תחקיר: כך הונו עשרות רשויות ערביות את המדינה
תשלומים פיקטיביים. שיתופי פעולה עם מקורבים שדיווחו על עבודות בהיקף של מיליונים שכלל לא בוצעו. אי התייצבות בבתי משפט כדי להתפיח חובות סרק. כך הונו עשרות רשויות ערביות את המדינה בהיקף בלתי ייאמן של למעלה מרבע מיליארד שקל. את המחיר הציבור ישלם
העובדה שברבות מהרשויות המקומיות במגזר הערבי העניינים לא מנוהלים כשורה, לא חדשה לאיש. מפעם לפעם נתפסים ראשי רשויות במגזר הזה בהתנהלות לא תקינה זו או אחרת. אבל נדמה שנתונים בהיקפים כאלה טרם נראו במשרד.
השורה התחתונה של ערימת הדוחות, שהעבודה עליהם הסתיימה בשבועות האחרונים, מלמדת על חובות פיקטיביים בסכום המוערך בלמעלה מרבע מיליארד שקל, שהציגו כ-40 רשויות מקומיות ערביות למשרד הפנים, בניסיון להוציא מהמשרד כסף כדי לכסות אותם.
הכל החל בבדיקה חשבונאית מדגמית שהורתה ברכה לערוך לפני כשנה במועצה המקומית משהד. המועצה הזו, שלה חובות עתק לקבוצה גדולה של נושים, מתנהלת מול ההוצאה לפועל במה שקרוי איחוד תיקים. מדובר בהליך שמטרתו להקל על מצבם של חייבים שעומדים מול מספר נושים, ולאפשר להם לשלם לכל הנושים לפי תוכנית תשלומים שנקבעת בהתאם ליכולת ההחזר שלהם.
רשויות מקומיות רבות, שצברו חובות בהיקפי ענק של עשרות ומאות מיליוני שקלים, בחרו להתמודד עם הנושים בהליך כזה ובהחזר חודשי קבוע שקבעה להם ההוצאה לפועל, החזר שחולק בין כל הנושים, וזכו להקפאת הליכים נגדם, הליך שאפשר להן מרווח נשימה.
כשלא יכלו להחזיר את הכסף, פנו למשרד הפנים וזעקו לעזרה. בדיקה ראשונה ובסיסית במועצה המקומית משהד, הסמוכה לנצרת, הראתה שהליך איחוד התיקים היה כר נהדר ונרחב לברדק שאפשר למועצה לגלגל כספים, לשלם למי שרוצים, גם אם לא מגיע לו, להוציא כספים
לדעת אנשי משרד הפנים השורה התחתונה הבהירה כי יש חשש ממשי שכספים שמעביר המשרד במסגרת תוכניות הבראה לרשויות רבות, עובר לידיים לא נכונות של בעלי חוב. בחודשים האחרונים, אחרי שבאגף לביקורת הרחיבו את החקירה לעוד רשויות וממדי התופעה החלו להתברר, הוכנסה צמרת המשרד בסוד העניינים. מנכ"ל המשרד, עמרם קלעג'י, הורה להקים צוותים שיבדקו מועצה אחרי מועצה, ובשבועות האחרונים הועבר החומר כולו לאגף החקירות של המשטרה.
במשהד, שבה כאמור החל הכל, העלתה הבדיקה הערכה שלפיה שלושה רבעים מתוך 60 מיליוני השקלים שחייבת המועצה לכאורה, הינם חובות שלא היו ולא נבראו. קודם שניכנס לדוגמאות, חשוב להבהיר כי עקב תחלופה גדולה של בעלי תפקידים ברשויות הערביות, לחלק ניכר מהממצאים אחראים מי שכבר אינם נושאים בתפקיד רשמי היום, לכן העדפנו להתמקד בתופעה ולא בפרסונה.
הסיפורים שתקראו כאן הם בבחינת טעימה קלה ומדגמית בלבד. אוסף הדוחות מביא בפירוט מאות כאלה. הנה דוגמה אחת, מייצגת, ממשהד, שהדוח שהוצא על אודותיה יכול לפרנס ספר שלם, ושמספרת כיצד הצליחו המועצה המקומית וקבלן שעמו התקשרה להוציא מהמדינה מאות אלפי שקלים על עבודה שלא בוצעה מעולם.
כיצד? הכל התחיל בשלהי שנת 2002, כשהמועצה הגישה בקשה למשרד הפנים לקבל סיוע לסלילת כביש היקפי ליישוב ואף קיבלה מהמשרד התחייבות שזה יממן את הכביש בעלות של 728 אלף שקל. חמש שנים מאוחר יותר הגיש הקבלן למועצה את פירוט החשבון שמגיע לו, לטענתו, ולצדו פירוט העבודות שביצע:
הכנת מצע לכביש, סלילת אספלט ועוד. שלושה חודשים לאחר מכן הגיעה למשרד הפנים בקשה, חתומה על ידי ראש המועצה וגזברה, לשחרר את הכסף שסוכם עוד בעבר, היות שהעבודה בוצעה לשביעות רצון כולם.
במשרד הפנים בחרו לא לסמוך על המועצה, שלחו חברה שתבדוק שהכביש אכן נסלל ורק אז שחררו את הכסף. לפני כמה חודשים, במסגרת החקירה שמנהל המשרד, נשלח גורם חיצוני לבדוק מה נעשה בשטח וחזר נבוך. "אין שום כביש", דיווח , "לא נסלל כלום. שום עבודה לא בוצעה. לא אספלט ולא בטיח". בדיקת ספרי החשבונות של הרשות גילתה שהרוב המוחלט של הסכומים, שלכאורה דיווחה שהוציאה ושילמה לקבלן, כלל לא נרשמו אצלה בספרים, עובדה שלפי הבודק מטעם משרד הפנים "מעידה יותר מכל כי גורמים ברשות ידעו שהחשבון הוא חשבון פיקטיבי ולכן לא רשמו אותו".
במשרד הפנים התקשו להבין. הרי הייתה חברה חיצונית שאישרה שהעבודה בוצעה. כשנציגי החברה הזו הוזמנו לסיור נוסף במשהד כדי להסביר מה בדיוק אישרו, התברר כי ככל הנראה מישהו במועצה הצליח להוליך אותם שולל ולקח אותם לראות כביש אחר, סלול למהדרין. ראש המועצה הנוכחי, וג'יה סלימאן, שנכנס לתפקידו אחרי קרות האירועים, שיתף פעולה עם הבדיקה ואישר כי אכן מדובר ב"חשבונות פיקטיביים".
פנייה של המשרד אל גזבר המועצה דאז לא הניבה יותר מדי שיתוף פעולה. אז לאן הלך הכסף, אתם שואלים? 200 אלף ממנו העבירה המועצה לקבלן על הכביש שכאמור מעולם לא סלל. את השאר שמרה לעצמה לפעילות שוטפת. תמיד טוב שיהיה.
הנה עוד סיפור ממשהד. הפעם מדובר בעובד סוציאלי שסיים את עבודתו ביישוב בשנת 1999 והגיש לבית הדין לעבודה תביעה בסך 3,322 שקל על שכר שלא קיבל בגין חודש עבודה אחד בלבד. בית המשפט פסק שהצדק עמו וחייב את המועצה לשלם לו את הסכום. אלא שבמועצה לא עשו שום מאמץ לשלם את הכסף ואפשרו לעובד הסוציאלי לפנות להוצאה לפועל ולנפח את התיק באין מפריע.
וכך, מפעם לפעם פונה האיש להוצאה לפועל ומבקש באמתלות שונות ומשונות להגדיל את סכום החוב. ומכיוון שבמשהד איש לא טורח לשלוח עורך דין להתמודד עם דרישותיו, פוסקת המערכת המשפטית לטובתו כל מה שהוא רק חפץ. היום, תחזיקו חזק, עומד חוב המועצה המקומית משהד לאותו עובד סוציאלי שביקש בתחילת הדרך 3,322 שקל , על 486,185 שקל .
העובד הסוציאלי לא לבד. במשהד יש עוד מי שיודעים שכל תביעה שלהם בגין שקל שחייבים או לא חייבים להם תניב מאה אלף נוספים. הנה עוד אחת כזו. הפעם מדובר במנהלת חשבונות, עובדת המועצה, שתבעה 47,530 שקל בגין הלנת שכר. פסק דין בורר מטעמו של בית המשפט קבע שהסכום הזה מגיע לה, ועד כאן הכל בסדר. אלא שבמשהד אפשרו גם לה להמשיך לחכות ולנפח את הסכום. הכסף לא שולם, החוב תפח, המועצה עוצמת את עיניה, והיום עומד החוב על 806,480 שקל .
במועצה מקומית ערבית אחרת התגלתה טכניקה נהדרת שאפשרה למי שמקורב לבכירים ברשות לעשות מיליונים בלי לעבוד. מדובר במועצה שבה, לפי החשד והממצאים שכבר נאספו, נהגתה שיטה שלפיה היו מוגשות נגד המועצה תביעות פיקטיביות מצדם של אנשים שהמועצה לא הייתה חייבת להם דבר, ולאחר הליך משפטי "ניאותה" המועצה להתפשר איתם ולשלם להם חלק מהסכום.
איך זה עבד? הנה דוגמה אחת: יום אחד, לפני כמה שנים, הגיש אחד ממקורבי ראש המועצה תביעה בטענה שהוא סיפק למועצה שירותים שונים בשווי של שלושה מיליון שקלים ולא קיבל את שכרו. כבר כאן כדאי לציין שבדיקה מדוקדקת של משרד הפנים העלתה שמעולם לא היה שום קשר עסקי בין האיש למועצה. הוא מצדו לא סיפק לה דבר, והיא מצדה לא הייתה חייבת לו גרוש. כך או כך, בין הצדדים התנהל משא ומתן שבסופו הסכימה המועצה "להתפשר" איתו על 1.7 מיליון .
המועצה שילמה את הכסף בהמחאה, וכשזו חזרה מיהר האיש לפתוח תיק בהוצאה לפועל. בתיק אחד שניהל נגד המועצה נפסקו לטובתו 1.6 מיליון . בתיק ההוצאה לפועל הוא הצליח לעקל עוד 3.6 מיליון . בבדיקה האחרונה שערך משרד הפנים הגיעו סך כל העיקולים שלו נגד המועצה לסכום של 13 מיליון שקל, סכום פנטסטי בפני עצמו וסכום פנטסטי עוד יותר כשמדובר במי שלא ביצע תמורת הכסף הזה שום עבודה.
הבדיקה מצאה כמעט בכל 40 הרשויות שלהן תיקי איחוד את אותן שיטות להוציא כספים. הנפוצה מביניהן היא העדר הגנה. מגיע אדם, לעתים חייבת לו המועצה כסף ולעתים אף לא אגורה שחוקה, ומגיש נגדה תביעה. במועצה יכולים להגיש כתב הגנה ולנהל את התיק, אבל בוחרים לא לעשות כן. לשופט לא נותרות הרבה אפשרויות, והוא חותם על התביעה והופך אותה לפסק דין.
בכמה מקרים התבררה שיטה מעניינת עוד יותר. המחאה ששילמה הרשות לעובד או לספק חזרה בשל מצבה הכספי של אותה רשות. בשלב כלשהו הגיעה הרשות להסדר עם התובע, שילמה את חובו, אבל לא ביקשה ממנו בחזרה את ההמחאה שחזרה.
באמצעות ההמחאה הזו הלך האיש להוצאה לפועל ופתח תיק שבכמה מקרים תפח למאות אלפי שקלים, עבור חוב שכאמור שולם זה מכבר. כמה מן הנושים, או מי שהציגו את עצמם ככאלה, מצאו טריק טוב עוד יותר, כזה שבלי שיתוף פעולה עם בכירי הרשות המקומית קשה לבצע.
