לוחם הגטאות: תכירו את אללי אדמסו, או-טו-טו ח"כ
רגע לפני שהוא מתמנה לחבר כנסת, אללי אדמסו מראשון לציון, יועצו המיוחד של ראש הממשלה לעניין עולי אתיופיה, טוען כי בני העדה חייבים להיחלץ מהגטאות שבנו לעצמם ושביבי הוא בעצם מלך ישראל
אבל לא לאורך זמן. לאדמסו היכרות רבת שנים עם בנימין נתניהו ולאחר שהאחרון התמקם על כסא עור הצבי, הוא מינה אותו ליועצו לענייני אתיופים. במקביל, ממתין אדמסו לפרישתו הצפויה של חבר הכנסת יוסי פלד, שמונה לאחרונה ליושב ראש קצא"א (קו צינור אילת אשקלון, ר.ג) על מנת להתמנות אף הוא כחבר כנסת.
>>> בואו להיות חברים של "זמן מעריב" גם בפייסבוק
>>> נפרדים מברוך טגניה: "אם לא הוא, יהודי אתיופיה היו נשארים שם"
>>> חיפה: האם הגטו האתיופי בבתיה"ס יחוסל? לא בטוח
>>> סערה ברשת: האם נהג אגד השפיל ילדים ממוצא אתיופי?
נפגשנו במשרדו שבירושלים. את אחד הקירות מעטרת תמונה של ראש הממשלה – "מלך ישראל", כפי שהגדיר לא אחת את ביבי במהלך הראיון. הסגידה ליו"ר מפלגתו המגובס החלה כבר בשנות ה-90', כאשר אדמסו החל את צעדיו הראשונים בפוליטיקה הארצית.
בינתיים, עד שיחבוש את ספסלי המליאה, שם יתפקד כחייל נאמן של נתניהו, הוא מקדיש את מלוא
אילו הישגים אתה יכול לזקוף לזכותך ולזכות חבריך?
"קידמתי שלושה חוקים לטובת העדה. האחד זה חוק ייצוג הולם בתעסוקה ליוצאי העדה ברשויות מקומיות, תאגידים וחברות ממשלתיות. זה חוק מאוד חשוב, הוא מחייב את כל הרשויות המקומיות בארץ בייצוג הולם של בני העדה האתיופית בהתאם לכמות האוכלוסייה ביישוב. לקח הרבה מאוד זמן עד שהחוק עבר, היו גם מתנגדים, קבוצות שונות של ח"כים שהתנגדו כי רצו שקבוצות מסוימות ייכנסו לחוק הזה. בהחלט היו התנגדויות".
הכניסו לכם מקלות בגלגלים במקום תמיכה. מכעיס?
"באופן אישי זה מכעיס, מה גם שאם ישימו לנו מקלות בגלגלים, זה יפעל לרעת כולם. כי ברגע שהחוק עבר, ניתן להרחיבו לקבוצות אחרות. אני חושב שזה לא נכון היה לשים לנו רגליים, אלמלא התמיכה של ראש הממשלה זה לא היה עובר".
דיברת איתו אישית על כך?
"כן. יש לו הבנה עמוקה מאוד בנושא הבעיות של עולי אתיופיה. הוא נתן את המילה שלו וזה בהחלט עזר".
העברתם חוק לייצוג הולם של אתיופים במקומות עבודה, בעוד שבכנסת יש רק ח"כ אחד מהעדה. אבסורד.
"בהחלט, אני מסכים איתך. אנחנו חלק מהחברה הישראלית, אבל יש הרבה קשיים, וכדי להיות חבר בפרלמנט צריך להיות עם הרבה כלים, ידע, כישורים וקשרים".
דיברת על שלושה חוקים, מהם השני והשלישי?
"השני זה הטלוויזיה הקהילתית שהמדינה מממנת חמישה מיליון שקלים כל שנה לטלוויזיה באמהרית. החוק השלישי זה מורשת יהודי אתיופיה והקמת מוזיאון בעלות של חמישה מיליון שקלים בשנה. זה יהיה מרכז מורשת שבזכותו החברה הישראלית תכיר את העבר וההיסטוריה של יוצאי אתיופיה".
כשאנחנו מדברים על שילובם, או ליתר דיוק, אי שילובם, של בני העדה האתיופית בחברה, אדמסו משחרר אנחה. "העולים מקבלים את התרבות הישראלית, מהבחינה הזו אפשר לומר שאנחנו משתלבים, אבל הבעיה היא מהצד השני. הדור הצעיר שנולד וגדל פה לא יודע מה זה אתיופיה. הם משרתים בצבא, אבל עדיין החברה הישראלית רואה אותם כעולים חדשים. ואני שואל למה? הם עושים הכל כמו כולם. הילדים נולדו פה ואין סיבה לכך".
כלומר, בדרכך המעודנת אתה אומר שיש גזענות.
"יש אנשים גזעניים כמו בכל חברה, גם באירופה, רוסיה וארצות הברית יש אנשים גזעניים וגם כאן יש כמה סוגי גזענות ושנאה כלפי האחר והשכן. אבל בעיקרון, החברה הישראלית היא פתוחה וקולטת עלייה".
אתה נתקלת בגזענות?
"כן, זה קורה. אני נתקלתי בכמה מקרים. עבדתי כסטודנט וחוויתי את זה שלא קיבלו אותי לעבודה בגלל צבע עור".
ספר.
"בשנות ה-80' הייתי מצטיין בעבודה כלשהי בה עבדתי. הממונה עליי עזב לחברה אחרת ולקח אותי איתו. בפגישת ההיכרות עם הבעלים הוא סיפר לו שיש לו עובד אתיופי, מצטיין, והאיש ענה 'אני לא רוצה שתביא לי שחור שיעבוד פה'".
שמעת את זה במו אוזניך?
"לא, אמרו לי בדיעבד, כי אם הייתי שומע את זה בזמן אמת הייתי מקלל אותו, כי זה פוגע בך אישית".
כמה זה כואב כשצעיר מגלה שמנסים לסגור בפניו דלת בגלל גזענות?
"זה לא נעים, אבל מול אותו בנאדם יש הרבה אנשים שפתוחים לגלות אותך ולסייע לך. בתפקידי כיום אני עוסק בין היתר במדיניות העדפה מתקנת. יש ישראלים שנותנים עבורך את הנשמה, אבל אין ספק שאחד הקשיים זה צבע העור. אם צבע העור שלי היה אחר, אז לא הייתי נבדק בזכוכית מגדלת. על מנת לעקוף את הקשיים שעדיין קיימים, דאגתי לדוגמה שבשנת 2011 יהיו 30 משרות אקדמאיות לבני העדה האתיופית בלבד, ורק הם מתמודדים. זה אחד התהליכים שאנחנו עושים כדי לקדם וגם כאן יש ויכוח, כי אין מוכנות לכך מצד פקידים ממשלתיים".
אבל הם לא קובעים אלא הממשלה.
"קודם נעשית בדיקה של הפקידים, עוד לפני שזה מגיע לממשלה".
.
ואיפה זה נתקע?
"במשרד האוצר וגם בנציבות שירות המדינה".
אתה מתאר כאן מצב בעייתי.
"לכן אני מנסה לשנות את זה. אני לא יודע מה היה לפני כן. היום אני באופן אישי דורש שיהיו משרות לאתיופים. אני מצדיק את זה מול פקידים ממשלתיים בכירים".
לפני כמעט 30 שנים והוא בן 20 בלבד, אדמסו החליט לעשות מעשה ועלה ארצה. "עליתי לבד", הוא אומר, "הוריי וכל עשרת אחיי נשארו מאחור ואני עזבתי וברחתי כדי להגיע לארץ ישראל".
אדמסו התאקלם, למד את השפה, סיים את לימודי התואר הראשון באוניברסיטת תל אביב ולאחר מכן התגייס לצה"ל. "אני בן 49 ועדיין משרת", הוא מחייך בסיפוק. "התגייסתי בגיל 26 וסיימתי כקצין. הייתה לי מוטיבציה להתגייס. אהבתי את הצבא ואני עדיין מאוד אוהב את הצבא".
בגיל 28 הוא התחתן וכיום יש לו שישה ילדים. בתו הבכורה סיימה השבוע טירונות ובהמשך תגיע לקורס מפקדים בחיל האוויר. "אני רוב חיי מתגורר בראשון לציון", הוא מדווח, "בשנת 1986 שכרתי דירה בעיר, גרתי ברמת אליהו. באותה תקופה היינו שלושה חברים אתיופים ברמת אליהו. מלבדנו לא היו שם עוד אנשים מהעדה".
היום המצב שם אחר לגמרי.
"היום זו אתיופיה הקטנה".
וזה טוב או רע?
"למבוגרים זה טוב, הם נפגשים, מדברים ומעלים זיכרונות. אבל לצעירים זה הורס, כי נוצרו שם גטאות. ככל שאתה יצרת את הגטאות לעצמך, אתה לא מתערבב ומשתלב עם החברה הכללית, אתה ממשיך עם התרבות האתיופית. גם ככה קשה להשתלב".
איך אפשר לשנות את המצב?
"הצעירים צריכים לשאוף לצאת מהשכונה. אני לדוגמה יצאתי וזה אפשר לי להשתלב בחברה. אבל מצד שני, כשאתה חי בחברה הכללית, אתה למעשה נקרע בין שני עולמות, מחויב לשני עולמות - לזה שאני מתגורר בו ולזה של בני העדה שלי, שם יש אינספור אירועים כאלה ואחרים, בין אם חגיגות או ניחומי אבלים, אליהם אתה צריך ללכת, אחרת מסתכלים עליך בעין עקומה או אפילו יכולים לנדות אותך".
אדמסו, כאמור, נמנה עם מעריציו הנלהבים של ראש הממשלה. ההיכרות ביניהם החלה בקדנציה הראשונה של נתניהו בשנת 1996 וחוללה מפנה בחייו. "ב-1996 נתניהו קיבל החלטה לאייש 50 משרות באקדמיה על ידי יוצאי אתיופיה, ואז החלה ההיכרות שלנו. מאז שמרנו על קשר".
הופתעת כשמינה אותך ליועצו בקדנציה הנוכחית?
"כן. התרגשתי מאוד".
תאר את מערכת יחסי העבודה שלך איתו.
"לפחות פעם בשבוע אנחנו כצוות עבודה פוגשים את ראש הממשלה. הוא נוכח תמיד. יש לנו יחסי עבודה קרובים. הוא איש מדהים מבחינה עשייה. אנשים יוצאים באמצע הדיונים לשירותים, אבל הוא דבק במטרה, אף פעם לא בהפסקה. הוא הרבה פעמים לא אוכל, באמצע הישיבה מכניסים לו כריך קטן וזה מדהים. איך יכול להיות מלך ישראל, שאין לו חצי שעה לאכול ארוחת צהריים? ברגע שאתה רואה את זה מקרוב אתה מבין שהוא סוס עבודה, עשוי מזן אחר. ראש הממשלה תמיד אומר לנו: 'מה שאני דורש מעצמי אני דורש מכם'".
דיברנו על קבוצות בחברה הישראלית. מה דעתך בנושא הקהילה הגאה בישראל?
"מדינת ישראל היא מדינה דמוקרטית. לכל אדם יש זכויות אדם. אני שמח להיות בחברה שיש לנו".
מה דעתך בנושא מצעדי הגאווה?
"אני לא יודע ולא מתמצא בנושאים הללו".
יש להומואים מקום בחברה שלנו?
"כן".
מה דעתך על דבריה של אנסטסיה מיכאלי נגד הקהילה הגאה?
"אני לא שמעתי את מה שהיא אמרה אלא קיבלתי דיווח. יש התבטאויות מכל הצדדים. אולי זה לא היה צריך להיאמר בצורה הזאת. אבל זה טוב שיש דעות מפה ומשם".
אתה היית מתבטא כך?
"לא, זה לא הסגנון שלי. מדינת ישראל היא מדינה דמוקרטית ויהודית וזה החשוב. מעבר לזה, שכל אחד יעשה מה שהוא רוצה בהתאם לחוק. לפעמים אנחנו מגזימים".
במה?
"אנחנו צריכים לשמר את הצביון היהודי שלנו. אנחנו צריכים לשמר את זה בקנאות ולא לתת לזה להתפורר. מדינת ישראל צריכה להיות יהודית".
מה זה אומר כלפי האוכלוסייה הערבית במדינה?
"יש להם את הזכויות, אבל זאת מדינה יהודית ולא של מיעוט כזה או אחר. למיעוט יש את הזכות הדמוקרטית, אבל לא על חשבון המדינה".
כלומר?
"יש גבול בין הזכות למדינה. יש התנגשות, לדוגמה, בהפגנה של מחאה חברתית. זה יכול להיות מסוכן. כי יש קודם כל את המדינה. ורק אחר כך הראייה העצמית".
למה ההפגנה יכולה לסכן את המדינה?
"כי זה יכול ליצור מלחמת אחים. גם נושא השטחים. אנחנו צריכים ללמוד מההיסטוריה כדי שלא יהיה חורבן של הבית היהודי. אנחנו צריכים להיות מלוכדים יחד. ברגע שעם ישראל מסוכסך, אז קל יותר לאויב. אנחנו נמצאים במדינה שהשכנים שלנו לא שגרתיים ולכן לא צריך לתת את הצוואר שלנו ואנחנו צריכים להיות חזקים מבפנים ולשמור על הגבולות שלנו".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם