שיר השרירים: קבלו את הבודי בילדר החרדי הראשון
מרדכי ביטון הוא החרדי הכי חזק בשטייטל. בילדותו הוא גילה את הבודי בילדינג, ולפני חמש שנים נכנס לעולם פיתוח הגוף ברצינות. מאז הוא מתחרה באדיקות, זכה באליפות ישראל וממשיך לדחוק משקולות, בלי לדחוק הצדה את התורה
כשהוא נושא עליו קילוגרמים על גבי קילוגרמים של שרירים, ביטון רשם השתתפויות וזכיות בתחרויות בארץ ובעולם, ובמקביל הוא מצליח לאזן בין הלימודים בישיבה, האימונים המפרכים והתגובות ברחוב החרדי.
ביטון, הרביעי מבין שמונה ילדים – חמש בנות ושלושה בנים - מתגורר עם משפחתו ברמות. אביו לומד בכולל ואמו גננת בגן ילדים, והוא עצמו למד בכל מסגרות החינוך המקובלות, ולומד היום בישיבה גדולה.
שלוש אחיותיו הגדולות של ביטון מורות, אחותו הצעירה מזכירה רפואית ואחיו הקטנים לומדים בבתי ספר או בישיבה. בעולם הלא שגרתי של פיתוח גוף - בודי בילדינג - נתקל ביטון כבר בגיל צעיר, והעניין בתחום, הוא אומר, היה מיידי מהרגע הראשון.
"הכול התחיל כשהייתי ילד, וראיתי בעיתון תמונה של מישהו שהשתתף בתחרויות פיתוח גוף, עם כל השרירים",
כמו בכל סיפור טוב, הפגישה הראשונה עם מישהו מתוככי התחום נרשמה ממש במקרה לפני חמש שנים, כשביטון היה תלמיד בישיבה קטנה. "בתור נער הייתי הולך להתאמן בחדר כושר. יום אחד הגעתי לשם וראיתי מישהו מתאמן בפיתוח גוף. ניגשתי אליו, התחלנו לדבר על התחום, וגיליתי שהוא גם מתחרה בתחרויות ומאמן. נהיינו חברים והוא הכניס אותי לעולם הזה, עד שב~2009 ניגשתי לתחרות הראשונה שלי".
איך ההורים הגיבו כשהם שמעו שאתה מתחיל לעסוק בפיתוח גוף?
"ההורים שלי היו ממש בסדר עם זה, חבל על הזמן. הבית שלנו ליברלי מאוד. ההורים עוזרים לי ותומכים בי מאוד, ואמא שלי אפילו הייתה באה איתי לתחרויות. האחיות שלי גם הן תומכות מאוד ומלוות אותי. אפילו שיש בעולם הזה משהו שנוגד את הדת, הם אמרו לי: 'מה שטוב לך – תעשה'".
על הקושי של החברה החרדית לקבל אדם שעוסק בפיתוח גוף אומר ביטון:
"אפשר להבין את זה. בכל זאת, לאדם חרדי זה לא מובן מאליו לעלות לבמה בתחתונים מול קהל". ואכן, ביטון אינו מתכחש לייחודיות שלו כבודי בילדר בנוף החרדי. "אני בענף הזה לבד עם עצמי, פחות או יותר, ואם אני רוצה ללמוד אז אני צריך לנסוע כל הדרך למאמן שלי באשדוד", הוא מספר. "יש פה בירושלים מפתחי גוף טובים מאוד, אבל אני לא כל כך בקשר איתם. אני לא קשור לסצנה הירושלמית הזו".
קשה להתווכח עם העובדה שזה עיסוק חריג בחברה החרדית.
"נכון שזה לא מה שכולם עושים, אבל זה התחום שלי. אני אוהב את העולם הזה, ולכן אני עוסק בזה ומתפרנס מזה".
אתה מקבל תגובות ברחוב?
