תושבים בהרצליה: הבריכה הטיפולית לנכים פוגעת באיכות החיים
תושבים בהרצליה תובעים את מעון "לבצלר" שמפעיל בריכה טיפולית ייחודית: "הרעש מהמתקנים במקום פוגע באיכות חיינו". הנהלת המעון: "התובעים פועלים מתוך צרות עין ופוגעים בחפים מפשע"
הסוגיה הזו עלתה בעקבות תביעה שהגישו באחרונה שני דיירים המתגוררים בשכנות למעון בית לבצלר בהרצליה. התושבים דורשים להוציא צו מניעה נגד פעילות הבריכה הטיפולית במוסד, בטענה כי זו גורמת למפגעי רעש.
כעת כל צד מאשים את יריבו בהתנכלות ובהתנהגות בחוסר תום לב. "מדובר ברשעות וצרות עין", אומר עו"ד רם גמליאל, המייצג את חברת "בריכות לייף", המפעילה את הבריכה הטיפולית במקום. מנגד, גיורא מורשתי, אחד התובעים בהליך נגד המעון, טוען: "בבית לבצלר החליטו לפתוח את הבריכה לציבור הרחב כדי לעשות כסף, וזה גורם למטרדים".

בית לבצלר בהרצליה הוא מעון ייחודי לאנשים בעלי צרכים מיוחדים. "כמו קיבוץ קטן בלב העיר", נכתב על המוסד הזה. המעון הוקם בשנת 1946 ובשנת 1976 נרכש על ידי המדינה. המקום, הממוקם ברחוב יגאל אלון, משמש בית לאנשים הסובלים מפיגור שכלי. חלק מהשירותים הניתנים במקום הוא בריכת שחייה טיפולית ייחודית, הפועלת זה 40 שנה.
לפני כעשור החלה חברת בריכות לייף לתפעל את בריכת השחייה, שנסגרה לאחר שלא עמדה בתקני משרד הבריאות. במסגרת ההסכם שנחתם בין המעון לבין החברה נקבע
ההסכם הזה עמד בבסיסו של המאבק שמנהלים שני תושבי הרחוב, מורשתי ואריה רזניק, נגד המעון הנמצא בשכנות להם ונגד חברת בריכות לייף. השניים דורשים להגביל את שעות הפעילות בבריכה, לאסור על פתיחתה בין 14:00 ל-16:00 ובימי שישי מהשעה 13:00. בנוסף, הם דורשים לאסור את הכניסה לבריכה מרחוב יגאל אלון ולהתיר את הכניסה מרחוב ההגנה בלבד.
"מאחר והבריכה שוכנת בסמיכות לדירות התובעים, הם סובלים הן מקולות המתרחצים והן מהרעש שיוצר המפוח לחימום הבריכה, הפועל לאורך שעות היום והלילה", נכתב בתביעה. "הרעש פוגע באיכות החיים של התובעים ומפר את זכותם לחיים איכותיים בביתם מבצרם".
עו"ד גמליאל, שייצג את חברת בריכות לייף, דחה את טענות התובעים. "כל מטרת התביעה היא ניסיון למנוע מהנתבעת בריכות לייף כל פעילות מסחרית במעון, אגב גרימת נזק בלתי הפיך לנתבעת ושימוש במצג שווא", נכתב בכתב ההגנה. גמליאל טען עוד כי החברה לקחה על עצמה את עלויות תפעול הבריכה ומעניקה לחוסים טיפולים ושיעורים. עוד נכתב בכתב ההגנה כי אם הפעילות המסחרית של החברה בבריכה תיפסק, תופסק גם פעילותה ההתנדבותית ודיירי המעון הם אלה שייפגעו מכך. גמליאל אף ציין כי הפעילות בבריכה שקטה ולא פוגעת באיכות חיי התושבים.
"החברה נותנת את שירותי הפעלת הבריכה אשר עולים למעלה מ-30 אלף שקלים, נותנים טיפולי הידרותרפיה על חשבונם ובאשר היום עובדים עם קופות חולים שונות ונותנים מענה מקצועי לטיפולים אחרים של תינוקות ואנשים נזקקים אחרים אשר אינם שוהים במעון", אומר גמליאל.
"גודל הבריכה 5 על 10 מטרים. היא לא מספיק עמוקה אפילו בשביל להוות בריכה רגילה על מנת שישחו בה כמו שצריך. המקום סגור כחממה על מנת לשמור על חום מסוים מכיוון שמטפלים שם גם בפעוטות. המהנדס שהתובעים הביאו מטעמם נתן חוות דעת שהעירייה בעצמה לא הסכימה לקבל ואמר כי יש חריגה בכמה דציבלים בודדים, אך הפעילות בבריכה שקטה מעצם טבעה.
"אין בבריכה יותר מארבעה מטופלים מכיוון שאין מקום וגם עקב הצורך בפרטיות בטיפולים מסוג זה. התובעים שמו לעצמם מטרה להעיף את הבריכה משם, ואין לי ספק שזה לא מגיע משום מקום חוץ מרוע לב ומצרות עין".
התובעים, מצדם, גייסו את העירייה ואת העומדת בראשה, יעל גרמן, לטובתם. לטענת מורשתי ורזניק, גרמן נפגשה עימם והורתה להגביל את שעות הפעילות בבריכה. גמליאל, מצדו, אומר כי ראש העירייה חזרה בה מדבריה אלה, וקבעה כי המעון פעל למי הוראות מחלקת רישוי עסקים וכי באפשרותם לעשות ככל שניתן על מנת לשמור על הפעלת הבריכה עבור החוסים במקום.
אף אחד מהצדדים אינו מוכן לסגת מעמדתו. "הבריכה אמורה לשמש לצורכי החוסים של המוסד וזה בסדר מצידנו, אין לנו שום התנגדות לכך", מסביר מורשתי. "הבעיה היא שהם פתחו אותה לציבור הרחב כדי לעשות מזה כסף. הם פתחו שער כניסה ראשי מול הדירות שלנו.
"אנו גרים ברחוב ללא מוצא, ויש רעשים רבים ומכוניות רבות שנכנסות וצריכות להחנות וזה בלתי אפשרי. ישבנו עם ראש העירייה לפני כשנתיים, והיא עמדה על כך שהבריכה תמשיך לתפקד גם לציבור שאינם אנשי המוסד והכניסה תהיה דרך רחוב שניצב לרחוב שלנו ולא מול ביתנו. היא דרשה והמעון הסכים לכך, אך לא נעשה שום דבר בנידון והדברים נשארו כפי שהם".
מורשתי טוען כי הפעילות במקום פוגעת באיכות חייהם. "מגיעים נכים עם האוטו נכים שלהם, וסותמים את כל החניות באזור", הוא אומר. "מגיעים תינוקות לשחות ואני שומע את הצרחות שלהם. כשלוקחים ילד בן שנה שנתיים ומטביעים אותו הוא צורח בצורה איומה. המעון עושה גם מסיבות בבריכה וזה נהפך להפקר".
עוד טוען מורשתי כי הבריכה מופעלת עד עשר בלילה והדבר מפריע לשנתו. לדבריו, באוקטובר 2009 הבטיח להם מנהל אגף שאיפ"ה כי באוגוסט2011 יפוג תוקף הרישיון להפעלת הבריכה, אולם בפועל המקום ממשיך לפעול. "העירייה הבטיחה לנו כי חידוש הרשיון יותנה בכך שהכניסה תהיה רק מרחוב ההגנה, אך הם עדיין בשלהם. לא נותרה לנו ברירה, אלא לגשת לערכאה משפטית", אומר מורשתי.

עו"ד גמליאל דוחה את טענותיו של מורשתי. "עשינו תצפית חודשית על הבריכה וראינו כי מפלס הרעש נמוך", הוא קובע. "אין גם כמעט אנשים שמגיעים עם רכבים פרטיים. השער היה קיים תמיד ואם בסופו של יום בית המשפט ימנע מהמעון לתת שיעורים הידרותרפיים בשעות בהן לא עובדים עם החוסים, התוצאה האופרטיבית תהיה סגירת הבריכה".
לדבריו, "מדובר בשימוש לרעה בהליכי המשפט. זה לא הוגן שאנשים שעושים עבודה קודש כזאת צריכים לרוץ ולשלם כסף לעורך דין כדי להתגונן מפני השכנים שיש להם קצת רעש". בהתייחסו לטענות על בעיות החניה אומר גמליאל:
"יש לכל היותר שלוש מכוניות שמגיעות וכמובן שזה לא חוסם רחוב שלם. הדבר שהכי מכעיס אותי זה הקלות שבה נעשו הדברים. במשך שנתיים כמעט גוררים את חברת 'בריכות לייף' בעירייה וברישוי עסקים ובנוסף מתלוננים למבקר המדינה ולמשרד הרווחה. בסופו של יום הפשע היחידי שלהם זה להגיע למעון לילדים מוגבלים התפתחותית ולהבריא".
אחת מבעלי חברת "בריכות לייף", גילי קולן, מוסיפה: "לא חשבנו שנגיע לטיפול משפטי בנושא, במיוחד לא עם שכנינו. אפילו הזמנו אותם לבוא לבריכה ולהנות ממנה ולא הסתרנו מהם דבר. כשהתחילו הבעיות ניסינו לגשר ולהגיע לעמק השווה. בתגובה נשלחו אלינו פקחים שחזרו כלעומת שבאו. השכנים המתנגדים חנו מול השער על מנת שהנכים לא יוכלו להיכנס. אני לא מצליחה להבין את זה. מדובר כאן בילדים ובאנשים שזקוקים לשירות שלנו".
מהעירייה נמסר: "לבריכה השחייה רישיון עסק בתוקף. לבקשת אריה רזניק טיפלה היחידה לאיכות הסביבה בהסרת מפגע רעש. הליקויים תוקנו מצד בעלי בריכת מעון לבצלר. היחידה לאיכות הסביבה ביקשה לבצע מדידת רעש חוזרת. לאור חוסר שיתוף פעולה עם הדייר הסתיים הטיפול בנושא מדידת הרעש. סוכם כי כניסת מטופלים תהיה בשער הראשי. מטופלים נכים בשער הצדדי".
