפסקה, כולל סמסטר קיץ. מערכת השעות מורכבת מחמישה ימי לימוד מלאים בשבוע, ובסוף הלימודים הן מגישות פרויקט גמר מקורי.
הלימודים מסתיימים בחודש אפריל, וכבר בחודש מאי משתבצות ההנדסאיות החדשות במגוון תפקידים במערך הלוחם של חילות התקשוב,
לאחר גיוסן לצה"ל, משרתות הבנות במשך שנתיים בשירות סדיר ושנה וחצי נוספת בשירות קבע. בשלב הבא נפתחים בפניהן ארבעה ערוצי הזדמנויות שונים: לצאת לקורס קצינות, להמשיך ללימודי תואר ראשון כמהנדסות במשך שלוש שנים בלבד (במקום ארבע שנים, הודות לתעודת ההנדסאים שלהן), להמשיך לשרת ביחידות הפיתוח של החיל בו הן מוצבות או להתקדם להדרכה בתחום.
אלה הבוחרות להשתחרר ולצאת לשוק העבודה – גם זוכות בהזדמנות אדירה: הידע הרב והניסיון שרכשו בתחום יהוו עבורן קרש קפיצה מהיר לעולם האזרחי. "כשהן יגיעו לראיון עבודה, לבוגרות יהיה יתרון משמעותי על מי שעבר את המסלול הרגיל של שירות צבאי ורק לאחריו לימודים, והוא הניסיון", אומר יוסי ברקוביץ', מנהל מגמת חשמל ואלקטרוניקה.
למה דווקא אלקטרוניקה? ברקוביץ' מסביר כי בעבר הייתה בבתי הספר התיכוניים הכשרה טכנולוגית, אשר בוגריה התגייסו לצבא, ולאחר תקופת הכשרה קצרה הצטרפו למערך הטכני הצבאי. היום התוכנית הזאת כבר לא קיימת, ולכן הצבא נטל לעצמו את הזכות לבחור בבתי ספר להנדסאים ברחבי הארץ, אשר יכשירו את תלמידיהן בהיבט הטכני.

אבל הייחודיות הבולטת יותר של הפרויקט הזה, היא כמובן היותו קורס לבנות בלבד. יש לציין כי במכללת אשקלון כבר יש מסלול לבנות בלבד – המסלול שבו לומדות הנשים החרדיות – אך במקרה זה, אין מדובר כאן בטעמי דת. "המטרה היא לקדם את התחום דווקא בקרב הבנות", אומר ברקוביץ'. "התחום הזה הוא תובעני ביותר, עובדה שמרתיעה מעט את הנשים, אשר שואפות להקים משפחה וחוששות ממקצוע מחייב מסוג זה. פה ניתנת להן ההזדמנות להיחשף בפני עולם ההנדסה והאלקטרוניקה, לטעום ממנו, להכיר אותו מעט יותר לעומק ורק אז להחליט אם הן אוהבות או לא אוהבות אותו. ותתפלאי לשמוע – רובן המוחלט מתאהב בו", אומר ברקוביץ'.
מנהלת בית הספר כהן מוסיפה: "הצבא בחר במקצוע מבוקש, חשוב והכרחי בשוק העבודה הישראלי, כשהיתרון הבולט ביותר הוא ששכר הלימוד ממומן על ידו. זהו פרויקט פורץ דרך בתחום המגדר, משום שעד כה תחום האלקטרוניקה היה פחות מועדף ופחות נגיש לנשים ו'רקיע' מנפץ את התיאוריה הזאת. אנחנו לא מגדירים את זה כאפליה מתקנת. זוהי הזדמנות עבור הבנות להתנסות במקצועות שעד כה היו בעלי תדמית גברית, להשתלב ולתרום בתפקידים מאוד חיוניים ומאתגרים בצבא.
"לא תיארנו לעצמנו ואלס כל כך מוצלח של הבנות עם המקצוע. רובן הגיעו לכאן ללא כל ידע מוקדם בתחום, הן חשבו רק לנסות את זה. הרבה בנות הגיעו ממקצועות הומאניים ואנחנו פתחנו להן צוהר לעולם לא מוכר, וזה פשוט ריתק אותן. בסופו של דבר, על אף שמדובר בלימודים אינטנסיביים, של שנה וחצי מבלי להרים את הראש מעל המים, הן גילו חיבור גדול לתחום והיום הן מברכות על ההזדמנות שניתנה להן. חבל לי שהמדינה לא מעניקה מספיק סיוע תקציבי ללימודי הטכנולוגיה, שמקצועותיהם נדרשים בתחום עיצוב ובניית המשק".

בבית הספר להנדסאים במכללה מתייחסים אל הבנות בכפפות של זהב. הן נחשבות ליהלום של בית הספר, ומקבלות יחס אישי וחם מצד כל צוות ההנהלה. לצורך ההמחשה: לאחרונה מונתה אחראית על הפרויקט, שנותנת מענה לכל פנייה או שאלה של הבנות.
בנוסף, רובן יודעות מראש להיכן יצוותו בשירותן הצבאי. היחידה מקפידה על קשר אישי רציף איתן, והן יכולות לפנות לנציגיה בכל עת. הכיתה זוכה במיטב המרצים שבית הספר להנדסאים מעמיד, ובמידת הצורך, ניתנות לבנות גם שעות תגבור אחד-על-אחד.
הבנות מגיעות בעיקר מאזור הדרום – אשדוד, אשקלון, יבנה וגדרה. אחת מהן מתגוררת ברמת הגולן ובמיוחד כדי להשתתף בפרויקט עברה לגור, באופן זמני, בקריית גת. בבית הספר החליטו להגמיש במיוחד את מערכת השעות כדי שתוכל לנסוע לביתה בצפון בסוף השבוע: הלימודים מסתיימים מוקדם יותר ביום חמישי ומתחילים מאוחר יותר ביום ראשון. "מדובר בפרויקט ייחודי וחבל לי שהאוכלוסייה באשקלון והסביבה לא מספיק מודעת לקיומו", מספר נדב אברני, מרצה בבית הספר להנדסאים במקצועות חשמל, אלקטרוניקה ופיזיקה.
אברני הוא מבין ותיקי המרצים בבית הספר להנדסאים והמוערכים ביותר בקרב הסטודנטים. "ביטלתי מקומות עבודה אחרים כדי להיכנס לרקיע, כיוון שאני מאוד מאמין במיזם הזה. אני מלמד מקצועות בסיס כמו פיזיקה ותורת החשמל, כך שאני פוגש את הבנות לעיתים תכופות, וצפיתי מקרוב בתהליך שהן עברו. בתחילה, הן הביעו המון חששות של 'איך זה ללמוד באוניברסיטה', 'מה לי ולאלקטרוניקה' ו'זה מקצוע של בנים'. הן כלל ללא היו בטוחות שעשו את ההחלטה הנכונה. מכיוון שגם אני הייתי עתודאי ולמדתי הנדסת אלקטרוניקה בטכניון, ידעתי היטב מה זה אומר להיכנס ללימודים אקדמיים מיד אחרי התיכון.
"מהר מאוד הן הבינו שהעובדה שהן מתחילות בלימודי ההנדסאים מיד אחרי תיכון דווקא פועלת לטובתן: החומר הלימודי עדיין טרי בראשן, והרגלי הלמידה שלהן עדיין לא העלו חלודה. היה להן מעבר חלק לאקדמיה. בעקבות כך, קצב ההתקדמות שלי כמרצה היה מהיר, והבנות, שהגיעו עם יכולות למידה גבוהות במיוחד, מהר מאוד קלטו, הפנימו ויכלו להתקדם בעצמן. סטודנטים שמגיעים אחרי צבא, לעומת זאת, לרוב יצטרכו להשקיע מאמץ גדול יותר כדי לצמצם פערים לימודיים.
"בנוסף לכך, הן העלו את הסוגיה שזה מקצוע גברי שרק גברים מצליחים בו וזה הפתיע אותי, בעיקר משום שבכל תקופת היותי מרצה בתחום, עובדתית בנות היו יותר מוצלחות בהבנה ובהישגים מבנים. פשוט נוצרה לזה תדמית מוטעית של מקצוע של גברים".
והעמדה שלהן השתנתה עם הזמן?
"כן. במהלך הזמן הבנות נרגעו. הן מצאו עניין בלימודים והצליחו ללמוד מאפס מקצוע שהיה זר להן לחלוטין, ולהיכנס לעומקו. הן אפילו מספרות על תקלות טכניות שהן מצליחות לפתור בעצמן בבית. ההתלהבות שלהן מהתחום הולכת וגוברת, במיוחד היום, עם תחילת העבודה על פרויקט הגמר שלהן. לקראת סוף שנת הלימודים לא שמעתי ולו פעם אחת מישהי שאומרת שזה מקצוע של בנים או שהיא לא
נהנית".
איך העבודה עם הבנות?
"עבורי, כמרצה, זו חוויה בלתי רגילה ללמד אותן. מדובר בבנות איכותיות שעברו סינון קפדני. מעבר לכך, ההישגים שלהן גבוהים יותר מאלה של כיתות מקבילות שלומדות את אותו חומר בדיוק. יש להן מוטיבציה גבוהה יותר, יש להן מטרה ידועה מראש, הן יודעות לאיזה חיל הן מצוותות, מהו מגוון התפקידים שמוצע להן ושמובטח להן שירות מעניין ומאתגר, שבו הן יוכלו למצות את יכולותיהן. מי שיסתכל עליהן מהצד, יראה בנות שנהנות מהלימודים המקצועיים, קוטפות את פירות עמלן ואפילו נהנות מהאווירה הסטודנטיאלית החברתית ומההווי בקמפוס.

ביום-יום, לומדות הבנות משעות הבוקר ועד אחר הצהריים. למעלה מ-20 בנות לומדות בכיתה, כאשר הגבר היחידי בחלל החדר הוא המרצה. "התעניינתי בעתודה וקיבלתי זימון הביתה להתרשמות מהפרויקט", מספרת מירב אלפסי, אחת מבנות הכיתה. "לפני כן, היה לי פחד מאלקטרוניקה, אבל בגלל שמאז ומתמיד הייתה לי משיכה למתמטיקה ולמקצועות הריאליים, החלטתי ללכת על זה. בהתחלה היה לי קשה, הרגשתי אאוט לגמרי וכמעט פרשתי. אבל מהר מאוד גיליתי מרצים מעולים וצוות שנמצא כאן בשבילי בכל זמן. אני מקבלת מענה לכל שאלה. כאן, מי שרוצה ללמוד – תצליח.
"כשאני מספרת שאני לומדת אלקטרוניקה, אני מקבלת תגובות כמו 'אבל את בחורה'. אני תמיד מסבירה כמה אני אוהבת את זה. ובכלל – אנחנו נמצאים במאה ה-21, ולא צריכה להיות הפרדה בין נשים לגברים במקצועות אלה ואחרים".
אלכסנדרה נוטקין, המשתתפת גם היא בפרויקט, מוסיפה: "לדעתי, המיזם הזה רק מעצים אותנו, כנשים. אנחנו מוכיחות שגם נשים יכולות, ואפילו יכולות טוב יותר. תמיד אומרים שבבתי הספר להנדסאים אין מספיק בנות, ואנחנו, ככיתה שלמה של בנות בלבד, שלומדות אלקטרוניקה, שוברות את האמירה הזאת".
אתן מרגישות שאתן מקבלות יחס שונה לעומת שאר הסטודנטים?
מירב: "לחלוטין כן, אבל רק לחיוב. דווקא בגלל שאנחנו יותר צעירות נוצרה לנו תדמית של חכמות, גם בקרב המרצים וגם בקרב הסטודנטים האחרים. המרצים מעניקים לנו יחס אישי, נשארים מעבר לשעות הלימודים ובכל בעיה אישית, אנחנו פונות לגלית, אם הבית, שהיא מעין אמא שנייה בשבילנו".
אלכסנדרה: "זה כמו בית שני עבורנו. רמת הלימודים מאוד גבוהה והצוות עושה הכל כדי שנצליח. היו לנו עליות וירידות, אבל בסופו של דבר, אנחנו מאוד מרוצות מהבחירה שעשינו".
הייתן ממליצות לבנות אחרות על המסלול הזה?
אלכסנדרה: "ללא שום ספק. לדעתי כל אחד צריך לעבור את המסלול הזה, קודם לימודים ורק אז גיוס לצבא. כשסיימתי תיכון הייתי מאוד מודאגת לגבי העתיד שלי. היו לי אפילו לילות ללא שינה שפשוט לא הפסקתי לחשוב מה אני הולכת לעשות בצבא, מה כדאי לי ללמוד. כששלחו לי זימון, פשוט קפצתי על ההזדמנות. התהליך הזה ביגר אותי ואני מרגישה שאגיע לצבא הרבה יותר בשלה. חוץ מזה, כל בנות הפרויקט עוברות טירונות יחד, וזה מאוד מרגיע לדעת שתהיה לי כתף תומכת בתקופה הזאת".
מירב: "הגיוס לצבא היה אחד החששות הכי גדולים שלי, והיום אני מרגישה מוכנה לקראתו יותר מתמיד. אני אפילו מוצאת זמן לשלב עבודה יחד עם לימודים אינטנסיביים. מי שרוצה מספיק – יכול".