"כן, הרבה תגובות אפילו. אין מה לעשות, כשאתה בתחום כמו שלי אתה בולט לעין יותר מאנשים אחרים, והרבה אנשים מכירים אותך. מספיק לראות אותי פעם אחת כדי לזכור אותי, ואני באופן אישי רואה הרבה אנשים ומדבר עם הרבה אנשים. אני מרגיש שאנשים רוצים ליצור איתי קשר, והתגובות יפות מאוד. מפרגנים לי מאוד, וזה עושה לי טוב".
ומה התגובה הראשונית במגזר החרדי כששומעים שזה מה שאתה עושה?
"שואלים אותי מה זה אומר להיות מפתח גוף, כמה זמן אני צריך להתאמן כל יום, מה אני עושה בתחרויות. ואז כל אחד והתגובה שלו: וואו, יפה, איכס".
בניגוד מוחלט לסגידה לספורט ולטיפוח הגוף שהתפתחה בעשור האחרון בחברה החילונית, בודי בילדינג היא תופעה חריגה בנוף החרדי. אף שעיסוק בספורט הפך בשנים האחרונות לפופולרי יותר ויותר בקרב המגזר, וחדרי כושר נפרדים נהפכו כבר לנפוצים בירושלים ובבני ברק, נראה שענן של התנגדויות עדיין אופף את התחום.
אתר האינטרנט "אנשים ישראל", שבחן את היחס לספורט בחברה החרדית, מתאר כי "החלחול העקבי של הפעילות הגופנית לתודעה החרדית עדיין נתקל פה ושם במהמורות. כך למשל נעילת נעלי ספורט לבנות ביום-יום מתקבלת בעין לא יפה, ותחושת אי הנוחות והצורך התמידי להצטדק באים לידי ביטוי במובאות וציטוטים מהמקורות המלמדים סנגוריה על ההתעמלות, אשר מתנוססים בהבלטה במכוני כושר חרדיים".
עם זאת, נראה שהמחקר של "אנשים ישראל" מביא עמו גם בשורות חיוביות: "טיפוח הגוף, בגרסה החרדית, מדורג כיום בראש סולם פעילויות הפנאי של הדור הצעיר במגזר", הם כותבים. "כך למשל יש פריחה בשחייה בבריכות ובחופי הרחצה הנפרדים בתל אביב, אשדוד והרצליה, לצד מגוון רחב של שיעורי התעמלות, פעילות אירובית ואפילו מכוני כושר הפונים בדרך כלל לנשים מהמעמד החברתי-כלכלי הבינוני ומעלה. יש המכנים את התופעה, על דרך ההלצה, 'גלאט כושר'".
כאמור, גם המצדדים בקיום פעילות ספורטיבית ושמירה על הגזרה עושים זאת בגבולות הקודים הנוקשים של החברה: "בעת קיום פעילות חרדית בחדרי כושר חילוניים מסירים את מסכי הטלוויזיה ואת הצילומים שעל הקירות, בהם צילומים של גברים שריריים ונשים בבגדי ים", מתאר המחקר של "אנשים ישראל".
"את מוזיקת הרקע הקבועה מחליפה מוזיקה חסידית, והמוצרים במזנון הם על טהרת הכשר למהדרין, כמובן. בילויים במקומות אלה מבוקשים מאוד בקרב בני הישיבות". ב"אנשים ישראל" מדגישים גם כי "אין במגזר מי שעושים בודי בילדינג או מנפחים שרירים בשביל תחרויות. הדגש הוא על בריאות".
ביטון מצדו מודע למציאות המורכבת שהוא פועל בה. "אין הרבה אנשים שמתעסקים בתחום הזה בחברה החרדית", הוא מעיד על בדידותו. "האמת היא שיש ממש טיפה. יש חבר'ה שמתאמנים, אבל לא בצורה מקצועית. אני עושה את זה כמקצוע לחיים, בתור משהו שחשוב לי, אבל אני לא מחפש לסחוף אחריי אנשים מהחברה החרדית.
"טוב לי שרק אני עושה את זה, וזה בסדר מבחינתי להיות 'ליד'". ביטון מודע לכך שהוא חורג מהנורמות שהחברה שהוא חי בה מכתיבה, ומציין כי "בתכל'ס, אם מסתכלים על התחום של פיתוח גוף מבחינה דתית, קשה להגיד שזה משהו טוב, ולכן נוח לי עם זה שאני עושה את זה – אבל לא כדאי שאחרים ייסחפו אחריי".
גם באופן אישי, הוא אומר, הבחירה שעשה גובה ממנו מחיר. "להיות מפתח גוף כרוך בהשקעה של זמן ואנרגיה, וזה בא על חשבון כל הדברים האחרים, כולל הלימודים בישיבה. אבל אם מחליטים שהולכים להתחרות – אז זה עד הסוף". חבריו, הוא מספר, יודעים על התחום שכבש את חייו, אבל את המעגל הקרוב אליו בישיבה הוא לא מרבה לשתף בנושא. "הישיבה מאוד ליברלית ופתוחה ולא עושים בעיות, אבל אני לא אוהב לערב בין הישיבה לאימונים", הוא מסביר.
החברים מהישיבה, מציין ביטון, נהגו להתאמן איתו בעבר, אבל "כולם פרשו בדרך", וגם בין אחיו הצעירים לא נרשמו בינתיים עוקבים נאמנים. "באמת לא חסרים חדרי כושר חרדיים, אבל אנשים מתמקדים בכושר ובבריאות, ולא מתאמנים לרמה מקצועית או לרמה תחרותית", אומר ביטון, ומוסיף באופטימיות כי "גם זה תופס תאוצה לאט-לאט".
"בינתיים הוא עובד בעצמו כמאמן כושר לפיתוח גוף, אך לקוחותיו לא מגיעים מהמגזר החרדי. "יש לי עכשיו שישה תלמידים רציניים שאני עובד איתם יד ביד ועוזר להם, אבל האנשים שאני מאמן הם חילונים או ערבים. זו בעיה, כי אם יש תחרויות בכפר ערבי, במזרח העיר למשל, אז אני לא יכול להגיע".
בשנת 2009, שנתיים לאחר שהחל להתאמן, החל ביטון להשתתף בתחרויות ישראליות ובין-לאומיות, ומאז הוא קוצר הישגים נאים. בין התארים שאסף עד היום נמנים זכייה במקום השני באליפות ישראל בפיתוח גוף לשנת 2009, זכייה במקום הראשון בשתי תחרויות במסגרת אליפות ישראל בפיתוח גוף לשנת 2010 והמקום הראשון באליפות ישראל בשנת 2011.
גם בזירה הבין-לאומית, שביטון נכנס אליה בשנה שעברה, הוא הצליח לרשום בינתיים הישג מכובד כשהגיע למקום השביעי באליפות העולם בפיתוח גוף לשנת 2011 בלוקסמבורג.
עם זאת, הזכיות אינן מגיעות בקלות וביטון, שמתאר את ההצלחה כתוצאה של מאמצים רבים, נתון ללוח זמנים עמוס. הוא מתחיל מדי בוקר את יומו בישיבה, בצהריים הוא ממשיך לאימונים אישיים שהוא מעביר ברחבי העיר, ומדי יום בשעה 18:00 הוא מגיע לחדר הכושר שהוא עובד ומתאמן בו, ושם הוא מעביר משמרת יומית של שש שעות, עד חצות.
"אני מתאמן כל הזמן, כל יום, עושה סטים של תרגילים ואימונים, כל מה שצריך: מכשירים, הרמת משקולות. אני נכנס לחדר הכושר, מתחיל חימום ואז עושה כל מיני תרגילים – בנץ' פרס, סלייס, חתירה", הוא מתאר. "זאת השגרה הקבועה שלי, וצריך לזכור שזה גם המקצוע שלי וגם הפרנסה שלי. אני בחדר הכושר כל יום עד הלילה, ולקראת סוף המשמרת אני מתאמן. אני גם מוכר תוספי תזונה, וככה אני חי".
אבל אפילו לוח הזמנים העמוס אינו משתווה למשטר הקפדני שביטון נכנס אליו לפני תחרויות: במשך שלושה חודשים לפני התחרות נתון ביטון לדיאטה קפדנית, שמטרתה להוריד את אחוזי השומן בגופו למינימום של ארבעה-חמישה אחוזים בלבד.
"הדיאטה קשה מאוד, ויש לי מזל שהמשפחה שלי תומכת ונמצאת מאחוריי", הוא אומר. "במשך שלושה חודשים אסור לי לאכול כלום, ממש כלום - לא מלח, לא סוכר, לא שמן – רק אורז בכמות קטנה, חזה עוף ומים. בתקופה הזו צריך הרבה שקט וכוח רצון, הגוף נהיה עייף ולמוח קשה לתפקד. המטרה היא להגיע לרמת חיטוב גבוהה לקראת התחרות, וזו עבודה קשה מאוד".
גם האימונים הופכים אינטנסיביים יותר לקראת התחרות ומגיעים לשעתיים-שלוש שעות ביום, כל יום. "אני פותח את הבוקר באימון אירובי של שעה, ובערב אימוני משקולות, כל יום מחדש". כיום מתאמן ביטון בתכנית אישית אצל סטס סטרוזברג באשדוד, והוא מקפיד לנסוע לעיר הדרומית אחת לשבוע. "סטס זכה כמה פעמים באליפות העולם והוא מאוד-מאוד מקצועי; הוא עוזר לי ומאמן אותי. האמת היא שאפשר לתאר את הסיפור שלי עם פיתוח גוף די בקלות: ראיתי משהו, הלכתי אחריו, וככה הדברים התפתחו".
אם לא היית מגלה במקרה את עולם הבודי בילדינג, איפה היית היום?
"קשה להגיד. כנראה שהייתי בחור רגיל: עבודה, ישיבה, בית. אלוהים לוקח אותנו לאן שאנחנו צריכים. אני חושב שהייתי מוצא עבודה, לומד מקצוע או נמצא בישיבה כל היום.
"כנראה הייתי מתחתן כבר. בכל מקרה, אני רק בן 22, וזה הגיל שאנשים מחפשים את עצמם. אצל החילונים זה הגיל שמסיימים צבא ויוצאים לחיפוש עצמי, ואצל החרדים זה הזמן להתחתן או לחפש עבודה או ללמוד. כך או כך, זה גיל של תסבוכת, ואני לפחות יודע מה אני אוהב ורוצה".
ומה עם חתונה?
"אני לא יודע. חתונה באה עם המזל, ואם משהו טוב יקרה אז אני אעשה את זה".
מה התכניות לעתיד? עד מתי תמשיך בעולם הבודי בילדינג?
"החלום שלי הוא לפתוח מקום משלי, חדר כושר טוב, ולהמשיך לזכות בכמה שיותר תחרויות ולהגיע כמה שיותר רחוק". לדבריו של ביטון, אין רף עליון שמסמן את הגיל שמקובל לפרוש בו מהתחום, והוא אומר שבשונה מהמקצועות האולימפיים, מדובר דווקא בספורט סלחני.
"זה ספורט שרואים בו גם אנשים בגילאי 60 או 70 על הבמה", הוא אומר. "אבל אני לא רואה את עצמי ככה, ומקווה שבגיל 40 לא אסתובב כבר בין תחרויות".
אז איפה נמצא אותך בגיל 40?
"אני רואה את עצמי מגיע כמה שיותר רחוק עד גיל מסוים. אבל בגיל מבוגר, להיות מפתח גוף כבר מתחיל להיות בעייתי בתוך המסגרת המשפחתית. עכשיו, כשאני רווק, זה טוב וכיף לי, ואולי בהמשך, אם אשתי תסכים, אני אלך להתחרות פה ושם; אבל זה לא משהו לכל החיים".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם