אין לאן לברוח: למה אין פתרונות הצללה בתל אביב?
כמעט לכל אתר חדש שנחנך בשנים האחרונות בתל אביב יש מאפיין אחד בולט: הוא נעדר עצים, גגות או פרגולות מטילי צל. כל הסיבות לכך שבשעת צהריים ביולי מומלץ להצטייד בעיר בקרם הגנה, כובע רחב שוליים והרבה מצב רוח טוב
כשחושבים על מרבית האתרים העירוניים החדשים ששופצו ונחנכו בשנים האחרונות בידי רון חולדאי ושות' שמים לב כי הם בעלי מאפיינים דומים: פתיחת המרחב הציבורי, הנגשה של המקומות לקהל, לעתים ארכיטקטורה חדשנית "שיקית" - אבל נעדרת אלמנטים בסיסיים שאמורים לייצר צל לנוחות המבקרים בחודשי הקיץ.
האתר הידוע ביותר מבחינה זו הוא כמובן כיכר התרבות ליד הבימה - אחד המרחבים המקסימים בעיר, שבשעות צהריים עלול להיות חם ומסנוור. מקומות בולטים נוספים הם מדרון יפו הענקי, הטיילת ברדינג, המשטח המשופץ החדש הצמוד לכיכר רבין מכיוון מערב ואזורים בנמל תל אביב - כולם ללא גגות, ללא צליות, ללא שמשיות, ללא פרגולות ובעיקר - נעדרים עצים עבותים.
עובדה מפתיעה בעניין זה היא שבעיר
האמת צריכה להיאמר: מיזמי נוף במרחב העירוני הצפוף הם עניין מורכב מאוד, לעתים אף יותר מבניית מגדל רב-קומות. בתכנון המרחב נכנסים אין-ספור אילוצים והגבלות למערך השיקולים ולהם השפעה מכרעת על התוצר הסופי.
אחד האילוצים המשמעותיים הוא סוג העצים שאפשר לשתול. לאדריכלי הנוף ולעירייה העדפה ברורה להשתמש בעצים ששורשיהם יורדים מטה, ולא מתפשטים לצדדים שכן אלה נוטים בתהליך צמיחתם להרים את הריצוף. מלבד זאת, מתחת לאדמה קיים שפע מערכות תשתית, כגון קווי חשמל, קווי תקשורת ומנהרות ביוב, ולא תמיד יש מקום מתחת לפני הקרקע לשורשיו של עץ גדול.
גם החניונים התת-קרקעיים אינם מקלים את הבעיה. בשנים האחרונות עיריית תל אביב נוטה להקים חניונים מתחת לאדמה ומעליהם לבנות כיכר (עובדה שגוררת אחריה ביקורות של חלק מתושבי העיר, הסבורים כי יש בכך תמרוץ להחזקת רכב פרטי). כשמסתובבים בכיכר הבימה או בכיכר בזל קל לשכוח שמתחת לריצוף יש אלפי טונות בטון ומאות מכוניות. המשוואה במקרה זה פשוטה - אם יש חניון מתחת לפני הקרקע הוא בא על חשבון אדמה שתוכל לקלוט שורשים של עץ גדול.
גם במרחבים פתוחים בשולי העיר יש תנאים שעשויים להשפיע על כמות הצל במקום. בפארק רדינג למשל, שתוכנן על ידי משרד ברוידא-מעוז, עובר צינור גז של חברת החשמל, ומטעמי בטיחות האדריכליות נאלצו לתכנן מרחב פתוח שאינו מעודד שהייה ארוכה במקום אלא שיטוט, והן נמנעו מלהציב באזור ספסלים ופרגולות.
מלבד זאת, מאחר שהפארק צמוד לשדה התעופה דב חלה הגבלה על גובה האלמנטים בפארק כמו גם דרישה להימנע מיצירת מקומות קינון לציפורים. מסיבות אלה נפסלה שתילת עצים גבוהים היכולים לספק צל.
כשבעצים עסקינן, סבלנות היא מילת המפתח. יש להמתין כמה שנים טובות מרגע נטיעת אילנות במרחב הציבורי עד שהם מתחילים לממש את פוטנציאל הנוף וההצללה שלהם. "זה חלק מהתסכול המקצועי של כל אדריכל נוף", אומר דניאל בר און, אדריכל נוף ביחידה לתכנון אסטרטגי בעיריית תל אביב. "מתכננים מרחב ציבורי או גינה עם עצים גדולים ויפים, בהדמיות זה נראה נהדר, אבל בפועל שותלים עצים קטנים עם גזעים דקים שייקח להם זמן לגדול. זה מקצוע שדורש אורך רוח".
העצים שנשתלו לאורך אבן גבירול בשיפוץ שנעשה בשנים האחרונות לא מתקרבים אפילו לאפקט של הפיקוסים הגדולים בשדרות ח"ן למשל. קל להלין על כמות הצל ברחוב הראשי המחודש, אבל אם מתחשבים בגורם הזמן, התלונות מאבדות מעט מתוקפן.
העצים בשדרות העיר, ואפילו ברחובות קטנים כמו ז'אן ז'ורס הקסום, הם בני עשרות שנים. במדרכות אבן גבירול למשל נשתלו עצים מסוג מיש, עצים ארץ-ישראליים בעלי צמרת מרשימה שיכולים להגיע עד גובה 20 מטרים. אלא שיחלפו עוד 15 שנה עד שיגיעו לשיא התפתחותם. "אני חושב שהמתכננים (משרד מוריה-סקלי, י"ק) והעירייה הגיעו להחלטה נכונה כשבחרו לשתול עצים מהסוג הזה", אומר אדריכל הנוף איתן עדן. "צריך לחכות, אבל בסופו של התהליך יהיה ברחוב הרבה צל".
עצי הדקל מסוג וושינגטוניה, הנפוצים כל כך בעיר, שנטעו במרכז הרחוב בין נתיבי הכביש, הגיעו לשם כשהם כבר כמעט בשיא גובהם. הם גודלו במשתלות במשך כמה שנים ולאחר מכן הועתקו למקומם הנוכחי. למה לא עשו זאת גם עם עצי המיש? הסיבה לכך - המשתלות בארץ כנראה אינן ערוכות לכך.
"משתלות לא בנויות להחזיק מאגרים של עצים שגדלים הרבה שנים וצורכים הרבה מים", מסביר עדן. "גם העתקה של עצים גדולים היא מבצע לוגיסטי מורכב ויקר. במשתלות בארץ מגדלים עצים עד גובה של שנייםארבעה מטרים שהגזע שלהם בקוטר של כ-15 ס "מ. את המשך הגדילה העצים עושים במקום הקבע שלהם".
יפה בן אליהו, מנהלת מחלקת פרויקטים באגף שפ"ע בעירייה, מספרת שיש ברחבי העיר למעלה מ-900 מגרשים ריקים שבהם העירייה מגדלת עצים שיועתקו בבוא העת ובמידת הצורך למקומות חדשים. חלק מאותם מגרשים ריקים הם בבעלות פרטית, והעירייה הוציאה לאותם מגרשים צווי גינון שלמעשה הופכים אותם למשתלה עירונית זמנית. "כך נוכל לשתול ברחבי העיר גם עצים ותיקים", היא מסבירה.
אסור לשכוח כי האקלים בקו החוף קשה ואכזרי עבור צמחים רבים. מכיוון הים מגיע באופן תמידי רסס עדין של מי ים מלוחים שאינו מאפשר לעצים גדולים לשגשג שם. "נקודת המוצא שלי כאדריכלית נוף היא להרבות בצל", אומרת רות מעוז, ממשרד תכנון הנוף ברוידא מעוז, "אבל בקו החוף מבחר העצים שיכולים לגדול הוא מצומצם.
"העצים שכן יכולים לגדול הם לא בהכרח עצי צל. אפשר לשתול מקבץ גדול וצפוף של דקלי וושינגטוניות, אבל הם ייצרו מעין קיר שיחסום את הנוף והמבט. לאחרונה עשינו ניסוי בפארק רדינג. בסוף הקיץ שעבר שתלנו באזור המדשאה הגדולה שני עצי תות מזן מיוחד שאמורים להצליח לגדול ליד הים. את החורף האחרון הם שרדו, ועכשיו הם מלבלבים בצורה יפה. אולי הם יהוו פתרון טוב בעתיד", היא מוסיפה.
בתנאי אקלים אלה היה ניתן לצפות מאדריכלי הנוף שימלאו את קו החוף בפרגולות ובסככות, אלא שכאן נכנס לתמונה שיקול אסתטי. "יש מרחבים פתוחים כמו כיכרות או חוף הים שאתה לא יכול לחסום עם אלמנטים בנויים", מסבירה גנית מייזליץ-כסיף, ממשרד מייזליץכסיף שתכנן את נמל תל אביב. "מצד אחד אתה רוצה שיהיה צל, אבל מצד שני אתה רוצה לשמור על המרחב כמה שיותר פתוח".
במשרדה של מייזליץ-כסיף עובדים בימים אלה על שיפוץ הטיילת. היא מודה שחלק ניכר ממאמצי התכנון מופנה לתכנון ההצללה. "לפרגולות יש נוכחות ויזואלית מטורפת", היא מספרת.
"העיצוב שלהן צריך להיות הכי מוקפד שיש. אנחנו מתכננים שם פרגולות בגודל של 120 מ"ר וכבר עכשיו, עוד לפני שבנינו אפילו פרגולה אחת, יש המתלוננים שנחסום את הנוף ליפו. זה לא דבר פשוט להציב במרחב הפתוח אלמנט כה משמעותי, ולא חסרות דוגמאות לא טובות".
מעוז מוצאת קשיים נוספים בהצבת פרגולות: "בגלל תנועת השמש פרגולות מצליחות לתת צל במקום הנכון רק חלק קטן משעות היום. פרגולה שתעשה צל כמו עץ צריכה להיות מאוד גדולה ולכן גם מאוד יקרה. עץ הוא אלמנט חי, הוא מתנועע ברוח, יש לו עונות, לפעמים יש בו עלים צפופים ולפעמים הוא דליל. פרגולה בנויה היא גוף סטטי שפשוט עומד במקום. קשה למצוא מקומות שבהם הפרגולה תצליח גם לשרת את הציבור וגם לא תפר את האיזון של המרחב".
על כל אלה יש להוסיף את היעדר התקציבים. כמעט כל פרויקט של פיתוח נוף בעיר כולל שיפור ושיפוץ של התשתיות, ולכך מתלוות עלויות הריצוף ותאורת הרחוב. עלות פרגולה יכולה להגיע ל-1,500 שקל למ"ר. כשאין מספיק כסף, הצל הוא הדבר הראשון שמקצצים.
עדן, שתכנן את נמל יפו המחודש, מכיר את הבעיה מקרוב. "בנמל יפו לא יכולנו לשתול עצים. רצינו כמובן לשלב אלמנטים של הצללה מלאכותית, אבל הם היו יקרים מדי. לצערי, בתוך התקציב הנתון אלמנטים של הצללה הם תמיד בגדר אקסטרה, ושום פרויקט בארץ לא סובל מאקסטרה תקציב".
הפתרון של עדן היה יצירתי. הוא תלה רשת צל ענקית מעל הכיכר שבמרכז הנמל. הרשת זולה יחסית, מכסה שטחים גדולים ונוחה להתקנה ולתחזוקה. היא אולי לא אסתטית במיוחד, אבל היא ממוקמת בגובה של שבעה מטרים מהארץ ועל כן כמעט לא מושכת תשומת לב.
פתרון יצירתי וזול יושם גם בנמל תל אביב. כדי לא להציב על גבעות העץ אלמנטים קבועים של הצללה, אלא אלמנטים ארעיים שיתאימו לאווירה במקום, מייזליץ-כסיף מילאו אותן ב-500 חורים שלתוכם ניתן להכניס שמשיות במידת הצורך. השמשיות קיימות, אבל מסיבות שונות ומשונות האנשים מאחורי הנמל לא עושים בהן שימוש נרחב. "בעיניי הנמל נמצא במיטבו כאשר מציבים בו את השמשיות", מסבירה מייזליץ-כסיף.
"ראינו שלא משתמשים בהן מספיק, אז עכשיו אנחנו מפתחים אבטיפוס של שמשיות קבועות שיוצבו בדרום הנמל. הן יישארו שם כל השנה, ואני מאמינה שהן יהיו פתרון מצוין". ועדיין , יוזמותיהם של אדריכלי הנוף-מוצלחות ככל שיהיו - הן ספורדיות ומעטות.
מומלץ שעיריית תל אביב תגבש מדיניות הצללה מסודרת בפרויקטים הבאים שלה.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם