ראשי » מקומי » השרון » חדרה/נתניה

משטרה צבאית מגשימה חלום לבעלי צרכים מיוחדים

פרויקט משותף של המשטרה הצבאית ובית הספר יהודה הלוי בנתניה מגשים חלום לעשרות תלמידים בעלי צרכים מיוחדים. במסגרת הפרויקט הם מגיעים מדי שבוע לבסיס והופכים לחיילים לכל דבר. אב לתלמיד: "מאז שהבן שלי הצטרף לפרויקט החיוך לא יורד לו מהפנים"

מדי שבוע הם עולים על מדים, מתייצבים בבסיס ומצדיעים למפקד שלהם, בדיוק כמו כל חייל אחר. אבל עבור התלמידים בבית הספר יהודה הלוי בנתניה לבישת מדי הצבא היא הישג אדיר. התלמידים, כולם בעלי צרכים מיוחדים וסובלים מפיגור ומאוטיזם, החליטו להיות חיילים למרות מגבלותיהם.

השבוע נערך טקס הסיום בבה"ד 13, בסיס ההדרכה של חיל המשטרה הצבאית הסמוך לכפר יונה המאמץ את בית הספר, לעוד מחזור של תלמידים.

"מרומם את הלב לראות את התלמידים הופכים לחיילים, אפילו אם זה רק פעם אחת בשבוע למספר שעות", אומרת בהתרגשות מנהלת בית הספר, ד"ר יהודית ברקוביץ', בטקס שנערך באודיטוריום המחנה. "אולי אנשים לא מבינים זאת, אבל האושר שהפרויקט הזה גורם לתלמידים שווה את הכול. הם מקבלים תחושה שהם באמת שווים ותורמים. בשבילם, זהו עולם ומלואו".

בתקופה שבה בני נוער רבים מעדיפים להשתמט משירות בצה"ל, מגיעים התלמידים, שגילם בין 18 ל-21, לבה"ד 13. הפרויקט, שפועל בארבע השנים האחרונות בשיתוף הצבא ובית הספר, מאפשר לתלמידים, שאינם מחויבים לשרת בצבא בגלל מוגבלותם, להיות חלק מהחברה הישראלית.

בית הספר למקצועות המשטרה הצבאית, הסמוך לכפר יונה, עורך קורסים רבים במהלך השנה. החיילים נדרשים להשתתף בפעילויות משותפות עם תלמידי בית הספר יהודה הלוי. וכך, מראות כמו סידור מדים באפסנאות, עמידה במסדרים, הצדעות למפקדים ואפילו עבודות רס"ר, הפכו לשגרתיים

גם עבור אלה שלא היו בתוכניות של צה"ל.

"הפעילות שהתלמידים מבצעים מאוד מגוונת והיא כוללת לא רק מטלות צבאיות, אלא גם פעילויות חברתיות בנושא חגים ומועדי ישראל", אומרת המנהלת ברקוביץ'.

"זה סוג של ערבות הדדית", מוסיף מפקד הבסיס, סא"ל אריאל דוידי, שלא הצליח להישאר אדיש נוכח מראות התלמידים מקבלים את תעודות ההוקרה בטקס הסיום השבוע. "מאז התמניתי לתפקיד הייתי בעשרות טקסי סיום, אבל אף פעם לא התרגשתי כמו בפעם הזאת. הרצון של התלמידים האלה לשרת ולהרגיש שייכים, למרות הקשיים, מעורר השראה".

מדוע החלטתם ללכת דווקא על פעילות צבאית לתלמידים?
ברקוביץ': "צה"ל הוא כור ההיתוך של החברה, על פי החזון של בן גוריון. זה המקום שבו התלמידים שלנו, שהם בעלי צרכים מיוחדים, יכולים להתערות בחברה וזה גם המקום שבו החיילים יכולים לפגוש לראשונה בחייהם אנשים בעלי פיגור. במפגש הזה הם מבינים שלמרות שמדובר בנערים עם צרכים מיוחדים הם עדיין יכולים לתרום ולעזור לחברה".

הם יכלו לתרום גם במסגרות אחרות. למה דווקא בצבא?
"הפעילות הצבאית, מעבר לעובדה שהיא מדגישה את ערך השוויון, מעניקה ביטחון עצמי אדיר לתלמידים. ההרגשה שהם גם יכולים לתרום היא דבר שהולך איתם אחר כך אל חייהם הפרטיים. זה הגיע למצב שבו הם יוצאים עם המדים ביום הפעילות למכולת בשביל להשוויץ בהיותם חיילים, פשוט עונג צרוף".

הורי התלמידים מברכים על הפרויקט. "מדובר בדבר נפלא מאין כמוהו", אומר פלטי ימין, אביו של נתנאל (18), תלמיד בית הספר הסובל מתסמונת דאון. "מכיוון שכל משאת נפשם של הילדים הללו היא להרגיש חלק מהחברה, העובדה שארגון ענק כמו צה"ל נתן כתף ועזר להם בכך היא דבר שראוי לציון".

הבן שלך השתנה כתוצאה מהפרויקט?
"ללא ספק. החיוך פשוט מסרב לרדת לו מהפנים. הוא מספר לי בכל עת על הביטחון העצמי שהתגבר אצלו, על הפעילויות עם המדריכים. עצם זה שהוא נהנה עושה אותי אוטומטית מאושר. בכלל, מסגרת צבאית זה דבר חשוב מאין כמוהו ואם אפשר לכלול בה אוכלוסיות בעלות מוגבלויות זהו דבר גדול".

לדברי סא"ל דוידי, התלמידים זוכים לשיעורים על ערכים במסגרת הפעילויות הצבאיות שבהם הם שותפים. "אנחנו יוצאים מנקודת הנחה שכבוד האדם נמצא בעדיפות עליונה", הוא אומר. "הייחודיות שלנו מתבטאת בעובדה שאנחנו דואגים לממש את אותם ערכים מדי יום רביעי ולא משאירים אותם תלויים במשרד על איזו תעודת הוקרה".

מה זאת אומרת?
"התלמידים סופגים את האווירה הצבאית על שלל גווניה. עצם זה שהם לבושים במדי צבא ההגנה לישראל זה כבר הופך אותם לחלק בלתי נפרד מאיתנו. אנחנו מרגישים כמה הם רוצים לתרום. אז אולי הם לא יכולים לירות בנשק, אבל הסיוע שלהם לניהול חיי היומיום השוטפים של המחנה בהחלט עוזר לנו, בין אם זה בעבודות רס"ר או עמידה ברחבת המסדרים והרמת התורן".

הפרויקט ימשיך גם בעתיד במתכונת הקיימת?
"בהחלט. אני מאמין במשפט 'לתרום על מנת להפוך לנתרם', שמשמעו הוא קבלת האחר. כלומר, לא רק שאנחנו עוזרים לתלמידים להרגיש שווים ושזקוקים להם, אלא גם אנחנו זוכים לערך מוסף בדמות הנתינה. לא הרבה חיילים זכו לעבוד עם אנשים בעלי מוגבלויות בממשק כל כך קרוב. הפעילות הזו יכולה לספק להם זאת ועל הדרך גם להפוך אותם לבני אדם טובים יותר. מבחינתי, זאת מסורת שתימשך עוד שנים ארוכות".

ובעוד מפקד המחנה מתמוגג מחניכיו החדשים, עולים התלמידים אחד-אחד אל הבמה וזוכים בתעודות הוקרה וסיום שנת הלימודים במסגרת הפרויקט הצבאי. "ההתרגשות בשיאה", מתארת נעמי מאירי, אימא של התלמידה מור את תחושתה. "אתם לא יודעים מה הבסיס הזה עשה לילדים הללו. כאילו פתחו להם עולם חדש. צריך להצדיע לצה"ל ולייחל לעוד פרויקטים כאלה בעתיד. רק כך החברה שלנו תוכל להיות באמת סובלנית האחת כלפי השנייה. זכינו היום לראות את הצד היפה של המדינה שלנו".

גם קצינת החינוך של הבסיס, גל בר-נס, שופעת מחמאות לפרויקט. "המטרה הייתה לבצע שיתוף פעולה המבוסס על השתלבות חברתית בין התלמידים לחיילי המחנה. אני בהחלט חושבת שהצלחנו לעמוד בכך עד היום. זו ההזדמנות שלנו לתת מעצמנו על מנת לקבל בחזרה. נתינה היא כוח, תחשבו על זה".

בואו להמשיך לדבר על זה בפורום רעננה-

נא להמתין לטעינת התגובות

מעדכן תגובות...