באחת הרשויות התברר שנושה קיבל פסק דין בהעדר הגנה ורץ איתו לכמה לשכות של הוצאה לפועל בכל רחבי הארץ, פתח סדרה של תיקים על אותו חוב וגבה אותו כמה וכמה פעמים. אילו המועצה הייתה מעוניינת, היא הייתה יכולה לעצור את זה בקלות. זה לא קרה.
הסיפור הבא מלמד כיצד אפשר להתפרנס בקלות מתביעות, תלוי כמובן את מי תובעים. מדובר בחברה שהשכירה מכונת צילום למועצה המקומית נוף גליל. בשריפה שפרצה במועצה נשרפה גם המכונה, וכתוצאה מכך החברה, שהמכונה הייתה שייכת לה, הגישה תביעה נגד המועצה על סך של כ-60 אלף שקל.
בינתיים התפצלה המועצה לשתי מועצות אזוריות: אל-בטוף ובוסתאן אל-מארג'. עורכי הדין של החברה ניהלו משא ומתן עם אל-בטוף והגיעו לפשרה של 23 אלף שקל. כשהחברים בבוסתאן אל-מארג' סירבו לשלם את חלקם, תבע בעל מכונת הצילום מהמועצה הזו לשלם את היתרה בסך 37 אלף.
בבוסתאן אל מארג' בחרו שלא להתגונן בבית המשפט, מה שהותיר לשופט אפשרות אחת: פסק דין נגדם על הסכום הזה. עברו כמה שנים, המועצה לא שילמה, והתובעים פתחו נגדה תיק בהוצאה לפועל. כשהתיק הלך ותפח ואולי גם כשעורכי הדין הבינו שהם משחקים לבד במגרש, הם שבו אל ההוצאה לפועל עם בקשה חריגה.
הייתה לנו טעות בחישוב החוב, הסבירו, ובעצם אנחנו צריכים לקבל ריבית של 36 אחוז בשנה על החוב, לא פחות, ולפיכך אנחנו סבורים שעבור מחצית מכונת הצילום מגיע לנו כעת מהמועצה 736 אלף שקל. במועצה, כרגיל, לא הגיבו. "בהעדר תגובת החייבת על אף שהבקשה הומצאה לה כדין, אני מורה על הגדלת קרן החוב, כמבוקש", פסקה רשמת ההוצאה לפועל. מאיפה יבוא הכסף? מהכיס של כולנו כנראה.
נגד המועצה המקומית מג'ד אלכרום מתקיימים תיקי איחוד המכילים תביעות של 250 נושים. המועצה עצמה צברה גירעון של לא פחות מ-423 מיליון שקל. כשבמשרד הפנים ביקשו מהמועצה לסייע להם להבין מה קורה בתיקי האיחוד, הסבירו שם שיהיה להם קשה להושיט יד.
אנשי הביקורת של המשרד נאלצו לכתת את רגליהם ל-17 בתי משפט שונים כדי לאסוף את החומר, לפני שהתברר להם שרובו כבר בוער ואיננו. הביקורת בדקה 127 תיקי הוצאה לפועל של המועצה הזו, המסתכמים בחוב של למעלה מ-12 מיליון שקל.
כשבמשרד הפנים ביקרו במקום כדי ללמוד כיצד הגיע החוב לסכומים כאלה, נתקלו, לדוגמה, בתיק של קבלן לעבודות עפר וביוב שביצע עבור המועצה עבודות ניקוז וסלילה. במהלך השנים הוא פתח לא פחות מ-22 תיקי הוצאה לפועל נגד המועצה בסך כולל של למעלה מ-5 מיליון שקל. איך הגיעו התיקים לסכום גבוה כל כך? פשוט מאוד.
הקבלן הגיש תביעות, המועצה השאירה אותו לבד בבית המשפט ולא התייצבה כדי להגן על עצמה, והשופט פסק לטובתו את כל הסכום שביקש. כשהביקורת של משרד הפנים הוציאה מחשבון ובדקה את מה ששילמה המועצה לקבלן לעומת מה שהוא תבע, התברר שהאיש לא סתם קיבל את כל מה שמגיע לו לטענתו, אלא שמישהו במועצה העביר לו באדיבותו 4.6 מיליון יותר ממה שהמועצה הייתה חייבת לו.
בעילוט, שם נמצאת הרשות בגירעון של 285 מיליון שקל, ותיקי ההוצאה לפועל מגיעים לחוב של 42 מיליון שקל, העלתה הביקורת ש-19 מיליון שקל מהחובות נרשמו לזכותם של ספקים שבספרי הרשות כלל לא נמצא רישום כלשהו שמתאר התחייבות של המועצה אליהם.
במקרה אחד, התברר שהמועצה המקומית עילוט הגיעה להסדר עם אחד הספקים, שתבע אותה בגין חוב של מיליון שקל, החוב שולם לו אלא ששני הצדדים החליטו לא לספר על כך להוצאה לפועל, מה שאפשר לחוב - זה שכאמור שולם זה מכבר - להמשיך לתפוח ולצבור ריבית.
בחלק מהרשויות עברו אנשי משרד הפנים שבעה מדורי גיהנום לפני שהצליחו למצוא חומר. חלק מהחומר בוער, חלק לא נמצא, בחלק מהמקרים נשלחו אנשי הביקורת לחפש אותו אצל יועצים משפטיים חיצוניים ובחלק, כמו בכפר כנא לדוגמה, הודיעו להם בצער רב שאירעה שריפה שכילתה את כל החומר החשבונאי ואת כל התיקים המשפטיים. בדיקת מדגמית של האודים המוצלים מאש גילתה שביישוב הזה למעלה משישה מיליון שקלים שולמו על ידי המועצה שלא לצורך.
בעין מאהל התברר שהמועצה נכנסה למשא ומתן עם גורמים שתבעו אותה והצליחה, תוך ניהול משא ומתן שעוד יילמד בבתי ספר למינהל עסקים, "להתפשר" איתם על סכום גבוה יותר ממה שתבעו.
ברשות אחרת התברר שהמועצה המקומית לקבלן הסעות תלמידים לזכות בכספי ענק עבור הסעות שכלל לא ביצע בחודשים יולי-אוגוסט, ימי החופש הגדול. גם כאן כתב הגנה לא הוגש, ההוצאה לפועל נכנסה לתמונה וסכומי החוב הרקיעו שחקים.
"מדובר בממצאים המעידים על תופעה חמורה ורחבת היקף של ניסיון להוצאת כספי מדינה במרמה, פגיעה בשלטון המקומי ובקופה הציבורית", אומר שר הפנים אלי ישי. "ברוב המקרים מדובר בנבחרי ציבור שכבר אינם מכהנים, אולם המשרד פועל למיגור התופעה ומניעתה בעתיד". בעקבות הדברים הנחה מנכ"ל המשרד, עמרם קלעג'י, את האגף לביקורת ברשויות המקומיות להקים צוותים שיבדקו לעומק את כל הרשויות שלהן איחוד תיקים.
עפרה ברכה, מנהלת האגף, פנתה לאחרונה להנהלת ההוצאה לפועל בבקשה להתייחס בחיוב לבקשות שבכוונת המשרד להגיש. זאת על מנת לפתוח מחדש תיקים רבים ככל האפשר כדי לבחון כיצד התנהלו, בניסיון לגבות ולהשיב כמה שיותר כספים לקופה הציבורית. יש לציין כי דוח משרד הפנים מתפרסם לאחר שנתבקשו תגובותיהן של המועצות המקומיות והעיריות הנוגעות בדבר, אולם לא היה בתגובות הללו כדי לשנות את מסקנות הביקורת.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם